תמיהה בדמיון גיטין למעשרות
[גיטין] ז' ע"ב תנא חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותנא אידך כמביא בחו"ל, אמר רבי ירמיה, לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן. [דתנן, עפר חו"ל הבא בספינה לארץ, חייב במעשר ובשביעית. א"ר יהודה אימתי, בזמן שהספינה גוששת, אבל אין הספינה גוששת - פטור. אביי אמר, הא והא ר' יהודה היא, ול"ק כאן בזמן שאין הספינה גוששת, כאן בזמן שהספינה גוששת. א"ר זירא, עציץ נקוב המונח על גבי יתדות, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן וכו'].הנה יש להתבונן בסוגיא זו מאי מדמי לה לגט למעשר. הא התם המחלוקת הוא בזה אם מיקרי מחובר לקרקע על ידי מה שיונק מתחת או דלא מיקרי מחובר, ואין זה ענין לגט, דהתם אין כלל יניקה אלא השאלה היא אם הים חשיב כא"י או לא.
ואם המחלוקת בגט הוי איירי בספינה עם זרעים, הוי אתי שפיר, דעל ידי הזרעים אפשר דגם הספינה חשיבה כמחוברת לקרקע, אבל הא בברייתא קתני סתמא, משמע דאפילו ספינה בלא זרעים ג"כ תלוי במחלוקת ר"י וחכמים.
♦
ב.
עפר חו"ל שנתחבר לא"י מקבל את קדושת הארץ
ונראה לבאר דהנה במתניתין תנן עפר חו"ל הבא בספינה לארץ, ומשמע דהמחלוקת היא רק בעפר חו"ל. אבל בעפר א"י כו"ע מודו דחייבת במעשר. ולכאורה מ"ש (-מאי שנא), דאי לא חשוב כמחובר לקרקע, אמאי עפר א"י חייב במעשר.אכן מצאתי בע"ה לקדמון אחד פירוש מחודש, ולפי פירושו יתבאר בזה. והוא פירוש מהר"י בן מלכי צדק במשניות (פ"ב דחלה מ"ב) וז"ל בד"ה עפר חו"ל: 'פי' הגדלין באותו עפר חייב במעשר ובשביעית, דכתיב 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה', כלומר כל עפר שאתם דורכים רגלכם עליה בא"י לכם יהא. הנה חידש לנו בזה, דעפר חו"ל דנתחבר לקרקע א"י חלה קדושת א"י על העפר, על אף שהוא עפר חו"ל, ואם העפר לא היה נתקדש היה פטור ממעשר ושביעית, אף דיש על המקום קדושת א"י, מ"מ בעינן שהעפר עצמו יהיה בו קדושת א"י.
ולפי"ז א"ש, דבעפר א"י הבא בספינה לא"י כו"ע לא פליגי דחייב במעשר ושביעית, דכיון דהעפר עצמו יש בו קדושת א"י, לא בטלה ממנו הקדושה אף לאחר שנתלש ממקומו, דהעפר בעצמותו יש קדושת א"י [וראיה מהא דנוהגין להשים על המת מעפר א"י אף בחו"ל משום 'וכפר אדמתו עמו']. ואע"ג דאם הוא בחו"ל יהיה פטור ממעשר, משום דהמקום אין לו קדושת הארץ, מ"מ אם הוא בא"י חייב במעשר אף דהוא תלוש ממקום הקרקע, משום דיש כאן ב' הדברים: עפר א"י וגם המקום הוי א"י.
♦
ג.
האם המים מפסיקים
אבל בעפר חו"ל פליגי, דר"י ס"ל דהוי כמחובר לקרקע אף דהמים מפסיקים, משום דלא חשיב הפסק, ורבנן ס"ל דאין העפר חשוב כמחובר לקרקע דהמים (מפסיקין), וכיון דהעפר לא הוי מחובר לקרקע אין עליו קדושת א"י. ואע"ג דיונק מקרקע א"י, מ"מ אינו מחויב, משום דבעינן שיגדל ממש בעפר א"י.וביותר ביאור במחלוקתם נראה, דפליגי אם המים חשובים למקום חדש, או דאינם חולקים מקום, ומקומם הוי מקום הקרקע. ומעתה מבואר הא דמדמי לה לגט. דהנה (הר"מ) [הי"מ] כתבו דהכא [בספינה] שכיחי וגמירי, אלא דאי הוי כחו"ל צריך לומר [בפ"נ ובפ"נ] כדי שלא תחלוק במדינת הים. [פירוש דזה ודאי דהמקום עצמו [של העציץ] הוא לא שכיחי וגמירי, דהא אינו מקום ישוב אלא שבספינה שכיחי וגמירי][1].
והנה צ"ל דאיירי הכא שהמקום שסביבותיו, דהיינו סביבות הנהרות והימים, שכיחי וגמירי. ולכן אי המים חולקים מקום בעצמם, אין נכנסים כלל בתחומי המקום שסביבותיהם, דמיא מילתא אחריתא היא, וכיון דמקום המים מצד עצמו לא שכיחי וגמירי, צ"ל בפני נכתב. אבל אי נימא דאינם חולקים מקום, ומקומם הוא מקום הקרקע, אז יש להם דין הקרקע ואנו נותנים למקום זה הדין שסביבותיו, דהוי כמובלעות.
אכן לפי"ז קשה קצת, דלרבא דמחלק בין ספינה לעציץ, וס"ל דעד כאן לא אמר ר"י אלא בספינה העשויה לברוח, א"כ אין דמיון גט למעשר, דהא אין מחלוקתם על מקום המים אם יש להם דין מקום בפני עצמם, אלא טעמא דר"י דאין הספינה חשובה כמחוברת משום דעשויה לברוח[2].
♦
ד.
עציץ נקוב המונח ע"ג קרקע חו"ל
אך י"ל באופן אחר, דאי הספינה חשובה כמחוברת לקרקע, גם בגט חשיב כמו שהספינה היא על גבי קרקע, ואי אין חשיבא כמחוברת, אז צ"ל, משום דהמים חולקים מקום בפני עצמם ואין נגררים אחר תחומי המקום שסביבותיהם.והנה מימריה דר' זירא בעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות ג"כ איירי בעפר חו"ל, וכן מצאתי בריטב"א. אבל בקנה עפר שתחתיו א"י, אין שאלה אי חייב או לא, דהא יש כאן יניקה על גבי יתדות. והשאלה היא רק בעפר חו"ל אי העפר חשוב כמחובר לקרקע או לא, אבל הזרעים ודאי דחשיבי כמחוברים לקרקע.
♦
ה.
עפר חו"ל שבא לסוריא
ובזה נ"ל לבאר דברי הירושלמי (חלה פ"ב ה"א): 'עפר חו"ל שבא לסוריא נעשה כסוריא, יצא משם לכאן נתחייב'. ופירשו המפרשים דיצא משם לכאן חייב כמו בא"י, אפילו לר"י. והוא תמוה, דאיך יתחייב מדאורייתא, הא מדאורייתא הוי כעפר חו"ל.לכן נראה ברור דלר"י אינו חייב אלא מדרבנן, ופירוש הירושלמי כך הוא בעפר חו"ל שבא לסוריא נעשה כסוריא, היינו שהעפר נתחבר ממש לקרקע סוריא משו"ה חל עליו דין סוריא, ואם העפר יצא אח"כ בספינה לא"י חייב לר"י אף באין הספינה גוששת, דכיוון דחל עליו דין סוריא הוי כעפר א"י הבא בספינה, דאפילו אין הספינה גוששת חייב. ומה דנקט סוריא היינו לאשמועינן עוד חידוש, דאפילו בסוריא יש הדין ד'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם', דעל ידי התחברות לקרקע סוריא חל על העפר דין סוריא (כמו בעפר חו"ל שנתחבר לא"י), ואפילו לאחר שנתלש ממקומו לא בטל ממנו קדושת סוריא.
♦
ו.
ביאור דברי הירושלמי – עציץ נקוב בסוריא
ובדרך זה נ"ל לפרש הא דאיתא (ירושלמי שם): 'רבי הילא בשם ר' לעזר, הקונה עציץ נקוב בסוריא, אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו, קנה לחייבו למעשרות ולשביעית, אפילו נתון על גבי (שתי) יתידות, אף רבי יודה מודי בה' וכו'.ולכאורה קשה, דאיזו חידוש יש כאן בסוריא, מה שאין בכל א"י. אכן נראה דאיירי הכא בעפר סוריא, דהנה קיי"ל (ע"ז כא, א) דבסוריא יש קנין, וא"כ מי שקונה עציץ נקוב מנוכרי ומקומו אינו קונה, הוי כעפר א"י הבא בחו"ל. ואשמעינן בזה דהעציץ עם הקרקע חד הוא, והוי כמו שקנה גם את (מקום) הקרקע, כיון דהעציץ מחובר לקרקע, ויש על קרקע זו קדושת סוריא [דהא דבסוריא יש קנין הטעם הוא דבסוריא [עצמה] לא נתנו חכמים דין קדושה, אלא מה שישראל קונה]. ולכן כיון שהעציץ עם הקרקע חד הוא יש על מקום זה קדושת סוריא, כיון דיש לו לישראל קנין במקום זה.
♦
ועדיין צ"ע בסברא זו, דהא לכאורה תראה דלמ"ד יש קניין גם בא"י, אם ישראל יקנה עציץ נקוב המונח על קרקע, ע"כ אמרינן בזה יש קנין, וא"כ בסוריא, דלכו"ע יש קנין נימא דהקרקע הוי כחו"ל. ואולי י"ל דגם בזה יהיה חייב במעשרות, דהא דיש קנין אין הפירוש דהוי כחו"ל, כמו שכתב הר"מ (פ"א מתרומות ה"י)[3] דאם ישראל יקנה ממנו (-מנכרי) לא הוי ככיבוש יחיד, אלא שאין הקרקע נכרי חייב במעשרות, וא"כ כיון שיש למעלה העציץ של ישראל, חייב במעשר.
[ואפילו אי נימא דלמאן דאמר יש קנין פטור, מ"מ למאן דאמר קנין בסוריא חייב מהטעם שכתבנו לעיל, דאין העכו"ם מפקיע אפילו בסוריא, אלא דעל השדה עכו"ם לא נתנו קדושה, ולכן כיון דיש לישראל קנין במקום הזה יש למקום זה קדושת סוריא. וצ"ע].
♦
וע"ז קאמר (-בירושלמי) אף רבי יודה מודה בה, אע"ג דלר"י אין הספינה חשובה מחוברת לקרקע, מ"מ העציץ חשוב כמחובר לקרקע אף דהאויר מפסיק. וה"ה דחידוש זה יכול לאשמועינן דעפר חו"ל בעציץ נקוב בא"י, אלא דבזה אשמועינן עוד חידוש, דכיון דהעציץ עם הקרקע חד הוא, ויש גם להקרקע קדושת סוריא.
אכן יש להעיר ממאי דאיתא שם בירושלמי: 'לא היתה הספינה גוששת מעשרותיה מהלכה תורמין ממנו על עציץ שאינו נקוב, ומעציץ שאינו נקוב עליו'. ולדברינו יקשה, דמה דמיון זה לעציץ שאינו נקוב, דהא התם בקרקע א"י איירי, אלא שהוא בעציץ, אבל הכא הא איירי בקרקע חו"ל, וכיון דאין זה חשוב חיבור לקרקע, אז הוי כחו"ל, דאין כאן קדושת א"י כלל.
♦
ז.
האם ספינה עדיפה מפירות עציץ שאינו נקוב
ולכאורה י"ל דחייב מדרבנן דהוי כפירות חו"ל שנכנסו לארץ, דהא מקום הספינה הוי כא"י, אלא שלא גדל בקרקע א"י ולכן חייב מדרבנן. אך לפי"ז באמת עדיף הוא מפירות עציץ שאינו נקוב, דפירות עציץ שאינו נקוב אין תרומתו מדמעת ואין חייבים עליו את החומש, כדאיתא בירושלמי (כלאים פ"ז ה"ו), ופירות חו"ל (שיצאו) [שנכנסו] לארץ לא מצינו זה. ולכאורה י"ל דגם פירות שגדלו בעציץ שאינו נקוב הוי כפירות חו"ל שנכנסו לארץ. דחיובם אינו מחמת גידול, אלא מדין 'הארץ אשר אני מביא אתכם שמה', דהיינו מה שנמצאים בא"י. אך לפי"ז אין כאן דין חדש אלא היא כדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ. גם לפי"ז אמאי אינה מדמעת ואין חייבים עליה חומש.♦
אכן י"ל דגם בפירות חו"ל שנכנסו לארץ אין חייבים עליה חומש וגם אינה מדמעת. ואולי בכל חיוב דרבנן הדין כן. וכן משמע מדברי הגמ' (ב"מ נו) [תרומות פ"ז מ"ג] דאין חייבים עליהן חומש. ואע"ג דבתרומת מעשר של דמאי חייבים חומש, היינו מהטעם שכתב הר"מ בפ"י מהל' תרומות ה"ד דאם לא יתחייב חומש יזלזלו בה. ואולי טעם זה הוא בכל חיובי דרבנן, וצ"ע.
♦
אכן אפילו אי נדחוק ונימא דבאין הספינה גוששת חייב מדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ, מ"מ מדברי הירושלמי לא משמע כן, אלא חיובן הוא מדין עציץ שאינו נקוב. ואולי יש לדחוק דהא דמדמי לה לעציץ שאינו נקוב הוא משום דגם בעציץ שאינו נקוב החיוב הוא משום דרבנן עשו זה כאילו מחובר לקרקע, ובלא חיבור לקרקע לא היה מחויב, משום דבעינן 'שדך'. ולכן גם הכא לא גרע מעציץ שאינו נקוב, דהוי כמחובר לקרקע. וצע"ג.
♦
שוב ראיתי במל"מ פ"ה מהל' בכורים ה"ט שאין חילוק בין עפר חו"ל לעפר א"י, והא דשנינו עפר חו"ל הבא בספינה אבל לאו דווקא. אך מדברי הריטב"א שהבאנו לעיל משמע קצת כמש"כ, דהמחלוקת היא דווקא בעפר חו"ל.
והנה עיין שם בירושלמי חלה, דאיתא שם רבנן דקסרי בשם ר"ח במחלקת 'כל מקום אשר תדרך כף רגליכם' וכו', ועיין במפרשים. ויש לפרש דר"י ס"ל דרק המקום אשר תדרך 'כף רגלכם' הוי א"י [ולא מעל] המים, ובזה פליגי ר"י ורבנן. אך שם בע"ב איתא ר"י כדעתו דר"י פוטר במים לפי שאין בו ממש, משמע דמטעמא אחרינא הוא חולק. ואפשר דאי... הך טעמא גם אינה גוששת חשובא כגוששת, אך לפי"ז למה אמר לעיל במחלוקת היא שנוי', הא י"ל דטעמא דרבנן הכא משום דס"ל דאינה גוששת הוי כגוששת, והנה עיין בירושלמי גיטין (א, א) דס"ל דגט הנכתב בספינה צ"ל בפני נחתם, ואזיל לשיטתו דמפרש דהמים לא הוי כא"י.
♦ ♦ ♦