♦
א.
האם ברכת כהנים נקראת בציבור
איתא במתני' מגילה, לפי הנדפס לפנינו בגמ' (כה, א): "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה תמר נקרא ומתרגם. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, והשני נקרא ולא מתרגם. ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין". אולם במשניות הנדפסות לפנינו הנוסח הוא: "ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין". וכן גרסו המאירי והר"ן על הגמ' שם (ע"ב)[1].ולפי הגי' הא' נמצא דקוראים ברכת כהנים בציבור, אלא דאין מתרגמין אותה. אמנם לפי הגי' הב', אף אין קוראים ברכת כהנים בציבור. ובמסכת סופרים (פ"ט ה"י) מצינו כעין גירסת המשנה: "ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין". אמנם בנוסחת הגר"א שם הגירסא: "נקרין ולא מתרגמין".
אכן, הרע"ב והרמב"ם גרסו במשנה כפי שהוא לפנינו בגמ', דנקראים ולא מתרגמין. ועיין בתוס' יו"ט שם, שכתב דבוודאי אין סברא לומר דאין קוראים את ברכת כהנים, דא"כ נמצא דאין קוראים את התורה בשלימותה, משא"כ שאר העניינים ששנינו במשנה דאין קוראים, היינו הפטרות, דאפשר שלא לקרוא.
ובאמת כבר מצינו בנוסח המשנה שבירושלמי (פ"ד הי"א) שג"כ נאמר: "ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון לא ניקרין ולא מיתרגמין". אמנם בגמ' שם מצינו: "ואתיא כהיא דא"ר חלבו בשם רב חונה, ברכת כהנים נקראות ולא מיתרגמות. ר' בא בר כהן בעא קומי ר' יוסה מה טעמא, א"ל כה תברכו, לברכה ניתנה ולא ניתנה לקריאה". ועיין בפני משה ובקרבן העדה שם שכתב דר' חלבו פירושא קא מפרש לה למתני', דבוודאי ברכת כהנים נקראת, אלא דאין מיתרגמת[2].
נראה אם כן דיש לקיים את הגירסא כמות שהיא לפנינו, דברכת כהנים נקראת ולא מתרגמת. ובטעם הדבר, אמרו בגמ' שם (ע"ב): "ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין, מ"ט משום דכתיב (במדבר ו, כו) ישא". וברש"י שם (ד"ה משום) פירש: "שלא יאמרו הקב"ה נושא להן פנים, ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים כדאמרינן בברכות (כ, ב) לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה".
♦
ב.
תרגום ברכת כהנים ביחיד
ומעתה יש לעיין, האם גזירה זו שאין לתרגם ברכת כהנים היא אך בקריאה בציבור, או"ד אף בקריאה ביחיד. ונפק"מ להקורא שנים מקרא וא' תרגום, אי בעינן לקרוא את התרגום של ברכת כהנים, או"ד אין לו לקרוא תרגום זה. ובהשקפה ראשונה נראה דבזה איפלגו הבבלי והירושלמי. דלשי' הבבלי דהטעם דאין מתרגמין ברכת כהנים הוא משום ישא, והיינו דנראה דהקב"ה נושא פנים לישראל, גזירה זו שייכת רק בציבור, דאז יכולים לטעות כן. אך יחיד הקורא ומבין מדעתו, לא שייך בו כן. אמנם, לטעם הירוש' דהא דאין מתרגמין הוא משום דלברכה ניתנה ולא לקריאה, א"כ נראה פשוט דדין זה הוא אף ביחיד, דאין קריאה היינו תרגום, בברכת כהנים.אכן, מפשטות דבריו של הרמב"ם נראה דגזירה זו אינה אלא בציבור אך לא ביחיד. שכן פסק בהל' תפילה (פי"ב הי"ב): "ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור. מעשה ראובן וברכת כהנים... כולם נקראין ולא מתרגמין". ומשמע דברכת כהנים דמיא לכל הנך מקראות דאין מתרגמין דווקא בציבור. ושמא הרמב"ם פסק כהבבלי דאין מתרגמים משום ישא.
וכן מפורש בהדיא במאירי (מגילה שם): "וענין מתרגם, ר"ל בבית הכנסת, שהוא הפרסום הגדול, הא כל אחד בביתו איך לך דבר שאינו מתרגם". וכן משמע מדברי הריא"ז במגילה שם: "יש מקראות שהן נקראין בציבור ומתרגמין, ויש נקראין ולא מתרגמין, ויש לא נקראין ולא מתרגמין".
והנה, אמרו בגמ' בברכות (ח, סוף ע"א): "אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו". ופירש רש"י (בע"ב): "ואפילו עטרות ודיבון – שאין בו תרגום".
ובספר העתים לרבי יהודה בן ברזילי אלברצלוני (סי' קסט) כ': "ואמר רב האיי, לענין ואפילו עטרת ודיבון. כך מנהג בישיבה, שקורא אותן הקורא, וחוזר המתרגם ואומר את השמות הללו כתיקנן. וכן ראובן שמעון לוי ויהודה, וגם זולתן יש רוב הפסוק שמות. והמשלים פרשיותיו, אף כאן צוהו לקרוא שנים בתורת מקרא ואחד תרגום". והיינו, דנהגו בבבל דאפילו עטרות ודיבון קוראים ומתרגמים, ואע"פ שהתרגום אינו מוסיף דבר. וכן לעניין שניים מקרא יש לקרוא עטרות ודיבון שוב.
אמנם, ממשיך ספר העתים וכותב לעניין ברכת כהנים: "ואלה אי איפשר לתרגמן כל עיקר. אבל ברכת כהנים איפשר לתרגמה, אלא גזרה היא משום ישא. ואפילו יחיד אינו מתרגם, כי כן נהגו רבותינו". שמעינן מדבריו, דאין לתרגם את ברכת כהנים אפילו יחיד בשנים מקרא. והחילוק בינה לבין עטרות ודיבון, דעטרות ודיבון כלל אין בהם תרגום (דאין הם אלא שמות מקומות), משא"כ ברכת כהנים יש בה תרגום, ואין קוראים אותו משום גזירה. והנה, ספר העתים כותב בהדיא כי טעם האיסור לתרגם את ברכת כהנים הוא משום ישא, ולשי' זו לכאו' צ"ע אמאי אין לתרגמה ביחיד, והא גזירה זו שייכת רק בציבור. ונראה דלכן דקדק בסוף דבריו וכתב: "כי כן נהגו רבותינו", והיינו דבאמת אי"ז מטעם הגזירה אלא מטעם מנהג.
והנה מצינו בשבלי הלקט (סי' עח), שכתב בשם הגאונים: "חוץ מברכת כהנים שאינו מתרגם אלא ביחיד ולא בצבור דמשום ישא הוא וכבודו של מקום". אמנם, בחלק מהגירסאות שם הנוסח: "ולא ביחיד ולא בצבור".
♦
ג.
האם יש תרגום לברכת כהנים
ומ"מ, מפשטות דברי ספר העתים נשמע דיש תרגום על ברכת כהנים, דהלא חילק בהדיא בינה לבין עטרות ודיבון, שלהם אין תרגום. אולם מצינו בפירוש תלמידי רבינו יונה על ברכות (ד, ב מדפה"ר)[3]: "עטרות ודיבון - יש מפרשים דנקט זה הפסוק מפני שאין לו תרגום, וקאמר שאפילו הפסוקים שאין להם תרגום צריך לקרוא אותם שלשה פעמים. וזה אינו נראה, שהרי מצינו הרבה פסוקים אחרים שאין להם תרגום, כגון פסוקים של ברכת כהנים, ואחרים הרבה, ולמה לא הזכירם. וע"כ נראה דמשום הכי נקט האי קרא לאשמעינן דאפילו עטרות ודיבון שאין לו תרגום אונקלוס אלא תרגום ירושלמי שזהו מכללתא ומלבשתא צריך לומר אותו התרגום שיש לו והפסוקים אחרים שאין להם לא תרגום אונקלוס ולא תרגום ירושלמי אפשר שדי בשיאמר אותם שתי פעמים ואפשר שצריך לומר אותם שלש פעמים".הרי כ' בהדיא, דלברכת כהנים אין תרגום, ואף גרע מעטרות ודיבון שיש להם תרגום ירושלמי, משא"כ ברכת כהנים. וכתב דפסוקים כגון אלו שאין להם תרגום כלל, אפשר דיש לקרוא אותם ב' פעמים ללא תרגום, ואפשר שיש לקוראם ג' פעמים במקום התרגום.
ומצינו עוד עדויות רבות ברבותינו הראשונים דלפניהם לא היה כלל תרגום לברכת כהנים. כן מצינו במדרש מאור האפלה מרבי נתנאל בן ישעיה, מקדמוני תימן (בפר' נשא במדבר פ"ו): "אבל זה שברכת כהנים בלי תרגום, אמרו בפירוש המשנה שזה בגלל אמרו ישא ה' פניו אליך. וכבר אמר אשר לא ישא פנים, ויהיה פשט הדברים סתירה, לפיכך היה קשה על אונקלוס והניחו בלי תרגום".
וגם הרלב"ג שם כתב: "והנה לעומק זאת ההערה לא תרגם בה אונקלוס דבר". ובשו"ת ראב"י אב"ד (סי' עה) כתב: "ואותן שאומרין בהם נקראים ולא מתרגמין, אינם כי אם בציבור, אבל יחיד מתרגם אותם, ולכך תראה תרגום בכולא בין בתורה בין בנביאים, חוץ מברכת כהנים דמשום ישא הוא וכבודו של מקום הוא ועקרוהו לגמרי".
ובקובץ סיני (גליון ע, עמ' לה-לו) נדפסו תשובות מרבי יהודה החסיד, ושם (סי' ד) הובא: "ואשר שאלת למה עשה יונתן בן עוזיאל תרגום מכתובים, וכשהגיע לקץ דניאל למה לא עשה, כמו שעשה לחומש שתירגם עקילס חוץ מברכת כהנים שאינו מתורגם? אינו דומה תרגום של כתובים לברכת כהנים, דברכת כהנים אין בו תרגום כלל, אבל פסוקי הקץ יש בו תרגום ואין לגלותם".
ובלקט יושר העיד משם רבו הגדול, הלא הוא בעל תרומת הדשן, דבכוונה תחילה לא תרגם אונקלוס את ברכת כהנים, משום שיש סודות בתרגום זה. ואלו דבריו (מהד' מכון ירושלים חאו"ח עמ' קיח): "וזכורני, ששאלתי לו למה אינו תרגום על יברכך, ואמר שאינו רוצה לפרש אותו כי יש בו סודות"[4].
ובשל"ה (מסכת שבת פרק נר מצווה והובאו דבריו להלן), הביא "סידור מהר"ר הירץ ז"ל" שכתב: "ברכינו בברכה המשולשת, לדעתי משולשת בתורה, היינו משום דלית ליה תרגום וצריך לשלש המקרא, משא"כ בברכה אחרת, שנים מקרא וא' תרגום. וה"נ מסתברא מדאמר הכתוב ע"י משה ולא ע"י המתרגם".
וכן משמע בתוס' ר"י שירליאון על ברכות (שם): "עטרות ודיבון – פירש"י שאין בהם תרגום, וקשה דהוה מצי למימר ראובן שמעון וכו' וכיוצא בהן, ואומר רבינו שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירוש', ועתה צריך לפרש ואפי' עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו, ואע"פ כן צ"ל שנים מקרא ואחד תרגום, ומ"מ אנו מחמירים כפי' רש"י במקום שאין תרגום שלשה מקרא. ותרגום ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא, מפרש במגלה שאינו מתרגם משום ישא, כלומר שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזים עליו". אמנם לא כתב בהדיא דאין תרגום לברכת כהנים, אך כן משמע ממה דחילק בינה לבין עטרות ודיבון.
ובהגהות הרמ"ך על דברי הרמב"ם הנ"ל כתב: "תמה למה הזכיר ברכת כהנים דהא אין תרגום לברכת כהנים כלל". ובהגהות שם נדחקו הרבה ביישוב דבריו, אולם להנ"ל דבריו פשוטים ומבוררים, דמכיוון שלפניו לא היה כלל תרגום על ברכת כהנים, תמה מדוע פסק הרמב"ם בהלכותיו דאין מתרגמים את ברכת כהנים, והלא כלל אין תרגום לברכת כהנים. ולשיטתו ביאור דברי המשנה שאין מתרגמים את ברכת כהנים, היינו דאין מתרגמים כלל, ומסיבה זו באמת לא תרגמה אונקלוס.
♦
ד.
התרגום שלפנינו
אמנם, לפנינו יש תרגום על ברכת כהנים. וכבר תמה בזה הגרעק"א (דרוש וחידוש על ברכות שם) וכתב: "בחומשים שלנו יש תרגום על פסוקים אלו". וכן הקשה בהגהות בעל המגלה עמוקות על הרי"ף (ברכות שם). והשואל בשו"ת בית יעקב (סי' קלז) כתב: "הא דכ' תלמידי הר"ר יונה גבי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום וכו', וה"ה פסוקים אחרים כגון פסוקים של ברכת כהנים וכו'. וקשה, הא פסוקים של ברכת כהנים יש להם תרגום אונקלוס, וזיל קרי ביה רב הוא".והבית יעקב כתב ליישב דרבינו יונה סובר כדעת הפוסקים (עיין מג"א או"ח סי' רפה סק"ח, וט"ז שם סק"ב) דאם שומע את הקריאה מפי הש"ץ נחשב במנין שניים מקרא וא' תרגום. והוא מיירי בזמנם, שהיו מתרגמים את הקריאה. וע"כ כתב רבינו יונה דבפועל אין מתרגמים את פסוקי ברכת כהנים. דהלא אם שומע בבית הכנסת את הקורא והתורגמן, יכול לצאת ידי חובת קריאה א' והתרגום. והלא ברכת כהנים אין מתרגמים, וא"כ אינו שומע תרגום. ובוודאי לא ניתן לומר דיתחייב בדבר שאין המתרגם בציבור חייב בו. וע"כ נמצא דבפועל אין אדם קורא תרגום של ברכת כהנים.
והנה, מלבד שהדברים הם דוחק גדול מאוד בלשון ר"י לכל המעיין, גם צ"ע מש"כ דמכיוון שהמתרגם בציבור אינו מתרגם, אף יחיד לא יצטרך לתרגם, והלא כבר הראינו לעיל דאדרבא, יש מקום לומר דהיחיד יתחייב לתרגם ברכת כהנים, אף דבציבור אין מתרגמים. וגם רב האי גאון שהביא בספר העתים, שכתב דאף ביחיד נהגו שלא לתרגם, היינו משום מנהג בלבד. ועוד, ומה יעשה אדם שאינו שומע את הקריאה והתרגום בבית הכנסת וקורא שמ"ק בתרגום, בכה"ג בוודאי לפי הבית יעקב יצטרך לתרגם לעצמו, וא"כ נמצא דיש תרגום לברכת כהנים.
ובאמת מש"כ דבזמן רבינו יונה היו מתרגמים, הוא צ"ע. דהא כבר בימי הגאונים היו שנהגו שלא לתרגם[5]. והתוס' במגילה (כג, ב ד"ה לא) כתבו: "לא שנו אלא במקום שאין מתרגמין, ועל זה אנו סומכין שאין אנו מתרגמין הפטרות שבכל ימות השנה וכן הפרשיות". וכ"כ הרא"ש שם (פ"ג ס"ו) דאין מתרגמים. ואף אי נהגו לתרגם במקומו של רבינו יונה, מן הסתם לא היה זה מנהג פשוט עד כדי כך שלא היה מזכירו.
וביד דוד (ברכות שם במהדו"ב) כתב דכוונת רבינו יונה על הפסוקים שאחרי ברכת כהנים, והיינו פרשיות הנשיאים, שרובן הן רק שמות הנשיאים, ועליהן התרגום אינו מוסיף דבר. וג"ז הוא דוחק גדול בלשון רבינו יונה.
ובאור גדול על המשניות שם (מגילה פ"ד מ"י) כתב ליישב דכוונת רבינו יונה היא לומר דאין מתרגמים את ברכת כהנים אפילו ביחיד, וכהנך ראשונים שהבאנו לעיל, אך באמת יש לה תרגום. וכעי"ז כתב בהגהות פעולת שכיר על הרי"ף בברכות שם. ובאמת היה אפשר אולי לדחוק כן בלשון רבינו יונה[6].
אמנם לפי כל הנ"ל אין אנו נצרכים לכל הטורח הגדול הזה, דמכל דברי הנך ראשונים מוכח היטב שלא היה לפניהם תרגום על ברכת כהנים. וכבר עמד בזה השל"ה (מסכת שבת פרק נר מצוה), שהביא דברי רבינו יונה וכתב: "ואע"ג דאית ליה תרגום, כמו שנמצא בחומשים שלנו תרגום על אלה הפסוקים, אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני, על כן יקרא המקרא ג' פעמים וגם התרגום, אולי הוא רגום מקובל, ולא היה מגולה בימי רבינו יונה".
והיינו דמספק"ל שמא באמת התרגום שיש לפנינו על ברכת כהנים איננו תרגום אונקלוס האמתי שניתן בסיני, וע"כ אין לקרוא אותו אלא לקרוא ג"פ מקרא ככל מקראות שאין בהם תרגום. אך לאידך גיסא י"ל דהוא כן תרגום אונקלוס, אלא דלא היה גלוי לפני תלמידי רבינו יונה. וע"כ מספק יש לקרוא את המקרא ג' פעמים, ושוב לקרוא התרגום. והובאו דבריו במחצית השקל (רפה ס"ק ב) ובמטה יהודה (שם ס"ק א).
ובפתח הדביר (שם ס"ק ג) הקשה על דבריהם, דמפשטות לשון המשנה שאמרו דנקראין ואין מתרגמין, משמע דיש תרגום אלא דאין לקרוא אותו. וכתב: "ופשיטא שהתרגום שהיו מתרגמין לעם היה המקובל מסיני דיש בו קדושה מעין קדושת התורה דלכך היו קורין בתורה ומתרגמין". וע"כ מסיק דיש לקרוא את התרגום של ברכת כהנים ככל שנים מקרא וא' תרגום.
ובכף החיים (שם ס"ק יח) כתב: "וכן הוא מנהג העולם שאין קורין שלש פעמים מקרא רק לפסוק שאין בו תרגום כלל, כמו ראובן ושמעון וכדומה, אבל לפסוק שיש בו תרגום כגון ברכת כהנים ועטרות ודיבון אין קורין כי אם שנים מקרא ואחד תרגום לבד". וגם בקצות השלחן (ח"ג סי' עב בבדק השלחן) כתב דמכיוון שיש לנו היום תרגום על ברכת כהנים יש לקוראו ככל שאר תרגום.
ובאמת לכאורה דברי פתח הדביר הם קושיא אלימתא ע"ד הנך ראשונים שהעידו שאין תרגום על ברכת כהנים, והא מפשטות לשון המשנה נשמע שהיה להם תרגום. ובאמת אפ"ל דכוונת המשנה דאין מתרגמין, היינו דאין לתרגם פסוקים אלו, ומסיבה זו אונקלוס הגר בעצמו לא תרגמם. אך הנה, גם מדברי ספר העתים והרמב"ם שהבאנו לעיל משמע דהיה להם תרגום על ברכת כהנים, אלא דנהגו שלא לקוראו. ולולי דמסתפינא הו"א דבאמת היה תרגום עתיק על ברכת כהנים, אלא דבחלק מכתבי היד השמיטוהו מחמת שלא נהגו לאומרו, וכפי שמעיד ספר העתים הנ"ל. וע"כ כתבו כל הנך ראשונים דאין תרגום על ברכת כהנים.
ובאמת כבר כתב בספר מרפא לשון על תרגום אונקלוס כי לשון התרגום על ברכת כהנים אינו לשון אונקלוס, וע"כ כתב לקרוא תחילה כל הפסוקים ולאחמ"כ יאמר תרגום אחר (שאותו מביא שם), ואז יקרא את הנוסח כמות שהוא בתרגום לפנינו לצאת מידי ספק. וכן העיר בפירוש נתינה לגר על האונקלוס, כי קטעים אלו אינם נראים מתרגום אונקלוס, מאחר שדרכו של אונקלוס בתרגומו להרחיק ההגשמה מהבורא, ובתרגום על ברכת כהנים מתרגם המילים; "ישא ה' פניו אליך – יסב ה' אפה לותך". וכתב דשמא המדפיסים העתיקו כן מתרגום יונתן בן עוזיאל (אמנם מדברי רבינו יונה הנ"ל משמע דאף תרגום יוב"ע וירושלמי אין על ברכת כהנים).
♦
ה.
סיכום
ברכת כהנים נקראת בציבור אך אינה מתרגמת בציבור. יש אומרים שאף ביחיד אין לתרגם ברכת כהנים (ספר העתים בשם רב האי גאון), ויש אומרים שביחיד יכול לתרגם (מאירי וכן היא פשטות הרמב"ם). עם זאת, רבים מהראשונים נקטו שכלל אין תרגום לברכת כהנים. וא"כ יל"ע בתרגום הנדפס לפנינו בחומשים האם הוא תרגום אונקלוס, אלא שלא היה גלוי לרבותינו הראשונים, או"ד אי"ז כלל תרגום אונקלוס.ועל כן נראה לענ"ד דמספק יש לקרוא פסוקים אלו ג' פעמים מקרא, כשם שנוהגים בפסוקים שאין בהם תרגום, ושוב לקרוא את התרגום לאפוקי נפשייהו מפלוגתא, כשם שפסק השל"ה והביאו את דבריו המחצית השקל והמטה יהודה.
♦ ♦ ♦