עולה במדרגות נעות למזבח אם עובר באיסור לא תעלה במעלות על מזבחי

הרב יעקב דוד אילן
מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
עולה במדרגות נעות למזבח אם עובר באיסור לא תעלה במעלות על מזבחי
כתב רש"י עה"ת סו"פ יתרו: "ולא תעלה במעלות כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות אלא חלק יהא ומשופע", ומבואר דבתוך לאו דלא תעלה במעלות על מזבח נאמר גם גילוי שלא יבנה את הכבש העולה למזבח במעלות. וברש"י בפ' תרומה (כז, ה) מבואר דהוי גילוי שצריך לבנות כבש, שכתב: "וכבש שהיו עולין בו אע"פ שלא פירשו בענין זה כבר שמענו בפ' מזבח אדמה תעשה לי ולא תעלה במעלות לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק למדנו שהיה לו כבש כך שנינו במכילתא" עכ"ל. ובפשטות דין כבש נלמד מקרא דפני המזבח, כדאי' בזבחים סב, א. ובחי' מרן הגרי"ז מבריסק בספרו בהל' ביה"ב פ"א ביאר בדברי רש"י בפ' תרומה דמהך קרא דלא תעלה במעלות שמעינן לכל הך מילתא דכבש, וקושטא דמילתא דאם יעמיד מעלות מצד אחר של מזבח ויעלה ע"י למזבח לא קעבר בהך לאו, ומשום דהך לאו בקדושת המקום תלי וכדכתיב בקרא "על מזבחי" דרק המקום שתורת מזבח עליו ע"ז המקום אסור לעלות עליו במעלות, וזה רק במקום הכבש שהוא עצמו תורת מזבח עליו לכ"ד, ולא במעלות אחרות מצד אחר וכו' עכתו"ד.
ואאמו"ר, הגאון רבי מרדכי אילן זצ"ל ראב"ד ת"א, בספרו המפורסם תורת הקודש (ח"א סימן לד), הביא מכמה ראשונים דב' דינים נאמרו בהך לאו דלא תעלה במעלות, חדא דהוי גילוי בצורת הכבש, כמבואר ברש"י הנ"ל, ועוד דהוי איסור על הגברא העולה במעלות למזבח. והביא מדברי פי' רבנו מיוחס עה"ת סו"פ יתרו, שכתב: "אל תהי רגיל לעלות בו בסולם להיות פוסע ממעלה למעלה", הרי דגם בעולה בסולם על המזבח עובר. ולפ"ז, האיסור הוא לאו דווקא בבונה כבש במעלות, אלא אף אם בנו הכבש כדינו, והניחו עליו סולם, כיון דהגברא עולה למזבח במעלות עובר בהך לאו. ולדברי רבנו מיוחס יש לדון דגם אם יניח את הסולם בצד אחר של המזבח עובר בלאו, מחמת דהגברא עולה במעלות למזבח.
והסתפקתי אם יניח מדרגות נעות על הכבש, באופן שאינו מחובר לכבש אלא עומד עליו בתלוש, או שהן נמצאות מצד אחר לעלות עליו למזבח, ועולה על ידי המדרגות הנעות למזבח, האם יעבור באיסור לא תעלה במעלות על מזבחי. ולכאורה ממנ"פ אינו עובר באיסור, דמצד הכבש הרי הוא נבנה כתיקונו, בלי מעלות, ומצד הגברא העולה במדרגות למזבח, שטעמו הוא שלא תגלה ערותך עליו, הרי במקרה זה אין כאן עליה במעלות, אלא דע"י המדרגות הנעות מגיע מאליו למזבח. ולענין הנצרך שתהא עבודת הולכה למזבח ע"י האדם, הרי ברור כי כבר נגמרה העבודה בהגעתו לכבש, ומהכבש ואילך הוי דין העלאה להקטרה, כידוע בשם הגר"ח מבריסק. וא"כ, בכה"ג שפיר יהא מותר, וצ"ע לדינא כשיבנה בית המקדש בב"א.
ויש להוסיף דאפי' אם נאמר דבהוספה של מעלות בכבש ישנו גם חסרון מדין הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כמו שנביא להלן שכל הוספה שהיא על תבנית המקדש וכליו אסורה, ולהרבה שיטות אף פוסלת את האפשרות להקריב אז קרבנות, אכן בהוסיף "בתלוש" מעלות על הכבש, אין כל חסרון מדין הכל בכתב, כיון שההוספה היא בתלוש ואינה קבועה, ואין בה שינוי בתבניתו של הכבש.
♦
דיני כבש המזבח
ונבאר בזה את דיני כבש המזבח. בגמ' זבחים סב ע"א איתא ת"ר קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין וכו', וכ"כ הרמב"ם בהל' ביה"ב פ"ב הי"ז: "וכל מזבח שאין לו קרן ויסוד וכבש ורבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין". ומלשון הר"מ משמע דהכבש מעכב בדין המזבח עצמו, כמו דרבוע ויסוד מעכבין בחפצא דהמזבח. אמנם, לעיל בפ"א ה"ו כ' הר"מ: "ועושין במקדש שבעה כלים מזבח לעולה ולשאר קרבנות וכבש שעולים בו למזבח" וכו', הרי דמנה את הכבש והמזבח כשני כלים, והיינו דאין הכבש נחשב ככלי אחד עם המזבח. אכן, מצינו בכמה דוכתי דעל הכבש איכא קדושת מזבח, והתוס' כתבו בזבחים כו, ב ד"ה אמר (וע"ע בתוס' שם פז, א ד"ה כבש ובתוס' במנחות נז, ב ד"ה כבש), דכבש מקדש פסולין להקטרה, משא"כ רצפה. והגרי"ז הוכיח מהגמ' זבחים עו. דעושין מערכה על הכבש.
עכ"פ לשון הר"מ משמע דבחסרון כבש הוי פסול במזבח, ויש לעי' היכא דבנה כבש עם מעלות אם הוי פסול בכבש עצמו, ונחשב כליתא לכבש, או דנחשב דאיכא כבש למזבח, אלא שהכבש אינו ראוי לתשמישו מחמת דיני הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, שנאמר במגילת המקדש בדה"י ב כח, ובמגילה זו ודאי נכתב לבנות כבש חלק. והנה, זו לשון הרמב"ם בהל' ביה"ב פ"א הי"ז: "אין עושין מדרגות למזבח שנ' ולא תעלה במעלות על מזבחי אלא בונין כמו תל בדרומו כו' והוא הנקרא כבש, והעולה במעלות על המזבח לוקה". ומריהטת לשון הרמב"ם משמע דיש גם איסור בבניית כבש עם מעלות, זולת הלאו בעליה במעלות, אלא דלשון לוקה נאמר בר"מ רק על העולה במעלות. וברדב"ז שם כ' דמדלא קאמר לא תעשה מעלות למזבח משמע שהעושה פטור והעולה חייב, וסיפא דקרא נמי מוכח דקאמר אשר לא תגלה ערותך עליו עכ"ל. ומשמע בדבריו דבאיסור דלא תעלה במעלות ליכא לאו בעשיה. אך מ"מ יש לדון דאסור לעשות כבש עם מעלות קבועות, מחמת דמשנה בהכל בכתב דמחמת הלאו דל"ת במעלות, שוב נאמר בתבנית המקדש וכליו שיהא כבש בלי מעלות.
ומצינו כיו"ב בפי' רבינו חיים בעה"ת בפ' שופטים עה"כ לא תטע לך אשירה וגו' דבנוטע עץ בעזרה זולת לאו דלא תיטע עובר בשינוי בהכל בכתב עיש"ה. ועי' בגמ' נזיר מה. ובספרי פרשת נשא דאמרי' דאין מגלחין את הנזיר בעזרה דהוי בזיון דומיא דלא תעלה במעלות. וברבינו הלל על הספרי נשא כ' וז"ל: "דהיינו דלא לעביד מעלות לעלות על המזבח אלא הוה עביד כבש דהוה בעזרה ק"ו שלא יגלח פתח ההיכל דהוי בזיון טפי" עכ"ל, ומלשונו משמע דיש איסור בבניית מעלות. ודבריו מוכרחים מעיקר הסוגיא בנזיר, דהרי אם האיסור הוא רק בעליה והוא בשעת עבודה, כדכ' תו"י ביומא כב. וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן עה"כ לא תעלה במעלות יובא להלן, א"כ מה שייך למילף מיניה לאסור גלוח בעזרה, דהרי זה ל"ש לשעת עבודה. ועמד בזה בהגהות טל תורה בנזיר שם. וע"כ דהילפו' היא מהך איסור בבנית מעלות, שהוא בזיון בעזרה, וה"נ לגלח בעזרה ודוק היטב.
וברמב"ם שם כתב "וכן" הנותץ וכו', והכס"מ כתב: "ולשון וכן שכתב רבינו אינו מדוקדק" עכ"ל. ולכאורה משמע דכוונת הר"מ היא דנותץ משחית את המזבח והכבש כו', וזה דומה לרישא, דבונה שלא כתקונו. אולם אם ברישא האיסור הוא רק על העולה ה"נ תמוה לשון הר"מ ושייכות הדינים, ואפשר דתרוייהו הוי בגדר בזיון באבני מזבח וכבש [והנה ר' יהודה בזבחים נט, א ס"ל, עפ"י הכתוב במלכים (א, ח) "ביום ההוא קדש המלך שלמה את החצר", דגם רצפת העזרה מקודשת להקטיר עליה. ויש להעיר שהרי ברצפה היו מעלות במקומות מסויימים, וצ"ל דברצפה ההכל בכתב הוא שתיבנה עם המעלות, וכמו שבהיכל היו מעלות בהדלקת המנורה. ואיסור לא תעלה במעלות הוא דווקא בעולה במעלות למזבח, ולרבי יהודה אף שרצפה נתקדשה כמזבח היינו דיכול להקטיר עליה, אבל אינו חפצא דמזבח. ואכן, זריקת הדמים היא דווקא על המזבח עצמו ולא על הרצפה, כמבואר בזבחים שם. ואף לענין הקטרה דנו התוס' בזבחים ומנחות, שציינתי להם לעיל, דאין רצפה מקדשת קדשים פסולין, אף שמזבח מקדש פסולין ואם עלה למזבח לא ירד, אבל ברצפה דינם שירדו ואין להקטירם, והיינו כי רצפה אינו בקדושת מזבח ממש, אלא הוא מקום להקטרה. ואכן, במושב זקנים לבעלי תוספות בסו"פ יתרו הדגישו דהלאו הוא דוקא בעולה במעלות למזבח ולא בשאר מקומות [וראה מש"נ בכנסת ראשונים זבחים נט, א הערה לא עי"ש].
ובתרגום המיוחס ליונתן כתב על הך קרא דלא תעלה במעלות בסו"פ יתרו: "ואתון כהניא דקיימין למשמשא קדמי לא תסקון במסוקיין על מדבחי". מבואר דהלאו נוהג רק בכהנים כשעולים לעבודה מכבש למזבח. וכן מבואר בתו"י ביומא כב. דדוקא כהנים בעבודתם עוברים בלאו זה. אמנם, באמת משכח"ל לאו זה גם בזרים בשחטו על המזבח, אך לכתחילה אין שוחטין על המזבח, ובפרט בזר, דאינו קרב למזבח, ולגבי במה בשעת היתר הבמות נתמעט במכילתא סו"פ יתרו מקרא דמזבחי ולא בבמה דשם אינו עובר בלאו.
ובס' החנוך בפרשת יתרו מצוה מא כתב דלאו זה נוהג באנשים ונשים, וצ"ע דאיך משכח"ל לאו זה בנשים. ולפי המבואר, דאיכא גם איסור ל"ת בבניית כבש עם מעלות, שפיר ניחא דברי החנוך דהך לאו נוהג גם בנשים, היינו לענין אם הנשים השתתפו בבניית כבש עם מעלות. אכן, העירוני דעדיין דברי החינוך מוקשים, כי האיסור בבניית כבש עם מעלות הוא בעיקר מצד דיני הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שנאמר בדהי"ב במגילת המקדש, אבל הלאו דלא תעלה שעליו כותב ספר החינוך הרי אינו על הבנייה עצמה אלא על העליה במעלות, ואיך משכח"ל לאו זה בנשים, שאינן עולות למזבח.
והנה לפני כיובל שנים שמעתי מאאמו"ר זצ"ל ששאל למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל דאם בנו כבש עם מעלות, כיון דאין הכבש כצורתו הוי מזבח פסול, מדין הכל בכתב דפוסל גם בכלי המקדש, או מקרא דפני המזבח דהוי גילוי דמזבח בלי כבש פסול (ובספר חי' רבנו חיים הלוי מבריסק בהל' ביה"ב כתב שכל שינוי בהכל בכתב, כגון אם נפגמה רצפת העזרה, פוסל את המקדש וא"א להקריב בו קרבנות. ובראשונים מבואר דנחלקו אם הכל בכתב הוא איסור לכתחילה או דהוא פוסל את המקדש, ואי אפשר להקריבו בו קרבנות כל ששינו ממגילת הכל בכתב, עי' בראבי"ה חולין פג מובא בכנסת ראשונים זבחים לג וזבחים סב שהאריך בזה). וא"כ למש"כ התרגום יונתן והתו"י, דהך לאו הוא דוקא על כהנים שעולים לעבודה ולא בעולים במדרגות למזבח פסול, א"כ איך משכח"ל הך לאו, דכיון דבנה הכבש במעלות שוב המזבח פסול, וע"כ דהלאו נאמר גם בבונה כבש כדינו והניח עליו סולם, וכרבינו מיוחס הנ"ל. והגרי"ז השיב דמ"מ שייך הלאו מחמת דעולה על מקום שיש בו קדושת מזבח, עכ"ד.
ונראה דאף אם נימא דבעולה במעלות על מזבח פסול אינו עובר בהך לאו, מ"מ י"ל דהוא דווקא היכא דהמזבח פסול מצד עצמו, וכגון במזבח שאין לו יסוד, וכן במזבח שאין לו כבש, דבזה ילפי' מקראי בסוגין דפסול, אבל באיכא כבש, ורק דבונה הכבש עם מעלות, בזה אף דא"א להקריב על הך מזבח, מ"מ ל"ה פסול בגוף המזבח. ואפי' אם נימא דבליכא לכבש כלל הוי פסול במזבח, מ"מ בעשה כבש עם מעלות נראה יותר דלא חשיב כליתא לכבש, אלא דאיכא כבש עם שינוי בתבנית, ועיקר פסולו הוא דא"א להקריב על המזבח, כי הכבש אינו כפי הנא' בתבנית הכל בכתב שנאמר במקדש, אבל ל"ש לומר דהוי פסול במזבח עצמו, דיחשב כמזבח שאין לו כבש.
וכיו"ב נראה לבאר בסתירת דברי הרמב"ם הידועה בהל' ביה"ב בפ"ב ה"ג והי"ז אם מדות המזבח מעכבין, ראה בס' המפתח בר"מ מהדורת פרנקל מה שציינו בזה. אך נראה דהחילוק בזה הוא דאכן המידות מעכבות רק מדין הכל בכתב, אבל בשינה מדותיו ל"ה פסול במזבח עצמו, כמו מזבח שאין לו יסוד ורבוע, והארכתי בזה בהערותי על השיטה מקובצת זבחים שהוצאתי מכתבי יד (דף סב הערה 10) עי"ש. ונראה דיש בזה נ"מ אף לאחרונים שכתבו דבמזבח שנפגם אם תיקנוהו צריך לחנכו מחדש בקרבן התמיד, ככל חינוך מזבח חדש דמתחנך בתמיד של שחר, עי' במנ"ח מצוה תא. מ"מ בנ"ד כשתיקנו הכבש או כשתיקנו מדות המזבח, ודאי דלא בעי' לחנך מחדש את המזבח, וכמ"כ נראה לענין לאו דנותץ מזבח דעובר בלא תעשון, דאפי' נימא דבמזבח פסול ליכא הך לאו, ה"ד היכא דהפסול במזבח עצמו, ולא היכא דא"א להקריב על המזבח מחסרון בדין הכל בכתב.
ולפ"ז נראה לי דגם עיקר כוונת תרגום יונתן והתו"י היא לאפוקי מהא דבמזבח פסול ליכא הלאו דעולה במעלות, אבל היכא דא"א להקריב על המזבח מטעם אחר, בזה שפיר שייך הך לאו. ולכן אף בבונה הכבש במעלות דא"א להקריב על המזבח מחסרון דהכל בכתב, מ"מ שייך לומר דהעולה בהם עובר בהך לאו. [והנה החנוך שם כ' דהך לאו נוהג בזמן הבית וכו', ולכא' להחנוך דסבירא ליה דקדשה לע"ל שייך הך לאו גם בזה"ז בבונה מעלות בכבש. אכן, נראה דבזה"ז ליכא למגילת הכל בכתב, שהרי אין בית בנוי, וממילא שייך הלאו רק על הגברא העולה, אבל מצד דין בניית כבש במעלות דהוי חסרון בהכל בכתב, זה ל"ש בזה"ז, דליכא דין הכל בכתב אלא כשהבית בנוי].
אכן, בעיקר הקושיא הנ"ל, דאם עלה במעלות על כבש שנבנה עם מעלות הרי המזבח פסול ואיך עובר בלאו, נתבאר דמשכח"ל דבנה כבש חלק והניח עליו סולם, דאין בזה פסול במזבח, שהרי הכבש נבנה כתיקונו ורק הניח עליו סולם באופן ארעי. ולפי' רבינו מיוחס הנ"ל עובר בעלייתו בלאו דלא תעלה במעלות.
♦
ולסיכום הענין נראה דאם יניח מדרגות נעות על הכבש באופן שאינו מחובר לכבש אלא עומד עליו בתלוש, ועולה על ידי המדרגות הנעות למזבח, דאינו עובר באיסור, דמצד הכבש הרי נבנה כתיקונו בלי מעלות, ומצד הגברא אין כאן עליה במעלות לגלות בשר ערוה, דע"י המדרגות הנעות עולה מאליו למזבח.
ויהי רצון שנזכה במהרה לבנין בית המקדש והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו בב"א.
♦ ♦ ♦