התשובה דלהלן[1] עוסקת בדיני עדות, ונכתבה במענה לשאלת רבי אהרן בן אברהם וחכמי מדר שבתימן. שמו של המשיב לא כתוב בפירוש, אלא שהוא בנו של רבי יחיא בן מהרי"ץ, וכן הכתיבה נראית מצנעא ומרכז תימן. לא מסתבר שכוונתו למהרי"ץ הידוע, בעל שו"ת פעולת צדיק ועץ חיים, שכן גם שמו היה יחיא ולא מצינו בין בניו מי ששמו כשם אביו. בדור שאחריו חי ופעל הגאון רבי יחיא ב"ר יעקב צאלח זצ"ל, שאף הוא כונה מהרי"ץ, אך גם בזה קשה לומר שהיה לו בן ידוע בשם יחיא ובנו של הבן היה מורה הוראה, ולא נשמע שמעם גם בדור האחרון. אמנם יתכן שהתואר מהרי"ץ כאן נסוב על הגאון רבי יהודה צעדי זצ"ל, וכנודע בנו היה הדיין הגאון רבי יחיא צעדי זצ"ל, ולפי זה שמא הכוונה לנכדו. ועדיין מידי השערה לא יצאנו.
והנה צריך ביאור מדוע לא פירש הכותב את שמו בהדיא, שהרי אם נשאל על כך עליו לחתום בשמו. והיה מקום לומר שנשאלו על כך כמה חכמים והוא מתוכם ולכן לא ראה לפרש את שמו בגלוי, או שאדרבה, השיב לשואלו שהכירו היטב וידע במי המדובר. אמנם סגנון כתב היד קשה גם מכמה אופנים אחרים, כגון ראשי התיבות שבו שאינם כל כך מקובלים, או טעויות העתקה מוכחות. ולכן נראה פשוט שאין זה המכתב המקורי אלא העתקה שלו, בידי השואל או המשיב, או שמא אדם אחר שהגיע המכתב לידו, ועל כן טעה בכמה מקומות בפענוח כתב היד, כמתבאר בהערות, וכן החתימה נעתקה בצורה זו שאינה רגילה.
כתב היד נערך ונמסר על ידי מכון צפוני קדם, ותודתנו נתונה להם.
לק"י
י֗קבל ה֗רב ו֗האדון ה֗תשובה א֗שאלה ל֗אל ה֗כל י֗תן מ֗עניתו.
יצ"ו.[2] ברכת טוב לרבותי זרע קודש אשר מעולם אנשי השם,[3] ראשי עם קהלת אב"י[4] ק"ק יו"ד[5] מדר[6] יע"א, המה פינת יקרת שושנת יונת כנישת חברת התלמידי חכמים עמודי התוך אשר ניקבו בשמות[7] יע"י.[8] ובראשם בן האיתנים, השואל מ"ו הארון בן כמה"ר אבראהם יצ"ו ודט"ת.[9]
מרוב טרחי ויגיעתי אשיב כפי קוצר דעתי, ממה ששאלת על ענין הקידושין שיש קורבה בעדים. ידוע הדבר ומפורסם בכל פסקי הגאונים ז"ל בדיני עדות, שכל מי שהוא נוחל ומנחיל הרי הוא קרוב ופסול לעדות.[10] וכבר נתבארו בכל הפוסקים דבר ברור ומפותח לכל מבין מי הם הקרובים, וכל המוסיף גורע חס ושלום.
וחפשתי בשאלות ששאלת, ראשונה בראובן בן יעקב ושמעון בן לוי נושאים שתי אחיות, ובא יעקב אחי[11] ראובן ויחיא נאעטי ונשאו שתי אחיות. ילדה אחת מהן בת ונשאה אדם אחד ושמו יוסף, ואחר כך בא והעיד לבת אחות יוסף מבוורת בקידושיה. מא[12] שייכות קורבה איכא הכא, אי מגבי אשתו הרי כבר נתרחקה הקורבה בינה ובין יעקב אחי ראובן ולא נחשב אביה אלא בעל קרובה, והותר יעקב אחי ראובן להעיד לאותה הבת מדין כל איש שאין אתה מעיד לו שהוא בעל קרובתך אתה מעיד לשאר קרוביו,[13] כל שכן וקל וחומר אישה שמותר להעיד לבת אחות שמעון בן לוי דלית תמן קורבה כלל. דאי לא תימא הכי, ותפיק קורבת העדות מהנחלה, אם כן אין לדבר סוף, ונמצא נחלה חוזרת ליעקב אבינו ועדות יורדת לסוף הדור, ונמצא חס ושלום הדבר נוגע לידי איסור ולידי מניעה מקידוש וגירוש. וכבר כתב הרמב"ם בחכמת שלמ"ה[14] שאין נקרא ענף אלא מה שהוא שואב עדיין מהשורש.
ומה ששאלת מדין העדות השנייה, כבר הורה זקן בסימן ל"ג,טו ואין צריך לומר שלישי בשני דכשר. וכן כתב המבי"ט,טז וכן היא מסקנת הגמרא.יז[15]
ואין להאריך כי אם בשלום הרב הנזכר,[16][17]וזה כפי קוצר דעתי ושכלי[18] ומיעוט ספרים אשר לי. וחס ושלום לא תאמר אני נוגע בכבוד הרב בזה, שהוא מחמיר על כך כמו שהוזכר בגלילי אצבעותיו,[19] והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב. לא מצאתי לזה פתח וסייג לדברי הרב על נכון, ואמרו חז"ל[20] אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות[21] על פי התורה אשר יורוך[22] דבר דבור על אופניו,[23] נהרא נהרא ופשטיה.[24]
כי פי המדבר אליכם,[25] ק"ה ער"ח[26] בריה קלה דמעלנא אלול ליה[27] בן לא"א יחיא בן כמהרי"ץ יש"ל ס"ט
ושלו'[28] על דייני ישראל,[29] סדר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.[30]
♦ ♦ ♦