בד"ד – כתב עת לענייני תורה ומדע, 40-38. הוצאת אוניברסיטת בר אילן. רמת גן תשפ"ו, 411 עמ' בעברית 299 באנגלית. טל’ 03-5318401.
בד"ד (ראשי תיבות של 'בכל דרכיך דעהו') הוא מיזם ייחודי בשדה הספר התורני: כתב עת תורני אקדמי, העוסק במגוון רחב של תחומי תורה ומדע, מתוך יראת שמיים ואספקלריה תורנית מכאן, ומקצועיות מדעית מכאן. מאמריו עוסקים בסוגיות שבהן נפגשים תורה ומדע על תחומיו השונים, ומהווים לרוב פרי של מחקר ארוך וממושך, בתורה מכאן ובמדע מכאן. מעניין הוא שדווקא התחום המדעי הקרוב לכאורה לתורה, 'מדעי היהדות', תופס מקום שולי מאוד בבד"ד – וכנראה אין זה במקרה. כתב העת כבר קנה מוניטין במשך קרוב ל-40 שנות פעילותו, ולא פעם המאמרים המתפרסמים בו מהווים תשתית לדיון מעבר לגבולות כתב העת בנושאים שונים, כמו: קביעת שיעור הכזית ויחסו לזיתים הארץ-ישראליים הקדומים, דילוגי אותיות, שימוש בבדיקות גנטיות לקביעת יהדות וכהונה, זיהוי צמחים ובעלי חיים מקראיים ותלמודיים, לוח השנה העברי, ועוד. עקבותיהם של מאמרי בד"ד ניכרים בדיונים הלכתיים בנושאים אלו, וגם בדיונים פופולריים כמו אלו שבספרי 'המהפך' של הרב זמיר כהן.לפנינו כרך מורחב ועבה, הממוספר כשלושה גליונות, ויוצא לאור לאחר הפסקה של כשלוש שנים. גיליון זה חותם תקופה של 20 שנה בה ערך את כתב העת פרופ' עלי מרצבך, במסירות וביסודיות, וכעת הוא פורש. פרופ' מרצבך נכנס לתפקיד לאחר 12 שנות פעילות של העורך הראשון, פרופ' יחיאל דומב ז"ל. בהקדמתו-פרידתו, אנו מתבשרים על כניסתו של פרופ' נתן קלר לתפקיד העורך. ובתלת הוי חזקה – שלושת העורכים הם תלמידי חכמים שיראתם קודמתן לחכמתם, אנשים שהביאו איתם לעולם המדע את סגולת התורה, אהבתה, קיומה, והמשך העיסוק בה גם בתוככי פעילות אקדמית עניפה, ומידותיהם התרומיות מורגשות כבר במפגש הראשוני והשטחי איתם.
בין הנושאים בגיליון שלפנינו: אופן חישוב הוספה או גריעה של אחוז קבוע במשך פעמים רבות, עניין החוזר בכמה סוגיות בש"ס ('עשורייתא דבי רבי' – מה שמכונה בעולם המתמטיקה: 'המספר e'); עיון מתמטי בדין בור מלא שאובין שאמת מים נכנסת אליו ויוצאת ממנו, תוך השוואה בין חמש אפשרויות מתמטיות שונות לחשב את כמות המים הנדרשת כדי להכשירו; מחקר הצפנים ודילוגי האותיות בתורה לאור שורת מקרי מבחן, וטענה שתיקון פרטי בדיקה שנעשתה בעבר מפיק תוצאות מובהקות ומופלאות; תורת הקבלה ועיקרון אי-הוודאות של הייזברג, המוקבל למושג הקבלי רדל"א (רישא דלא אתיידע), ושניהם מבטאים חוסר יכולת אנושי להבין את המציאות, וזאת לא בגלל היעדר פרטי ידע כלשהם אלא בגלל העדר מהותי ומובנה בעולם; מהותו ועניינו של 'אנפקינון' – שמן זית שלא הביא שליש, גדרי מלאכת ממחק בשבת לאור הראליה הקדומה; פער מצטבר בין הלוח העברי למציאות האסטרונומית ודרכי התמודדות עימו; 'דילמת הקרון' ותכנון הכרעת רכב אוטונומטי במצבים מורכבים על פי ההלכה; עדויות קדומות ליציאת מצרים המפענחות תעלומות מחקריות בארכאולוגיה המצרית; תופעות שמיימיות המעידות על ראשית ליקום; ועוד ועוד.
בד"ד מלמד כי שילוב התורה והמדע הוא מרתק, לא פעם הוא תורם להבנת התורה ומנהיר פשטי מקראות, ואף מימרות של חז"ל – בהלכה ובאגדה. ככתב עת אקדמי, הוא נכתב ברמה גבוהה, וחלק ניכר ממאמריו נכתב באנגלית, ועם זאת, העריכה האיכותית מאפשרת לימוד והבנה גם למי שמגיע ללא ידע מקדים. לא פעם מוזכר בהקשרי תורה ומדע הפסוק: 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים', נראה שבד"ד מעניק לו פירוש עכשווי וממשי. אקווה כי פרופ' קלר ימשיך להצעיד קדימה את כתב העת, וגם – את הנגשתו לציבור עממי ורחב, מבלי להתפשר על האיכות.
♦
מדרש עשרה הרוגי מלכות – מהדורה מדויקת על פי כתבי יד. הרב שלמה אצרף. מוסד הרב קוק, ירושלים תשפ"ו. 507 6512-6795.
סיפור הריגתם של עשרת הרוגי מלכות נרמז במקומות שונים בחז"ל, והגיע אלינו במרוכז במדרשים קצרים המוקדש לכך – 'מדרש עשרת הרוגי מלכות', מדרש נוסף קרוב לו בשם 'אלה אזכרה', ומדרשים נוספים, והם ששימש מקור לפיוט בשם זה הנאמר בקהילות אשכנז בתפילת מוסף של יום הכיפורים, ולעוד 27 פיוטים קדומים שמתבססים על סיפור הריגת עשרת הרוגי מלכות, ברב או במעט.מדרש 'אלה אזכרה' פורסם לראשונה מכתב יד על ידי אהרן ילינק בשנת תרי"ג (1853), במסגרת אסופת 'בית המדרש' שבה ריכז מדרשים מהסוג הזה. מאוחר יותר פורסם על ידו 'מדרש עשרה הרוגי מלכות', ובמהלך השנים פורסמו עדי נוסח נוספים של המדרשים הללו, על ידי ילינק עצמו ועל ידי אחרים, והתגלו גם כתבי יד שטרם נדפסו, ובכללם נוסח שלישי עם שינויים רבים שמצוי בתוך מדרש שיר השירים שנדפס מכתב יד על ידי הרב אלעזר גרינהוט, וכן נוסח רביעי וארוך הכולל הוספות רבות.
מטרת החיבור שלפנינו היא ההדרכה של עדי הנוסח הללו, על ענפיהם והמשתלשל מהם, בשילוב ביאור והערות. תחילה מוגשת גרסת 'מדרש עשרת הרוגי מלכות', שנבחרה כחשובה ביותר, עם שני מדורים עשירים ומוקפדים: מבחר חילופי נוסח, והערות ומקבילות (בעיקר מספרות חז"ל - שם בוצעה עבודה מקיפה לאיתור כל מקור בעל שייכות למדרש שלפנינו). אחריה גרסה 'אלה אזכרה' הקרובה ('ענף נוסח ב'), הנוסח שבמדרש שיר השירים, ולבסוף הנוסח הארוך. בסך הכל, ארבעה נוסחים המודפסים כאן בשלימותם. עבודת המהדיר איכותית, מוקפדת ומפורטת להפליא.
החיבור נחתם בנספח המוקדש לעיון באופיו של סיפור האגדה, בעיקר בהקשר של שני מוטיבים המאפיינים מדרשי אגדה בכלל ואת המדרש שלנו בפרט: ריבוי מסורות שאינן פרי טעות סופר, והופעת מרכיבים דומים בסיפורים שונים. המחבר רואה קשר בין שני המוטיבים הללו, ומבאר כי פעמים שאין מדובר בטעויות בעלמא שיצרו פערים בין מקורות שונים, אלא בעיצוב מכוון של סיפור לשם העברת מסר, כשמסירה עובדתית מדויקת של פרטיו אינה המטרה היחידה.
שו"ת מנחת אשר ד. הרב אשר וייס. מכון מנחת אשר, ירושלים תשפ"ו. 025022106.
שנים רבות חיכה עולם התורה לחלק הרביעי של שו"ת מנחת אשר, לשמו ולזכרו תאוות נפשם של רבים הנזקקים להכרעותיו ומסתמכים על פסקיו בכל מקצועות התורה. לא פחות מעשור עבר מאז צאתו לאור של החלק השלישי בתשע"ו. אינני יודע אם יש בדורנו ספר שו"ת שנלמד ומצוטט כל כך, כמו ספרי שו"ת מנחת אשר, שמיד עם צאתם לאור נעשים נכס צאן ברזל של עולם התורה, על כל גווניו וסגנונותיו, 'בעודה בכפו יבלענה'. ואינני יודע אם יש עלי אדמות אדם שמשתמש בביטוי 'ידיד נפשי' כלפי אנשים מרובים כל כך, כפי שעושה זאת רבינו, ידיד נפשנו, הגאון רבי אשר וייס שליט"א, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם ידידי נפשו יימנו. אין ערוך לידידות זו, וכי דבר קטן הוא להיות ידיד נפשו של גדול הדור?נשוב לספרנו. במקום אחר (מסורה ליוסף ט עמ' 131) כתבתי על השילוב הייחודי של יצירתיות ואחריות, שמופיע בעמל לבירור ההלכה למעשה מתוך לינה בעומקה של סוגיה. שילוב זה עובר כחוט השני במשנת הגר"א וייס, ולפי דבריו בשיעורים שנמסרו בתקופה האחרונה, האחריות שחש היא שיצרה צורך לבחון שוב ושוב את הדברים לפני הוצאתם לאור. זאת, למרות שרבים מן הדברים כבר פורסמו במשך השנים, בספריהם של המחברים שקיבלו את המכתבים וכן בקבצים תורניים מגוונים, ואף בשיעוריו המוקלטים של הגר"א וייס, שבכל הארץ יצא קוום. חלק ניכר מן הספר עוסק בהלכה ורפואה, לא מיבעיא במדור המיוחד לכך (סי' קטו-קכד) אלא גם ביתר המדורים.
ככל ספרי מנחת אשר, גם ספרנו עשיר בחידושים ובהכרעות חשובות. להלן מעט מהן: היתר חד פעמי לשליח ציבור המרותק לכיסא גלגלים (סי' ד); ביאור בשם אביו, הג"ר משה וייס זצ"ל, למנהג חו"ל לשאת כפיים רק ביו"ט לפי שיטת הרמב"ן שתפילה מדרבנן אך בימים טובים היא דאורייתא (ה); יש לקדש בשבת על יין ולא על משקאות אחרים, ומיניה וביה ביאור בשם אביו לקידוש על חמר מדינה, שברכת 'שהכל נהיה בדברו' מזכירה את בריאת העולם בשישה ימים ומבטאת את עניינו של הקידוש (יד); היתר אמירה לנכרי לצורך חשאב"ס בדבר שאינו צורך רפואתו (יז); דחיית הטענות להקל בבליעת כלים בזמננו (סג); אריכות רבה בדין בשר מתורבת (עד-עט); היתר אישה לבעלה לאחר שזינתה בהיותה תחת השפעת תרופה המשבשת את שיקול הדעת (פד); היתר חליצה לאישה שיש לה ביצית מופרית מבעלה המת ואין לה כוונה להשתמש בה (צו); רוב דיירים בבניין יכול לכפות תמ"א 38 על המיעוט (ק); בקביעת סל התרופות יש להתחשב בכלל צורכי האוכלוסייה ולא להקדיש את כל המשאבים להצלת נפשות בלבד (קכד).
♦ ♦ ♦
♦ רועי כבשים בחוות - כשרותם לעדות♦