הרב גד יזדי
מח"ס הליכות שבת ועוד
האם מותר לקנות חלקי חילוף לרכב כשיש חשש שהם גנובים
שאלה
האם מותר לקנות ממכונאי רכב חלקי חילוף, כשיש מקום לחשוד בו שחלק מחלקי החילוף שברשותו הם גנובים.
♦
תשובה
א.
כתב הרמב"ם (ריש פ"ה מהלכות גניבה): "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח אינו גונב, ועל זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו". ע"כ. וכן פסק בש"ע (ר"ס שנו). ומשמע מדברי הרמב"ם, שאפילו אם קנה הגנב את הגניבה בקניני גניבה, כגון בשינוי מעשה, אעפ"כ אסור לקנותה ממנו, דזיל בתר טעמא, שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות. וכן ראיתי בשער המלך (שם) שהוכיח כן מסתמות דברי הרמב"ם והטור (ר"ס שנו), שאפילו בגניבה שקנה אותה הגנב בשינוי אפ"ה אסור, מהטעם הנז'. ושכן כתב מהרש"ל בים של שלמה (פרק הגוזל בתרא סי' נח). אלא שמדברי המרדכי ר"פ מרובה (סי' סט), שהביא משם רבינו האי, נראה מבואר דפליג על רבינו. וע' בהריב"ש (סי' רעג). ע"ש. ודו"ק. ע"כ. וכתב בשו"ת שואל ונשאל ח"ב (חחו"מ סי' יב) שאפילו אם יש קונים זולתו אסור. ע"ש.
ולכאורה יש להעיר ממה שאמרו בב"ק (קיח:): "אין לוקחין מן הרועים תלושין של צמר, אבל לוקחין מהן תפורין מפני שהן שלהן". ופירש רש"י: "תפורין, דאי נמי גנבו קננהו בשינוי". ושם (קיט:): "אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינו שלו, ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין, מ"ט קננהו בשינוי. ושם, אין לוקחין מגרדי לא אירין וכו', אבל לוקחין מהן בגד מנומר וכו'". ופירש רש"י: "דבגד שלם לא גנב, ואי נמי גנבו, קנייה בשינוי". והרמב"ם גופיה (בספ"ו מהלכות גניבה) כתב שלוקחין מן הסורק כר מלא מוכין. וכתב הרב המגיד דהיינו טעמא דקננהו בשינוי. וכן פסק בש"ע (סי' שנח). ומבואר שכל שקנה הגנב את החפץ בקנייני גניבה, מותר לקנותו ממנו.
ומצאתי למהרש"ל בים של שלמה (שם בסוף הסי') שעמד בזה, ותירץ דהיינו דוקא בדבר שחזקתו גנוב ואינו ודאי, כההיא דהרועים והסורק, שאינו אלא חזקת גנוב, אבל ודאי גנוב אסור לעולם, וכאשר כתבתי ג"כ לעיל בפרק מרובה (סי' ז). ע"כ. וע' בפני יהושע (ב"ק קיח:) על מה שאמרו שם, שאין לוקחין חלב וגבינה מן הרועים ביישוב, שחזקתו גנוב אצלם, והקשה גבי "גבינה" הא קננהו הרועה בשינוי מעשה. ותירץ שבאמת בדבר שהוא בחזקת גנוב, אף אם קנאו בשינוי, אסור לכתחלה לקנות ממנו, משום דהו"ל כמסייע ביד עוברי עבירה, והא דשרינן לקחת מהם בגדים תפורים, היינו דלאו ודאי גניבה נינהו, דשמא לקחו הצמר שלהן לעשות בגדים כדרך בעלי אומנות, וכיון דליכא אלא ספק שרי מטעמא דשינוי, אבל בגבינה, שאין דרך לקנות חלב ולעשות גבינות, א"כ הגבינות שנמצאות ברשות הרועה ודאי גניבה הם, ומש"ה לא מהני בהו שינוי, שמ"מ מסייע ביד עוברי עבירה. ע"כ. וזה כדברי המהרש"ל [וראיתי בחסדי דוד פארדו על התוספתא (פי"א דב"ק ה"ד) ד"ה והא דלוקחין, שכתב, דהיינו טעמא בגבינה, דחיישינן שהעמידה בקיבת בהמות של הבעלים, ואע"ג דפירשה בעלמא היא, מ"מ מהני שלא יקנה בשינוי כיון שהשינוי גופיה בשל בעלים נעשה. ע"כ. ולפע"ד נראה כיון דהא דשינוי קונה למדו כן (ב"ק סו.) מאשר גזל - כעין שגזל, מה לי אם עשה כן בממונו שלו או בשל הבעלים. ואכמ"ל].
גם מצאתי במאירי (ב"ק קיח:), שכתב: "גזלן או גנב שהיה מוכר דברים שחזקתן מן הגזל ומן הגניבה, אלא שנודע לנו במקצתן שהיו שלו ועירבן, אפילו הרוב מן החשד לוקחין הימנו, וכולן תולין שמן ההיתר לקחו. ויש פוסקין עד שיהיה רוב משלו". ע"כ [ומה שכתב הריב"ש בתשובה (סי' קח), והובאו דבריו בב"י (ר"ס שנו), שאותו נפח שעשה לאשה שני מפתחות בהסתר פנים מהבעל, בודאי ראוי להענש על שלא הגיד לבעל, שהיה לו להבין שכוונתה לגנוב מנכסי בעלה, והנה הוא מסייע בידה וכו'. ע"ש. משמע שאף בספק אסור לסייע לגנב. וכן כתב הט"ז (ר"ס שנו) בשם הריב"ש: "שאפילו בספק אם הוא שייך לגניבה יש ליזהר בו". נראה דהתם בשעת הגניבה מיירי, או קודם לכן, שזה אסור אפילו בספק, דהוי חשש מסייע דאורייתא. אבל כאן, דמיירי לאחר שכבר גנב החפץ, ואינו אלא חזקת גנוב, מותר לקנות ממנו, כל שקנאו הגנב].
והביאור בדברי המהרש"ל והפני יהושע, נראה לע"ד לומר לפי מה שכתב הנתיבות (סי' לד ביאורים סק"ה), שהגונב חפץ מחבירו ובא אחר ועשה בו שינוי מעשה, אף השני גנב מיקרי, שכל זמן שלא עשה בו השני שינוי מעשה, היה החפץ של הבעלים, רק שלא היה ברשותו, וכעת שעשה בו שינוי, נקנה לו החפץ לגמרי, ואינו חייב לבעלים אלא דמים. ע"ש [וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' קמו). ולגאון אור שמח בתשובה ח"ב (סי' ב) ד"ה אך דא. ובחדושיו לב"ק (סו.) ד"ה וראיתי. ובקובץ שיעורים ח"א (ב"ק אות קמ)]. ולפי סברתו נראה, שהקונה חפץ גנוב מן הגנב, עובר ג"כ אלא תגנובו, שקונהו כעת ביאוש ושינוי רשות. וכן ראיתי בשו"ת בית יצחק (חאו"ח סי' צט אות יב) שכתב כן. ע"ש. ומעתה, הקונה חפץ מן הגנב, בלא שקנאו הגנב קודם לכן, הוא נכנס בחשש לאו דלא תגנובו, ואין נפק"מ בין אם הוא ודאי גנוב או שחזקתו גנוב, שיש ללכת בספיקו להחמיר. אבל אם קנאו הגנב בשינוי, אין על הקונה ממנו חשש לאו דלא תגנובו, אלא רק מחזיק ביד עוברי עבירה, שהוא חשש דרבנן, ובדרבנן יש לחלק בין ודאי גנוב שאסור, לחזקתו גנוב שמותר. ודו"ק.
ולכאורה יש להעיר על זה ממה שאמרו בב"ק (קיג סע"ב): "אמר רבא הני דדיירי דרי, בתוך התחום אסור ליקח מהן, מ"ט משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו". ופירש רש"י: "גויים שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר, אסור ליקח מהן בהמה, שמא נתחברה עם בהמותיהן של ישראל, ושל בני ישראל הוא". ע"כ. ולכאורה הא הכא אע"פ שלא קנאם הנכרי לאותם בהמות, מ"מ ליכא הכא לא רובו גנוב ולא חזקתו גנוב, וכדפירש רש"י "שמא נתחברה עם בהמותיהן של ישראל", ובודאי דבכה"ג ליכא רובא. וא"כ, אמאי אסור לקנות מהם בהמה. וראיתי להגר"א בביאוריו (סי' שנח סק"א) שכתב, שמכאן למד הרמב"ם שכל דבר שרובו גנוב הוא אצל הגנב, אין לוקחין אותו הימנו. ע"ש. ואפשר שהוא מפרש כמו שכתב בשטה מקובצת שם בשם הרמ"ה, דהני רועים דמדיירו דיירי בשבת, בתוך התחום אסור ליקח מהן בהמה, שהרי צאן בני העיר מגיעין לשם בשבת, וסתם אלו גזלנין הן, ולפי שרגילין לגזול צאנם של אחרים בשמתערב עם צאנם ומוליכין את הכל כאחת. אבל חוץ לתחום מותר ליקח מהם, לפי שאין צאן בני העיר מגיעין לשם וכו'. ע"ש. ומדבריו מתבאר שהגוים היו גוזלים בהמות ישראל בידיים, ואפשר דלהכי אסר רבא לקנות מהם, כיון דהוי רובו גנוב, ולא קנאום בשינוי מעשה. אבל מדברי רש"י, שפירש "שמא נתחברה" עם בהמותיהן של ישראל, משמע דהוי ללא ידיעת הגוי, ובודאי שבאופן כזה ליכא אלא מיעוט בהמות ישראל, והדרא קושיא לדוכתא מאי טעמא אסר לקנות מהם.
ומצאתי להראב"ד בחדושיו שם, שכתב דהא דאמר אסור ליקח מהם, אזבל קאמר, משום שמעורב בהם זבל דבני מתא. ולא דמי לההיא דאמרינן (קיט.) מותר ליהנות מגזלן אפילו מיעוט משלו, דהתם איכא למימר ההוא מידי דמתהני מיניה כולה היתרא היא, אבל הכא בודאי איסורא איכא. ולפי דבריו אתי שפיר. ושוב ראיתי להרשב"א שם, שהקשה כנ"ל על פירוש רש"י וכתב: "והראב"ד ז"ל פירשה בלוקח כל הזבל שבדיר, ויש בתוכו זבלי בהמות של ישראל. וכן פירש ר"ח ז"ל". והוסיף לבאר בדברי הראב"ד דמיירי שלוקח את "כל" הזבל שבדיר, שאז בודאי יש בתוכו זבל בהמות ישראל. וזו לשון הערוך (ערך דר): "אמר רבא הני דמדיירי דיירי, פירוש, הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום, אסור לקנות מבעלי הדיר הזבל, מ"ט דערבן בהמות של מדינה בדיר, וכגון גזל הוא זה הזבל". ע"כ. גם מדברי הרי"ד בתוספותיו מבואר דהוא מפרש את הסוגיא על קניית זבל הבהמות, ולא על הבהמות עצמן. וכן כתב בפסקי ריא"ז (ב"ק פ"י סי' יז). וכן פירש המאירי. ופירוש הר"ח הובא גם באור זרוע (פסקי ב"ק סי' תמט). ואתי שפיר.
והמתבאר מכל זה הוא שכיון שאותם בעלי מוסכים וכדו' שמוכרים החלפים, אותם חלפים שבידיהם אינם ודאי גנובים, ולכל היותר חשיבי כרובם גנובים [וכמו שכתב בערוך השלחן (ר"ס שנח) לבאר את החילוק בין חזקתו גנוב לרובו גנוב. ע"ש]. שהרי חלק מן הסחורה שבידם הם נאלצים לקנות, אם משום שלא כל הסחורה שהם צריכים מגיעה דרך גניבות, אם משום שהם צריכים להצהיר לשלטונות המס על העסק שבידם. ועוד טעמים. וכיון שהם קנו אותם בשינוי, בפירוק הרכב לחלקים (וכאשר יבואר בסמוך בעזה"י), מותר לקנותם מהם.
♦
ב.
ואין לומר שדין אנשים אלו כדין גנב מפורסם, שאין לקנות ממנו חפץ שהוא חשוד עליו בגניבה. הן כבר כתב בשו"ת בית דוד (חחו"מ סי' קמו וקמז) שכל אלו שאמרו במשנה ב"ק (קיח:) שאין לוקחין מהן כגון הרועים והכובסים וכו', דינם כדין גנב מפורסם, והלוקח מהם לא עשו בו תקנת השוק, ומחזיר החפץ בלא דמים. ושכן כתב בשו"ת מהר"א ששון (סי' קט). ע"ש. וכן כתב בספר משכנות הרועים למהר"ע אלחייך (מערכת ג אות לא) בשם מהר"א ששון והבית דוד. וכן כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (פסקים ח"א סי' רכז). ע"ש. והובאו דבריו באחרונים. וכבר כתב כן בפסקי ריא"ז (פרק הגוזל בתרא הלכה ט אות ו), וזו לשונו: "ונראה בעיני שכל אלו שאמרו אין לוקחין מהן, אם לקח ונמצא שהוא גנוב לא עשו בו תקנה ללוקח ליטול מעותיו מבעל הגניבה, אלא מוציא ממנו בלא דמים, כענין שאמרו בלוקח מגנב מפורסם". ע"כ (וכיו"ב ממש כתב בתשובת מהרי"ק סי' קצב. ע"ש). ואעפ"כ היכא שקנאו בשינוי, כההיא דכר מלא מוכין, מותר לקנותו ממנו. הרי שאף שמחשיבים אנו אותם כדין גנב מפורסם, בכל זאת היכא שקנאו בשינוי, מכיוון שאינו ודאי גנוב רק חזקתו גנוב, מותר לקנותו ממנו. וק"ל.
♦
ג.
אמנם, יש מקום לפלפל בזה אם יש כאן שינוי מעשה או לא, דיש לומר דלא דמי למה שאמרו בב"ק (צו:): "גנב זוזי ועבדינהו נסכא קני בשינוי מעשה, מאי אמרת הדר עביד להו זוזי, פנים חדשות באו לכאן", וכן פסקו הפוסקים (סי' שס). דהתם זוזי קמאי חלפו הלכו להם לגמרי, והחדשים שבאו, פנים חדשות הם. אבל רכב שפורק, י"ל דהוי שינוי החוזר לברייתו, שאם יחבר את החלקים מחדש, אותו רכב עצמו עומד לפנינו. אולם, אין לומר כן כי כל זה הוא בחפץ שהוא ודאי גנוב, אז בעינן שינוי גמור שאינו חוזר לברייתו, אבל חפץ שחזקתו גנוב, קונהו הגנב בשינוי כל דהו, ואפילו החוזר לברייתו, וכמו שכתב הרב המגיד (ספ"ו מהלכות גניבה): "דאע"ג דכר מלא מוכין שינוי החוזר לברייתו הוא, ושינוי החוזר לברייתו אינו שינוי (כמבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות גזילה ה"י), הכא שאני שאין זה גזל ודאי, אלא מספק אתה בא לאסרו, וכיון שכן בשינוי כל שהוא מותר. כך תירצו המפרשים ז"ל. וזה הכלל לכל כיו"ב דאפילו בשינוי כזה מותר". ע"כ. והובאו דבריו בב"י (סי' שנח ס"י). וכן פסק הרמ"א בהגה (ס"ס שנח). ומה שכתב שכן כתבו המפרשים, כן הוא בראב"ד בחדושיו לב"ק (קיט:). וכן כתב הרשב"א שם בשמו. וכן כתב הריב"ש (סי' רעג). אבל הב"ח (ס"ס שס) כתב דליתא לדברי הרב המגיד, ואין חילוק בין ודאי גזל לדבר שחזקתו גזל, וכר מלא מוכין שינוי שאינו חוזר לברייתו הוא. ע"ש (ובסי' שנח ס"ח). אבל הסמ"ע (סי' שנח ס"ק יז) הסכים לדברי הרב המגיד. וכן כתב הש"ך (שם סק"ה), ושכן כתב מהרש"ל בים של שלמה (פרק הגוזל בתרא סי' ס). וכן הסכימו בביאור הגר"א (אות ז). ובחסדי דוד להגר"ד פארדו (פי"א דב"ק ה"ה) ד"ה והא דלוקחין. וע' בחדושי רעק"א שם. ובשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' רכד אות יא).
וכיון שכן, אף אי נימא דהוי שינוי החוזר לברייתו, לגבי דבר שחזקתו גנוב סגי בהכי. גם יש לצדד דלא הוי שינוי החוזר לברייתו, כיון שאינו עומד לכך להרכיבו מחדש, ויש טירחא גדולה בדבר, וכמו שכתבו כיוצא בזה התוס' ב"ק (סז.) ד"ה מעיקרא, דטבל שעשאו תרומה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו, ואע"פ שיכול להשאל עליו, כיון דלא שכיחא. ע"ש. וע' בחדושי הרשב"א והמאירי (שם). ודו"ק. וע"ע בים של שלמה (ר"פ הגוזל) לגבי גזל טווי ועשאו בגדים. וביד איתן (פ"ב מהלכות גזילה הי"ד). ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ד (סי' קלח) ד"ה ועוד יל"ד. ע"ש. ומה גם לפי מה שפירש רש"י ב"ק (צו:) ד"ה פנים, וד"ה הדר. ע"ש. ודו"ק.
ויש להוסיף, כי אותם בעלי מוסכים אינם גונבים את הרכבים בעצמם, רק קונים מן הגנבים, והו"ל בידייהו יאוש ושינוי רשות, וקנינהו להני חלפים. וע' בשואל ומשיב קמא (ח"א סי' קלח) אם יאוש בלחוד מהני בנכרי הגונב מישראל. ע"ש. ואכמ"ל.
♦
ד.
אלא שראיתי להריב"ש בתשובה (סי' רעג) שהקשה על מה שכתבו הראב"ד והרשב"א והרב המגיד הנ"ל, שבחזקתו גנוב סגי בשינוי כל דהוא, מהא דאמרו בסוכה (ל סע"א), דאמר להו רב הונא לההוא אנכוורי כי זבניתו אסא מגויים לא תגזזו אתון, אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו, כי היכי דליהוי יאוש ושינוי רשות בידייהו, והקשתה הגמ' דליקניוה בשינוי מעשה, ותי' קסבר לולב א"צ אגד, ואת"ל לולב צריך אגד "שינוי החוזר לברייתו הוא". והא התם ל"ה אלא ספק, וכמו שאמרו שם דסתם גויים גזלני ארעתא נינהו, ואמאי לא מהני שינוי החוזר לברייתו. ותירץ דצ"ל דכודאי חשבינן ליה כיון דסתמייהו גזלני נינהו. ע"כ. נמצא לכאורה שלגבי גוי בעינן שינוי גמור שאינו חוזר לברייתו. ומכל מקום, עדיין לפי מה שכתבנו לעיל יש לומר דהכא הוי שינוי שאינו חוזר לברייתו, ומה גם דאיכא יאוש ושינוי רשות וקני להו לכ"ע. ולהכי שרי לקנות מהם אותם חלפים.
♦
ה.
ובאמת שיש להוסיף ולומר, שעד כאן לא אמר הריב"ש דגוים כודאי חשבינן להו, אלא לגבי חשש קיום מצוה דאורייתא, דבעינן בד' המינים "לכם", שע"ז אמר דגוים כודאי חשבינן להו, ולא סגי בשינוי החוזר לברייתו, דסד"א לחומרא, אבל לקנותו מן הגנב, שאין בזה אלא איסור מחזיק ביד עוברי עבירה שהוא מדרבנן, בזה י"ל דשפיר סמכינן אהאי סברא שאינו ודאי גנוב רק חזקתו גנוב, ואפילו לגבי גוים, ושרי לקנות מהם, כל שקנינהו בשינוי, ואפילו החוזר לברייתו.
ולפ"ז אשכחנא פתרי לעצם קושית הריב"ש על הראב"ד ודעימיה מסוגיא דסוכה, דיש לחלק בין חשש "לכם" דהוי דאורייתא, דבזה לא סמכינן על מה שהוא רק חזקתו גנוב, ולהכי בעינן שינוי גמור, לבין ליקח ממנו הגניבה, דסגי בשינוי כל דהוא, כיון שאינו אלא חשש דרבנן דמחזיק ידי עוברי עבירה. ושו"ר בפרי מגדים (סי' תרמט א"א סק"ה) שכתב וז"ל: "והנה מוכין שהסורק מוציא, ספק גזל, וי"ל דמש"ה שרי, ואפשר אף למ"ד סד"א לחומרא מה"ת, דמ"מ לא מחזקינן אינשי ברשיעי, ומדרבנן אסור, ושינוי החוזר לברייתו מדרבנן קניא, רק מן התורה לא, וכמו שכתבו התוס' (סוכה ל.) בד"ה שינוי וכו', ומשום הכי במוכין שרי, משא"כ למצוה ביום א' יש בו לתא ד"ת. וכל שכן ספק גזל ממש דלא מהני כה"ג". ע"כ. וכיוצא בזה כתב הישועות יעקב אה"ע (סי' קכ בפיה"א סק"ה), שעיקר טעמו של הרב המגיד שכיון שהוא ספק ורק מדרבנן לחומרא, ע"כ הקילו חז"ל וסמכו על שינוי מועט, וביחוד לפי מה שכתבו התוס' בסוכה שם ששינוי החוזר קני מדרבנן, אבל כיון דאיתחזק חיובא דמצות לולב, וכל כמה דלא ידעינן אם נעשית המצוה כהוגן לא מהני מידי מן התורה, שגם הרמב"ם מודה דהיכא דאיתחזק חיובא סד"א לחומרא מה"ת, וע"כ לא מהני בזה שינוי החוזר לברייתו. ע"כ.
ובאמת שנראה שהחילוק הנ"ל מוכרח מתוך הסוגיא עצמה, דאם נאמר דהא דחשבינן לגוי כודאי גזלן, הוא לא רק לגבי חשש דאורייתא ד"לכם", אלא גם לגבי לקנותו מהגוי, א"כ איך התיר רב הונא לקנות ההדסים מן הגוים, ע"י שקנאו ביאוש ושינוי רשות, ולהיכן הלך איסור מחזיק ביד עוברי עבירה. וע"כ דצריך לומר דלגבי איסור מחזיק ידי עוברי עבירה סמכינן על הא דאינו ודאי גנוב, רק ספק גנוב. וכל תירוץ הגמ' דלא מהני הכא שינוי החוזר לברייתו, דלגבי גוים כודאי חשבינן ליה, היינו דוקא לגבי חשש דאורייתא ד"לכם", לא לגבי מחזיק ידי עוברי עבירה. וכיו"ב כתב המגן אברהם (סי' תרמט סק"ה) דבדיעבד יכול לברך על ההדס שלקחו מן הגויים, דמספיקא לא חיישינן לגזול. וכן כתבו עוד אחרונים. ושוב ראיתי כן באליה רבה (סי' תרמט סק"ב) בשם גיסו החק יעקב (סי' תנד), שאל"כ איך ציוה רב הונא לכתחלה לקנות ההדסים מהגוים, ולא חשש למסייע ביד עוברי עבירה, אלא ודאי שרק משום המצוה חשש. וע"ש.
ועפ"ז יתיישב מה שהקשה השואל ומשיב קמא (ח"א סי' קכד דף לח סע"ב), שלפי מה שכתב הנתיבות (סי' לד ביאורים סק"ה) שאם עשה הגונב מן הגנב שינוי, בזה הוא נעשה גזלן, שהרי הראשון לא הוציאו מהבעלים שיהיה נקרא אינו שלהם, רק שיהיה אינו ברשותו, וכעת קנהו הגזלן השני (והובאו דבריו לעיל אות א), דא"כ מאי פריך הש"ס בסוכה וליקננהו בשינוי מעשה, הא אדרבה עי"ז יהיה מצוה הבאה בעבירה, שהקנין מסייע לעבירה, ועיקר העבירה נעשית עי"ז. והיא קושיא נפלאה. ועש"ב מה שכתב ליישב קושיא זו (ועוד שם בסי' קכו וקכ"ז). ולפי מה שכתבנו אתי שפיר בס"ד, כי מצד חשש גזל אין מקום לחשש כלל, שאינו אלא חשש בעלמא, ואין כאן מצוה הבאה בעבירה כלל, רק החשש מצד קיום מצוה דאורייתא ד"לכם", ולהכי שפיר קשה דגבי חשש לכם מהני שינוי מעשה. ודו"ק (וע"פ האמור יש להעיר קצת גם על מה שכתב שם בר"ס קמג. ע"ש. ודו"ק).
וכעת, אחר העיון היטב נראה לפע"ד שכל זה מוכרח בדברי הריב"ש עצמו, דהנה בשו"ת דברי חיים אוירבך (חחו"מ דיני גניבה וגזילה סי' כב), הביא את דברי מהר"ם בן חביב בספר כפת תמרים (סוכה ל:) שהקשה בסוגיא שם כקושית הריב"ש, דמאי משני דשינוי החוזר לברייתו לא מהני, והא לא הוי אלא ספק גזל. והקשה עליו הדברי חיים, שדוקא אם השינוי החוזר נעשה עוד כשהיה ביד הגזלן יכול אחר לקנות אם הוא ספק גזל, אבל ודאי אסור לקנות ספק גזל ולעשות בו שינוי החוזר. ע"ש. והיא קושיא אלימתא, שתפול ג"כ על דברי הריב"ש, שהקשה כקושית הכפת תמרים. ומכח זה מוכרחים אנו לומר שגם הריב"ש מודה שלגבי איסור מחזיק ידי עוברי עבירה ליכא חשש כלל, כיון שהוא רק חשש גזול, ואף בגוים אין לחוש בכה"ג משום איסור מחזיק ידי עוברי עבירה, רק חששו של רב הונא היה מצד קיום המצוה דאורייתא של "לכם", וע"ז מקשה הגמ' שכיון שהוא רק ספק גזל ליקננהו בשינוי השם, ותירצה דהוי שינוי החוזר לברייתו. וע"ז מקשה הריב"ש שפיר, שעדיין בספק גזל מהני שינוי כל דהוא, ואע"פ ששינוי זה ביד הקונה הוא, מ"מ לגבי חשש "לכם" לא אכפת לן אם השינוי יהיה ביד הגזלן או הלוקח (ורק לגבי דין מחזיק ביד עוברי עבירה בעינן שיהיה השינוי ביד הגזלן). ועל זה תירץ הריב"ש שסתם גוי גזלן הוא, וכודאי חשבינן ליה, ובעינן שינוי גמור. אך כל זה לגבי חשש לכם, אבל לגבי דין מחזיק ביד עוברי עבירה שהוא מדרבנן, אין לחוש לכך בספק גזל, ואפילו לגבי גוי. ודו"ק היטב בכל זה כי נכון הוא לפע"ד בס"ד [וע' בשער המלך (פ"ו מהלכות גניבה ה"ט). וי"ל ע"ד. ודו"ק. שוב ראיתי מה שכתב בזה ביד דוד (ב"ק קיח:). ע"ש]. ואכמ"ל יותר.
♦
ו.
אמנם, ראיתי להגאון אור שמח בתשובה ח"ב (סי' ב) ד"ה אך דא, שכתב לעורר, דמאן מוכח לן שגוי גזלן קונה הגניבה בשינוי מעשה, דשינוי קונה נפקא לן (ב"ק סו.) מוהשיב את הגזילה "אשר גזל", אם כעין שגזל יחזיר. וזה לא נאמר בגוי, כדברי רש"י (סנהדרין נז.) על כל ענין ההשבה. ע"ש. והנה, גם הגאון צמח צדק החדש (חיו"ד סי' רכד) כתב, שאפשר לומר שגוי אינו קונה גניבה או גזילה בשינוי, דהא דשינוי קונה נפקא לן מוהשיב וכו' כעין שגזל, ופרשה זו נאמרה רק בישראל כמו שפירש רש"י בסנהדרין (נז.) וכו'. ע"ש. ובאמת שהאור שמח גופיה העיר ממה שפירש רש"י (ב"ק קיג:) בד"ה היכי מייאשי, פירוש שינוי מעשה ליכא, הרי שסובר שגוי קונה בשינוי מעשה. וכדברי רש"י פירש גם בחדושי הראב"ד שם. וע' בחדושי הרשב"א שם. ודו"ק. וכן כתב המאירי שם, וזו לשונו, שאילו לא היה דינא דמלכותא דין גמור, אסור היה ליהנות באותם גשרים שבנו המלכים, ואע"פ שנתיאשו הבעלים אין כאן שינוי רשות, שהרי ברשות הרבים הם, "ולא שינוי מעשה שהרי עדיין לא עשו מהם כלים, ולא שינוי השם שהרי עדיין קורא להם גובי דדקלא" וכו'. הרי ששינוי מעשה ושינוי השם מהני גם בגזלן גוי. אלא שעיקר הסברא עדיין צ"ת. וע"ע בשו"ת פרי יצחק ח"ב (סי' סג וסי' סה קרוב לסופו).
וראיתי להגר"י שמעלקיס בשו"ת בית יצחק (חאו"ח סי' צט אות ז) שכתב בדין תורה שבא לפניו, על סוחרי צמר שנותנים לפועלים גוים צמר לטויה ואריגה, ומקצתם גונבים הצמר ומוכרים חתיכות לישראלים, והורה שאסור לקנות מה שידוע שמצמר גנוב הם עושים, ואף שהנכרי עושה שינוי, ומשמע מסתימות דברי הש"ע שמותר, מ"מ לדעת רש"י שהגוי אינו חייב בהשבה אינו קונה בשינוי, אשר על כן מהראוי לחקות על שרשי דין זה. ואף אם היה הגוי קונה בשינוי מ"מ אסור לקנות מה שהוא ידוע שהוא גנוב, אף שקנה בשינוי, וכמבואר בהריב"ש (סי' רעג) שאף שעושין שינוי אסור בודאי גזל שמחזיק ידי הגזלנים. וכן כתב מהרש"ל בים של שלמה וכו'. ע"ש. הנה הרב מצדד לומר שהגוי אינו קונה בשינוי, לדעת רש"י שהגוי אינו חייב בהשבה, כדברי הצמח צדק והאור שמח, אך מדברי רש"י עצמו בב"ק (קיג:) מוכח שהגוי קונה בשינוי. וכנ"ל. וגם מה שכתב שאסור לקנות מהגנב ואפילו קנאו בשינוי ושכן דעת הריב"ש, אף שכבר ביארנו שהדין דין אמת לדעת רוב הפוסקים, אך מדברי הריב"ש משמע דאדרבה ס"ל להתיר כל שקנאו בשינוי. כמבואר למעיין שם. וצ"ע.
♦
ז.
ויש להוסיף בנ"ד, כי אף את"ל שפירוק רכב לחלקיו חשיב שינוי החוזר לברייתו, מ"מ הא כתב מרן בש"ע (סי' שנג ס"ב) שאע"פ שיאוש לא קונה, אם יש עם היאוש שינוי השם שחוזר לברייתו, יש אומרים שקונה ואינו צריך להחזיר אלא דמיה. ובבית יוסף הערה מקורו מדברי התוס' (ב"ק סו:) והרא"ש (פרק מרובה ס"ס ב) שכתבו, דרב לא יוסף לא פליג עליה דרבה אלא ביאוש לחודיה, אבל בשינוי מעשה, אפילו החוזר לברייתו, לא פליג עליה. ע"ש. וכן פסק בש"ע (סי' שסא ס"ב). וע"ש בביאור הגר"א (סק"ח). ובהגהות רעק"א (ס"ב). ובהגהות מחנה אפרים על הרמב"ם (פ"ב מהלכות גזילה ה"י). ובשער המלך (פ"א מהלכות גירושין ה"א) ד"ה וראיתי. ואע"פ שמרן כתב דין זה בלשון "יש אומרים", היינו טעמא משום שלא מצא דין זה מבואר אלא בדברי התוס' והרא"ש פרק מרובה. וכמבואר בב"י. וכמו שכתבו בעלי הכללים. וכן כתב מהר"ם פארדו בספר צדק ומשפט (סי' שנג ס"ב), שמרן שכתב סברא זו בלשון יש אומרים, לא שיש חולקין, אלא שהוא חידוש דין שלא מצאו אלא בתוס' והרא"ש, ופסקו הטור (אלא שהצריך גם שינוי "השם" עכ"פ. ע"ש. וע"ע בפתחי חושן עמוד נט. והכא איכא שינוי השם ג"כ. ואכמ"ל). ונראה שסתם רכב גנוב, הבעלים מתייאשים ממנו, במציאות של זמנינו, ומה גם אם הרכב מבוטח מגניבה.
והנה בב"ק (קיג:) איתא: "אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, אמר רבא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו, א"ל אביי ודילמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו. א"ל אי לאו דדינא דמלכותא דינא דינא היכי מייאשי". ופירש רש"י: "היכי מייאשי, כלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוא, ואין כאן שינוי רשות שברשות הרבים הן, ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו". ע"כ. ולכאורה הא איכא הכא יאוש ושינוי גרוע, שקונה לפ"ד התוס' והרא"ש. ומדברי רש"י משמע שביאוש ושינוי גרוע לא קני. אבל הראב"ד, בחדושיו שם, פירש את קושית הגמ' ודילמא משום דאייאוש מינייהו, שאע"פ שאין יאוש קונה, עם שינוי כזה מיהת קונה, וע"ז תירצה הגמ' דאי לאו דדינא דמלכותא דינא, אין כאן יאוש, שלאלתר היה להם לזעוק ולשמוע מה יענה אותם. וזה כדברי התוס' והרא"ש הנ"ל, שיאוש מהני יחד עם שינוי גרוע. וגם התוס' שם פירשו, היכי מייאשי, היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם, אלא ודאי לכך מתייאשים, לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא [וכן פירש ר' שמואל בר יצחק, הובא באור זרוע ח"ג ב"ק סי' תמו]. ואחר כך הביאו את פירוש הקונטרס הנ"ל. ולפי הנ"ל מתבאר יפה, שפירושם הראשון נצרך לשיטתם, שכתבו לעיל (סו:) שיאוש ושינוי גרוע קני. ודו"ק.
והרשב"א בחדושיו שם כתב על דברי הראב"ד שאינם מחוורים בעיניו, ולא ביאר מדוע, ולכך ביאר את קושית הגמ' דיאוש ושינוי רשות איכא, שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים. ע"ש. נראה מדברי הרשב"א שהוא סובר כסברת רש"י דיאוש ושינוי גרוע לא קני. אך באמת שאין הכרח לומר בדעת רש"י דס"ל דיאוש ושינוי גרוע לא מהני, ואדרבה יש לפרש שגם רש"י מודה שיאוש ושינוי גרוע מהני, ולהכי קשיא ליה דכיון דאיכא הכא יאוש וגם שינוי גרוע קנאו, ועל זה תירץ דלא הוי שינוי כלל, דהשתא נמי גובא דדיקלי מקרי, כלומר שאפילו שינוי גרוע ליכא הכא. וכן ראיתי בפני יהושע שפירש כן בדעת רש"י. ע"ש. ומעתה יש לפרש כן גם בדעת הרשב"א, שכתב על דברי הראב"ד שאינו מחוור, דהיינו טעמא משום דסבירא ליה דהכא לא הוי אפילו שינוי הגרוע, ולעולם מודה הרשב"א שיאוש ושינוי גרוע מהני. ובאמת, שכן מצאתי להרשב"א (לעיל סו:) במה שתירצה שם הגמ' על הא דעורות של בעה"ב מחשבת הגנב מטמאתן, הרי דיאוש כדי קני, ותי' כגון שקיצען. ופירש הרשב"א שיאוש עם קיצוע כזה קונה, אבל הקיצוע לבדו אינו קונה, שאינו מעשה גמור. ע"כ. וזה כפירוש הראב"ד והתוס' שם (ד"ה כגון). הרי שהרשב"א מודה לדברי התוס' דיאוש ושינוי גרוע מהני. וכן הוא בתשובת הרשב"א ח"א (סי' תתקסח) ד"ה ושנוי השם, ששינוי השם עם יאוש מהני. ע"ש. וע"כ שמה שכתב (בדף קיג:) על דברי הראב"ד שאינו מחוור, הוא משום דסבירא ליה דהכא לא הוי שינוי מעשה כלל. אבל התוס' ס"ל דשינוי גרוע מיקרי, ומהני יחד עם יאוש, ולכן הוצרכו לומר דהכא ליכא יאוש כלל.
ובזה ניחא מה שעמד הגאון חזון איש (ב"ק סי' טז ס"ק יח) על דברי התוס', דלא פירשו מאי טעמא נאדו מפירוש רש"י. וע"ש מה שכתב בזה. ועל פי האמור י"ל דהתוס' לשיטתם אזלי, דיאוש ושינוי גרוע מהני, והכא שינוי גרוע איכא, וכמו שפירש הראב"ד, וא"כ מה תירצה הגמ'. ועל כן הוצרכו לפרש דתירוץ הגמ' דהכא ליכא יאוש כלל. ודו"ק.
עכ"פ מצינו תרי תנאי דמסייעי לשיטת התוס' והרא"ש דיאוש ושינוי גרוע קני, הלא הם הראב"ד והרשב"א. וכן כתב רבינו ירוחם (נתיב כב ח"א), שיאוש ושינוי השם גרוע קני מדאורייתא. וכן פסק מרן הש"ע. ועוד כתבתי בזה בחי' לש"ע (סי' שנג). ואם נאמר בנ"ד דאיכא ליאוש ושינוי כיו"ב, קני להו הגנב, וכשאינו ודאי גנוב מותר לקנותו ממנו. וכנ"ל.
♦
ח.
ואע"פ שהקונה חלפים מן הגוים וכדו', קונה אותם במחיר מוזל יותר, ולכאורה י"ל שהדמים מודיעין שחפץ זה גנוב הוא אצלו, והו"ל כודאי גנוב, שאסור לקנותו מהגנב ואפילו קנאו בשינוי. אך זה אינו, וכיו"ב מצינו בבית יוסף (סי' שנו מחודש ד, עמוד קכט) דהיכא דמכר שוה מאתן במאה היה אפשר לומר שלא עשו בו תקנת השוק, שכיון שמכר בזול מוכחא מילתא שגנוב הוא איתו ולא הו"ל לקנותו. אבל רבינו (הטור) כתב דבהא נמי עשו תקנת השוק. וכן כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות גניבה ה"ז): "ונראה שהטעם משום דעביד איניש דמוזיל וזבין לפי שהוא צריך למעות". ע"כ. וכ"כ הפרישה ובסמ"ע (ס"ק כא). ובגידולי תרומה (שער מט חי"ג אות ז). וכ"כ בספר הלכה למשה (פ"ה מהלכות גניבה ה"ז) בשם הב"י, ושכן כתבו כולהו רבוותא. וכן פסק בש"ע שם (סעיף ח).
ואע"פ שבב"י (סי' טו מחודש ג, וס"ס שנח) כתב בשם הריב"ש בתשובה (סי' קח), שאותם שהיו קונים ממנה סחורה בזול פחות משליש בערכה, והיתה אומרת להם להעלים מבעלה, עשו איסור. ואע"פ שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית, שלא לחינם היתה מוכרת להם בזול, אלא שכן דרך הגנבים. וכבר אמרו בסוף ב"ק (קיח:) שאפילו הדברים שמותר ליקח מהנשים ורועים ושומרי פירות, אם אמרו הטמן אסור. ע"כ. ומשמע לכאורה מדברי הריב"ש שהוזלת המחיר הויא הוכחה שהוא גנוב. אך זה אינו, וכוונת הריב"ש פשוטה, שעיקר טעמא הוא משום שאמרה הטמן, וכדאמר בתחילת וסוף דבריו, וע"ז הוסיף שכיון שגנוב הוא אצלה תבין מדוע מכרה בזול, שכן דרך הגנבים. וכך יש לפרש ג"כ בדברי מהרימ"ט בתשובה (ח"ב חחו"מ סי' יב), בממונה מטעם הממשלה שנטל חפצים שנגנבו מיהודים, והחרימם, ומכרם בזול, שלא שייך לומר בזה דינא דמלכותא דינא שכן חוק הממשלה למכור חפצים גנובים שנתפסו על ידם, וכתב כמה טעמים בזה, ומכללם, שזה בא כגנב וליסטים שהסיר את כל מכסי המשאות כדי שלא יהיה בהם סימן ולא יוכלו הבעלים לברר את דבריהם, ומי שעושה זה כוונתו ניכרת מתוך מעשיו שהיה בדעתו לאכול כספם לגמרי, וזה ודאי תורת גנב יש לו ואסור לקנות ממנו. כאותה שאמרו להטמין אסור. ועוד לפי שזלזל הרבה במכירתם יותר משליש או מחצה, וזה לא הכריז ולא דקדק בשומא שהרי מכר שוה מאתן במנה והיה במחשך מעשיו. ע"ש. וכוונתו מבוארת, שהטמין מעשיו וגם מכר בזול, שמכל זה יחד ניכר שגזלן הוא, ולא דיינינן ביה דין דינא דמלכותא. וק"ל. וע"ע בערוך השלחן (סי' שנו סי"א). ובשו"ת קנין תורה ח"ג (סי' לו אות ב).
ואף בנ"ד יש לתלות את הוזלת המחיר בכך שהם חלפים יד שניה, ופעמים אף שלישית ורביעית, ומה גם שההוצאות הנלוות אליהם (שכירות מקום, מסים וארנוניות, העסקת עובדים, וכדומה), נמוכות בהרבה מאצל היהודים. ויש לתלות את המחיר המוזל בזה ג"כ, ועדיין אינו אלא בחזקת רובו גנוב, שמותר לקנותו ממנו לאחר שקנאו ואפילו בשינוי החוזר לברייתו. וכנ"ל.
♦
ט.
ויש להוסיף מה שכתב השער המלך הנ"ל בתחילת דברינו, שמדברי המרדכי ר"פ מרובה (סי' סט) בשם רב האי גאון, נראה שגם בודאי גנוב, אם קנאו הגנב בשינוי מותר לקנותו ממנו. וזו לשונו שם: "אבל רב האי גאון כתב בספרו מקח וממכר שגזלן קנה ביאוש בעלים ומותר לקנות ממנו מה שגזל, וסמך על הא דבפרק הגוזל בתרא נטלו מוכסין את חמורו". ע"כ. ודברי רב האי גאון בספר המקח וממכר הם בשער לב, ושם כתב כמה פעמים בתוך דבריו, דהיכא דקנאו הגנב לחפץ מותר ליקח אותו ממנו, אך סיים: "וכל זה שהזכרנו לענין המותר ליקח מן הגזלנים, אבל לענין יראת שמים דין הוא שיחזיר את הגזילה לבעלים הראשונים, כדגרסינן (ב"ק קיד.) ואם בא להחזיר מחזיר לבעלים הראשונים וכו'". ע"כ. וגם מדברי הריב"ש בתשובה (סי' רעג) נראה שסובר שאחר שקנאו הגנב, מותר לקנותו ממנו, ואפילו בודאי גנוב, שזו לשונו שם, שאפילו בודאי גמור מועיל שינוי והוא שלו לגמרי, אלא שחייב לנגזל דמים, "ומותר ליקח ממנו" וכן יוצאין בו למצוה וכו'. ע"כ. ונראה שלזה נתכוין שער המלך שציין לעיין בדברי הריב"ש, אחר שהביא את דברי המרדכי בשם רה"ג, לומר שנראה שסובר כדבריו [ובבית יוסף ר"ס שסט ציין לדברי הריב"ש הנ"ל]. וכן נראה דעת האור זרוע ח"ג (ב"ק סי' תנ) שמסכים לדעת רב האי גאון, שאפילו ודאי גנוב מותר לקנותו מהגנב, כל שקנאו הגנב. ע"ש (ד"ה נטלו מוכסין, וד"ה המציל מן הנהר). ומעתה אין הכרח כל כך לומר שהרמב"ם חולק בזה על דברי רב האי גאון, ואף הוא מודה שאם קנה הגנב החפץ בשינוי גמור, מותר לקנותו ממנו, ואפילו הוא ודאי גנוב. ודלא כמו שכתב השער המלך לדייק להיפך מסתמות דברי הרמב"ם.
ובאמת שכך היה מקום לדייק מדברי הרמב"ם, שאפילו ודאי גנוב, אם קנאו הגנב מותר לקנותו ממנו. כי ברפ"ה מהלכות גזילה כתב הרמב"ם שאסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן ואסור לסעדו על שינויו וכו', ובהלכה ב כתב: "אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזלה עצמה, כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה או לחרוש בה". וע"ש בהלכה ג. ואיסור הנאה מן הגזילה הוא דוקא כשלא קנאה הגזלן, אבל אם קנאה הגזלן בשינוי גמור, מותר ליהנות מהגזילה, כדמוכח בב"ק (קיג:) תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי. ובפירוש רש"י שם. וכן כתב הרב המגיד (ה"ב וג') להדיא, שכל זמן שיש בדבר יאוש ושינוי רשות מותר ליהנות בו, וכדמוכח הא דהגוזל. וזה ברור. ע"ש. וכן כתב הכסף משנה שם, ובבית יוסף (ר"ס שסט). ומשמע שכל דברי הרמב"ם, בלא קנאו הגנב מיירי. אף שיש לדחות ולומר דבהלכה א מיירי אפילו קנאו הגנב, דזיל בתר טעמא דמחזיק ביד עוברי עבירה, ובהלכה ב וג' מיירי קודם שקנאה הגנב, דאם קנאה הרי לא נהנה מהגזילה.
ומצאתי להגר"ז (הלכות גזילה וגניבה סכ"ג) שכתב, וזת"ד: וסורק המוכר כר מלא מוכין מותר לקנותו אע"פ שהוא שינוי החוזר לברייתו, הואיל ואינה גניבה בודאי אלא שחזקתה גנובה. אבל גניבה ודאית שנשתנה ביד הגנב שינוי החוזר לברייתו אסור לקנותה ממנו, "אא"כ ידוע שנודע להבעלים שנגנבה מהם ונתייאשו ממנה, כי יאוש עם שינוי גרוע החוזר לברייתו קונין הגניבה לגנב. וכן הגזילה לגזלן. וא"צ להחזירה כלל אלא נותן דמיה. לכן מותר לקנותה או ליהנות בה בעודה ברשותו. ושינוי גמור שאינו חוזר לברייתו קונה אפילו בלא יאוש" וכו'. ע"ש. וכן מתבאר שם בסעיף י. כיעו"ש.
ומעתה מותר לקנות מאותו מכונאי אותם חלקים. ואע"פ שלדינא נראה יותר שדעת הרמב"ם ומרן הש"ע כמו שכתב השער המלך, שבודאי גנוב אסור לקנותו מן הגנב ואפילו קנאו, והכי יש לנקוט לדינא, ועכ"פ יש לצרף סברת רב האי גאון והאור זרוע והריב"ש לסניף בנ"ד.
♦
י.
וכעת ראיתי בתשובות והנהגות ח"א (סי' תתב) שכתב שאסור לקנות סחורה שהיא בחזקת גנובה, מכח דברי הט"ז (ר"ס שנו) שכתב שאפילו ספק גניבה אסור. ובמחכ"ת לא שידד עמקים בזה, וכבר הבאנו את דברי הריב"ש והט"ז הללו לעיל (באות א), וביארנו שהכוונה בדבריהם לסיוע בעת מעשה הגניבה או קודם לכן, שבזה יש לאסור אפילו בחשד. אבל היכא שכבר נסתיים מעשה הגניבה, והחפץ ביד הגנב וקנאו, הא מפורש בש"ס ובפוסקים שמותר לקנותו ממנו, כל שחזקתו גנוב, ולדעת קצת פוסקים אפילו בודאי גנוב. וכמו שנתבאר כל זה לעיל בס"ד.
♦
יא.
מיהו יש מקום להסתפק היכא שהמוכר מסתיר עצמו בשעה שמוכר לו את החלפים, דשמא כיון שהחלפים מצד עצמם חזקתם או רובם גנובים, ונוסף לזה שהטמין עצמו, שבזה מבואר בגמ' (ב"ק קיח: קיט:) שאפילו דברים המותרים לקנות מן הרועים והכובסים וכו', אם אמרו הטמן אסור. וכן פסקו הפוסקים. וכיון דהוי תרתי לריעותא יש לומר דהו"ל כודאי גנוב, שאסור לקנותו ממנו. וראיתי באור שמח (ספ"ו מהלכות גניבה) שנסתפק בכיוצא בזה ממש, אם מותר לקנות מן הכובס כר מלא מוכין באומר הטמן, שבאופן כזה בעינן שינוי גמור דהוי ודאי גנוב הוא. וצ"ע להלכה. ע"ש.
ואפשר שיש להקל בזה מטעם ספק ספיקא, שמא אף באופן כזה עדיין "חזקתו" גנוב מיקרי, ולא ודאי, ואף את"ל דכודאי חשבינן ליה, שמא הלכה כדעת רב האי גאון והאור זרוע והריב"ש ודעימייהו שאפילו ודאי גנוב מותר לקנותו ממנו, כל שקנאו בשינוי גמור. ועכ"פ אם נתן אמתלאה טובה מדוע הטמין עצמו, יש להחשיבו כחזקתו גנוב, דאמתלאה מועילה להטמנה, וכמו שכתב בכסף הקדשים (ס"ס שנח). והכל לפי הענין.
♦
יב.
מסקנא דדינא הנראה לע"ד, שמעיקר הדין מותר לקנות חלקי חילוף לרכב מבעל מוסך שיש מקום לחשדו שאותם חלפים גנובים הם אצלו, כי הדבר ברור שאף את"ל שגנובים הם, הרי כבר קנאם בקניני גניבה המבוארים בש"ס ובפוסקים, ובאופן כזה שאינו ודאי גנוב, רק חזקתו או רובו גנוב, מותר לקנותו ממנו.
ואם הטמין עצמו למכור את החלפים בסתר, נראה שנכון להחמיר שלא לקנותם ממנו. אלא אם כן נתן אמתלאה טובה למעשיו מדוע הטמין עצמו, דאז הדר דינא להתיר. והכל לפי הענין.
אבל אם ודאי גנוב הוא אצלו, נראה לע"ד שהעיקר בזה כדעת הסוברים שאסור לקנותו ממנו, ואפילו לא הטמין עצמו, שכן נראה דעת הרמב"ם ומרן הש"ע, וכמו שכתב הגאון שער המלך.
מיהו כל זה מעיקר הדין, אבל ירא שמים יחמיר על עצמו שלא לקנות חלפים שיש עליהם ספק לומר שגנובים הם, וכמו שכתב רב האי גאון בספר המקח, לגבי חפץ שהוא ודאי גנוב, וכתב מהרש"ל בים של שלמה פרק מרובה (סי' ז) שהוא הדין לגבי חזקתו גנוב גם כן. כן נראה לע"ד. וצוי"מ ומי"נ אמן.
♦ ♦ ♦