הרב יעקב אהרן סקוצילס
מח"ס אהל יעקב
אם מותר להוסיף מיונז לקופסת טונה בלי לטבלה במקוה
בס"ד ניסן תשע"ט
לכבוד ידידי, הגאון החשוב הנודע בכל רחבי העולם בהרבצת התורה והוראה ובספריו הנפלאים גם אני אודך ושא"ס, הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מו"צ בקהילות קרעטשניף רחובות, בדבר השאלה שאחד הסתפק כשקנה קופסת שימורים של טונה ולא טבל אותו לפני כן, האם מותר לו כעת להוסיף בתוכו מיונז ולאכול ממנו ישר לפני טבילה, או שמא אם הוא רוצה לאכול ישר ממנו ומוסיף מיונז הוי שימוש חדש ואסור לפני טבילה?
♦
תשובה
והנה לכאורה יש לדון בנידון דידן מצד ב' עניינים: א' מדוע מותר לאכול ישר מהקופסא בלי טבילה, והרי הוא לכאורה משתמש בכלי בלי טבילה. ואת"ל שמותר, איך יהיה מותר להוסיף מיונז לפני הטבילה. ושמא יש לדון בכה"ג להקל מצד הכלי עצמו, שאע"פ שהוא יכול להחזיק זמן רב, מ"מ מאחר שהוא כלי שזורקים אותו לפח, לכן אחרי שימוש אחד הוא לא מחוייב בטבילה, מכיוון שהוא לא קיבל שם כלי בכה"ג.
בענין שימוש מכלי לאכול ישר ממנו בלי לטבול אותו, הנה מסופר שהחזון איש זצ"ל לא רצה לשתות יין מבקבוק זכוכית שעשוי מגוי עד ששפך את היין לכלי אחר ואח"כ טבל את הבקבוק ושוב מלא אותו עם היין. ויש לעיין מדוע אין כן מנהג העולם.
♦
אכילה ישירות מתוך קופסאות שימורים בלי טבילה
והנה, בשו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א (סימן ה' אות קל"ו) כתב: "דע דהקונה כלי עם משקה אין צריך לשפוך המשקה ולהטבילו דשב ואל תעשה הוי ולא נקרא שימוש". ובספר ארחות רבינו יורה דעה הל' טבילת כלים (אות ב') הביא את דברי המהרי"ל דיסקין שם, וכתב שבעל הקהלות יעקב זצ"ל אמר שמכאן סמכו להתיר כל קופסאות השימורים מחו"ל וכן בקבוקי משקאות מחו"ל להשתמש בהם קמעא קמעא עד גמרם בלי טבילה, וביאר דחיוב טבילה הוא רק אם היהודי ממלא בכלי, שזו ההשתמשות אבל לרוקן אפילו בהרבה פעמים מה שמילא הגוי כגון שמוציא כל פעם קצת קצת הכל מקרי שימוש פעם א' ואין על זה חיוב טבילה [אמנם, הביא שם שהחזון איש החמיר בזה כנ"ל עי' שם].
אולם עי' בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סימן ס"ו אות י') שכתב דאף דלאכול מהכלי ודאי חשיב כהשתמשות, מ"מ נראה דמותר לאכול ממנו בלי טבילה מתרי טעמי, א' שבקופסא סגורה ומסוגרת אשר הדבר הסותם הוא לא רק כעין פקק, כיון דכמו שהיא סגורה אינה ראויה לשום שימוש, לכן כמו שאסור לפתוח כלי סתום בשבת אם כוונתו להשתמש אח"כ בכלי, משום טעמא דחשיב כעושה כלי בשבת, ה"ה נמי דחשיב בנידון דידן כנעשה כלי על ידי ישראל ופטור לגמרי מטבילה, אולם אין להקל מטעם זה בלבד שאין זה כל כך ברור. ב' כיון שאין מחייבין להוציא מיד את המאכל מהכלי של נכרי מסתבר דה"ה נמי שמותר לאכול מהקופסא שהרי אינו מכוין שישאר אצלו כלי סעודה שהרי מיד כשיגמור לאכול יזרקנה לאשפה, ממילא מותר שפיר לאכול ממנה שהרי גם החזקת המאכל כל הזמן בתוך הכלי גם כן חשיב השתמשות ואפילו הכי שרי מפני שלא חייבו חכמים להוציא מיד את המאכל וה"ה נמי דשרי להוציא דרך אכילה. אבל לעשות מעשה ולהעמידו על האש נראה דאם היא עדיין סגורה שרי, אבל לפתוח ולהעמיד על האש הדעת נוטה לאסור ורק מפני טעם הראשון מסופקני ואינו יודע להכריע, עכ"ד. וכעין זה מובא בשמו בספר שש"כ (פרק ט' הערה מ"ב), וכן עי' בתיקונים ומלואים שם.
ועי' בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה (סימן מ"ג) שנשאל בענין כלים אלו אי בעי טבילה, והביא ראיה דלא בעי טבילה מדאם ישראל קנה כלי מעכו"ם וישתמש בו למלאותו בדברי מאכל ולמכרו אח"כ לעכו"ם, אינו מחויב לטבול הכלי, דזה לא הוי כלי סעודה אע"ג שמשתמש בהכלי למאכל דבשימוש זה לא מקרי כלי סעודה רק כלי אוצר, רק להקונה מקרי כלי סעודה, כיון דלקונה משמש הכלי לסעודה. ולכן בנידון דידן גם הקונה אינו מחויב וכאמור, דכיון דאין רוצה לקנותה ומשליך אותה אח"כ לאשפה, הוי כקונה כלי מעכו"ם ומלאו במאכל ומכר המאכל לאחר ומפקיר הכלי להשליכה לאשפה, דשניהם פטורין מלטבול הכלי, כמבואר בסעיף ח', וה"ה הכא.
ובהערה שם מובא לעיין בט"ז וש"ך שם סעיף ח' שחששו לשיטת האו"ה דמקרי נתחייב ביד ישראל וחייב בטבילה אם השני משתמש בו לצורך סעודה. אכן, בנידון דידן אפשר לומר כמו שפשיטא לאאמו"ר זצ"ל דבנידון דידן אינו חייב לטבול דלא מקרי כלי סעודה עבורו רק כלי אוצר, אם כן גם השני שמשתמש בו רק ככלי אוצר, לא מיבעי אם לאחר שפותח הקופסא הוא מוציא האוכל וזורק תיכף את הקופסא, אלא אפילו אם שומר חלק מהאוכל בתוך הקופסא או בקבוק וכדומה גם כן הוי ליה רק תשמיש אוצר כיון שאינו מתקן את האוכל בתוך הקופסא כמו קדירות, וגם אינו אוכל מתוך הקופסא כמו צלחות לא מקרי כלי סעודה כמו אצל הראשון, עכ"ד התשובה וההערות.
ועי' בשו"ת שרידי אש (יורה דעה סימן כ"ט) שנשאל בזה והשיב כמה דברים, א' בקופסאות כאלו אחרי שימושם זורקים אותם לפח ומסתמא אין דעת הקונה לקנות אותם אלא משתמש בהם דרך שאלה ולא דרך קניה. ב' ועוד סברא הביא דבמקום שאין שום תועלת להטבילה כגון שמשליכים אותם אח"כ אין שום תועלת וצורך להוציא אותם מידי טומאתם. ג' ועוד הוסיף דבעל נפש יחמיר על עצמו ויתכוון שלא לקנות את הקופסאות ואז הוא יוצא לכל הדעות. ד' ובסוף דבריו הביא שם דמצא כן בשו"ת חלקת יעקב ועוד דהגאון ר' מרדכי גיפטר זצ"ל כתב לו שהמהרי"ל דיסקין כבר התיר בלי טבילה ושמח שכיון לדעתו.
ועי' בשו"ת מנחת יצחק ליקוטי תשובות (סימן ס"ח) שהביא את דברי המהרי"ל דיסקין, ומה שהביא בספר שערים מצויינים בהלכה (סימן ל"ז אות ח') בשם המהרי"ל דיסקין ראיה להקל, דהרי הכלי בטל אגב המאכל, וכדתניא במסכת עירובין (דף כ"ז:) לגבי מעשר שני, דלוקחים יין על גב קנקנו, כלומר אע"ג דעיקר מצות מעשר שני לקנות בזה הממון גם הקנקן, מפני שבטיל עמו, והכא נמי לענין טבילה. ועל זה סומכין למעשה להורות כן, וכך מובא בעוד כמה מורי הוראה להורות כן.
והמנחת יצחק צרף עוד סברא להקל, מספר שו"ת גידולי טהרה (סימן י"ז) שכתב לענין היורות שמבשלים בהם היין שרף שמקילין להשתמש בהם בלי טבילה דאפשר לפי שאומרים האומנים שאם משהין היין שרף בכלים אלו הוא מתקלקל, אם כן לא הוי כלי תשמיש, ואע"ג דבסעיף ח' הרמ"א פסק דאפילו תשמיש ארעי אסור לעשות בלא טבילה, היינו היכא דראוי עכ"פ לתשמיש קבע, אבל הכא אינו ראוי להשתמש בו שימוש קבע.
ולכן נוהגים העולם להקל בלא טבילה. ועוד יש לומר לגבי הקופסאות הרי קודם שנפתחו לא הוי כלי, דע"כ לכמה פוסקים אסור לפתחם בשבת משום עשיית כלים, ואז כשפתחו אותן ונעשו כלי שימוש הרי הוא כבר ברשות ישראל, ואין צריך טבילה, עכ"ד.
ועי' בקונטרס קיצור הלכות טבילת כלים (סעיף י"ח) שהביא דדעת הגרי"ש אלישיב זצ”ל היא דכלים שמגיעים מחו"ל עם אוכל והכלים הם מייצור של גויים, יש להקל ולהמשיך להחזיק בהם את האוכל עד גמר השימוש, והוא הדין במי שעושה קידוש ונשאר אצלו קצת יין שמותר להחזיר אותו לתוך הבקבוק שזה עדיין נחשב ככלי אחסון של האוכל הקודם, ומיהו מי שמרוקן את האוכל מהם מיד אחרי פתיחתם וטובלם תבוא עליו ברכה, והוסיף דקופסאות שימורים שהכיסוי מחובר להכלי וצריך לחתוך את הפח כדי לפותחם, אם הפתיחה נעשית על ידי יהודי, יש להטבילם בלא ברכה.
ועי' בשו"ת תשובות והנהגות חלק א' (סימן תמ"ז) שהביא דכבר דנו האחרונים בזה להקל, ואף שהחזון איש זצ"ל מטו משמו שהחמיר כשקנה כלי מתכת להוריק המשקה או מאכל ולטבול הכלי קודם שהשתמש עם הכלי. אולם יש לומר דכלי זה אינו נחשב ככלי שימוש אלא ככלי אוצר שמחזיק מה שבתוכו וכשגומרו זורקו, מיהו נראה דיש לכל אחד להחמיר בכלי מתכת ולטבול הכלי קודם שימושו, כיון דיש צד דיחזור למלאות הכלי להשתמש בו שוב, והחזון איש היה מחמיר אפילו אם לא חוזרים וממלאים אותו. ובסוף הכריע לדינא דאף שיש צדדין להקל בנס קפה לאחר שפתח שלא להוריקו, בכלי מתכת נראה דיש להחמיר, ובכלי זכוכית שחיוב הטבילה הוא דרבנן, כיון דיש צדדין להקל, יש למקל על מי לסמוך. עכ"ד.
אכן ראיתי בספר ארחות שבת (פרק י"ב הערה ו') שהביא את הנידון הנ"ל, ותמצית דבריו היא דשורש הספק הוא אם קופסאות אטומות נחשבות ככלי משום שהן משמשות ככלי איחסון, ואין גריעותא בזה שהיא אטומה וחייבת בטבילה, או שמא כיון דהקופסא אטומה ואי אפשר להגיע לאוכל לפני שפותחים אין לה שם כלי כעת, ופטור מטבילה.
והנה, החזון איש באו"ח (סימן נ"א ס"ק י"א) כתב דכל כלי שאטום מכל צד אינו כלי, ולפי זה אין צורך לטבול הכלי בכלל אחר שפתח הישראל. אך בספר טבילת כלים (פרק ד' הערה כ') מביא שהגר"ח קניבסקי שליט"א אמר בשם החזון איש דלאחר שפתח את הקופסאות שעשו נכרים צריך להוציא מתוכה את כל תכולתה, ולכן הצריך טבילה לחומרא, וצ"ע. ועיי"ש יתר אריכות בדעת החזון איש.
ועוד מצאתי בספר ישא יוסף חלק ב' (סימן כ"א) שדן בשאלה הזו, והביא שם את דעת המהרי"ל דיסקין, ושוב הסתפק במי שלקח מצנצנת של קפה ורצה להחזיר לתוכו האם נחשב כשימוש שמחייב טבילה, והביא את דעת הגרשז"א בשש"כ שבעצם זה רק המשך מצב הקודם, וממרן הגרי"ש אלישיב זצ”ל הבין כי מכיון דרוב התוצרת לא הוצאה מהכלי עדיין חשיב שימושו כשב ואל תעשה. ועוד הביא את שו"ת פרי השדה חלק ג' (סימן ק"ט), שכתב דאין צריך להוריק המשקה משום דהקונה לא ניחא ליה לקנות את הכלי כדי שלא יעשה איסור השתמשות בכלי בלי טבילה.
ובשו"ת חיי הלוי חלק ד' (סימן נ"ו אות ט') הביא עוד סברא להקל שלא להטביל כלים שמעלין על השולחן ואין שותים מהם אלא רק שופכים לתוך כוסות וכדומה, משום שהסוחר לא נתחייב לטבול הכלי שוב אין לנו חיוב לערות המאכל ממנו, ובאמת יש להחמיר גם בזה שלא להשתמש בהם בלא טבילה, ולמעשה העולם אין מחמירין להוריק המאכלים והמשקים מכלים.
ושוב מצאתי בספרו שו"ת חיי הלוי חלק ה' (סימן ס"ו אות ו') שהוסיף דנראה שיש לכוין מתחילה כשקונה את הבקבוק שאינו רוצה לזכות בגוף הכלי, ונראה דגם מותר להחזיר מהנשאר כגון ביין של קידוש וכדומה, ואפילו נשאר הבקבוק על כמה שבועות רק שלא יוסיף משאר אוכלים ומשקים.
ובספר חוט שני חלק א' הל' שבת (עמוד ר"כ) כתב שקופסאות שימורים שסתומים מכל צד וישראל פתח את הקופסא למאי דקיימא לן מהחזון איש או"ח (סימן נ"א ס"ק י"א) שכלי סתום מכל צד לא נחשב לכלי, אם כן מיקרי עשיתן על ידי ישראל ואינם טעונים טבילה.
ושוב מצאתי בשו"ת משנה הלכות חלק ד' (סימן ק"ז) שנשאל אם מותר לשתות מי סודא מבקבוק כי הבקבוקים ע"פ רוב נעשים ע"י עכו"ם, וישראל הקונה המי סודא עם הבקבוק נתחייב הבקבוק בטבילה ואסור לשתות ממנו, וא"כ על מה סמכו העולם אפילו שומרי תורה ששותין מבקבוקין ובפרט כשהולכין על הדרך וקונים מים לשתות מהמכונות הנקראים אוטאמאט בלע"ז, ואין שם כוס לשתות ושותים מהבקבוק והוא מחויב בטבילה ע"כ. ובתוך התשובה כתב לחתור בתר היתר גם בזה, והוא לפמ"ש הפוסקים ז"ל דהזוכה כלי מן ההפקר אינו חייב בטבילה דלא חייבה התורה לטבול אלא כלי עכו"ם שלקחן ישראל כדכתיב בכלי מדין אך את הזהב וגו' ובשעה שיוצאת מרשות עכו"ם ונכנס לקדושת ישראל צריך טבילה אבל הקונה מן ההפקר אין צריך טבילה [עיין משנה הלכות ח"ה סימן ק"י באריכות].
והנה הקונה מי סודא כיון שאינו צריך להבקבוק כלל ולאחר שישתה בו יזרקנו א"כ באמת הקונה הסודא אינו קונה הבקבוק כלל ואינו רוצה בו רק במים שבו הוא רוצה וא"כ הבקבוק הוא כעין הפקר לכל ואינו צריך טבילה, וליתר שאת כדאי אולי להפקיר הבקבוק בפירוש בפה מלא ואף דהוה שלא בפני שלשה מ"מ בשעת הדחק ובאופן כזה דאולי גם לכתחלה אינו צריך גם כי טבילת כלי זכוכית אינו אלא מדרבנן יש לסמוך ע"ז.
עוד נראה טעם להתירא בזה דהנה פשוט דישראל הקונה דבר צריך לקנות מדעתו, ובגמ' ב"ק אמרו איסורא לא ניחא ליה ליקני, ומעתה אומר אני עצה נכונה דהקונה מי סודא על הדרך יכוין בפי' שלא לקנות הבקבוק וממילא ישאר הבקבוק ביד עכו"ם ואינו צריך טבילה וזה מותר אליבא דכ"ע, ובזה יכולני נמי לישב על הקונים מי סודא בבית ג"כ מקאמפאניס אשר אין מקבלים הבקבוקים בחזרה, וע"ז ודאי קשה האיך סומכים לקנות ולשתות מן המים לכתחלה כיון שאין חוזרין הבקבוקים, אבל אם יכוין שלא לקנות הבקבוקים מותר ע"כ נלפענ"ד דבאותם הבקבוקים שאינם חוזרין יכוין בשעת קנייתם שלא לזכות בהם וממילא ישתו ענוים וישמחו, ומ"מ הרוצה להשתמש אח"כ בבקבוקים אלו צריך לטובלם אם רוצה לקנותם כמובן ויש להזהיר על זה.
והנה אף שלכאורה הי' נראה בזה האופן השני להחמיר קצת, אבל דע לך אהובי תלמידי כי להוציא איסורים חדשים בדבר שכל העולם נוהגים אין זה דבר קל ח"ו, וכמו שאסור להקל דברים חדשים כן אסור לאסור דברים המותרים, והתורה אמרה לא תוסיפו ולא תגרעו ותרווייהו לאוי נינהו כזה כן זה, וכבר אמרתי לך ועתה אעתיק לך מה שכתב הגאון ר' חיים סופר ז"ל בעל מחנה חיים בענין זה וז"ל (ק"ן סופר כ' קל"ט) אל תאמין שיותר קל להוציא איסורים חדשים מהיתרים, איסור חדש הוא אחריות גדול ובפרט בענין הצוקערליך שהמון עם רגילים בהם והוא להם כהיתר ועל ידי ההרגל נעשה להם כטבע שני ואם נעשה על זה איסור והם מתוך רגילותם יעברו עליו אזי יעברו גם על איסורים אחרים ועבירה גוררת עבירה ומי יוכל לראות מה יהא בסופו ח"ו דברים כאלו מגלים טפח ומכסים טפחיים. כל אדם רשאי להחמיר על עצמו אמנם לאסור על אחרים הוא דבר אחר. ועתה בעיניך תראה ושפוט מזה והבן דבר מתוך דבר, עכ"ל.
סיכום: הרי לנו מכל הנ"ל שיש כמה טעמים להקל לאכול ישירות מכלים כמו קופסאות שימורים וכדומה לפני טבילה. אלא דבנידון דידן יש לעיין אולי גרע טפי מאחר והוא מוסיף מאכל חדש בתוכו, ונחשב כשימוש חדש של הכלי ואין לנו כל הטעמים להקל הנ"ל[1]. מיהו, עדיין נשאר לנו לדון בכה"ג אם מעשה כזה נחשב שימוש של הכלי או לא, ועוד לדון שמא להקל כיון שזורקים מיד את הכלי ולא עומד לשמור אותו לשימוש נוספים וממילא הוא פטור מטבילה.
♦
החזרת יין לתוך בקבוק אחרי קידוש
והנה, בספר שש"כ (פרק ט' הערה מ"ד) הביא מה ששמע מהגרשז"א זצ"ל שמותר להחזיר את העודף לתוך הבקבוק יין וכדומה, וטעמו כיון שזה לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא כהמשך המצב הקודם, ולכן נקטינן שאין צריך טבילה אלא כשעומד להשתמש גם אח"כ, שאז יטבילנו בלי ברכה עי' שם. ועי' עוד בספר מעדני שלמה (עמוד רמ"ז). ובספרי שו"ת מציון תצא תורה חלק א' (שאלה שס"ט) כתב לי הגר"א נבנצל שליט"א שכמדומה לו שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל החמיר בזה. ובספר חוט שני הל' טבילת כלים (עמוד ל') כתב שם לענין בקבוק יין וכדומה שנעשו ביצור נכרי שעדיין לא הוטבלו הכלים במקוה, שאינו מותר להשתמש בכלי שנית, והוסיף שאף להחזיר לתוכו את שיירי הכוס או הכף אסור בלי להטביל את הכלי, וכן להנוהגין כשפותחין בקבוק יין מזלפין לתוכו כמה טיפות מים, אם הכלי חייב בטבילה, הרי זה נקרא השתמשות בכלי שאינו טבול ואסור. אמנם, הגר"י שוב שליט"א כתב לי ששמע מהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א שמותר להחזיר שיירי היין אחרי קידוש לבקבוק, אף שטעון טבילה לשימוש שני, דזה נחשב עדיין כשימוש הראשון.
שוב ראיתי בספר קנין דעה הל' טבילת כלים (עמוד רמ"ד) שהעיר דצריכים להזהר מאוד שלא הותר אלא להוציא תכולת המשקה לחוץ, אבל כשמכניס משקה חדש לתוך הבקבוק, הוי שימוש חדש ואסור.
ולכן מה שיש הרבה נוהגים בשבת לפני שעושים קידוש ששופכים מעט מים לתוך הבקבוק יין כדי למזוג היין, וכן יש הרבה אנשים שנוהגים שלאחר שעשו קידוש חוזרים ושופכים מקצת מהיין לתוך הבקבוק, ולפעמים יש אנשים ששותים רק רוב כוס ומחזירים העודף לתוך הבקבוק. ובכל אלו אם הבקבוק של גוים כגון בחו"ל או בארץ ישראל צריכים לקנות לעצמם בקבוק מיוחד ולפני הקידוש ירוקנו היין לתוך הבקבוק שלו, ואח"כ יכול לשפוך לתוכו כל מה שירצה. אבל אם מחזיר מים או יין לתוך הבקבוק יין שקנה מגוי, יש איסור השתמשות בכלי סעודה בלי טבילה. עכ"ד.
והגר"י טשזנר שליט"א כתב לי נחלקו בזה גדולי דורינו. שמעתי ממו"ר הגר"נ קרליץ שליט"א, שאסור להחזיר היין לבקבוק שאינו טבול, כי זה נחשב שמשתמש בבקבוק שאינו טבול. אבל יש מגדולי הפוסקים שנקטו שזה נחשב המשך של שימוש הראשון, ומותר. וכ"כ לי במח"ס שבט הקהתי שליט"א.
וכן במח"ס משנת יוסף שליט"א כתב לידידי הגר"מ גבאי שליט"א בזה, וז"ל: מותר להחזיר הנותר מכוסו לבקבוק, כי כך היא דרך ההשתמשות בבקבוק, ועדיין נקרא השתמשות ראשונה בכלי. ואף באופן שרוקן את כל הבקבוק לכוס, ואח"כ רוצה להחזיר אליו את מה שנשאר בכוס, אפשר להקל, כי אפילו לדעת הגרשז"א במעדני שלמה (החדש עמ' רמז) שהבאת בדבריך, הסובר דדוקא בשימוש ראשון אי"צ טבילה, כי אין דעתו על הכלי אלא על המאכל או המשקה שבו, אבל כשרוצה להשתמש בו שימוש חוזר, גילה דעתו שרוצה להשתמש בכלי וצריך טבילה - מ"מ יש לומר, שזה עדיין הוי בגדר השימוש הראשון ולא שימוש חוזר, כי כך הוא הדרך, שאם נשאר מהמשקה מחזירים אותו לבקבוק שממנו נלקח. ורק כשגמר לגמרי את המשקה שבבקבוק זה, וכעת חוזר להשתמש בו למשקה אחר [אפילו מאותו המין], זה נקרא שימוש חוזר שלדעת הגרשז"א יש לטובלו. ודעת האגרו"מ (או"ח ח"א סי' קכב, ענף ט ויו"ד ח"ב סי' מ) להקל בבקבוק שא"צ לטובלו.
אח"כ ראיתי בספר הליכות אבן ישראל הל' שבת (עמוד ק"ח) שפסק הגרי"י פישר זצ"ל שאם קידש על יין מבקבוק שאינו טבול, ורוצה להחזיר קצת מהיין לבקבוק, מותר. ובהערה שם ביארו שנשאל בזה והשיב להם שזה תשובות מהרי"ל דיסקין שזה מותר. ושוב שאל השואל שהרי המהרי"ל דיסקין מדבר רק על מה שהיה פעם ראשונה שלא צריכים להריק אותו לפני השימוש, אבל כאן הוא נותן בתוכו בפעם שניה. והשיב הגרי"י דמה שמחזירים אותו יין שהיה כבר בבקבוק זה, זה נקרא השימוש הראשון דגם עשוי לכך שמחזירים הנותר בחזרה למקומו הראשון, וזה אותו דבר כמו שימוש הראשון ומותר. וראה עוד בזה בשו"ת מחזה אליהו חלק א' (סימן ק') ושו"ת משנה הלכות חלק י' (סימן ק"ב) ובשו"ת ברכת ראובן שלמה חלק י"א הוצאת מכון גם אני אודך (סימן צ"ח), ובשו"ת שאילת שאול חלק א' (סימן י"ח).
ובקונ' טהרת הכלים (עמוד קכ"ז) הביא שם את פסקי הגר"נ קופשיץ שליט"א, שאף שמקילים לשתות מבקבוק שאינו טבול על פי סברת המהרי"ל דיסקין כיון שלא נחשב שימוש, מ"מ אסור להחזיר לתוכו יין, וכן אסור להוסיף סוכר ליין, דהדברים הללו נחשבים כהשתמשות חדשה.
וכן מי שמקפיד על פי קבלה לשפוך כמה טיפות מים כשפותחים בקבוק יין, אם הבקבוק מיובא מחו"ל לא יעשו כך, דכל ההיתר הוא לרוקן את תכולת הבקבוק, אך לא להוסיף לו דברים אחרים, וזה נחשב השתמשות [ויכולים להוסיף את טיפות המים לגביע].
סיכום: והנה נמצא אע"פ שיש מחמירים בזה מ"מ קיימא לן להורות כדעת המקילים בזה, ולכן בנידון דידן אפשר שדומה להחזרת יין לתוך הקופסא, ואולי לא החמירו כו"ע שנחשב כשימוש חדש אא"כ מכניס אוכל או תבשיל חדש לגמרי בתוך הכלי, ואילו בכה"ג שרק מוסיף תבלין לא מתייחסים לזה כשימוש, ואת"ל שכן הוא שימוש עדיין ניתן לדון מצד הכלי עצמו בחפצא שלו, שהוא כלי שפטור מטבילה כמ"ש בסמוך.
♦
כלי חד פעמי או העומד ליזרק לפח אם חייב בטבילה
והנה, כלי העומד לשימוש לימים רבים אלא שמחמת איזה סיבה החליטו הבעלים לזורקו אחר השימוש, הרי שמעיקר הסברא ודאי דהוא חייב טבילה, אלא שיש מקום לדון בזה מצד הלכות טומאה בכלים. דבמתניתין במסכת כלים (פרק ט"ז משנה ה') תנן שחותל שהוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו טמא ואם אינו יכול עד שיקרענו או עד שיתירנו טהור. ובתוספתא כלים (בבא מציעא פרק ו' הלכה ג-ד) כתב שהקרן שהוא משתמש בה ומשליכה טהורה, חשב עליה מקבלת טומאה מכאן ולהבא. חותל של תמרה שהוא עתיד לאכול התמרה ולזורקו טהור. וכתב הר"ש (במשנה שם) אבל אם אין יכול להוציא את התמרים אלא אם כן יקרענו או יתיר החריות שלו טהור, דכיון דקורעו ומתירו משליכו לאשפה, והוי ההוא תשמיש עראי.
והנה, אנו אין לנו ממקורות אלו ראיה אלא דכלי שעשוי לתשמיש עראי אינו מקבל טומאה, אך יש לעיין לענין טבילת כלים אם הוא תלוי בגדרי טומאה. ובאמת, בשו"ת שב יעקב (סימן ל"א) מדמה טומאה לטבילת כלים, ולשיטתו שפיר יש לומר דבכה"ג אינו צריך טבילה כיון שזורקים את הכלי. משא"כ לדעת הגדולי טהרה (סימן י"ז) ושו"ת מהר"י אסאד (סימן רט"ז), שחלקו עליו וכתבו דלא דמי להדדי כלל, הרי לכאורה חייבים בטבילה.
עלה בידינו דבכלי רגיל העומד לשימוש לזמן ארוך אי אפשר לפטרו מטבילה רק על פי השב יעקב, וכיון שחלקו עליו כמה פוסקים לכן יש לטובלו, אלא שנוהגין בכה"ג לטבול הכלי בלא ברכה מפני שיטת השב יעקב שפטור הכלי מטבילה. וראה בזה עוד בשו"ת ויען דוד חלק ג' (סימן נ"א) בתשובה ארוכה ונפלאה בבירור שיטות הראשונים והאחרונים.
הנה, נחלקו אשלי רברבי בעיקר הדין האם למדים טבילת כלים הנקחים מעכו"ם מדיני טומאה בכל הפרטים, דהשב יעקב (סימן ל"א) סובר דילפינן זה מזה, וכל כלי שאינו מקבל טומאה אינו צריך טבילה, אבל הגידולי טהרה (סימן י"ז) חולק ע"ז, וכתב דאין שורש לזה בכל הש"ס לדמות טומאה לטבילה, ואף הביא כמה ראיות לדברים שאין מקבלין טומאה ומ"מ צריכים טבילה. ועיי' שו"ת מנחת יצחק חלק ה' (סימן ל"ב) שהביא שאף הגידולי טהרה מודה דכלי שאינו ראוי מחמת טבעו לשימוש מרובה אינו צריך טבילה, דכתב הגידולי טהרה בהמשך תשובתו (שם) לענין יורות שמבשלים בהם יי"ש, שמקילים להשתמש בהם בלי טבילה, דאפשר לפי שאומרים האומנים, שאם משהין היי"ש בכלים אלו, הוא מתקלקל, א"כ לא הוי כלי תשמיש, ואף על גב דקי"ל דאפי' תשמיש עראי אסור בלא טבילה, היינו היכא דראוי עכ"פ לתשמיש קבע, אבל הכא אינו ראוי להשתמש בו קבע. והביא הג"ט סמך לדבר מפי"ב דכלים, דתנן גרוסיות של זית טהורים מפני שהם ממרין, ומפרש הראב"ד, שנותנין טעם במאכל והוי ככלי המחוסר מלאכה. וכיון שכבר נהגו להקל ויש מקום לתלות בו קצת, אין למחות בידם, עכ"ד.
וכתב המנח"י דהנה ברור, דאין כוונת הג"ט דמהאי טעמא גם היורות לא יהיו בכלל כלים המקבלים טומאה, רק להביא סמך משם שלא למחות בידם לענין טבילת כלים כיון שכבר נהגו, משום די"ל דכלי שאין ראוי לתשמיש קבע, ל"ה כלי תשמיש לענין טבילת כלים, וכ"ז אף לשיטתו דפקפק הרבה על השב יעקב דפוטר מטבילה, בכלים שאינם מקבלים טומאה עיין שם. וסיים דמכ"ש בנד"ד, דלא רק שאין משהין בו המאכל, אלא אף אין אופין בו רק פ"א (משא"כ בנדון הג"ט, שעומד להתקיים עכ"פ לבשל בו כמה פעמים), וגם אף אינם מקבלים טומאה, דאפשר לצרף גם שיטת השב יעקב, פשיטא די"ל דא"צ טבילה אף לכתחילה, ומכ"ש שכבר נהגו כן, וכן עמא דבר שאין צריך לטבול.
♦
מסקנה
העולה לדינא מכל הנ"ל שמי שרוצה לאכול ישר מקופסת טונה ולהוסיף בה איזה תבלין או מיונז, וכגון שאין לו צלחת וכדומה, נראה שמותר לו לעשות כן אפילו לפני שטבלו את הכלי, וכן הסכים עמי מרן הגר"א נבנצל שליט"א שפטור מטבילה בכה"ג.
בברכת חג כשר ושמח
ידידך יעקב אהרן סקוצילס
מח"ס אהל יעקב
♦ ♦ ♦