הערה על מאמרו של הרב משה מרדכי אייכשנטיין "האם חייב להפסיק בלימודו בעלוה"ש לברכת התורה" (עמוד כ"ו)
א.
בס"ד, ז' סיוון תשע"ט.
הערה למאמרו של הגרמ"מ אייכנשטיין שליט"א – בעניין ברכת התורה.
עיקר טענו של הרב המחבר שליט"א היא, שיש לראות את ברכת התורה כברכת השבח שתקנוה כחלק מברכות השחר, וממילא ניתן ללמוד אף קודם ברכת התורה ואין בזה איסור כלל. ולפי דבריו, נפתרה לנו שאלת האחרונים האם מותר ללמד תורה לאנשים שלא ברכו ברכת התורה, דאין שום איסור ללמוד תורה קודם ברכותיה (ועי' שו"ת בצל החכמה ח"א סי' א, שכתב שלא מצא בשום מקום איסור כזה). ולפי"ז, מה שאומרת הגמ' (נדרים פא, ב) שנענשו משום שלא בירכו בתורה תחילה, אין כוונת חז"ל על כך שלא בירכו דווקא קודם הלימוד, אלא שלא בירכו כלל.
ובאמת, הסברא נותנת כן, דהוי ברכת השבח, וליכא איסור ללמוד תורה ללא ברכה. אולם, ברצוני להעיר שכמה וכמה אחרונים נקטו שיש איסור ללמוד תורה קודם הברכה, ואין זה כברכת המצוות הרגילה, דאף שלכתחילה צריך לברך עליה, אין איסור בעצם מעשה המצווה ללא ברכה. ונראה שאף אם הם יסברו דהוי ברכת השבח, כאן עשו זאת כברכה מיוחדת. ובאמת צ"ע שנקטו זאת כדבר פשוט, ולא ראיתי שציינו לכך מקור. אך מסתבר שלמדו זאת מדברי חז"ל הנ"ל אודות חומרת מי שלומד תורה ללא ברכה, ועי' משנ"ב סי' מז סק"א, שהלומד ללא ברכת התורה נענש. ואציין כאן למספר אחרונים שסברו כן, וכמה השלכות הלכתיות שהעלו כתוצאה מהבנה זו:
הגרצ"פ פרנק (בתשובה המובאת במנחת שלמה א, צא) חידש דאפי' אם אנוס ולא יכול לברך – אסור לו ללמוד. הגרשז"א אוירבאך (מנח"ש סי' יז) סבר שעשו ברכה זו כעין ברכת הנהנין, אך מדבריו משמע שם, שהאיסור נובע מחובת אמירת הברכה, ולכן במקרה שהוא אנוס מסתבר שמותר ללמוד (ועיי"ש שהרחיב שבכל ברכת הנהנין הדין כן, ולכן אונן שלא יכול לברך – יכול לאכול ולא אמרינן דהוא עובר על איסור שנהנה מן העולם ללא ברכה, ולכאורה סותר משנתו מהתשובה שהבאנו לעיל, עיי"ש, וצ"ע). קהילות יעקב (ברכות סי' יב) ג"כ סבר שברכה זו כעין ברכת הנהנין, וסמך יתדותיו בדברי הט"ז, הסובר שבמצות ת"ת לא נאמר הכלל שמצוות לאו להנות נתנו. הגרי"ש אלישיב (הו"ד בישורון כרך ג) דן בשאלה במי שעומד לפני סוף זמן ק"ש, אם יקדים ק"ש ללא ברכות התורה או שלא, ושם ברור לו דאיכא איסור ללמוד קודם ברכות התורה. בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' עז) סבר שיש להפסיק מלימודו בעלות השחר כדי לברך. וקדם לו בזה הבן איש חי (וישלח אות ג'), שחידש שבין שני הזמנים של עלות השחר אסור ללמוד, משום דבזמן הראשון ספק התחייב בברכה ועדיין לא יכול לברך, ומאידך הוא גם לא יכול ללמוד משום שישנו איסור ללמוד ללא ברכה, ולכן יעסוק בפזמונים וכדו' עד הזמן השני של עלות השחר (כ"פ באול"צ ג, יח). בשו"ת משיב דבר (א, מז) ג"כ נקט כן, וחידש דאף לשו"ע שאין מברכים ברכה"ת על הרהור, אכתי איכא איסור להרהר בדברי תורה קודם ברכה! (ע"ע יבי"א ד סו"ס ח שציין לפוסקים נוספים הסוברים כן).
בברכת התורה
דוד שטרן
כולל ישיבת שעלבים
♦
ב.
לכבוד הרב דוד שטרן שליט"א
תודה על ההתייחסות ועל המקורות הנכבדים בעניין.
אבל יש לשים לב שלא כל המקורות שייכים לעניין, מה שנכתב במאמר הוא רק האם יש חיוב בברכת התורה לנעור כל הלילה ברגע שמגיע עלה"ש, ואין שייכות לשאלה האם אפשר ללמוד בכלל קודם ברכת התורה, שאכן פשטות הגמ' והרמב"ם שהופיע במאמר משמע שאין לעשות כן.
והחילוק הוא ברור. מי שהיה נעור כל הלילה הלא לא הסיח דעתו מברכת התורה, וכל היסוד לחייבו אם בכלל, הוא רק משום ברכות השחר, כמו שמבואר באר היטב במאמר. אולם, מי שישן בלילה הלא הסיח דעתו, ושינת קבע על מיטתו בלילה לכו"ע הוי הפסק, מאיזה טעם שיהיה, ועל כן לכו"ע אין לו ללמוד קודם ברכה"ת, שחייב לברכה, אפי' אם עיקרה כברכת השבח, כי כך תיקנו לשבח קודם הלימוד.
בברכה רבה
משה מ. אייכנשטיין
♦
ג.
לרב אייכנשטיין שליט"א
כעת עיינתי שוב במאמר. אולם אם הבנתי נכון, כתבתם שם דלדעת המג"א דעתו לפוטרו עד הבוקר (אמנם עיין דבריו בסימן תצד, שלכאורה עדיין מספקא ליה סברא זו ולכן יכוון לשמוע ממישהו אחר), ולכן לדעתו לכאורה יש לחשוש ולומר ברכות השחר בבוקר. מאידך, לדעת המשנה ברורה הזכרתם שעיקר הסברא היא מצד 'ברכות השחר גרידא', ולכן אין איסור ללמוד לפני. ולא כ"כ הבנתי מתוך דבריכם את מה שכתבתם לנו כעת, שגם לדעת המשנה ברורה יש לומר שכוונתו לפטור עד הפעם הבאה שיברך, וכל חיובו נשאר כעת מדין ברכות השחר (שזה גופא שתי הדעות שהביא המשנ"ב אם צריך לברך שוב בכל יום, שמצד אחד אינו צריך משום שלא היה הפסק, ומצד שני הוי דומיא דברכות השחר שצריך לברך מחדש בכל יום, למרות שלא היה הפסק).
ברצוני עוד להעיר, דמה שכתבתם דלדעת רבינו תם עיקר הסברא היא משום 'ברכות השחר' משום דלעולם אין הפסק לילה חשיב הפסק, מצד שני כתבתם שלדעת ר"ת העיקר הוא שכוונתו שלא יפטור עד בוקר שלמחרת. ולפו"ר לא כ"כ הבנתי את היחס בין הדברים (אא"כ כוונתכם היא שאלו שתי סברות שונות בדעתו), דאפשר לומר שזהו חיוב ברכות השחר בפני עצמו, כברכות השבח שתיקנו חז"ל בכל יום גם בלי קשר לכך שאדם מכוון שלא יפטור את עצמו אלא עד יום שלמחרת. דהוי כמעין ברכת השבח על רעמים וברקים, שבכל זמן שמתחדש משהו (כגון שהתפזרו העבים או שיש יום חדש) - מברך מחדש, וכאן תיקנו שההתחדשות היא בכל יום מחדש.
עכ"פ, נראה לי שניתן לבאר גם באופן אחר את דעת ר"ת, דהרי באמת חיוב כל אדם בכל יום הוא ללמוד תורה (כמו שמצאנו בגמ' דחייב לכל הפחות פרק אחד שחרית ופרק אחד בערב), וא"כ לדעת ר"ת חל חיוב ברכה בכל יום מחדש. וא"כ לשיטתו אפ"ל ג"כ לומר דהוי כברכת המצוות, אלא שבכל יום יש חיוב מצווה חדשה של תלמוד תורה (וא"כ לא מדיני הפסק או כוונה לפטור אתינן עלה). וכעי"ז ראיתי שכתב גם בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' שלז.
יישר כוחכם
דוד שטרן
♦
ד.
להרב דוד שטרן
איני מצוי כעת בלשונות הפוסקים, אבל לפי מה שזכורני, לדעת ר"ת עולה שהחיוב ללמוד כל יום אינו בא בחשבון כל עיקר, כיון ואינו מפסיק לעולם, וא"א לנו לחייב אלא מצד שדעתו לא לפטור יום אחר. וכדעה זו הלך המג"א כפי הנראה, אולם למ"ב מסקנת הדין שאין לדון מצד כוונתו, אלא החיוב משום ברכות השחר. ונמצא שלדעת מג"א יש לדון על חיוב בעלה"ש, ולדעת מ"ב הוא חיוב כברכות השחר ולפי זה יש להקל כמש"כ, וכפי מנהג העולם.
בברכה
משה מ. אייכנשטיין
♦