הרב עמיחי כנרתי
דין יחוד עם דודתו - האם יש בו חומרא של "גייסא ביה"
הקדמה
הנה, כידוע יש איסור יחוד עם עריות ואשת איש מדאורייתא, ועם פנויה מדרבנן[1]. ואם כן אסור להתייחד עם דודתו, וכן דעת רוב הפוסקים[2].
ואיסור זה חל אע"פ שבפשטות המציאות היא שאין יצר בזה (וראה לקמן), וכמפורש בדברי הרמב"ם (הל' איסו"ב כא, ו) לגבי קריבה בעריות: "המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן, כגון אחותו הגדולה ואחות אמו[3] וכיוצא בהן, אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו".
וא"כ יל"ע האם אמרינן בזה חומרא של "גייסא ביה". והיינו הדין המבואר בקידושין פא, א: "רב ביבי איקלע לבי רב יוסף, בתר דכרך ריפתא אמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי. והא אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד, שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה[4]". וביאר רש"י שהיתה בעלת ברית לו, והרמב"ם (שם כב, יב) פירש: "ואם היה זה גס בה, כגון שגדלה עימו או שהיתה קרובתו". וחומרא זו היא בגמ' לגבי "בעלה בעיר", ויש רבים מגדולי האחרונים שחששו זאת גם לגבי "פתח פתוח"[5]. א"כ ראוי לדעת האם להחמיר ביחוד עם דודה, שלא לסמוך על פתח פתוח ובעלה בעיר[6].
♦
האם סתם קרובה נחשבת שגס בה?
כאמור בגמרא נזכר שושבינתו, והרמב"ם כתב "כגון קרובתו". אמנם לא ברור האם הכוונה היא שבכל קרובה אומדים את דעתו שליבו גס בה, או שהדבר תלוי במציאות כמה הם בקשר ידידות וקירבה נפשית. ובספרי זמננו נקטו כעיקר כמו האפשרות השניה. ובספר שער היחוד (סע' ח ס"ק ח) כתב: "הכוונה היא שהמצב הרגיל בין קרובים הוא מוגדר כגס בה, אבל אם המציאות היא שאינו גס בה, וכגון שגרים במרוחק עד שאינם מתראים או מסיבות אחרות שגורמות שהקשר שביניהם הוא כזרים, אזי מועיל ההיתר דבעלה בעיר". וע"ע שם בדרכי אלישיב ס"ק ו ובחלק הארוך עמ' קסד. וכ"כ בדברי סופרים לרב יברוב עמ' צט-ק ס"ק פט ועמק דבר שם ס"ק תקפט-תקצ, וכן בספר את צנועים חכמה לרב הבר ח"ה עמ' שיח[7].
ולפי זה באמת הרבה פעמים מצד המציאות דודה אינה מוגדרת כ"ליבו גס בה", ותלוי במספר דברים, כגון בפער השנים בין הדודה לאחיין, בתדירות המפגשים ביניהם, באופי של שניהם, וכו'. ואכן, הגדרת הגמרא "גייסא ביה" (לאו דוקא בקרובים) מצריכה בכל מקרה אומדן דעת והשערה מצד המתייחד והמתייחדת מהי מידת הידידות וקירבת הדעת ביניהם[8]. ואם הדבר נמצא בספק שקול, אזי בסתם עריות[9] או אשת איש, שאיסור היחוד אתן הוא מדאורייתא, מסתבר להחמיר ולא לסמוך על היתרי בעלה בעיר או פתח פתוח[10]. ועל דודה ראה לקמן.
♦
באלו קרובות אין היצר מתגרה?
כמובא לעיל, דעת הרמב"ם בהל' איסו"ב היא שאין ליבו של אדם נוקפו לגבי דודתו. אבל אין הדבר פשוט.
איתא בסנהדרין סד, א, שביטלו אנשי כנסת הגדולה את יצרא דעריות כלפי הקרובות:
"אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי, אימסר בידייהו. חבשוהו תלתא יומי, איבעו ביעתא בת יומא לחולה, ולא אשכחו. אמרו: היכי נעביד, ניבעי פלגא, פלגא מרקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה. אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה".
וכתב שם רש"י: "אהני ביה - הך תקנתא פורתא, דלא איגרי בקריבתה באמו[11] ובאחותו, אבל מתגרה הוא באשת איש ובנדה". ומשמע מדברים אלו שרק באמו ובאחותו אינו מתגרה, ומסתבר שגם בדור מעל ומתחת, כמו סבא וסבתא ונכד ונכדה[12], אבל בקרובה כמו דודתו לכאורה היצר מתגרה.
וכן משמע ברש"י בקידושין פא, ב, שכתב לגבי יחוד עם אמו ובתו: "ודר עם אמו או עם בתו - דלא תקיף יצריה עלייהו, דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה". ולעיל הזכיר גם את אחותו: "מתייחד עם אחותו - לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית", ואולי דבריו על ביטול היצר כוללים גם את אחותו. ועכ"פ משמע שהיה ביטול גמור של יצרא דעריות דוקא באמו ובתו, ואילו אחותו אינה כלולה לגמרי בביטול היצר שפעלו אנשי כנה"ג, ולכן מותר יחוד עימה רק דרך עראי ולא בקביעות. וכבר בזה משמע שיש דרגות ב"תקיף יצריה", שהרי בסנהדרין מנה רש"י גם את אחותו בביטול היצר, ומ"מ נאסר יחוד קבוע עמה.
א"כ עולה בידינו שיתכן לומר שנחלקו רש"י והרמב"ם האם יתכן פיתוי היצר בדודתו, שלרמב"ם מפורש שאין יצרו נוקפו, ולרש"י (שמנה בביטול היצר בקרובות רק את בתו ואחותו) יתכן שיש בדודה פיתוי היצר מסויים (גם אם יתכן שלא חזק, וכעין אחותו).
♦
תלוי בהבנת האיסור בדודה
הנה בספר שער היחוד עמ' נב כתב שתי דרכים לגבי איסור היחוד עם דודתו, האם הוא מפני פיתוי היצר שיש בזה[13], או שאע"פ שאין יצר בכל זאת חז"ל גזרו יחוד בזה, כמו שאסרו קירבה בדודתו למרות שאין ליבו נוקפו[14].
ולכאורה גם נידוננו על "גייסא ביה" תלוי בשני האופנים, דהיינו שאם יש פיתוי היצר אזי שייך להחמיר יותר אם גייסא ביה, ואם אין פיתוי היצר הרי זו חומרא מדרבנן על עצם היחוד, אבל לא נחמיר יותר בגלל גייס ביה.
♦
הלכה למעשה
הנה בזמנו הרה"ג ... כתב לי שבסברא נראה לו יותר לקולא בנידון דידן, "וצ"ע למעשה, שוב שאלתי להגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א והשיב לחומרא".
ומי יבוא אחרי המלך, וא"כ לכתחילה ראוי להחמיר. ומ"מ נראה שבכל זאת ניתן לומר שהמיקל בזה להתיר יחוד עם דודה כשבעלה בעיר[15] (וכש"כ כשפתח פתוח[16]) יש לו על מי לסמוך ואין למחות בידו[17], שהרי כל איסור יחוד עם דודה הוא חידוש גדול (כמבואר לעיל שאין ליבו נוקפו בה ובכל זאת נאסרה) ולא ברור להוסיף עליה חומרת "גייסא ביה". ובפרט ניתן להקל כשהמציאות נוטה יותר לומר שאין ביניהם ממש קירבה וידידות, ואין ליבו גס בה למעשה.
♦ ♦ ♦