מעשי למלך

הערות שוליים

1. ↑ כתב היד נמסר למערכת באדיבותו הרבה של הרב מנשה לוינגר הי"ו. נעתק ונערך בס"ד ע"י הרב עמוס חדד.
2. ↑ . וזו לשונו (הל' עדות שם): "מלכי ישראל לא מעידין, ולא מעידין עליהן, מפני שהן אלמים, בעלי זרוע, ואינן נכנעין תחת עול הדיינים. אבל כהן גדול מעידין עליו, ומעיד הוא למלך בבית דין הגדול, כמו שביארנו'. ובמקום אחר כתב (הל' כלי המקדש שם) 'היה [הכהן גדול] יודע עדות, אינו חייב להעיד, ואפילו בבית דין הגדול, שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד. ואם היתה עדות למלך ישראל, הרי זה הולך בבית דין הגדול ומעיד לו".
3. ↑ . מצאנו שרבינו עסק בכך בסימנים: קנד [ב] (נדפס בגיליון טז), קנה [ב] (נדפס בגיליון יח) וקסג (נדפס בגיליון כט).
4. ↑ . ראה לשונו לעיל הערה 1.
5. ↑ . זו לשון הכסף משנה (פ"א מעדות ה"ג): "תנן כהן גדול... מעיד ומעידין אותו וכו', המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. וגרסינן בגמרא עלה דמתניתין, כהן גדול מעיד, והתניא 'והתעלמת'... כגון זקן ואינו לפי כבודו (והכי נמי זילותא הוא לכהן גדול לאסהודי). אמר רב יוסף מעיד למלך. והתנן, לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. אלא אמר ר' זירא, מעיד לבן מלך... בפני המלך, והא אין מושיבין מלך בסנהדרין. משום יקרא דכהן גדול אתי ויתיב, מקבלין ניהליה לסהדותיה, קאי הוא ואזיל, ומעיינינן ליה אנן בדיניה, עד כאן. נראה, דלמסקנא דאמרינן אלא מעיד בפני המלך, לאו בעדות שנוגע למלך עסקינן... ואם כן היאך כתב רבינו אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד הא בגמרא לא קיימינן הכי וצריך עיון'. עד כאן לשונו בהלכות עדות. (וכן תמהו שאר נושאי כלי הרמב"ם, הלחם משנה והרדב"ז (פ"א מעדות ה"ג), ובאחרונים האריכו בזה).ובהלכות כלי המקדש (שם) תירץ הכסף משנה בג' אופנים, וזו לשונו: "ואין לומר דבמלכי בית דוד דן ודנין אותם, הוה ליה לרבינו לומר ואם היה יודע עדות למלך ממלכי בית דוד, ומדנקט למלך ישראל, משמע דבכל מלך ישראל מיירי, אפילו אינו מבית דוד. ואפשר לומר, דמאחר שבזמן הזה בעוונותינו שאין לנו לא מלך ולא שר ולא נפקא לן מידי בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, להכי סתם וכתב ואם היה יודע עדות למלך ישראל, דמלך בית דוד גם הוא לא נפיק מכלל מלך ישראל. ועוד יש לומר, שקיצר ולא חשש לפרש, מפני שסמך על מה שכתב בפרק ג' מהלכות סנהדרין. ועוד יש לומר, שמאחר שמן הדין אפילו מלכי ישראל דן ודנין אותם, אלא דמשום מעשה שהיה בעובדא דשמעון בן שטח גזרו ואמרו מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותם, כתב רבינו כאן מה שהוא לפי הדין". עד כאן לשונו בהלכות כלי המקדש.
6. ↑ . ולעיל (סימנים קנד [ב] וקנה [ב]) תירץ רבינו באופנים אחרים, יעו"ש.
7. ↑ . על דברי רב יוסף, שתירץ את קושיית הגמרא, כיצד נאמר במשנה שכהן גדול מעיד והרי אינה לפי כבודו, ותירץ דמיירי שמעיד למלך וזהו כן לפי כבודו.
8. ↑ . וממילא אי אפשר לומר שהכהן גדול מעיד למלך, דאם אין דין - עדות למה לי.ושואל רבינו, מדוע הגמרא לא חילקה בין מלך הנכנע שדנין אותו ובו כהן גדול מעיד, למלך שאינו נכנע ואין דנין אותו.
9. ↑ . שהקשו, מדוע הגמרא לא תירצה לחלק בין מלכי ישראל - שלא דנים אותם, למלכי בית דוד - שדנים ונידונים, ובהם כהן גדול מעיד. ולדברי רבינו לא קשיא, שהרי כעת לא אסיק אדעתיה לחלק ביניהם.
10. ↑ . וזו לשון הגמרא (שם): "אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו'. לאפוקי מאי? אמר רב פפא: לאפוקי מלך [דתנן לא מעיד ולא מעידין אותו. רש"י], ורב אחא בר יעקב אמר: לאפוקי משחק בקוביא. מאן דאמר משחק בקוביא, כל שכן מלך [דמדאורייתא לא חזי דכתיב (דברים יז טו) "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך, והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין, כדאמרן לעיל (שבועות ל.) ודרך בזיון הוא לו. רש"י]. ומאן דאמר מלך, אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי, ורבנן הוא דפסלוהו". עד כאן לשון הגמרא בשילוב תורף דברי רש"י. וכן הוא בגמרא יומא (עד.).
11. ↑ . בכת"י ליתא, ונוסף על פי לשון החינוך.
12. ↑ . וזו לשון הגמרא בסיפור המעשה (שם): "עבדיה דינאי מלכא, קטל נפשא. אמר להו שמעון בן שטח לחכמים, תנו עיניכם בו, ונדוננו [ולא תחניפו, ולא תשאו פניו. רש"י]. שלחו ליה, עבדך קטל נפשא. שדריה להו. שלחו ליה, תא אנת נמי להכא, 'והועד בבעליו' (שמות כא כט), אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך [שעבדך הרג את הנפש. רש"י]. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב' וגו' (דברים יט יז). אמר לו [ינאי לשמעון בן שטח], לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה [שמעון בן שטח] לימינו [לידע אם יאמרו כמותו. רש"י], כבשו פניהם בקרקע [שהיו יראין ממנו. רש"י]. נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח, בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות [הקדוש ברוך הוא. רש"י] ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו. באותה שעה אמרו, מלך, לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו". עד כאן לשון הגמרא בשילוב תורף דברי רש"י.
13. ↑ . לרבי בצלאל רנשבורג, נדפס לראשונה בפראג ה'תקס"ב.
14. ↑ . וזו לשונו (שם): "ובהיותי בזה, בדרך אגב, חזות קשה ראיתי, בדברי ספר החינוך, פרשת ויקרא סימן קכב, שכתבבפשיטות - "ומלכי ישראל, לא מעידים על אחרים, ולא אחרים עליהם, משום מעשה שהיה, כדאיתא בסנהדרין בפרק כהן גדול, אבל מלכי בית דוד מעידין, ומעידין עליהן", עד כאן לשונו. ונוראות נפלאתי עליו, מה יענה לסוגיא דיומא ושבועות... דמבואר, דמדאורייתא הוי מה שאין המלך מעיד, ואם כן, הא וודאי דאין חילוק בין מלכי ישראל למלכי בית דוד בדאורייתא, ורק לענין דן ודנין הוא חילוק זה, ומשום מעשה שהיה, וצריך עיון גדול ליישבו, אם לא בדוחק הרבה מאוד". עד כאן לשונו.
15. ↑ . בלשון זהב (לרבי דוד טבלי הכהן שיף) על המשניות (הוריות פ"א מ"ה ד"ה ולפי דברינו) מביא את קושיית ההורה גבר, ומתרץ, דהחינוך מיירי בדיני נפשות, ובהם יש חילוק בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, ומה שנאסר מדאורייתא למלך הוא רק עדות בדיני ממונות, וכן משמע שהרי המעשה שהיה עסק בדיני נפשות. וכן כתב בשיירי מנחה (שטגר) על המנחת חינוך (שם), דמהמעשה שהיה ילפינן רק לדיני נפשות. וראה שם מה שתירץ על פי זה.