תגובה למאמר בעניין איסור חיבור סידור לבני נח והפצתו

הרב פנחס בן אהרון
תגובה למאמר בעניין איסור חיבור סידור לבני נח והפצתו
מאת הגאון רבי יואל שוורץ שליט"א
בקובץ האוצר (סיון ה'תשע"ט) כתב הרב אלחנן פרינץ שאין לסדר ולהפיץ סידור תפילה לגויים. והנה מו"ר הגאון רבי יואל שוורץ שליט"א עשה מעשה בזה, וסידר סדר תפילה לבני נח (נדפס בשם 'סידור תפילה לבני נח' ונדפס גם בסוף ספרו 'ואתם עדי').
והנה הצעתי את הדברים לפני מו"ר, שעיין בדברים והעיר והשיג עליהם, ורשמתי את עיקרי טענותיו מפיו והוא עבר על הדברים והרשה להעלותם על הכתב במסגרת זו.
♦
הנה יש להקדים שאמנם לא מצינו שהקדמונים עסקו בענין זה, והסיבה לכך מכיון שלא היה שייך כן מחמת המציאות, שהיו תחת שלטון הגויים והיה סכנה בדבר, ואף הגויים מצידם לא התענינו במיוחד. אמנם, הנה אנחנו כעת בזמן שנתקיים בנו דברי הנביא (עמוס ח, יא) "הנה ימים באים נאום ה' אלוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'", ובכל העולם יש צמא לדבר ה', לכן יש התעניינות מצד הגויים (ואף יש גויים השומרים על ז' מצוות בני נח שעשו מעצמם סידור תפילה לה'^[1]). ומאידך, אין היום סכנה מצד האומות.
ראשית, הנה גם הרב הכותב מביא מהקדמונים שבני נח חייבים בתפילה לה', ואם כן הרי מצוה ללמדם, כדברי התוס' בחגיגה (יג, א), וכעין דברי המהרש"א (שבת לא, א) שגוי הבא להתגייר יש ללמדו את כל המצוות. הרי למדנו שמה שנצרך ללמוד מותר ללמדו (ומה שהביא מרבי עקיבא אייגר בשו"ת עיי"ש היטב. לכאורה הוא דן שם בעיקר מצד תלמוד תורה, אבל לא שלל שם שיתפלל. ודוק). ונראה שראוי להם להתפלל במקום מיוחד, ואף מסתבר שיש למקום כזה דין קדושה מסוים, וכעין עזרת נשים (ומפורסם^[2] שהמהרי"ל דיסקין היה מקפיד שלא לעבור בד' אמות שלפני ישמעאלי המתפלל, שסבר שיש לזה תורת תפילה, אם כן ודאי שיש חשיבות למקום תפילה לה' אף במקום תפילתם של בני נח). והרי מצינו שאמר הנביא שלעתיד לבוא יתקיים 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים', וכן אומרים בתפילת 'עלינו לשבח' "וכל בני בשר יקראו בשמך... יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך... ולכבוד שמך יקר יתנו" שזו התפילה. אם כן ודאי שעלינו להשתדל ולסייע לזה. וכן היה מנהגו של אבינו הראשון - אברהם שהיה מלמד את האומות לברך ולהודות לה', וכמבואר בגמ' בסוטה י': "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם, אמר ריש לקיש אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם, משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".
והנה כתב כמה חששות בדבר. ונבוא לענות על טענותיו אחת לאחת.
א. חשש שמא יתפללו בגילוי הראש ובמקומות המטונפים:
אינו מובן מה שטוען, וכי היכן מצינו איסור לגוי לומר דברי קדושה בגילוי ראש? והלא כל עיקרו של כיסוי הראש אינו אלא דבר שנתחדש בישראל, ודאי שלא בגוי. [ואדרבה יש לדון שאולי ראוי להם להתפלל בלא כיסוי ראש, שהלא מצינו במדרש ויקרא רבה (פרשת אמור) פרשה כז "אמר ר' יצחק משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה מה עשו בני המדינה עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה ברתת ובזיע כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הדא פרוסדוגמ' דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהא קורין ק"ש לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך שלא חייב הקב"ה את ישראל לקרוא קר"ש בפריעת הראש", משמע שגילוי הראש מראה הכנעה וכבוד, אלא אחרי שהפך להיות סמל ליראת שמים אדרבה נתחייבנו בזה, אבל אצל הגויים אפשר שזה סמל של כבוד כלפי מעלה, וכמו שמעולם היה מקובל שכאשר נכנסים לפני מלכים גויים היו מורידים את הכובע. ויל"ע].
ולגבי הזכרת ה' במקומות המטונפים, אף שמסברא אינו ראוי שבני נח יוציאו מפיהם שם ה' במקום מטונף, מכל מקום לא מצינו שיש לו איסור בזה, ואם כן מה לנו לחשוש במקום מצוה, ובכלל למה לחשוש שיעשה כן הגוי, ומסתבר שאף הוא יבין שאין ראוי לעשות כן.
ב. הטענה כי יתכן מזה חלילה קטרוג על עם ישראל:
אינו מובן, הלא גם אם חלילה יהיה מזה קטרוג, הלא אף ביונה הנביא הקב"ה לא קיבל טענה זו וכעס עליו, ואם כן אנו אין לנו אלא לדאוג לכבוד שמים, ולא להתחשב בטענות כגון אלו.
ג. הטענה כי אין בכוחנו לקבוע נוסח:
אין זו טענה, מטרת הסידור היא לא לקבוע נוסח מחייב, אלא רק הצעה לעזור לאלו הרוצים להתפלל ואין בידם נוסח.
ד. הטענה כי באמירת תפילה ופסוקי תפילה יש בכך מצוות לימוד תורה ואסור לגוי ללמוד תורה:
נראה, שכיון שאין מטרתם בכדי ללמוד תורה אלא בתורת תפילה אין לזה שם תורה, וקצת ראיה ממה שמצינו לגבי ברכות התורה (שו"ע מז ז' ובמשנ"ב סקט"ו ע"ש). שמי שיוצא ידי חובת ברכות התורה באמירת אהבה רבה שצריך ללמוד תיכף אחרי התפילה כדי שהלימוד יחול על ברכות התורה, ואפילו באמירת קר"ש לא יוצא יד"ח לימוד תורה בשביל זה, ומוכח שמה שחייב לאומרו בשביל מצות תפילה שלא לשם לימוד תורה לא נקרא לימוד, ולכן הצריכוהו ללמוד אחרי התפילה, וה"נ בניד"ד שאין על תפילתם שם תלמוד תורה. ועיין. ומלבד זאת הנה עיקר התפילה היא פסוקי תהילים, ויש לצין את דברי הרש"ר הירש בהקדמתו לספר תהילים, המבאר כי ספר תהילים בעיקרו חובר לא רק בשביל ישראל לבדם אלא גם לתועלת כל האומות, וז"ל: "אולם אין דוד מגביל את כוונת מזמוריו לחינוכם ולהתעלותם הרוחנית והמוסרית של דורות בני עמו בלבד, בבטחון מלא הוא מצפה לכך שמזמוריו ישפיעו על רוחן ונפשן של כל האומות, על עצמו ועל מזמוריו הוא מביט כעל משרתים ומתווכים של אותו העתיד המובטח, עתיד אשר בו ייכלו השקר והעוול מבני האדם ואשר על ידי חידוש האמונה בא-ל היחיד, ישובו שלטון האמת והמשפט והאהבה, ותבוא הישועה לארץ, זאת היא ההשפעה של המזמורים שדוד קיוה לה ואת תקוותו זו הביע במפורש, והיא מצאה את אישורה המפואר בהפצתם הפוריה של המזמורים האלה זה מאות בשנים, לא רק בכל חוגי עמו, שאצלו מהווים מזמורי התהילים עד היום את רוב בנינו ומנינו את ספר התפילות בבתי הכנסיות, אלא כמעט בין כל האומות הידועות לנו, זאת היא עדות נהדרת לרוח ה' ששרתה על המשורר בשעה ששר את השירים האלו בבטחון כזה מעבר לחוג היהודי והלאה הלא גם היום מזמורי התהילים משמשים לנפשות הדורשות את ה' דרך לעלות בהם אליו להתעלות ומביאים להם אור ונחמה כוח ומסירות נפש במעגלות חייהם עלי אדמות…".
הרי שספר תהילים מתייחד בכך שהוא ספר תפילה כללי וא"כ אין כל מניעה שגוי יתפלל מפסוקי ספר תהילים.
ה. אם יש לחשוש שמא יצא תקלה על ידי זה?
והטענה כי יש לחשוש לתקלה, שמא יבואו יהודים להתפלל בסידור זה אינה מובנת כלל ועיקר, הלא יכתבו עליו במפורש שהוא מיועד לבני נח, ולמה לנו לחשוש לחינם, ויש לנו יותר לחוש לכבוד שמים ולהרבות אמונת ה' בעולם.
♦
מסקנת הדברים
נראה שאין איסור לחבר ולהפיץ סידור תפילה לבני נח, ואדרבה מצוה בדבר, ללמדם תפילה כדי שיבואו לאמונה ואהבת ה'.
♦
נספח
א. אם הגוי יכול לומר 'אלוקינו':
ומה שכתב שאין הגוי יכול לומר אלוקינו, זאת מנין? הלא ה' אלוקי כל הבריות, וגם הגוי יכול לומר כי הוא מודה באלוקותו, ומתפלל אליו. ואף כי ודאי שישנה השגחה מיוחדת יותר לישראל, אבל ודאי כי יש השגחה פרטית לכל בני המין האנושי, ובפרט כשהוא מתפלל הרי הוא מכיר ומודה בהשגחת ה' הפרטית על העולם, שהוא שומע ומאזין תפילת כל פה, ואדרבה הוא מושגח יותר כאשר הוא מאמין. כמו שמצינו בקדמונים בשם מדרש (מובא בשל"ה הקדוש בשער הגדול, וראה נפש החיים ש"א פרק ז) שכתב: "ה' צילך כצלך, מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך... אף הקב"ה הוא ה' צלך, כשם שאתה הווה עמו הוא הווה עמך", אם כן ודאי שהאדם מאמין בהשגחה פרטית הוא נעשה מושגח יותר, ושייך לומר אלוקינו^[3].
ב. בני נח בתפילת המוספין ובברכות התורה:
ומה שכתב שאין הגוי יכול להתפלל מוסף, משום שעיקרו של המוסף הוא על בנין בית המקדש והקרבנות, לכאורה יש לדון לא כן, שאין לגוי איסור ברכה לבטלה, וממילא כל שיש לו שבח יכול, ובפרט שכן שייך אצל גוי ענין בקשה ושבח על בית המקדש, וכדברי חז"ל בבמדבר רבה במדבר פרשה א: "א"ר יהושע בן לוי אלו היה אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו. שהיה יפה להם יותר משל ישראל שכן שלמה סדר תפלה, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וכתיב ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אם היה ראוי לו היה נותן לו ואם לאו לא היה נותן לו..", הרי שיש להם ענין מיוחד בבית המקדש לטובתם, ואם כן, ודאי הדבר שיכולים להתפלל עליו. וגם שייך אצלם ענין הקרבנות, כי הלא אף הגויים יכולים להקריב, וגם הקרבנות שישראל מקריבים טובה הוא להם, וכדברי חז"ל בסוכה (נה, ב): "אמר רבי יוחנן: אוי להם לגויים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן". וביותר, שעיקר קרבנות הפרים של סוכות היו בשביל לכפר על אומות העולם כמבואר שם בסוכה.
וכן ברכות התורה נראה שיכול לברך, כיון שהוא חייב בז' מצוות, וממילא יש לו מצוה ללומדם, ומצינו (בסנהדרין נט, א) שנכרי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ומבואר בגמ' שזה כשעוסק בז' מצוות דידהו, וא"כ ודאי ששייך שיברכו ברכה על זה.
וכמו שמצינו (שו"ע או"ח מז סי"ד בביה"ל) שהטעם שנשים מברכות ברכות התורה הוא מחמת שהן חייבות ללמוד הדינים שלהם. ואף בלא זה יש לומר כיון שיש שפע בעולם בזכות התורה א"כ שפיר יכולים לברך ולהודות על התורה.
♦ ♦ ♦