דברי חמודות – עלֹ החולֹים והפטורים מצום יוה''כ ותשעה באב. הרב דניאל צוריאל. תשפ"ז. ריז עמ'. danieltzuri11@gmail.com. 0556782165.
עוד לא יבש הדיו מסקירת דברי חמודות על הלכות נידה (האוצר קיב [אדר תשפ"ו] עמ'תקפח), והרב דניאל צוריאל כבר מזכה אותי לכתוב סקירה נוספת. כמעשהו בראשונה כן מעשהו בשנייה, וכמעשה סביו – הג"ר משה צוריאל זצ"ל, שמאהבתו העצומה לתורה, היה מחבר חיבורים שלמים בזמן קצר להפליא – כן מעשה הנכד. מעשה אבות סימן לבנים. הדא הוא דאיתמר (סוטה יג, ב): לא מת משה.כקודמו, הספר מתייחס במתן נפח רב לתיאור מהימן של מצבים רפואיים שונים, תסמינים המופיעים לפרקים במחלות ובהיריון, סוגי טיפולים שונים ומשמעותם ההלכתית, תוך ציון תכוף של שמות רופאים מוכרים שהיו שותפים לכתיבת הספר, חלקם מנהלי מחלקות במרכזים הרפואיים הגדולים בישראל, וכן תוך ציון תכוף של פוסקי זמננו שהמחבר הפנה אליהם שאלות רבות ותשובותיהם מתפרסמות לראשונה בספרנו. ברכה מיוחדת לעצמה קובעת ההתייחסות המפורטת למחלות ולהפרעות בתחומי בריאות הנפש וההתפתחות, כמו דיכאון, חרדות, תסמונת דאון ואוטיזם.
הפרק הראשון, המהווה כחצי מהספר, עוסק בתענית יום הכיפורים לפי סוגי מחלות. הפרק השני עוסק במעוברת, יולדת ומניקה ביום כיפור. הפרק השלישי דומה לראשון ועוסק בתשעה באב. הפרק הרביעי עוסק בגדרי חולה שיש בו סכנה ושאין בו סכנה, החמישי בנאמנות רופאים, השישי באכילה לשיעורים, השביעי בנטילת גלולות והשמיני בהזנה מלאכותית.
לחיבת הקודש, אציין כמה גרגירים מן הספר, המעידים גם על הכלל. המחבר מביא בשם הרב אשר וייס שמותר לבלוע כדור שינה ביום כיפור, לזקוקים לכך (עמ' קיב). עוד מביא בשם הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שבחילות בהיריון אינן מצדיקות אכילה ביום הכיפורים, שכן אין בכך סכנה (עמ' קכו). המחבר כותב שבעניינים הלכתיים יש סמכות מיוחדת לרופא הקבוע של האדם על פני רופאים אחרים, שכן הוא מכיר את מכלול מצבו (עמ' קפד). במקום אחר (עמ' קכג) דן בהרחבה בתענית מעוברות ביום הכיפורים, ומסיים את הדברים בהנהגה חשובה בשם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל: 'שאע"פ שאין להקל כדעת הגרי"י פישר, כל מורה הוראה צריך לזכור את הפסיקה הזאת כאשר הוא פוסק למעוברות ביוה"כ'.
♦
לשוב אל השובך – על ספר יונה. הרב יהודה אראל. הוצאת שלמי אריאל, מעלה חבר תשפ"ו. 41 עמ'. yehudaerel@gmail.com. 0587928101.
החיבור שלפנינו בא לעמוד על עומקו של ספר יונה, ולמצות את המסרים והמוסרים העולים ממנו, מתוך עיון בפשטי המקראות והקשבה לקריאה העולה מהם.כך, למשל, הבריחה דווקא לתרשיש מעוררת כאן דיון ארוך על טיבה של תרשיש זו, ועל היחס שבין המקום הנקרא כן ובין אבן התרשיש שבחושן השייכת לשבט אשר, ובין שרו של אחשוורוש שנקרא גם הוא 'תרשיש' והיה בין המציעים להעביר את ושתי. מתוך העיון הרוחבי עולה משמעות התרשיש כסמל ליופי חומרי, שבבריחת יונה היה נעשה ניסיון להפרידו ממקורו האלוקי, ואילו בתיקון – הוא משמש במקדש ובעם ישראל. גם הקיקיון זוכה כאן לעיון רוחבי המשתמש במגוון הופעותיו בתנ"ך ובחז"ל כדי לעמוד על טיבו, ומכך עולה ההבנה שייבושו לא בא אלא להשיב את יונה אל מקומו ואל ארצו, לאחר שהסתיימה שליחותו אל נינווה. מתוך הדיון מתחדדים תפקידיהם של שבט אשר, שממנו אימו של יונה, לעומת זבולון, שממנו אביו, והדברים מאירים ויקרים.
החיבור שלפנינו מצטרף למגמת העיון 'אליבא דהלכתא' בסיפורי התנ"ך, מתוך הכרה בקדושתו ומתוך הבנה עמוקה שאין בו מקרים, ולשאלות העומק יש גם תשובות עמוקות שהוצרכו לדורות. יש כאן ביאורים לכמה וכמה עניינים, וגם הזמנה לעיון נוסף בתורתנו האינסופית, בדרך יצירתית ותובענית זו.
♦
מנחת יהודה – על ספר מלכים. רבי יהודה בן חנין (מהדיר: הרב שלמה מתתיהו לוונטהל). ירושלים תשפ"ה. 319 עמ'. loewenthal@neto.bezeqint.net. 0533111430.
רבי יהודה בן חנין חי במרוקו ובאלג'יר לפני קרוב לחמש מאות שנים, ועסק בין היתר בפירוש ספרי התנ"ך בפורמט של צמד פירושים הנדפסים יחד: פירוש על דרך הפשט (הנקרא 'שמן') ופירוש על דרך הסוד (הנקרא 'קטרת'). כתב יד, שכנראה נכתב על ידי המחבר עצמו, השתמר במשך שנים רבות, וכעת הוא רואה אור לראשונה (כרך ראשון על יהושע שופטים ושמואל יצא לאור בתשע"ז).לפני המחבר עמדו בעיקר פירושי רש"י, רד"ק, ורלב"ג, ועל יסוד דבריהם הוא בונה פירוש חדש ומקורי, שמגמתו להתקרב עד כמה שניתן לפשט הכתוב. יש דמיון בין פירושו לפירוש הרמב"ן – הן בשילוב הפשטנות עם ההיצמדות לחז"ל, הן בהוספת הנדבך הקבלי – וגם בכך שהקבלה איננה 'לוריאנית' במובן של הסתמכות על כתבי האר"י, אלא מבוססת על הזוהר וקבלת הראשונים.
על הוצאת ארבעת המצורעים מהעיר שומרון, שהייתה מוקפת חומה אך לא מימות יהושע, הוא כותב (מל"ב ז, ג): 'הוחלטו לטומאה ודחפום מחוץ לעיר', והמהדיר עומד על כך שלשון זו נראית כנמנעת מלהכריע בשאלה שנחלקו בה המפרשים, האם חל דין של הוצאת מצורעים משומרון. ובשולי דבריו, דומני שלשון 'דחפום' מטה להבנה שההוצאה משומרון לא הייתה מן הדין, שכן מצורע אינו רשע, והוא אמור לצאת מעצמו מהעיר ולא להידחף על ידי אחרים. ואם פיקוח נפש שאני, מדוע שידחפום? מעניין הוא שבפירוש 'קטרת' במקום, כותב המחבר שאם היו המצורעים נכנסים לעיר, הם עצמם היו גורמים לה רעב וצימאון.
בהמשך (מל"ב ח, כ) מדייק המחבר מפשט הפסוק בחומש בראשית (לו, לא): 'לפני מלך מלך', שלאדום לא היו מלכים מאז שמלך דוד ועד לפסוק במלכים שם, אלא אך ורק 'לפני מלך מלך'. בהמשך (יב, ה) מביא המחבר את הפירוש ל'כסף עובר' שהכוונה למחצית השקל, אך מקשה עליו מהמתואר שם שהשתמשו בכסף זה לבדק הבית, והרי ממחצית השקל יש להשתמש למזבח. ולכאורה יש ליישב שאכן מחצית השקל נועדה לקרבנות הציבור, אך היא משמשת גם לבדק הבית, כמפורש במשנה (שקלים ד, ב), ואכן המהדיר מאריך בהבאת התייחסויות של פרשנים שונים לעניין, וחלקם כתבו כן.
כבר כתב הגר"א הלוי נבנצל שליט"א במכתב ברכתו לספר שאין לו עסק בנסתרות, והוא משבח את הנגלות, ואף אני הקטן כן, כיהודה ועוד לקרא. ספרנו מלא וגדוש בפירושים וחידושים מאירי עיניים ובהירים לקריאה, ויכול לשמש עזר ללומדי בקיאות וגם ללומדי עיון כאחת.
♦
על האדם. רבי מנחם נחום פרידמן (עריכה והוצאה לאור: הרב נחל אלגד בנימין שוהם). תשפ"ו. Elgad.shoham@gmail.com. 0587110010.
רבי מנחם נחום פרידמן (תר"ם-תרצ"ג), רבה של איצקן, היה מאחרוני אדמו"רי בית רוז'ין במזרח אירופה, ומהמקוריים והעצמאיים שבהם. גדול בתורה ובחסידות היה, וגדול במוסר. בהגותו שבספריו השונים הרבה לעסוק במהות האדם ותכליתו, וירד לאבחנות דקות ונוקבות בתוככי הנפש בין הטוב האמיתי ובין מה שרק מתחפש לטוב. כחלק מחיפושו אחר האמת והצדק, הגה גם בספרות העמים בנושאים אלה, וההוא מצטט ממנה, באופן חריג לאדמו"ר חסידי.להלן כמה ציטוטים מספרנו: 'עד כמה הזמן הוא בפועל חשוב בעיני האדם, יכולים לראות מזה שבעת שהאדם שוכב על ערש דווי והמוות עומד מראשותיו, אז מוכן הוא ליתן את כל אשר לו בשביל חיים של עוד שנה אחת. ולמרות כל אלה, אין קמצנות בזמן, ובני אדם מזלזלים בו יותר מדי, ומבזבזים אותו בלי מחיר ומאבדים בידיים ממש' (עמ' 47). 'הרגעים היותר טובים והיותר מאושרים בחיי האדם, הם בעת שהגוף מכניע את עצמו תחת הרוח ונעשה משועבד לו כל כך, עד שישכח בכל הצטרכויותיו הגופניים' (114). 'מוכרח האדם לדעת היטב את העבר, כדי להבין את ההווה ושיהיה לו מושג קל מן העתיד' (115).
♦
שלמת אליהו: ביאורים לביאורי הגר"א – תערובות א: סי' צח-קה; ב: סי' קו-קיא. הרב שלמה מתתיהו לוונטהל. ירושלים תשפ"ד. 423+400 עמ'.loewenthal@neto.bezeqint.net. 0533111430.
דבר שפתיים אך למחסור, לדבר על חשיבותו של ביאור אדוננו הגר"א לשולחן ערוך. ביאור הגר"א משלב הצמדה של כל דין למקורו הראשוני ביותר, הכרעה מנומקת במחלוקות, וקיצור שכמדומה שאין נמרץ ממנו בכל הספרות היהודית לדורותיה.דא עקא, רבים מתקשים להבין את רמיזותיו והפניותיו של הגר"א. לשונו של הגר"א קצרה ביותר, ודרכו להסתפק במילים בודדות ובהפניה למקור, בלי לפרש את מהלך הראיה ואת הקשר המדויק שלה לדברי השולחן ערוך. הלומד שאינו בקי נדרש אפוא לפתוח את המקורות, לזהות את הראיה ולשחזר בעצמו את המהלך שקיפל הגר"א בלשונו הקצרה.
את מלאכת הנגשת ביאור הגר"א נטלו כמה מחברים, ובראשם הרב ברוך רקובר זצ"ל, שכתב את 'ברכת אליהו' על אורח חיים, אבן העזר ורוב חושן משפט. חלק יורה דעה לא התבאר על ידו, והמלאכה הולכת ונשלמת על ידי כמה מחברים, ובראשם הרב שלמה מתתיהו לוונטהל, שעוסק בה מזה שנות דור, במסירות ובעמל. בתשנ"ב פרסם ביאור להלכות נידה, ובהמשך גם להלכות ביקור חולים, חדש, ולסי' סא-צז – הלכות מליחה ובשר בחלב ועוד. שני הכרכים שלפנינו ממשיכים את הסדרה, ומוקדשים להלכות תערובות ביורה דעה, סי' צח-קה.
לכרך הראשון מוקדם מבוא חשוב על דרכו של הגר"א בביאורו, ובו נידונו, בין היתר, הנושאים הבאים: חיבורו כהרחבה לבאר הגולה; ציוניו כעצמאיים ולא בהכרח כביאור לשו"ע ולרמ"א; השאלה מתי כוונתו להכריע ומתי רק לציין את המקורות; ועוד. הביאור כולל גם הפניות לספרים רבים שעסקו בהבנת דברי הגר"א, וכן הערות למדניות – כמו ההערה (ח"א עמ' קלה) על מה שכתב הגר"א (יו"ד צט, ח) שקיי"ל כר' יהודה שאיסור מעשה שבת חל גם בשוגג, ולכאורה שלא כדבריו הידועים בהלכות שבת (או"ח שיח, א) שבהם צידד לפסוק כר' מאיר, שלא גזרו אלא במזיד; וכמו ההערה (ח"ב עמ' ריט) על מה שכתב הגר"א (יו"ד קי, י) 'ועיין רש"י שם...' שכוונתו להוכיח מרש"י את חידושו, שכשם שספק ממזר התירה התורה, כך גם ספק חלל. אין כאן פירוש בעלמא, אלא מלאכת מחשבת של ירידה לעומק כוונת אדוננו הגר"א, ואלה דוגמאות המעידות על כלל החיבור שלפנינו.
בסוף הכרך השני מופיע קונטרס 'דבריו הם זכרונו – פרקי חינוך לתורה', ובו דברים נפלאים שקיבל המחבר מרבו, הרב ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת נצח ישראל רמיילס בירושלים. בין האמור שם (עמ' 23): 'לדעתי אין להשתמש במושג 'בין הזמנים', רק לכנות תקופה זו 'זמן אחר'. בישיבה של הגאון ר' שמעון [שקופ] היו החברים מקבלים עליהם קבלות בלי נדר ללמוד במשך תקופת בין הזמנים, וביום השיעור נהגו לומר 'חבורה' או שאר חידושי תורה'. ועוד שם (עמ' 35; דברים שנאמרו עם פרוץ מלחמת לבנון בתשמ"ב): 'אני מפרש, לעניננו, שעיקר התמיה איננה על שאחיכם יבואו למלחמה ואילו אתם תהיו 'פה', עיקר התמיהה היא על ש'אתם תשבו פה', כלומר, על שאתם עושים 'פה' עולם כמנהגו נוהג, לא על שאינכם שם, אלא על כך שאתם 'יושבים' פה. בחור צריך להרגיש אחריות לכלל ישראל בדיוק כמו לוחם'. ועוד שם (עמ' 39): 'עיקר החינוך הוא שהבן יקבל טעם אמת ולא טעם כבוד, ושירצה בביקורת'.
♦
תורת שי – אורות בפרשת השבוע מתורת ארץ ישראל. הרב שאר ישוב כהן (עריכה: הרב ידידיה הכהן). מכון אריאל – נזר דוד. ירושלים תשפ"ו.352 עמ'.
עם מלאת עשור לפטירת הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, ביום פטירת רבו הראי"ה קוק – ג' באלול – יוצא לאור ספר נוסף מתורתו שבעל פה, שהופכת כעת לתורה שבכתב. מעיין מפכה היה הרב שאר ישוב, ומדי שבוע העביר שיעור המוריד ומעלה – מוריד את המסר של התורה מהפסוקים והמדרשים עד לעולם המעשה של השומעים, ובה בעת מעלה את השומעים לגובהה של התורה. תמציות השיעורים הללו נערכו ונשלחו לציבור בשנים האחרונות, וכעת אוגדו בספר שלפנינו.על המדרש המלמד שבתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב 'כתנות אור' ולא 'עור' כלפנינו, מבאר הרב (עמ' 29) שלבוש הוא צמצום האור האלוקי כדי שיוכל לשכון בעולם, ואם כן, 'אור' מבטא את הצפייה האלוקית מהאדם הנמצא כאן בעולם העשייה להיות שותף לקב"ה, ולהידמות אליו במידותיו – ליצור, להשפיע ולבנות, וזאת בכוח התורה שנקראה אור, והעיסוק בה וקיומה הם המחיים ומקדמים את העולם אל ייעודו.
במקום אחר (עמ' 292-289) עומד הרב על כך ששתי פרשות נקראו על שם גויים: יתרו ובלק. הוא מבאר שהפער בין אישים אלו – זה שבחר להצטרף לעם ישראל, לעומת זה שניסה לקללם – מבטא את היות הקשר בין ה' לישראל קשר של ברית, ולא 'עניין גזעי-אתני'. ולכן גוי החפץ להצטרף לעם ישראל יכול לעשות זאת, ואילו המתנגד אליהם – נמצא מברך ומשבח את ישראל, ומאמיר את מעלת מקום מגוריהם מבית גרידא למשכן קדוש (עניין המבאר גם את הצורך בטהרת נידה לבעלה, שהוא מעין הטהרה הנדרשת לכניסה למקדש).
הקישור בין שבע דנחמתא לחודש אלול וההתכוננות לראש השנה עולה מדברי הרב לשבת נחמו (עמ' 315): 'המצפה לנחמה ולישועה, ישוב בתשובה, יבנה את התורה, יבנה את העם ויבנה את הארץ'. יהי רצון שיתקיימו הדברים במלואם ובכלליותם במהרה בימינו.
♦ ♦ ♦
♦ הערות הקוראים על גיליון קי"ח ♦