בכור נֶאכל תוך שנת חייו[1] הראשונה[2] מִיום ליום (רב: "שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֔ה" שנכנסת זו בזו; תנא: כבקדשים "כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ") *ומִשעה לשעה (לט:) - תם בעת המקדש, ובעל מום (גם הוא לכהן - לרב "וּבְשָׂרָ֖ם יִהְיֶה־לָּ֑ךְ", לתנא "לְךָ֥ יִהְיֶֽה"[3]) אף בזמן הזה. ע"כ.
הבאנו[4] ממסכת ר"ה (ו:) שהשנה נמנית לבכור מן הזמן ש'נראה להרצאה', דהיינו מאז שהוא בן שמונת ימים וראוי לקרבן[5]. ויש לעיין בזה[6].
♦
א.
האם מונים לבכור 'משנראה להרצאה'? - שיטות תוס' ורמב"ם
כתבו בתוס' בערכין (יח: ד"ה שנתו) דהני מילי לגבי 'בל תאחר', אך למניין שנותיו אי־אפשר לומר שהוא מן הזמן שנראה להרצאה, דא"כ לא משכחת לה להא ד'שָׁעוֹת פוסלות בקדשים' (בכורות לט: וזבחים כה:), שהרי ימי מְחוסר־הזמן אינם נמנים מעת לעת[7].אולם בתוס' בר"ה (ז. ד"ה הא) כתבו שהנדון שם (בר"ה) שייך דווקא לסוגיה בבכורות: "דהכא לענין להאכילוֹ בתוך שנתו דצריך, כדאיתא פרק עד כמה"[8]. גם רמב"ן בהלכות בכורות (לה: בדפי הלכותיו) הביא את הסוגיא־דר"ה בסתם, ומשמע ששייכת היא למניין שנה, וכנ"ל. וכן מפורש בדברי רבנו חננאל בר"ה[9]. וכן הם דברי תוספי רא"ש בנדה (מז:) ורשב"א שם.
א"כ כיצד תְּתורץ קושיית תוס' בערכין, מדין 'שעוֹת פוסלות בקדשים'?
ישנם אחרונים שהִצביעו על כך שרמב"ם פסק (הל' מעה"ק א, הל' יא ו־יג) שהמניין הוא מִשעה שראוי להרצאה, ושָׁעוֹת פוסלות; ולפיכך כתבו שלדעתו צ"ל שמניין שבעת־הימים מִלידתו ועד שראוי להרצאה הוא מעת לעת, כלומר - משעה לשעה, ולא כהנחת תוס' הנ"ל[10]. כ"כ רבי אליעזר קרפלס מפּראג בספר ערכִּי עלַי (ה'תקע"ה; ערכין יח: בתוס'), ורבי חיים רבינוביץ בהפלאה שבּערכין (וילנא ה'תרס"ה; ערכין יח: בתוס' הנ"ל, בד"ה דהא). וכ"כ בערוך לנר בנדה (מז:) ובכתר המלך (הל' מעה"ק שם) ורי"מ חרל"פ בבית זבול (א סי' יט, ה) בדעת 'ויש מְפרשים' שבתוס'[11], וכתב בערל"נ שרמב"ם סובר כמותם (עי' מל"מ הל' מעה"ק שם). וכך נקט בפרי מגדים (משב"ז יו"ד טו, ג; אך ע"ש בהגהה[12]). וכ"כ בערוך השולחן העתיד (קדשים סג, כו: מעל"ע ומוֹנִים שעוֹת).
וכ"כ בחזון איש (פרה סי' א סוף ס"ק ו) בדעת רמב"ם; אך הוסיף שאין כן פשט הסוגיות, והביא את הקושיה מִדרשת ר' אפטוריקי (זבחים יב.): "כתיב 'והיה שבעת ימים תחת אמו', הא לילה חזי; וכתיב 'ומיום השמיני והלאה יֵרצה', הא לילה לא חזי! - הא כיצד? לילה לקדושה, ויום להרצאה", אלמא אין מניינוֹ מעל"ע! קושיה זו תירצוּ בערוך לנר (נדה מז:, ומִלשונו נצטט) ובבית זבול (הנ"ל), "דהכי קדייק, מדכתיב 'שבעת ימים' דהיינו שבע פעמים מעל"ע - א"כ אִם למשל נולד בתחִלת הלילה של מוצאי־שבּת משמע שנעשה ראוי בלֵיל מוצ"ש אחרת; וכתיב 'ומיום השמיני', משמע שאין ראוי עַד יום ראשון בבקר, מדכתיב 'ומיום השמיני' ולא כתיב 'ומאז והלאה יֵרצה'"; ולכן דורש 'הא כיצד? לילה לקידוש ויום להרצאה'.
אך בישועות מלכו לרבי ישראל יהושע טרונק מִקוטנא (על רמב"ם הל' יב, בנדפס צוין הלכה ח) כתב על דברי רמב"ם כדברי תוס' בערכין: "מִבֶּן שמֹנת ימים - אבל ה־ז' ימים א"צ מעת לעת לשעות, ואם נולד לסוף יום א' מותר להקריב ביום א' בבוקר". וכ"כ בהר המוריה (על הלכה יג שם), ע"ש. וכך צידד בשו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' ז) בתשובה מִבן המחבר, ע"ש.
בערוך השולחן העתיד (שם) ציין לדברי רש"י במסכת שבת (קלו.) כראָיה שאין מונים משעה לשעה, וז"ל ערוה"ש: "משמע ג"כ דא"צ מעל"ע ע"ש, וי"ל הטעם, דדווקא בסוף השנה מונין שעות ולא בתחִלת לידתו, דביום לידתו אמרינן מקצת היום ככולו" (והניח בצ"ע). וזו לשון הגמ' שם: "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי בריהּ דרב אידי בר אבין, ועביד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה; ואמרי ליה: אי איתרחיתו ליהּ עד לאורתא - הוה אכלינן מיניהּ", וברש"י שם: "איתרחיתו - מִלשוחטו עד אורתא, שהוא ליל שמיני". אלמא בימי עולם תלוי ולא מעת לעת! ולכאורה, קושיה זו אפשר ליישב כפי שיישבו בערול"נ ובבית זבול את קודמתהּ, שהמעשה כך היה, שהעגל נולד בערב, ולכן שבעת ימיו מעל"ע כָּלִים בערב.
ובבית זבול (שם) כתב, שהדבר עצמוֹ שנוי במחלוקת בין בעלי התוס' עצמם - שכּן בתוס' אחר בערכין (לא. ד"ה מיום) הביאו את שיטת רבנו אלחנן שדווקא בבתי ערי חומה בעינן מעל"ע דשעות, דגלי קרא, ולא בשאר העניינים - ובכללם שבעת ימי ההרצאה. ובתוס' בערכין הנידון לעיל (יח:) הרב שמואל ב"ר אלחנן הוא שמקשה (במהלך שמובאת בו שיטת 'יש מפרשים'), וקושייתו מבוססת על שיטת אביו. אך דעת תוס' עצמם ד"הוא־הדין בכולהו בעינן מעת־לעת לשעות, דיַלפינן 'שנה' 'שנה' מִבּתי ערי חומה"; ולפ"ז גם שבעת ימי ההרצאה הם משעה לשעה, ולא כהֲנחתוֹ של רבי שמואל ב"ר אלחנן.
♦
ב.
בנדון הנ"ל - שיטת רש"י
ובדעת רש"י בנידון זה. רש"י בר"ה לא פירש לאיזה עניין מונים מאז שנראה להרצאה. ואם נֹאמר שהוא סובר כרבנו חננאל וראשונים רבּים שלא חילקו, הרי שיש לומר כן בסוגייתנו - שהמניין יהיה מאז שנראה להרצאה. ואם נוסיף את דין 'שעות בקדשים', נצטרך לומר שרש"י סובר כרמב"ם לפי האחרונים הנ"ל, שגם שבעת־הימים נמנים מעת לעת.אלא שבסוגיה בסמוך (בכורות כח.), לגבי עיכוב בכור בעל מום מִלהישחט, כתב רש"י: "כל י"ב חדש - עַד שיְּהוּ לו שנֵים־עשׂר חֹדש מִשֶּׁנּוֹלַד" (וכן לשון רבנו עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה[13]), ולכאורה קמ"ל דלא מנינן מעת שנראה להרצאה. עיין רש"ש על דבריו אלו[14]. אמנם בשטמ"ק (כח. אות יד) הגיה ברש"י "משנולד הַמּוּם", ופירש במנחת אברהם שמדובר שנולד בו המּום תוך שמונה ימים ללידתו, ומונים לו מִלידת המום. ועיין מה שדן בגרסת שטמ"ק רבי חיים פישל אפשטיין בשו"ת תשובה שלמה (סנט לואיס, ה'תש"א; ח"ב, יו"ד סי' יב, ע"ש שהאריך בסוגייתנו) לאור דברי מהרי"ט אלגזי (אות כה). ולבסוף ביאר שם את דברי רש"י לפי גרסת הספרים, "שנים עשר חֹדש משנולד", ש"אפשר לומר בכַוָּנַת רש"י דְּאֵין כַּוָּנָתוֹ לאפוקי דלא מנינן מִשעת הרצאה, אלא כדי שלא נִטעה לומר דהא דקאמר 'נולד לו מום בתוך שנתוֹ רשאי לקיימוֹ כל שנים־עשר חֹדש' דהיינו עוד שנים־עשר חדש מיום שנולד המּוּם, לכן כתב רש"י דהנך שנים־עשר חֹדש דקאמר היינו מִשנולד; אבל לא נחית לְמַעֵט דלא מנינן משעת הרצאה".
ע"ש, שכתב עוד לתרץ דברי רש"י כגרסת הספרים "באופן יותר מורוָח" לאור שיטת רש"י ותוס' (בר"ה ז.) ורמב"ם, שלנולד תם ונעשה בעל־מום מונים משעה שנראה להרצאה. וכתב שם, ש"בזמן הזה, דגַם בכור־תם אינו ראוי להקרבה - מסתברא דאֵין מוֹנים משעת הרצאה כי אם משעה שנולד, דכיון דאיגלאי מילתא דלאו נֵפֶל הוא אם כן אִם הוּמַם וראוי לאכילה מוֹנִין לו שנה משעה שנולד" ובסוגיה להלן (כח.) מדובר בבכור בזמן־הזה. וציין לברכי יוסף שכ"כ (יו"ד סי' שו סק"ד, ע"ש).
ועוד תירץ שם, לְחַלֵּק בין הנידון בר"ה - לעניין תחילת זמן אכילתוֹ (והיא - משנראה להרצאה), ובין הנידון בסוגיה כאן בסמוך, שהיא לעניין סוף שנתוֹ, שנמנית שנה מיום ליום מאז שנולד. וע"ש עוד.
♦
ג.
מניין השנים לשאר הקרבנות
בעניין שאר הקרבנות, גם זה נתון במחלוקת בין תוס' בערכין (יח: הנז' לעיל) ובין שיטת יש־מפרשים שהביאוּ שם; שלתוס' אין המניין־להרצאה נוהג אלא לעניין 'בל תאחר', ול'יש מפרשים' נוהג בכל "שנה האמוּרה בקדשים".בהפלאה שבּערכין (שם לא: ברש"י, בסוגריים) נקט כמסקנת תוס' בערכין, "דבקדשים מנינן משעה שנולד". אך בספר עֶרְכִּי עָלַי (שם) כתב שמדברי רש"י שם (ד"ה נולדו לו), שהִסביר את דברי ר' אבא בר ממל (שם[15]) "נולדו לו שני טלאים" וכו' - בבכור (וצ"ל שמדובר בבעל־מום שֶׁכָּלוּ לו חֳדשיו, ע"פ הסוגיה בר"ה וכאמור לעיל), ולא הִסבירם בקדשים, מדוקדק שגם בשאר קדשים מוֹנים משעת הרצאה, כבכור תם ולא כבכור בעל־מום[16] (לדברי רש"י שם נחזור בס"ד בהמשך).
מאידך גיסא, מצאנו ביומא (סה:-סו.), לגבי שׂעיר־יוה"כ שהתכפר הציבור באחֵר, האם יוכשר ליוה"כ הבא, שלפי שיטת רבי (ערכין לא.) ששנה נמנֵית 365 יום כשנת חמה, ייתכן שביוה"כ הבּא טרם עברה שנתוֹ, ופרש"י (שם סו. ד"ה ואם נתעבּרה): "כגון שהִקדישוֹ ביום שמיני ללידתו, בערב יוה"כ בשנה פשוטה, וכי מטי יום־הכפורים הבּא אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים, אלא שס"ד". מְפורש בדברי רש"י שהשנה נמנית מֵעֵת הלידה (וכפירושוֹ בערכין לגבי בכור).
והעיר בזה בהגהת הב"ח שם (אות ד), שאף שבמסכת ר"ה מְחשבים שנה של בכור רק מיום שנראה להרצאה - "שאני בכור, דאֵינוֹ ראוי לאכול כלל, רק להרצאה, כשהוא תם, ע"כ לא חשבינן ליהּ מִשעה שנולד; אבל בסתם בהמה - אע"פ שהוקדש אח"כ - מ"מ חשבינן שנתוֹ מיד משעה שנולד".
והנה בדברי הב"ח אלו זכינו גם לסברת ההבדל בין בכור ובין שאר הקדשים; ובדבריו נמצא גם הסבר שלרש"י החילוק הוא בין בכור ובין שאר הקדשים ולעניין מניין שנה להכשרוֹ (לא כתוס' בערכין שהחילוק הוא בין 'בל תאחר' ובין מניין שנתוֹ, וגם לא כ'יש־מפרשים' שהם דחו, שאין כל חילוק בזה). והביא את דבריו בחידושי בן יאיר שם ותמך בהם. וראה להלן עוד ביחס לרש"י ביומא, וביחס לרמב"ם.
♦
ד.
רש"י ביומא ובפסחים
ובפסחים כתב רש"י (סב:), ביחס לפסח שעָברה שנתוֹ: "שעברה שנתו - שנולד אשתקד קודם ראש חודש ניסן...".ולמה צ"ל שנולד לפני ר"ח ניסן? (השווה לשון מאירי שם: "כגון שנולד אשתקד קודם ארבעה עשר"). בכתר המלך (הל' מעה"ק א, יא-יב) דן בדברי רש"י אלו והִציע שני הסברים, והשני שבּיניהם שייך לענייננו; וזה קיצורם:
(א) הנה הדיון בגמ' בפסחים הוא בשיטת רבי אליעזר, והוא סובר בתוספתא במס' פרה (סוף פרק א, עם הגהת הגר"א) שפּסח אינו כשר לכתחילה אלא מיום שלושים ללדתוֹ; ולזה כיוון רש"י "שנולד קודם ר"ח ניסן והִפרישוֹ לשם פסח" - כלומר נולד כשבועיים לפני ר"ח (כמו "פְּרוס", עי' בכורות נח.), וכך היה כשר לפסח לכתחילה.
(ב) רש"י סובר כיֵש־מפרשים שבתוס'־בערכין, ולכן - אם ננקוט כשיטת רבי ששנה הפּוסלת היא 365 יום, ומונים אותהּ משעה שנראָה להרצאה - בשנה פשוטה נצטרך לומר שנולד לפני ר"ח ניסן אשתקד. שאם נולד בר"ח ניסן, נראה להרצאה ב־ח' בניסן אשתקד, ושנתוֹ החלה מאז ותסתיים ב־י"ט בניסן שנה זו. ולכן צ"ל שנולד ימים אחדים לפני ר"ח ניסן.
אח"כ נדרש בכתר המלך לדברי רש"י ביומא הנ"ל, והֵביא אותם עם הגהת הב"ח, ודחה את דברי הב"ח בטענה שא"צ לְחַדֵּש "בסברא בלא ראָיה" שיטה המחלּקת בין בכור ובין שאר הקדשים, אלא יש לחלּק כתוס'־בערכין בין דין 'בל תאחר' ובין מניין שנים של הבּהמה[17]. וכותב שלפ"ז לא קשים דברי רש"י ביומא: "וא"כ ניחא דברי רש"י, דהתם לענין שנתו מוֹנין משעה שנולד, אבל לענין בל־תאחר שוה הקדשים דבכור[18] לִמנות משעה שראוי להרצאה".
אך אין זה מסתדר עם המתבאר בדברי רש"י בפסחים: "אבל מ"מ זה חזינן דרש"י ז"ל יִסבור דמוֹנִין משעה שנולד, ולא כדברי היֵּש־מפרש, וא"כ תשאר הקושיא לדוכתהּ, מ"ט אמר קודם ר"ח?!"
עכ"פ - הסיק בכתר המלך - ברש"י ביומא יש ט"ס בעל כרחנו, כמבואר בהערה[19]; וכיוון שנצרכנו להגיה בדברי רש"י, במקום שס"ד נגיה שנ"ד, ונסביר את דבריו כמו יש־מפרשים: "ועל כן נ"ל דצ"ל דכי מטי יוה"כ לא הוי רק שנ"ד, דס"ל לרש"י ז"ל אִפּכא, כמו היש־מפרש, דאחרי השמונה־ימים - משהקדיש - תתחיל השנה, וא"כ הוה שנ"ד ביוה"כ, כיון דשנה הוא מעל"ע משעה שנגמר השמונה־ימים, ושפיר דברי רש"י שם במס' פסחים דחשבינן משעה שנראה להרצאה, כמבואר." (תוספת ביאור: אי נקטינן דשמונת ימי הרצאה נמנים מעל"ע, והוקדש אז והיה זה עריוה"כ, מאז התחיל מניין השנה והסתיימו שנ"ד ימים בעריוה"כ אחריו, וכשנכנס יוה"כ מְצָאוֹ שעברוּ עליו 354 יום והוא ביומוֹ ה-355.)
הסבר אחר לרש"י בפסחים, כתב רא"מ הורוויץ שם, וז"ל: "נקט מילתא דפסיקא לכ"ע, דבר"ח משכחת לה שיהיו ראוי בערב־הפּסח בשנה חסֵירה שאין בהּ רק ארבעה מעוברים, אליבא דרבי, עי' ביומא ס"ה". וזה החשבון: השנה החולפת מָנְתָה 352 יום (כשמואל בערכין ט: ע"ש), ואם נולד בר"ח ניסן אשתקד, השתא צריך להשלים עוד 13 יום לרבי, ונמצא שבער"פ מסיים 365 יום, ואִם נולד אחה"צ עדיין כשר לקרבן פסח עַד אותה שעה. וראה עוד להלן.
♦
ה.
ר' אבא בר ממל בערכין
עוד קשה מֵערכין (לא:[20]): "וא"ר אבא בר ממל: נוֹלְדוּ לו שני טלאים, אחד בחמשה־עשר של אדר הראשון ואחד באחד באדר השני - זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה; זה שנולד לו בחמשה־עשר באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה־עשר באדר של שנה הבאה". אלמא מונים מיום הלידה!וקשה לומר דבבכור שנולד במוּמוֹ מיירי, דהא פרש"י: "נולדו לו שני טלאים - והם בכורות ומוזהר להקריבן בתוך שנתן, דכתיב (דברים טו, כ) 'תאכלנו שנה בשנה'"; למימרא דבבכור תם בזמן המקדש מיירי!
בתחילה סברתי לִדחוק ששם הִתעלם ר' אבא בר ממל ממניין שבעת ימי ההרצאה, כי לא בא להשמיענו דין ימים בודדים אלו, אלא את דין קְדימה בִּילִידֵי שנה מעוברת, ותוספת שבעת־הימים הללו עלולה לטשטש את הַמֶּסֶר. ומצאתי בתלמוד המבואר מהדורת שוטנשטיין (שם, הערה 21), שהציעו לבאר ש'נולדו' לאו דווקא, אלא נראו אז להרצאה.
ובערכי עלי תירץ (ערכין שם ברש"י; וכעין זה בהפלאה שבערכין שם), שמדובר לדברי רש"י בבכור בעל־מום וכשידוע שכָּלוּ חֳדשיו, שאז מוֹנים לו מן הלידה[21]. וכפי שהזכרנו, יש בזה דוחק בלשון רש"י שם. וכבר כתבנו בשם שו"ת תשובה שלמה וע"פ הרב חיד"א, שבכור בזה"ז, שמראש אינו עומד להקרבה, אפי' נולד תם ואח"כ הוּמַם מונים לו משעה שנולד.
ויש לתרץ עוד שזו מחלוקת אמוראים. מצאנו בירושלמי (שקלים ח. פרק ג סוף הלכה א; ר"ה פ"א סוף ה"א; ועי' תוס' ר"ה ו: ד"ה שנה[22]) שלבכור מוֹנים מעת הלידה; וא"כ הירושלמי חולק על הסוגיה בבבלי ר"ה (ומתאים לתוס' בערכין), עיין שם ביפה עיניים שהעיר על המחלוקת (ובתשובה שלמה הנ"ל כתב דאפשר דלא פליגי, ע"פ תירוצו האחרון הנ"ל, וע"ש). בערכין (לא: לגבי שנה מעוברת) הוא מאמר של ר' אבא בר ממל, מֵאמוראי א"י, וכשיטת הירושלמי; לעומת הסוגיה בר"ה, שהיא לדברי אביי ורב אחא בר יעקב, אמוראי בבל. וכ"כ בהפלאה שבערכין (ערכין שם).
ובמרומי שׂדה (בכורות כו:) כתב שהגמ' בר"ה כשיטת רב יהודה בשם רב, שדורש בסוגייתנו (בכורות כז:) "שָׁנָה בְשָׁנָה" ומזה נפקא נמי שֶׁמּוֹנִים לבכור־תם משנראָה להרצאה; ותנא דבי רבי סובר כירושלמי, שהמניין מֵעת הלידה.
♦
ו.
שנות הקדשים - בשיטת רמב"ם
בדעת רמב"ם בנדון מניין שנות שאר הקדשים - כבר כתבנו שבְּערכי עלי (שם יח: בתוס') ובהפלאה שבּערכין (שם, בד"ה דהא) הבינוּ שֶׁמּוֹנִים מִשנראה להרצאה.והערנו שאין הדבר מפורש בלשון רמב"ם, ואדרבה, מסתימת לשונו - "הקטנים הם מבן שמֹנת ימים עד שנה תמימה מיום ליום..." - אפשר להבין שמתחיל מן הלידה, מלבד בכור, שפּסק רמב"ם בהל' בכורות (א, ח) ע"פ הגמ' בר"ה (ו:) ששנתוֹ נמנית משנראה להרצאה (ושם הוא לעניין אכילתוֹ, בפשטוּת שלא כתוס' בערכין שרק ל'בַל תאחֵר'). ואכן כן כתב רבי חיים מרדכי רולר בחידושי בן יאיר (יומא סו.), שלדעת רמב"ם מוֹנים לקדשים מן הלידה. וכן יוצא מן הדוגמה שנקטו ר"י קורקוס ובכסף משנה לְדין 'שעות פוסלות בקדשים' (שם הלכה יג): "ואשמועינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה, אלא אף משעה לשעה, שאם נולד בניסן ב־י"ד ב־ט' שעות ושחטו לשנה הבאה ב־י"ד בניסן ב־ט' שעות אסור לזרוק דמו בעשירית, שכּבר עברה שנתו".
וכן דעת רבי יצחק שור בשו"ת כח שור (קולומיה ה'תרמ"ח; סי' ב ד"ה סבותי, דף ב עמודה ג), שלא אמרו לִמְנוֹת להרצאה אלא לבכור, אך לשאר קרבנות מונים מיום לידתם.
ונראה שגם שיטת רבנו חננאל (ר"ה ו:) כן היא - לחלּק בין בכור ובין שאר הקדשים, שפּירש מדוע שואלת הגמ' בבכור דווקא: "כיון דכתיב 'לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה' בעינן שנה־שלֵמה שיהיה ראוי לאכילה, או לא?". וע"פ האמור, נראה שיש מקום לומר שגם רמב"ם נוקט שיטה זו. וראה לעיל בדעת רש"י ולפי הגהת־הב"ח[23].
♦
ז.
סיכום
בסוגיה בר"ה נֶאמר שלבכור מונים שנה "משנראה להרצאה", מלבד בכור בעל־מום שידוע שכָּלוּ חדשי הֶרְיוֹנוֹ. ונחלקו בזה רבותינו:י"א שמניין־השנים להרצאה נוהג בבכור לעניין אכילתוֹ (תוס' ור"ח בר"ה, רשב"א ותורא"ש בנדה, רמב"ן בבכורות, תפא"י);
וי"א שנוהג בכל הקדשים, וגם לעניין כשרוּתם לפי השנים המפורשות בהם ('יש מפרשים' בתוס' ערכין, רמב"ם ע"פ ערל"נ וערכי עלי והפלאה בערכין, רש"י ערכין ע"פ ערכי עלי וצאן קדשים, רש"י בפסחים וביומא למסקנת כתר המלך);
ויש מְחלקים, שאינו נוהג אלא לעניין 'בל תאחר' (תוס' בערכין, הפלאה שבערכין), אך שנות בכור וקדשים נמנוֹת מן הלידה (ע"פ לשון רש"י ורע"ב בבכורות, אך יש שתירצוּהָ; כתר המלך בדעת רש"י במהלך אחד). ויש שנקט חילוק אחר, בין בכור ובין קדשים לעניין כשרוּתם (ב"ח ובן־יאיר ביומא, רמב"ם ע"פ בן־יאיר וכמשמע בר"י קורקוס ובכס"מ, כח שור; ואולי זו השיטה הראשונה דלעיל - ר"ח וסיעתו).
ויש שכּתב שדברי הסוגיה בר"ה שְׁנוּיִים במחלוקת - לדעת הירושלמי ור' אבא בר ממל בבבלי מונים לבכור מִשֶּׁנּוֹלַד (נרמז בתוס' בר"ה, יפה עיניים שם, הפְלאה שבערכין, מרומי שׂדה), ויש שהציע ליישב (תשובה שלֵמה).
בבכור בזה"ז עכ"פ נמנית שנה מִשנולד (ברכי יוסף ובדעת הטור, תשובה שלמה).
[שבעת ימי מחוסר־זמן - יש שנקטו שאינם נמנים משעה לשעה (תוס' בערכין, ישועות מלכו והר המוריה בדעת רמב"ם, נוב"י בתשובה מִבְּנוֹ), ויש שחָלקו על זה (אחרונים בדעת רמב"ם, ערוה"ש העתיד, בית זבול בדעת תוס' החולקים על רבנו אלחנן), ובדרשת ר' אפטוריקי (קושיית חזו"א) יש לִדחוק שנולד בתחילת הלילה (ערל"נ, בית זבול).]
♦ ♦ ♦