לווי עלי ואני פורע בחנות יקרה [תגובה] - הרב משה שמואל דיין
בס"ד. יום חמישי כ"ג אלול. 'וישבתם בטח' לפ"ק.
בחודש הרחמים והסליחות, יבורך בכל הברכות, האי גברא העושה רבות ונצורות, להגדיל תורה ורבים לזכות, ידידי הדגול הרב הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א. מח"ס גם אני אודך ושאר ספרים.
אחדשה"ט באה"ר. הנני בזה על דבר השאלה בדין אדם שיש לו חנות קרובה לביתו, כגון מכולת או קיוסק וכיוצא בזה, ושם המצרכים עולים יקר, ויש חנות במקום מרוחק יותר, ושם המצרכים בזול, אם צריך ללכת לקנות במקום המרוחק, או שיכול לקנות במקום הקרוב לביתו, וכל הוצאותיו לכבוד השבת יחזרו אליו. ואכתוב בקצירת האומר, ויהי הקצ'ר אמיץ.
א. בביצה דף טו ע"ב איתא: "אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע וכו'[1], תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים (כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם, קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו. רש"י), חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה (אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו, אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה. רש"י), שאם פחת פוחתין לו (כלומר ממציאין לו שכר מועט. רש"י), ואם הוסיף מוסיפין לו". ע"כ. וכתב הרמב"ם (פ"ל משבת ה"ז) וז"ל: "וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים, הרי זה משובח". עכ"ל.
ואני אמרתי בחפזי, דכיון שיש לאדם הבטחה שכל הוצאותיו יחזרו אליו, א"כ יכול הוא לקנות אפילו במקום יקר, וכל הוצאותיו יחזרו אליו, שהרי לי הכסף ולי הזהב נאם ה', ואין מחסור לה' מלהושיע ברב או במעט. ובפרט אם עושה כן מפני חשש ביטול תורה אם ילך לחנות הרחוקה יותר מביתו. ולכאורה יש להוכיח כן מדברי הגאון צמח צדק מניקלשבורג (סי' כח) שנשאל בדין מוכרי הדגים שייקרו את השער של הדגים, לפי שראו שהיהודים קונים דגים לכבוד שבת, ואפילו אם הדגים עולים ביוקר, ועשו הקהל הסכמה ששום אדם לא יקנה מהם דגים במשך שני חדשים, כדי להחזיר את השער, אם היו רשאים לעשות כן, שהרי קניית הדגים היא לכבוד שבת, ועוד שהרי כל פרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה ועד ראש השנה וכו', וא"כ אין פסידא אם קונים ביוקר לכבוד השבת, כיון שהקב"ה יפרע להם כל הוצאותיהם. וכתב דראשי הקהל יכולים לעמוד ולעשות תקנה שלא יקנו מהם דגים, והביא לזה ראיה מהא דתנן בכריתות דף ח מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב (בשני זהובין, קן לדינר זהב. רש"י), אמר רבי שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין, בסוף נכנס לב"ד ולמד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות, ה' זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה, ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים. ע"כ. ופירש רש"י וז"ל: "אע"פ שהיקל על דברי תורה, עת לעשות לה' הוא, שאלמלא לא ימצאו, יחדלו מלהביא אפילו אחד, ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף". עכ"ל. ומבואר שאפילו בדינא דאורייתא הקל, וכל שכן קניית דגים שאינו אלא לכבוד שבת[2]. ואע"פ שכבוד שבת הוא גם מדאורייתא, מ"מ אין האדם חייב לכבד את השבת דוקא בדגים, וכדאיתא בשבת דף קיח ע"ב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג. ומבואר שמדאורייתא מקיים הוא מצות עונג שבת בכל דבר שעושה לכבוד השבת, ולאו דוקא בדגים. ולכן שפיר יכולים ראשי הקהל לעשות תקנה שלא יקנו דגים כמה שבתות, כדי שיוכלו לקיים מצות עונג שבת גם בדגים. וכתב דאין לומר דשאני גבי קינים, שאם לא יתקנו תקנה, יחדלו אח"כ לקנות אפילו אחד, ויאכלו קדשים בטומאת הגוף, וכמו שפירש רש"י שם, ולכן משום עת לעשות לה', תיקן רשב"ג שלא יהיו השאר עליה חובה. ומשא"כ לענין כבוד שבת, הרי כל הוצאותיו של אדם קצובים לו חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים וכו', וא"כ כיון שהקב"ה פורע הכל, לא ימנעו מלקנות מחמת היוקר, ואין בזה משום עת לעשות לה'. דהא לאו מילתא היא, דכמו שאנו חוששים שלא יקנו אפילו אחד מחמת היוקר, ה"נ יש לחוש שהעניים לא יקנו לעולם דגים מחמת היוקר, כי אמנם מי שיש לו ממון מצוי להוציא, יכול להרבות בהוצאות כדי לכבד את השבת, והקב"ה יפרע לו את כל הוצאותיו, אבל עניים שאין להם ממון מצוי כדי להוציא הרבה לכבוד השבת, אינם יכולים לקנות, וכמו שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, וא"כ אם הדגים יתייקרו כל כך, לא יוכלו העניים לעולם לכבד את השבת בדגים, ושפיר איכא משום עת לעשות לה'. עכת"ד. והובא בקצרה במג"א (סי' רמב סק"א). וכ"כ הגאון פרי חדש (סי' תצו במנהגים סעיף טו), והביא ראיה לזה מדברי הר"ן (ריש פ"ב דביצה). ע"ש. ומוכח דהא דאמרינן כל הוצאותיו של אדם קצובים לו חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים וכו', היינו אף אם קונה לכבוד שבת ביותר מהשער הרגיל, דמ"מ כיון שהוציא לכבוד שבת, חוזרים לו כל הוצאותיו. אולם יש לדחות, דשאני התם שאינו יכול לקיים מצות עונג שבת בדגים, אא"כ יוציא עליהם מחיר גבוה מהרגיל, ולכן כל הוצאותיו יחזרו אליו, שהרי אין לו ברירה אלא לשלם מחיר גבוה. ומשא"כ בנ"ד, שיכול לטרוח קצת ולקנות יותר בזול, ומי יימר לן דאף בכה"ג הוצאותיו יחזרו אליו. ולכאורה אכתי יש לומר, דהתם נמי יש לחייבו לטרוח ללכת למקום אחר כדי לקנות דגים המחיר הרגיל, ואמאי יכול לקנות לפי היוקר, וכל הוצאותיו יחזרו אליו. וע"כ דלא אטרחוהו רבנן, ולכן יכול לקנות ביוקר, וכל הוצאותיו יחזרו אליו. אולם יש לדחות, דזה פשוט שאם החנות הזולה נמצאת בעיר אחרת, לא אטרחוהו לקנות משם, ולכן לא הטריחו אותם ללכת לקנות דגים בעיר אחרת במחיר הרגיל. וכן מצאתי למרן החיד"א במחזיק ברכה (או"ח סי' רמב סק"ג ד"ה וראיתי) שכתב דבנידון הרב צמח צדק, נתייקרו כל הדגים, ולכן כתב שיש לתקן שלא יקנו דגים במשך כמה שבתות. ע"ש. אבל אם קרוב אליך הדבר מאד, אלא שיש קצת טירחה בדבר, שפיר י"ל שצריך לקנות בחנות הזולה הרחוקה יותר קצת, ולא בחנות שמוכרת יקר הקרובה לביתו, שהרי אם קונה בחנות הקרובה לביתו, א"כ אינו נחשב רק הוצאות שבת, שהרי יכול לקנות את אותם מוצרים במחיר זול יותר. ואמנם נראה פשוט, שאם בחנות הרחוקה מביתו המחירים זולים מהרגיל, ואילו בחנות הקרובה לביתו הם מחירים רגילים, ודאי שהוצאותיו יחזרו אליו, שודאי אין לחייבו לטרוח כדי לקנות בזול. אבל אם רוצה לקנות בחנות שמוכרת ביותר מהשער הרגיל לכל דבר, לכאורה בכה"ג אין כל הוצאותיו חוזרות, שהרי יכול לטרוח ולקנות במחיר הרגיל. אולם מצאתי להגאון רבי נסים קרליץ שליט"א בס' חוט שני (שבת ח"א עמ' מח) שכתב שאם הטירחה ללכת למקום הרחוק תפריע לו בהכנות לשבת, הוי בכלל הוצאות שבת לקנות במקום הקרוב, אע"פ שהוא יקר יותר, ובלבד שזה כפי ממונו ויכולתו. ע"ש.
ב. המורם מכל האמור שאם המחירים בחנות הקרובה לביתו הם השער הרגיל, ובחנות הרחוקה מוכרים בפחות מהשער הרגיל, אינו צריך לטרוח לקנות בחנות הרחוקה. ואם המחירים בחנות הקרובה גבוהים מהשער הרגיל לאותם מוצרים, וכגון קיוסק וכיוצא זה, יש לו לטרוח ללכת לחנות הזולה. ומ"מ אם הטירחה ללכת לחנות הרחוקה יותר, תפריע לו בהכנות לשבת, רשאי לקנות בחנות הקרובה, וכל הוצאותיו יחזרו לו. הנלענ"ד כתבתי והיעב"א.
בברכת כתיבת וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים, לו ולכל בני ביתו לאורך ימים ושניםטובות אכי"ר
משה שמואל דיין
♦