הערה על מאמרו של הרב אלחנן פרינץ "רועי כבשים בחוות - כשרותם לעדות" (עמוד שי"ד)
לכבוד מערכת הקובץ הנפלא "האוצר" השלו' והברכה.ראיתי את מאמרו הנפלא של הגאון ר' אלחנן פרינץ שליט"א אי אף בימינו איכא איסור לגדל בהמה דקה באר"י. והנה, ראוי להזכיר ולמנות אף את המשנה שכיר (שכתר"ה הזכיר בהערה במאמרו), בין חבל הפוסקים האוסרים אף בימינו, שכך כתב בתו"ד במוסגר (חו"מ סי' יד): "ומפני זה נראה פשוט דהקאלאניען [מושבות] שנתיישבו בעתות האחרונים על ידי ישראל, דישנו לאיסור זה דאין מגדלין בהמה דקה בהם, ומה גם בארץ ישראל ולא ידעתי אם נזהרין בזה וראוי לעוררם על זה".
והנה בתו"ד הזכיר דישנו טעם להתיר עפי"ד הרמ"ע מפאנו, אמנם לא הביא את דבריו של הרמ"ע בשלמותם, שאלו דבריו בתשובותיו (סי' פה): "ומרישא דמתניתין שמעינן הכי דקתני אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל דהיינו דוקא בשלוח הרגל, אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו, דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים. ועוד הויא לה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה". ואמנם בשו"ת הר צבי (חו"מ סי' קלו) הקשה ע"ד.
ויל"ע בדעתו אי כוונתו היא דדווקא לגדל בהמה דקה במכלאות גדורות וסגורות שרי, אך לא באופן שבו הן רועות בחוץ ואפי' בתוך שטח מגודר, או"ד כל עוד הבהמה רועה במקום מסוים ואינה מסתובבת ברחבי השדות שרי. והיותר נראה מלשונו כצד הא'. ומ"מ נשמע ממנו שגידול תעשייתי של בהמה דקה לצרכי מאכל וחליבה בוודאי שרי אף באר"י.
והנה ראוי לצרף סניף נוסף להיתר לפי המציאות הנהוגה בארצנו בימינו אנו: דהנה בימינו אין אדמות הפקר, וכל האדמות שאינן שייכות לאדם פרטי כזה או אחר הן אדמות מדינה. ובאדמות מדינה אין אדם יכול להיכנס ולעשות ככל העולה על רוחו. ועל פי מה שנתברר לי, רועי הצאן בימינו מקבלים אישורים מיוחדים מן המדינה, אשר מעניקה להם את הזכות לרעות בתחומים מסוימים תקופות מסוימות על פי תוכניות שהוגדרו מראש.
לאידך גיסא, לעתים מגיעים רועי הצאן להסכמים עם הקיבוצים ובעלי השדות שיכנסו לשטחיהם וירעו בהם את צאנם, וכך יכינו את השדות לקראת החורף. ורעיית הבהמות טובה לשדות ולחורשים כאשר היא נעשית במידה. ע"כ נראה לענ"ד שבאופנים אלו אין שייכת הגזירה לאסור גידול בהמה דקה באר"י.
ביקרא דאורייתא מרובה
אברהם דוד ברנד
גילה, ירושלים
♦ ♦ ♦