♦
א.
מקום גורנו של ארונה היבוסי
ראייתו הראשונה היא מפסוק בספר שמואל (ב, כד, יח) "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארונה היבוסי". ועל כך פירש הרד"ק (שם) וז"ל: לפי שגורן ארונה שהיה מקום בית המקדש הוא במעלה כנגד ירושלים. עכ"ל. וכ"כ האברבנאל (שם) וז"ל: ולפי שהיה הגורן במעלה ההר יותר גבוה מירושלם אמר הנביא לדוד עלה הקם להשם מזבח. עכ"ל. ועל זה כתב המחבר: 'הרי לנו מפורשות שגורן ארונה היה במעלה הדרומי של ההר כנגד ירושלים'. עכ"ד. אך אין זו ראיה כלל מכמה טעמים פשוטים, וכפי שנבאר.ראשית, בית המקדש, גם לפי מי שסובר שהוא נמצא בראש ההר הנקרא הר הבית, הוא בהכרח שוכן גם על מעלה ההר, כי ראש ההר לבדו אינו מכיל את בית המקדש כולו. והדברים מבוארים בלשון הרמב"ם (רפ"ו מהל' בית הבחירה), שכתב: המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר וכו'. ומקור הדברים במשניות פ"ב דמידות. כך שבאותה מידה שנכון לומר שבית המקדש נמצא בראש ההר, נכון כמו כן לומר שהוא נמצא על גבי מעלה ההר. ולכן צריך לשים לב באיזה הקשר נאמר המינוח. והנה כאן ההקשר הוא מה שכפי הנראה הוקשה למפרשים, על מה שאמר גד לדוד 'עלה', ומה נפקא מינה בזה שזו עליה, והרי באותה מידה שאפשר לעלות לגורן ארונה היבוסי מצד דרום אפשר לרדת אליו מצד מערב. ועל זה תירצו שגד אמר את דברו לדוד כאשר הם נמצאים בעיר ירושלים התחתונה, שהיא בתחתית הר הבית, ולכן הורה לו לעלות במעלה. ובהקשר זה גם גורן ארונה נמצא במעלה. והדגש כאן הוא שיש "מעלה כנגד ירושלים", ולא שהגורן נמצא דוקא במעלה, על אף שגם זה נכון, וכדבסמוך.
בנוסף, הפסוק מדבר על מקום המזבח שקנאו דוד, והוא מקום הגורן של ארונה, וראה עוד בזבחים (קטז:) ובספרי (פר' נשא פר' מב). והנה מקום המזבח ברור שהוא אינו בראש ההר, כי אם במעלה ההר, וכמבואר במתני' פ"ב דמידות וברמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה ה"ד). ואם כן אין זה ענין כלל למקום המקדש בכללותו, שהוא בראש ההר.
אך לענ"ד הטעות העיקרית של המחבר (גם בראיה זו וגם בראיות נוספות שנדבר עליהן להלן) היא שהוא מניח שפסגת הר הבית נקראת ראש ההר, אך באמת אינו כן, כי הר הבית הוא כתף ההר היותר גדול ממנו, וביחס אליו גם ראש ההר של הר הבית עדין נקרא מעלה ההר ולא ראש ההר. ובזה יתיישב גם מה שהעיר המחבר שם מדברי המדרש (רות פ"ה סי' יב) שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. והטעם מפני הרוחות שבראש ההר, שהוא פרוץ. ולפי דברי המחבר שמקום הגורן היה כ"ג אמה מתחת לראש ההר לא הרווחנו כלום, שהרי עדיין המקום פרוץ לרוחות, ובודאי שאינו נמוך שבעיר. אבל להאמור שהר הבית ביחס להר הגדול שבמערבו הוא נמוך, אתי שפיר. ובפרט שהוא מוגן מרוח מערבית, שהיא קשה לגורן וכמבואר במתני' ב"ב (כה.). ולהלן עוד יתבאר מה שטעה המחבר בעקבות הנחתו השגויה שהר הבית הוא הר נפרד מההר הגדול שסמוך אליו.
♦
ב.
מקום ביהמ"ק לעתיד לבא ואם הוא שונה ממקום המקדש הראשון והשני
פסוק נוסף שמתייחס אליו המחבר הוא ביחזקאל (מג, יב) "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים". ופירש הרד"ק (שם) על ראש ההר הבית והוא ההיכל יהיה בראש ההר כמו שכתוב בענין. עכ"ל. וכן פירש האברבנאל שם. ועל זה כתב המחבר 'אם סבור הרד"ק שגם בית המקדש בנוי בראש ההר היה עליו לכתוב 'הנמצא בראש ההר' ומדוע לכתוב 'יהיה' אלא משמע כאמור שבזה יבדל הבית השלישי מהבתים הקודמים לו'. עכ"ד. והנה כבר הביא המחבר עצמו בסמוך ונראה מדברי הרד"ק עצמו (ישעיהו ב, ב ויחזקאל מ, ב), אשר בפיו ידבר בלשון אשר אינה משתמעת לשני פנים שלא יהיה שום הבדל בין הבית השלישי לבתים הקודמים לו. אך המחבר לגודל שיכנועו בדקדוק לשון 'יהיה', לא נח ולא שקט עד אשר הוציא דברי הרד"ק מפשוטם. אבל המעיין יראה כי דקדוקו מעיקרא ליתא, ומה שכתוב הרד"ק והאברבנאל 'יהיה' הוא משום שהם מדברים על נבואת יחזקאל, שנאמרה בזמן שבית המקדש הראשון היה חרב, ולכן נבואתו היא בלשון עתיד. אך אין מזה שום ראיה שבזה נבדל בית המקדש השלישי מהקודמים לו. וללא ספק שהמחבר טעה בזה בעקבות הבנתם של מהר"ש חלמא והמלבי"ם שהבינו כן, אך כאמור אין לזה שום הכרח מדברי הרד"ק והאברבנאל עצמם.והנה מהר"ש חלמא (בעל מרכבת המשנה) והמלבי"ם אכן הבינו שניהם שיש הבדל בין בית המקדש השלישי למקדשים הקודמים לו, שבית המקדש השלישי יהיה בראש ההר, בשונה מהמקדשים הראשונים שיהיו 'בשיפוע ההר' כלשון מהר"ש חלמא, או בכתף ההר כלשון המלבי"ם. ולפי"ז מבואר לכאורה שבית שני היה בשיפוע ההר.
אכן גם זאת אינה ראיה כלל, כי המחבר כאן נמשך לפי טעותו שמניח להלן (ויתבאר לפנינו) שהר הבית הוא הר נפרד מההר הגדול שמעליו, ולכן פשוט לו ששיפוע ההר הוא שיפוע ההר של הר הבית עצמו, וכמו כן כתף ההר היא כתף הר הבית עצמו. אבל להלן יתבאר שאינו כן כלל, רק שיפוע ההר הוא ראש הר הבית עצמו, וכתף ההר היא ראש הר הבית עצמו, כי הר הבית כולו הוא שיפוע וכתף להר הסמוך לו במערב, שהוא גבוה ממנו הרבה, כנראה עד היום לעין.
ואין להקשות שאם כן יצא שלדעת מהר"ש חלמא והמלבי"ם לעתיד לבא יהיה הר הבית במקום אחר, כי אין זו קושיא כלל, כי גם אם נאמר שישתנה מקום המקדש בהר הבית עצמו תיקשי קושיא זו, ועל כרחך לומר לפי שיטתם שבאמת על פי נבואת יחזקאל יש לשנות את מקום הבית[3].
אכן כל זה הוא לדעת האחרונים הנז', אבל הרמב"ם ז"ל כתב בהל' בית הבחירה (פ"א מהל' בית הבחירה ה"ג-ד) וז"ל: כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר "ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל" ואומר "זאת מנוחתי עדי עד". בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל. עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם שמקום המקדש אינו משתנה לדורי דורות, וגם מבואר מדבריו שגם לפי נבואת יחזקאל הוא עדין עומד באותו מקום. והדבר ברור שיש לנקוט בזה כדברי הרמב"ם, כי הוא היחיד שכתב דינים אלו למעשה, ומה גם שאין ראשונים שמפורש בדבריהם היפך דבריו, וכנ"ל.
ולמרבה הפלא, המחבר הנז' לא טרח להזכיר כלום מדברי הרמב"ם, אלא רק הזכיר בהערת שוליים את דברי מהר"ם קאזיס שהביא את דברי הרמב"ם. והשאיר את דברי מהר"ם בצע"ג, כאשר בעצם מימיו יוצאים מן המקדש, מדברי הרמב"ם ז"ל הנזכרים.
♦
ג.
המקום שקבעו דוד ושמואל לבנות את בית המקדש
פרק ב. בתחילת הפרק מציג המחבר את הסוגיא בזבחים (נד:), בה מבואר שבית המקדש נמצא במקום נמוך מעין עיטם, והסיבה לכך משום שנאמר "ובין כתפיו שכן", ומזה למדו שמואל ודוד שיש לבנות את בית המקדש בכתף ההר ולא בראש ההר. ומתוך זה מגיע המחבר למסקנא 'נמצא על פי פירוש לשוני גרידא של הפסוק ביהושע שבית המקדש נבנה בשיפועו הדרומי של ההר ולא בראשו'.והנה כאן טעה המחבר טעות גדולה מאוד, כי הוא הניח שהכתף שמדובר עליה היא הכתף של הר הבית עצמו, ולא כפי האמת הפשוטה, שכל הר הבית עצמו היא הכתף של ההר הגדול ממנו. ועל זה בנה את כל בניינו לשנות סדרי בראשית של עין עיטם וגיא בן הינום. אבל באמת אינו כן, כי הר הבית כולו הוא כתף ההר שגדול ממנו לצד מערבו, ובזה הוא נחשב לצד ההר הגדול ממנו. הסיבה לכך היא שהתרגום של כתף אינו בהכרח שיפוע, כי אם 'צד' או 'סמוך', וכמבואר בפסוק "וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה" (במדבר לד יא). ושם אין מדובר בכתף של הר אלא במקום סמוך לכנרת. וכן מבואר בתרגום ירושלמי שם. ומזה נבין שהר הבית כולו הוא סמוך להר גדול ממנו, שנקרא הר היבוסי. וראיה לכך שכתף הוא הר (או מקום) בפני עצמו ולא חלק מההר המדובר, מפסוק ביהושע (טו י) "ועבר אל כתף הר יערים מצפונה היא כסלון". ומבואר שכתף הר יערים אינו חלק מהר יערים, אלא מקום נפרד אשר נקרא כסלון. וכמו כן הר הבית הוא כתף של הר גדול ממנו. וכן מבואר עוד ביהושע (יח יג) "ועבר משם הגבול לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל". הרי שכתף המקום שנקרא לוז הוא מקום אחר, שנקרא בית אל.
בנוסף לכך, לפי הנחת המחבר יצא דבר תמוה מאוד, שבכל הגבולות המפורטים בתורה ובספר יהושע מצויינים הגבולות במקומות המרוחקים זה מזה מרחק גדול יחסית, ואילו במקום זה מפורטים שני מקומות סמוכים זה לזה במרחק של עשרות מטרים בודדים, והיינו כתף ההר וראש ההר. וזה דבר שאינו מתקבל על הדעת כלל.
באות ד מתעורר המחבר שאולי יש מקום לפרש שכתף היבוסי הוא הכתף של ראש ההר היותר גדול ממנו, ואת זאת הוא דוחה בכמה טענות תמוהות.
הראשונה, כי בגמ' בזבחים הנ"ל מבואר ששמואל ודוד החליטו שלא לבנות את ביהמ"ק בעין עיטם ואמרו 'ניתתי בה קליל', היינו במקום נמוך יותר, שהוא כתף ההר. ופרש"י: נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו. ע"כ. ועל זה כותב המחבר: 'והנה מפורש בדבריו שירושלים היא לא רק מקום נמוך מעט אלא גם למטה מראש ההר והרי המונח למטה שייך לאומרו על אותו מקום ממש'. ודבריו תמוהים, והם ממש דקדוקי עניות במח"כ, כי מנין לו שלמטה הוא דוקא באותו מקום. שנית, מי אמר לו שעין עיטם (לפי הפירוש המקובל שהוא בהר אחר) אינו אותו מקום, הרי גם המינוח 'למטה' וגם המינוח 'אותו מקום' הם ענין יחסי, שמשמשים לפעמים לתאר באותה מידה מקומות קרובים ורחוקים, והכל תלוי בהקשר. ואיך אפשר לקבוע כזאת הנחה מבלי שום הכרח.
עוד מדקדק המחבר מלשון הגמרא שאמרה "ניתתי ביה קליל', שפירושו נרד בו מעט, ו'בו' משמע באותו הר. ומלבד שהוא בעצמו הרגיש בחולשת דקדוקו, כי שפיר יש לפרש דביה קאי על הגבול, שהרי היו מוכרחים לילך על הגבול שבין יהודה לבנימין. לענ"ד גם יש לפרש גם כי ביה קאי על בית המקדש. ואיך שלא יהיה, הוא דקדוק בלא שום הכרח.
היותר תימה על דברי המחבר שהוא מתעלם מגמרא מפורשת באותה סוגיא, שאומרת כך 'ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפליג טובא'. ומבואר מזה שמקום המקדש שסברו דוד ושמואל לבנותו מתחילה היה מופלג טובא מהמקום שהחליטו לבנות עליו את הבית בסופו של דבר. והאם לשיטת המחבר המרחק בין כיפת הסלע לכותל המערבי הוא מופלג טובא? אתמהה.
♦
ד.
בדברי המהרש"א שעין עיטם רחוק מבית המקדש כ"ג אמות
ראיה נוספת לכך שעין עיטם הוא באותו הר שבו כתף היבוסי מביא המחבר מדברי המהרש"א (זבחים נד:), שכתב: ניתתי ביה קליל וכו'. ואף על גב דהשתא עין עיטם הוא יותר גבוה מבית המקדש, מ"מ קאמר שפיר וקמת ועלית וגו' לבה"מ מכל שעריך, דלא נחשב עין עיטם להיות עיר ושער דלא היה מופלג מבית המקדש כי אם כ"ג אמות כפרש"י בחומש ע"ש. עכ"ל. וממש"כ מהרש"א 'דלא נחשב עין עיטם להיות עיר ושער דלא היה מופלג מבית המקדש כי אם כ"ג אמות', מבואר שעין עיטם אינו מקום בפני עצמו. והנה אמת נכון הדבר שכך משמע מדברי מהרש"א ז"ל, אך הדברים מוקשים מצד עצמם, כי מה ענין כ"ג אמה, שהוא הפרש הגובה שבין עין עיטם למקום המקדש, לבין זה שעין עיטם לא היה מופלג במרחק. ועוד, שלפי שיטתו של המחבר עין עיטם מרוחק מבית המקדש הרבה יותר מכ"ג אמה, ואפשר לבנות במקום זה עיר ושער, וא"כ תירוצו של מהרש"א בלא"ה לא יהגה מזור לפי שיטתו. ולעצם הבנת דברי מהרש"א ז"ל אפשר שיש לדחוק שכונתו היא שעין עיטם אינו יכול להיחשב כמקום ושער 'גבוה' מבית המקדש, כיון שאינו גבוה יותר מכ"ג אמות מבית המקדש, ובשיעור מועט כזה אינו נחשב לגבוה כ"כ.ומ"מ בעיקר דברי מהרש"א, הנה כל דברי מהרש"א ז"ל בתירוצו בנויים לפי מה שהבין כי הא דאמרי' בגמ' יומא הנז' דעין עיטם גבוה כ"ג אמה מהמקדש היינו בדיוק כ"ג אמה ולא יותר וכמש"כ מהרש"א בלשונו 'כי אם כ"ג אמות'. אבל מלבד שמדברי הגמ' משמע דלא אתי למימר שהיו בדוקא כ"ג אמות, אלא אתי למימר שהיו לכל הפחות כ"ג אמות, שאל"כ א"א שיגיעו מים לעזרה. כן מבואר גם להדיא בפירוש רבינו חננאל (יומא לא.) שכתב 'נמצא עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות ויותר'. הרי שדבריו מבוארים שכ"ג לאו דוקא אלא לכה"פ כ"ג אמות, אבל אפשר שהיו גם יותר. (והלום ראיתי שכפי הנראה זו מחלוקת ראשונים כי בתוס' יומא לא: מבואר שהיה עין עיטם בגובה כ"ג אמה בדיוק. ועי' אלה דברי שמואל סגל סי' ז שאכן הקשה ע"ד התוס' מנ"ל הך מילתא, וצ"ע.)
ובעיקר קושיית מהרש"א, שהיאך נאמר וקמת ועלית מכל שעריך, והלא מעין עיטם אי אפשר לעלות, שהיא גבוהה מן המקום אשר בחר ה', הנה תירוץ מהרש"א אינו מתרץ כלום, כי גם אם עין עיטם אינו מקום לעשותו עיר ושער, אך הרי עדיין יש הרים גדולים ממערב להר הבית שאפשר לבנות בהם שערים וערים גדולות, והיאך יתקיים שם וקמת ועלית. ובשלמא לפי מסקנתם של שמואל ודוד, שיש לדחות את הקרא ד"וקמת ועלית", ניחא, שבאמת הפסוק אינו מתקיים כפשוטו מכח פסוקים אחרים. אבל לפי מה שסברו מעיקרא שיש לבנות את ביהמ"ק בעין עיטם משום שיש לתפוס הפסוק דקמת ועלית כפשוטו, הרי עדיין יש את כל ההרים ממערב ביהמ"ק, שהם גבוהים מעין עיטם, ובהם לא מתקיים הפסוק וקמת ועלית.
ולכן לענ"ד דברי מהרש"א ז"ל צריכים תלמוד. ולעצם קושייתו צריך לומר שבאמת במסקנתם של דוד ושמואל אין הפסוק מתקיים כפשוטו. ועי' בספר המקנה (קדושין סט.) שמפרש זאת שלא כפשוטו, והבין כן גם מדברי המהרש"א שם.
עוד יש להעיר בזה מדברי רש"י בפירושו על התורה (דברים לג, יב), שכתב 'בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי אלא שנמוך כ"ג אמה מעין עיטם'. ומבואר מדברי רש"י שמלבד עין עיטם בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. וכן מבואר עוד ברש"י שבת (קמה:) ד"ה הני וזבחים (נד:) ד"ה ועלית. והנה אם עין עיטם הוא בגובה הר הבית הדברים מתמיהים מאוד, שהרי כל ההרים מצד מערב גבוהים באופן בולט מאוד מעל הר הבית. ואין לומר שרש"י לא ידע מיקומם של הרים אלו. חדא, שא"כ נפל פיתא בבירא, ולא נוכל כלל לסמוך ע"ד רש"י, וכ"ש שלא על דברי מהרש"א שבנויים על דברי רש"י. ועוד, כי הדבר מבואר בחז"ל וביוסיפון שירושלים העליונה גבוהה מירושלים התחתונה (וראה אוצר ירושלים והמקדש עמו' 3), ולא מסתבר כלל שלא ידע רש"י מזה. ולכן הדבר ברור מכל זה שעין עיטם אינו כלל בהר הבית, ולא נחשב הר הבית גובה ארצו כי אם במיעוט עין עיטם, וכדפרש"י.
באות ו והלאה מביא המחבר 'פירושי רבותינו ז"ל בסוגיא' ומאריך לצטט דברי רבים מהראשונים שמבואר מדבריהם שמקום המקדש הוא בשיפוע ההר, נמוך מעט מעין עיטם. ומאחר שכל דבריו שם נמשכים אחר טעותו המוקדמת ששיפוע ההר הוא שיפוע הר המוריה עצמו, ומעט היינו באותו הר, וכבר דחינו טענות אלו שאין בהן אפילו התחלת ראיה, אין צורך לכפול שוב הדברים.
היותר מפליא הוא דבריו שבסוף אות ו, שם טוען המחבר שאין היתכנות גיאוגרפית לשיטה שהמקדש נמצא בראש הר הבית, כי היה מעיין טבעי שנמצא בראש ההר שממנו נמשכים מים לעזרה, וכיון שעין עיטם נמצא בגובה הר הבית אין המים יכולים להימשך לאותו גובה. ואין לטענתו שום מובן, שהרי ברור לפי שיטה זו שעין עיטם נמצא מחוץ לשטח הר הבית גבוה ממנו, ומשם היו נמשכים המים, וראש ההר הוא ההר הסמוך להר הבית.
♦
ה.
סיכום הדברים שהשיטה שבית המקדש נמצא במקום כיפת הסלע אינה נסתרת מדברי חז"ל
באות ז, לאחר שנתחזק בטעותו, תמה המחבר על המפרשים שכל הר הבית הוא כתף ההר שסמוך לו, ובלשונו 'היאך הגיעו בשיטת הסלע להבנה בסוגיא זו', וכאילו דבריהם הם נגד סוגיא מפורשת וכל פירושי רבותינו הראשונים. וכל דבריו שם מוזרים להפליא, כי לא רק שהוציא כל הסוגיא מפשוטה בדקדוקי עניות, הוא עוד תמה על החולקים בדברי הבל, כאילו צריך לומר שהראשונים טעו כי לא היו בארץ ישראל (ויתכן שהיה מי שהעלה לפניו טענה כזו, אבל אין שום צורך בזה, כי דברי הסוגיא והראשונים מתיישבים היטב עם המציאות), ולכל האמור הרי אדרבה, פשטי המקראות ודברי הראשונים שעין עיטם הוא גבוה מכל ארץ ישראל, ואין צריך לשום דוחק.והנה בעמו' קלב מקשה ג' קושיות על השיטה שעין עיטם נמצא במקום מרוחק מהר הבית. א'. שלא יתכן שהגמ' תסתור את הלימוד של "וקמת ועלית" מכח הדרשא ד"בין כתפיו שכן". וכל דבריו בנויים על מה שהוציא מדברי מהרש"א, וכבר נתבאר לעיל שמבואר היפך מזה מדברי רש"י ושאר ראשונים. ב'. מקשה שהרי לפי האב"א הסיבה שלא נבנה ביהמ"ק בעין עיטם אינה משום ובין כתפיו שכן, אלא משום קבלה שהייתה בידם. ואין קושייתו מובנת, שהרי גם לפי קבלה זו מתיישב היטב מיקומו של ביהמ"ק בראש הר הבית, ומיקומו של עין עיטם רחוק מראש ההר. ג'. חוזר שוב על טענתו שגם לפי המסקנא הפסוק "וקמת ועלית" צריך להתקיים. ודבריו תמוהים, כי לפי שיטתו הקושיא גדולה יותר, שהרי כל ההרים סביב ביהמ"ק גבוהים יותר והיאך מתקיים וקמת ועלית?! ועל כרחך שלמסקנא אין וקמת ועלית מתפרש כפשוטו. ואפשר עוד שעכ"פ כלפי רוב שעריך מתקיים שפיר וקמת ועלית.
ומעתה מה שמסיק שהשיטה שביהמ"ק בנוי על ראש הר הבית נסתרת מדברי רש"י ושאר המפרשים ומדברי הגמ', אינו נכון כלל, וכאמור.
♦
ו.
מיקומו של עין עיטם
בעמו' קלו מבטיח לנו המחבר כי זהוי גיא בן הינום דרומית מערבית לעיר העתיקה וראש ההר הוא הגבעה המערבית (והוא הר אחר מהר המוריה הוא הר הבית) 'סותרים בצורה בוטה את הפסוקים בספר יהושע כמו גם מקראות נוספות בנ"ך דברי חז"ל ופירושי רבותינו'.הפסוק הראשון שממנו מוכיח המחבר כי גיא בן הינום נמצא במזרחו של הר הבית הוא בספר ירמיהו (יט, ב) "ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסית". על כך פירשו הרד"ק והאברבנאל והמלבי"ם כי שער החרסית הוא שער ניקנור, שהיה בצידה המזרחי של העזרה. וא"כ מוכח שגיא בן הנום הוא ממזרח להר הבית.
לענ"ד אין זו ראיה, ויש כאן קפיצה לוגית, כי הדבר היחיד שמבואר בפסוק הוא שהקב"ה אומר לירמיה לצאת משער המזרח לכיוון גיא בן הינום, אבל לא מבואר כלל שגיא בן הינום הוא עצמו נמצא בצד מזרח. ואם משום שנאמר "אשר פתח", ומשמע לפי פשוטו שהוא על הפתח, זה אינו, שהרי לפי פירוש זה שער החרסית הוא שער ניקנור, ומשם צריך לצאת לשער עזרת נשים, ומשם לשער הר הבית המזרחי, ומשם לרדת אל העמק, ועל כרחך לומר שאין המשמעות של "אשר פתח" סמוך לפתח, אלא שמשם הכיוון לצאת לגיא בן הינום. ודברים אלו כתבם האברבנאל להדיא 'שמשער החרסית יוצאים לגיא בן הינום'. ואין לטעון גם שאם רצה הקב"ה שילך לגיא בן הינום, מדוע אמר לו לילך דרך שער המזרחי ולא דרך שער המערבי, כי מלבד שאין אנו יודעים את הדרכים הקצרות יותר המוליכות לגיא בן הינום, וגם לפי הידוע בזמננו נראה שהיא דרך קצרה יותר לירד אל העמק מבלי להיכנס לעיר ירושלים, היא עיר דוד, מסתבר גם שלא רצה הקב"ה שירמיה יעבור בירושלים, רק ילך ישר אל הגיא לפרסם את נבואתו.
וכל זה הוצרכנו לפי מה שהביא המחבר את פירוש האברבנאל, והעלים לגמרי מעין הקורא שיש פירוש נוסף ל"שער החרסית". רש"י (ירמיהו שם) כתב: שער החרסית, שער האשפות ששם זורקין חרסים הנשברים וכן תרגם יונתן תרע קילקלתא. ע"כ. פירוש זה הביאו גם הרד"ק והאברבנאל, בנוסף לפירוש שהעתיק המחבר. וכתב הרד"ק שהוא שער האשפות הנזכר בנחמיה (כצ"ל). והוא אחד משערי העיר ירושלים שהיתה דרומית לבית המקדש. ולפי פירוש זה, המדובר הוא על גיא בן הינום הנמצא דרומית לעיר דוד.
הראיה היחידה לכאורה שניתן לומר שהיא ראיה ישירה, היא מה שהביא המחבר מדברי המלבי"ם (נחמיה ג יד) שכתב: עיר דוד היתה במערב גיא בן הינום. ע"כ. הרי שמפורש בדבריו שעיר דוד, שהיא על צלעו הדרומי של הר המוריה, נמצאת למערבו של גיא בן הינום. אך באמת שראיה זו היא ראיה לסתור, כי המלבי"ם כתב שם בתוך דבריו 'ונודע כי מצודת ציון עיר דוד ובית שלמה מלוא ובית מלוא, היה במורד הר ציון במזרחו'. והנה דעה זו היא דעת החוקרים מלפנים שעיר דוד היא במקום הנקרא בזמנינו העיר העתיקה ברובע היהודי, וא"כ לפי"ז אם גיא בן הינום הוא ממזרח לעיר דוד (כי עיר דוד ממערבו), א"כ גיא בן הינום הוא בשיפולי העיר העתיקה. וזה כמובן אינו מתיישב כלל עם הידוע לנו היום, וגם אינו מתיישב עם דברי המחבר שרוצה למקם את גיא בן הינום ממזרח להר הבית. והאידנא מוסכם בפי הכל שעיר דוד היא מדרום להר הבית בחלקו התחתון, וכ'נודע'.
בעמו' קמא והלאה ממשיך המחבר לבנות על סמך פרשנותו את "פשטי המקראות", וכיון שהראנו כבר כי אין לדבריו בסיס, והם היפך מפשטות הסוגיות והראשונים, א"כ כבר נסתר בניינו. והשיטה הממקמת את ביהמ"ק בראש הר הבית מתיישבת היטב עם פשטי המקראות והסוגיות, היפך ממה שטוען המחבר.
ואוסיף עוד, כי לפי דבריו היו הפסוקים שבספר יהושע צריכים לקצר ולמשוך את הגבול מגיא בן הינום עד ראש עד מי נפתוח, שכולם בקו אחד ישר, וגם הם סמוכים זה לזה. ולא מצינו כיוצ"ב בגבולות שהפסוקים יתארו שלשה מקומות נפרדים וסמוכים זה לזה. אבל לפי הפירוש המקובל, שכתף היבוסי כולל את כל הר הבית, וראש ההר הוא ההר שמעליו, ועין עיטם במקום מרוחק יותר, הפסוקים באים כפשוטם ללא עיקש ונפתול.
אסיים בשלוש הערות קצרות. א'. בעמו' קנד כתב שיש שני פירושים ברש"י למילה ותאר, הראשון 'ונסב בעוגל' השני 'לא עליה ולא ירידה'. לענ"ד שני הפירושים הם אותו ענין, כי כשרוצים למדוד מן הקרקע עצמה צריך לילך בעוגל, אבל כשמודדים ממרחק לוקחים קו ישר, הנקרא בלשוננו 'קו אוירי'. ב'. בעמו' קמג הביא כסיוע לשיטתו את דברי מהר"ש חלמא ז"ל, שכתב 'ועלה הגבול אל ראש ההר וכו' ר"ל הר קלבריא וכו". ובהערה כתב שלא ברור מה פירוש מילה זו. אך אצל החוקרים מבואר שהוא המקום הנקרא גולגלתא, ששם נצלב ישוע הנצרי, והוא במקום הנקרא היום אצל הנוצרים כנסיית הקבר. ודברים אלו מתאימים עם ההבנה הפשוטה שראש ההר הוא ההר שממערב להר הבית. ג'. בעמו' קסז הביא ראיה נגד הסוברים שהאבן שמתחת לכיפת הסלע היא מקום קוה"ק ממה שנקרא גורן ארונה שדי יער, ומשמע שלא הייתה שם קרקע סילעית. אבל אינה ראיה כלל, כי כיון שכל השטח הסובב הוא שדה יער, גם אם יש בו קרחת של אבן השתיה, עדיין המקום בכללותו נקרא שדי יער. ובפרט שכבר כתב הרדב"ז בתשובתו המפורסמת שכל השטח שם נחפר ע"י גויים.
♦
ז.
אם יש ראיה משיטות הראשונים על המשנה בתמיד 'רובו בדרום' למיקומו של ביהמ"ק
פרק ג, לפני שנתייחס לדברי המחבר בפרק זה נקדים כי האפשרות להוכיח את מיקומו של בית המקדש על פי המשנה של הר הבית ת"ק על ת"ק אמה היא קלושה מאוד, אם בכלל אפשרית. הסיבה לכך היא משום שחסר לנו ידע חשוב ומכריע על פרטים רבים שמהם נבנית תמונה שלימה של מיקום בית המקדש בתוככי הר הבית. ראשית, יש לנו ספק יסודי בגודל האמה, וכידוע שלדעת חלק מהאחרונים הדבר שנוי במחלוקת הראשונים. ובכלל קשה לקבוע שהאמות בהן נמדד הר הבית בזמן ביהמ"ק השני תואמות את שיעור האמה שאנחנו אוחזים בו היום (למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה), כי ענייני השיעורים נשתנו במשך הדורות. שנית ידוע לנו מהמשנה שהר הבית הוא ת"ק אמה על ת"ק אמה, אך כידוע מהמציאות היום שטח החומות המקיפות את ההר גדולות יותר מת"ק על ת"ק אמה, כך שאי אפשר לידע איזה חלק מן החומות הן מקיפות את הר הבית המקודש ואיזה חלק הוא מקיף את חלק הר הבית שאינו מקודש. בנוסף, המשנה שמתארת את מיקומו של בית המקדש ביחס להר הבית נאמרו בה כמה פירושים, שהצד השוה לכולם שהם ניתנו בהתאם לעיון הלשוני של המשנה, אך בלי לדעת אם פירושים אלו מסתדרים אכן עם המציאות בשטח. בנוסף לא נתבאר מה שנאמר במשנה רובו מן הדרום וכו' אם מדובר ברוב מכריע או ברוב כל שהוא. בנוסף, אין ידוע לנו אם צורת הר הבית שיש בתוכו ת"ק על ת"ק אמה הוא מלבן או מרובע. בנוסף, לא ידוע לנו אם חומות בית המקדש מקבילות בקו ישר לחומות הר הבית או לאו. כל הספיקות הללו אין לנו שום דרך לבררם בצורה ישירה.והנה המחבר קבע באופן שרירותי כי יש להיצמד לכותל הדרומי (או זה הנגלה לעינינו או בניכוי החלק הדרומי עד התפר), ולפי"ז בנה את ראיותיו. אבל איני רואה שום יסוד להעדיף דוקא את ההצמדות לכותל הדרומי יותר משאר כתלים.
על אף האמור, הרואה יראה שבאחד מה' אופנים (עמו' קעט) בשיטת הרמב"ם יצא למחבר עצמו למקם את המקדש במקום כיפת הסלע. אלא שגם בזה הוא נוקט בפשיטות שכותלי ביהמ"ק הם ישרים באותו קו של כותלי הר הבית, אך כאמור אין לנו שום ידיעה על זה. ועכ"פ, כיון שיש דרך להעמיד את השיטה המקובלת ע"י זה שכותלי ביהמ"ק נמצאים בזוית מסויימת למול כותלי הר הבית, ברור שאין לקרוא לראיה כזו 'ראיה'.
וכל זה הוא כפי שיעור האמה הגדול, אך ידוע שבשיטת הרמב"ם מוכח כשיעור האמה הקטן, שהוא 45 ס"מ לאמה, ולפי"ז אין לנו שום כותל בין כותלי הר הבית שנוכל להתאימו לשטח ת"ק אמה על ת"ק אמה הנזכר במשנה. והנה גם בזה בחר המחבר באופן שרירותי לקבוע שיש ליקח את הזוית דרומית מזרחית לכותלי הר הבית. אבל אין לזה שום בסיס, והלזה תקרא 'ראיה'.
והנה כבר הבאנו לעיל (אות ב) את דברי הרמב"ם שמבואר מדבריו שמקום המקדש אינו עתיד להשתנות, ולפי"ז ממה שנאמר ביחזקאל "זאת תורת הבית על ראש ההר" ומבואר שהבית לעתיד יהיה בראש ההר, א"כ כיון שאין שינוי במקום המקדש לעולם, הרי שגם בבית הראשון והשני ביהמ"ק היה על ראש ההר. וא"כ על כרחינו לומר שהכותל הדרומי הוא מופלג אף ממקום התפר, שסוברים החוקרים ששם היה הכותל הדרומי לפני שהרחיב הורדוס את שטח ההר.
ובאמת כי אדרבה יש להעיר שעצם זה שהכל מסכימים כי היתה הוספה על הר הבית מוכיח כי בית המקדש היה באזור כיפת הזהב, כי לפי השיטה הדרומית יוצא שהוסיפו על בית שטח הר הבית (בעיקר או רק) מצד צפונו, והרי השטח של הדרום היה שימושי יותר אל באי המקדש מן השטח הצפוני, והיה הגיוני יותר להוסיף בחלקו הדרומי.
וכל זה הוא בדעת הרמב"ם ז"ל, אבל לדעת הר"ש והרא"ש, שהם מפרשים הר הבית ת"ק וכו' דקאי על ההר עצמו, וההיא דרובו בדרום וכו' קאי על מקום המקדש עצמו, הרי ברור שלפי שיטתם היא ראיה ברורה לכך שביהמ"ק נמצא בגובה ההר. כי כשאומרים על מקום שהוא נמצא על ההר ויש בו מצפונו מדרומו מזרחו ומערבו של הר, הרי בהכרח שאותו מקום יהיה על ראש ההר, כולל שיפוע מכל צידי ההר, שזאת האפשרות היחידה שיהיה באותו מקום מכל צדדי ההר. כי כל הר שיש לו ראש, ממילא הרוחות נמדדים לפי ראשו. וא"כ שיטתם היא ראיה גדולה לשיטה המחזיקה בכיפת הזהב כמקום המקדש. וזה מבלי להיכנס לקשיים שיש בשיטת הר"ש, וכפי שהאריך המחבר. וההבנה של המחבר שיש למדוד מזרח מערב צפון דרום מנקודה אמצעית מכותלי הר הבית אינה מבוססת כלל.
♦
ח.
דעת המפרש לתמיד ושלטי הגבורים על מיקומו של ביהמ"ק
בעמו' ריח הביא מש"כ בספר שלטי גיבורים 'והר הבית היה במקום גבוה, היינו בשיפולי ההר, וירושלים היתה כמו במישור לו'. והוציא מזה שהר הבית כולו נמצא בחלקו הדרומי של ההר. ודבריו נפלאו ממני, שאם באנו לדקדק, הרי יש לנו למקם את הר הבית בשיפולי ההר, שהוא תחתית ההר, ובשום אופן לא בחלקו העליון של ההר. וכבר העיר מזה הרב המגיה לספר שלטי הגבורים הנד"מ עמו' תסח. ולענ"ד כונתו פשוטה, שהר הבית כולו נמצא בשיפולי ההר הגדול שמצידו, וכמו שביארנו לעיל כמה פעמים. ומש"כ שירושלים הייתה כמו במישור לו, אם כונתו לירושלים העליונה ניחא שפיר, ואם כונתו לירושלים התחתונה, נצטרך לומר שהוא רק באופן יחסי לגובה ההר. ומסתבר כביאור ראשון.בעמו' רכה הביא מש"כ המפרש לתמיד 'העזרה היתה באמצע הר הבית', ועל זה כתב 'מבואר להדיא שהמפרש ז"ל חולק על הרמב"ם דהרי הרמב"ם התחיל פירושו באמרו אמרו שהעזרה לא היתה באמצע'. ויש לתמוה על 'להדיא' שכזה. והרי לומר שהעזרה באמצע אבל לא ממש באמצע ולומר שהעזרה אינה באמצע אבל כמעט באמצע הוא אותו משפט בנוסח אחר. וכל נסיונו להכניס את פירושו (שהוא אולי יכול להתקבל בפני עצמו) בדברי המפרש, ולומר שזה 'מוכח' בדברי המפרש, הם דברי תימה. וכל לשון המפרש מתיישב היטב עם דברי הרמב"ם, בלי שום דוחק ובלא נפתל ועיקש, וכמו שהבינו בדעתו האחרונים ז"ל.
♦
ט.
תמיה על ראיותיו של המחבר שכל הר הבית המקודש נמצא על שיפוע ההר
בעמו' רמג מביא ג' "ראיות" למיקום כל שטח 'הר הבית' המקודש, דהיינו ת"ק על ת"ק אמה, בחלקו הדרומי של ההר.ראיה א':
ממה ש"עולה מדברי רבותינו" שכל הר הבית היה בשיפוע ההר. דבריו אלו מבוססים על מה שיכתוב בפרק ד' ונתייחס לזה שם, ונתבאר שאין מבואר מדברי רבותינו כלום. ואילו דבריו היו נכונים, הרי שדבריו הם ראיה לסתור, שהרי לפי כל חשבונותיו הרבים אשר ביקש מוכרח שחלק מהר הבית נמצא בגובה ההר, למעט דעת המפרש, שכאמור דעתו כדעת הרמב"ם. ונמצא שדבריו נסתרים מדברי כל הראשונים. ואם נאמר שהוא מדין רובו ככולו, הרי שגם על המקדש עצמו יש לומר רובו ככולו, וא"כ נפל דיקדוקו מעיקרא.
ראיה ב':
לא מסתבר שהחומה הצפונית עוברת על גבי הסלע. כמובן שהיא ראיה לסתור, ומזה יש להוכיח את המובן בלא"ה, שכותלי הר הבית מקיפים את הסלע.
ראיה ג':
מדברי יוסף בן מתתיהו, שכתב 'ככה עשו היהודים את מקדשם רבוע אחרי אשר נהרסה הבירה אף כי נמצא כתוב בספריהם כי יבא חורבן העיר וההיכל גם יחד כאשר יהיה בית המקדש רבוע'. ומניח המחבר שלפי פירושם של הרמב"ם והר"ש תמיד היה המקדש מרובע. והנה ברור שהמדובר כאן על הר הבית ולא על בית המקדש, וכך הבין גם המחבר, וא"כ לא מובנת ראייתו כלל, שהרי הר הבית לפני החורבן לא היה מרובע אלא מלבן, כי כבר לפני החורבן הוסיף הורדוס על החומות. ואפשר שלפי תיאורו של יב"מ הרחיקו את הכותל הצפוני של הר הבית לכיוון דרום וריבעו את שטח הר הבית. ולפי הבנתו גם לא מובן מה הועיל להם לרבע את חומות הר הבית, הרי בכך היו צריכים להניח את החומה על האבן עצמה, כאשר חלק ניכר מהאבן חשוף ונגלה לרשות האוייב, ומה הגנה יש בכך.
בעמו' רנא בהערה מביא המחבר את הזיהוי המקובל של מצודת אנטוניה, ודוחה אותו משום שאינו גבוה חמישים אמה. אך המחבר מעלים ידיעה חשובה, כי הסלע שם מזוהה כסלע חצוב, כך שבהחלט אפשרי שהיה גבוה וניטל גובהו ממנו.
לסיכום חלק זה אעיר כי על אף שהמחבר מציג קודם את שיטת המפרש לפי הבנתו, ואח"כ מביא לזה ג' "ראיות", אין ספק לענ"ד שבפועל היה הדבר הפוך, שקודם הוקשה לו להמחבר לפי שיטתו ג' קושיות חזקות, וזה הכריחו להמציא שיטה שאין לה בסיס, והיא היפך דברי הראשונים. וא"כ ג' ראיות אלו הן קושיות על שיטתו כסלע מוצקות, וראיות לסתור הן.
♦
י.
תמיהה על הבנת המחבר בדברי הראשונים שביהמ"ק נמצא על שיפוע ההר
פרק ד, דברי המחבר בפרק זה מרפסין איגרי. כל הפרק בנוי על הבנה שאם אנו אומרים שבית המקדש כולו בנוי בשיפוע ההר, הכוונה היא שגם גובהו אי אפשר שיהיה על גובה ההר. אבל אין זה נכון כלל, כי כיון שאנו מדברים על המקדש בכללותו, ברור שנכון לומר שכולו עולה בשיפוע של ההר, כולל גובהו של המקדש. ובזה אין התחלת ראיה לכל מה שהביא בזה מדברי הראשונים, וזה מבלי להצטרך לטיעון של רובו ככולו. גם מה שהביא "ראיות" שכל הר הבית הוא בשיפוע ההר, גם אם ראיותיו נכונות לא מוכח מזה כלום, כי אכן הר הבית מארבעת צדדיו הוא בשיפוע ההר, כי כך טיבעו של הר שכל צדדיו עולים בשיפוע, ומשום שיש חלק קטן בראש ההר שאינו חלק מהשיפוע אינו שולל מלומר שכל ההר הוא בשיפוע. וזה פשוט והאריכות למותר.♦
יא.
בדברי הראשונים שכתבו שמעולם לא נבנה בנין על מקום המקדש
בפרק ו מביא המחבר כמה ציטוטים מדברי הראשונים והאחרונים שמעולם לא נבנה בנין על מקום המקדש.בפסוק בישעיה (סד י) נאמר "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה". ופירש הרד"ק 'אבותינו הללוך בו והיה לשרפת אש בראשונה ובשנייה, ועודנו בחרבנו, כי לא נבנה מעולם מקום המקדש ביד הגוים'. ומאחר שלא מסתבר שלא ידע הרד"ק מבנין כיפת הזהב מסיק המחבר כי כונתו לומר שאף שנבנה בנין בשטח הר הבית, מכל מקום הוא לא נמצא על מקום המקדש עצמו.
אך לענ"ד לא מסתבר כלל שזאת כוונת הרד"ק, כי אם כן היה לו לפרש שיש בנין, אך אינו נמצא במקום המקדש. ובפרט שסביר מאוד ששמע הרד"ק את השמועה על הבנין אבן השתיה, ולא יתכן כלל להעלים ידיעה כזו בלשון כ"כ סתומה. ולכן מסתבר יותר שכוונתו לומר שהכיפה אינה תופסת את כל מקום המקדש, כי היא לערך עשירית ממקום המקדש, ועדיין נחשב הדבר שמקום המקדש אינו בנוי כפי שהיה כשהיה השטח ביד ישראל.
כעין דברי הרד"ק הנז' כתב גם האברבנאל (שם) 'ויעד הנביא בזה שמקום בית המקדש לא יבנה ויכונן עד זמן הגאולה, וכן היה כי עם היות שבאו הגוים בנחלתו פעם מבני אדום ופעם מבני ישמעאל הנה לא מלאם ולא נתנם האלקים לבנות בית במקום המקודש הראשון'. האברבנאל חי כמאתיים וחמישים שנה לאחר הרד"ק, ובזמנו כבר נפוצה השמועה על מקום קוה"ק שהוא תחת כיפת הסלע, מה שמגדיל את התימה לומר שהוא מתכוון להעלים ידיעה זו בסתימת דברים. ולכן מסתבר, כאמור, שכוונתו לומר שאין בנין כעין המקדש שהיה תחת יד ישראל. ולזה נתכוון בכותבו המקום המקודש הראשון, כי אמנם יש בנין במקום המקודש, אבל הוא לא כל המקום המקודש.
ואיך שלא נפרש דבריו, לענ"ד לא מסתבר כלל שהוא בא לסתור שמועה מפורסמת בדברים כל כך סתומים.
חיזוק לכך שכפי הנראה היה מקובל כך בפי הראשונים לומר שבמקום המקדש לא נבנה בית, והכוונה היא שלא נבנה הבית כפי שהיה אצל ישראל, יש למצוא בדברי מהר"י סקלי בספר תורת המנחה (דרשה לב), שכתב 'וחורבנו הוא עדות לישראל שאין אומה ולשון בעולם שראויה להתועד בו בכבודו ואינן יכולין לבנותו כמו שראוי להיות וכמו שהיה'. דגש זה מבאר למעלה מכל ספק שכונתו לומר שאמנם יש שם בנין (וכאשר כל דבריו מוכיחים שם שהוא הכיר את המציאות בהר הבית היטב), אך לא כפי שהיה ראוי להיות. וא"כ דבריו הם סיוע נוסף לכך שמקום כיפת הסלע הוא מקום המקדש. למעשה דברי הר"י סקלי מקורם בספר מדרש דוד המיוחס לר' דוד הנגיד, נכד הרמב"ם ז"ל, וראה קובץ סיני נט עמו' לד.
והנה המחבר הרגיש בזה מדברי מהר"י סקלי, אך הוא היסב את כונתו לדבר אחר. וזאת משום שהוקשה לו ממה שכתב מהרי"ס 'וכן הישמעלים שלקחוהו מידם לא זכו לבנותו', שזה באמת מורה שלא בנאוהו כלל כפי שהיה אצל בני אדום שקדמו להם. אך, כפי שאמרנו, מקור הדברים הם ממדרש דוד, ושם הלשון מתוקנת 'וכך גם אלה (המוסלמים) שמהם קבלו את המקום לא יכלו לבנותו ולא להחזירו למצבו'. הרי שבעוד שעל האדומים דקדק וכתב 'ומעולם לא בנו בו דבר או הקימו בו בנין', לגבי המוסלמים דקדק להוסיף 'ולא להחזירו למצבו', מה שמראה בבירור שהוא בא להדגיש שאכן הם בנו, אבל לא כפי מצבו הראשון. בתרגום אחר של מדרש דוד הלשון היא 'לא יכלו לבנותו ולהחזירו לכפי שהיה' (הוצאת ה"ק ח"ב עמו' רכז). תרגום זה כמובן מחזק את דברינו.
בעמו' רצה מביא ראיה מפירוש רבי אברהם בן רמוך לתהלים. וראייתו תמוהה, שהרי שם מדבר על ירושלים והוא אומר 'לא משל ולא ימשול בה אדם', ואיך נפרנס דבריו כאשר אנחנו יודעים בבירור שמשלו שם בני אדם רבים, ומה שיתרץ על ירושלים יתרץ על בית המקדש. ראיה זו לענ"ד ממחישה עד כמה קשה להביא ראיות מסוג כזה מדברי הראשונים שלשונם סתומה.
בעמו' רצו מביא המחבר את דברי הרב צבי נפתלי בכרך, מחבר עמק המלך, שכתב 'ועוד תדע שמקום הקודש הוא מוקף חומה גבוהה מאוד וכו' ובמזרחו לא יש שער וכו' וסודו בכתבי האר"י ז"ל, וגם למה מקום הקודש פנוי בלא בנין, ואמר על זה דברים שאין להעלותם על הכתב'. ונראה שמבין המחבר שמקום הקדש הוא מקום המקדש, ומזה מוכיח שאין כיפת הסלע בנויה על מקום המקדש.
אבל אם דברי העמק המלך כפשוטם אין להם מובן, שהרי הוא קורא 'מקום הקדש' להר הבית, כי רק הר הבית יש לו חומה גבוהה, וזה אי אפשר לקיים, כי ידוע שבהר הבית בזמנו היו כמה בניינים. ולכן צריך לומר שכונתו למקום המקדש.
אך כפי שנתבאר מדברי הגדולים הקודמים לעמק המלך שהם מתארים את מקום המקדש כפנוי מבנין, על אף שיש בו בנין, משום שאינו תופס את כל מקום המקדש ואינו בנין כבראשונה, וכנ"ל. ומסתבר שהעמק המלך נמשך אחר הקודמים לו. ואם נניח שמקום הקודש הוא לאפוקי קודש הקודשים, כ"ש דניחא טפי. ויפה הביא המחבר דברי מי שהעיר שיש חסרון בדברי העה"מ, והמחבר דחה את דבריהם בקש ולא מצא.
♦
יב.
תמיהה על דברי החיד"א שאי אפשר שאי אפשר לס"א לבוא למקום המקדש
המחבר מסיים את הפרק הנוכחי בדברי החיד"א על פי דברי הזוהר שכל מקום ששרתה השכינה שוב אין מקום לסטרא אחרא לבוא לשם.המחבר מסיים את פרקו בדברי תימה מפליאים. האם לא אמר המחבר מעולם על הנסים בחנוכה ששם אנו אומרים "וטיהרו את מקדשך", והיינו מטומאת הגילולים שהניחו הגויים בזמן חשמונאי ובניו והיו שם כמה שנים. ואחד מחמשה דברים שאירעו את אבותינו בי"ז בתמוז שהעמיד אפוסטמוס צלם בהיכל (תענית כו:). ואבותינו עצמם בעוונם העמידו צלם בהיכל (גיטין ז.). ומנשה העמיד צלם בהיכל (ירושלמי יומא פ"ד ה"ד וסנהדרין פ"י ה"ב). והמחבר עצמו (עמו' תרג) הביא את דברי האומרים שאנדריאנוס העמיד צלם במקום המקדש, והיה שם זמן ארוך כמה מאות שנים.
והדברים מבוארים בזוהר חדש (פר' ויצא דמ"ז ע"א) 'ועל דא בכינא דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא מאן לא יבכי ווי לעלמא ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא'. הרי שאדרבה בכה רבי אלעזר בן ערך על ששורה הטומאה על מקום הקדושה. ודברי החיד"א שהביא הם חידה סתומה.
ואפשר שכונת החיד"א ז"ל היא שכיון שקדמה שכינה לשרות על ההר, אין רשות לס"א לשלוט לגמרי באותו מקום, כי אי אפשר שהיא תבא למקום הקדושה ולא יהיה בה ניצוץ קדושה, וכידוע שבלא ניצוץ קדושה הס"א בטלה, כי אין לה חיות מעצמה וסוף דבר שהיא בטלה. אבל אם לא היתה השכינה קודמת, הייתה רשות לס"א לשרות שם לגמרי, וחלילה לא היה לקדושה קיום. ואדרבה, הקליפה סובבת את הפרי לשמור עליו, וגם כאן סיבב הקב"ה לשים את הקליפה במקום הקדש לשמור את מקום הקדש. ובפרט שהבנינים והצלמים שהעמידו במקום הקדש הם מטלטלים ואינם קבועים כסלע, והם כקליפה שאינה חלק מן הפרי. ואכמ"ל.
אחר כך מצאתי להגר"י רצאבי נר"ו שעמד על קושיא זו (שערי יצחק מקץ תש"ע), ותירץ את דברי החיד"א לפי מש"כ החיד"א גופיה במק"א (כסא דוד ירושלים תש"ן עמו' קלח) לענין הגולגולת של ארונה היבוסי שנמצאה במקום המזבח. ע"ש. ולענ"ד יש לדון בדבריו.
♦
סיכום דברינו ונקודות הדיון שיש במאמרינו
לסיכום, מחבר הספר מתיימר להוכיח את מיקומו של בית המקדש (ואף את כל הר הבית המקודש) בשיפועו הדרומי של הר הבית. לדעתו כך יוצא מבואר מדברי הסוגיא בזבחים, וכך מוכיחים פשטי המקראות. בנוסף רוצה המחבר לטעון שמדברי הראשונים והאחרונים מוכח שבית המקדש ממוקם בצידו הדרומי של ההר, ושעל מקום האמיתי של המקדש מעולם לא נבנה בנין.בדברינו הראינו כי הדברים הפוכים ממש. פשטי המקראות מראים כי מיקומו של בית המקדש הוא בראש הר המוריה, וכן מוכרח בלא ספק מהסוגיא בזבחים. הדברים כמו כן מבוארים מדברי הראשונים והאחרונים.
אסכם בקצרה את נקודות הוויכוח העיקריות שיש לנו עם המחבר.
נקודת המוצא של המחבר היא כי מה שנאמר בגמ' שבית המקדש נבנה במקום נמוך על פי הפסוק "ובין כתפיו שכן" מורה כי בית המקדש נבנה בכתף ההר, לדעתו של המחבר כתף ההר הוא כתפו של הר המוריה, ומכאן שביהמ"ק נבנה בשיפועו הדרומי של ההר. כפועל יוצא מכך סובר המחבר כי מה שפירטה התורה את הגבול שיוצא מכתף ההר לראש ההר היינו מכתף הר המוריה לראש הר המוריה. לדבריו דוד ושמואל היו סבורים לבנות את ביהמ"ק בראש הר המוריה, ולבסוף החליטו לבנותו בכתף הר המוריה. מאחר שמבואר ביהושע שראש ההר הוא ממערב לגיא בן הינום, סבור המחבר שהמקום המזוהה כנחל קדרון ממזרח להר המוריה הוא גיא בן הינום. מאחר שמבואר בגמ' שראש ההר הוא המקום הגבוה בארץ ישראל, ועין עיטם הוא המקום הגבוה בארץ ישראל, הוכרח המחבר לפרש שעין עיטם הוא בראש הר המוריה, והיינו במקום כיפת הסלע בזמנינו. מאחר שלפי דבריו יוצא שהכותל הצפוני של הר הבית עובר על כיפת הסלע ממש, הוסיף המחבר לחדש כי הר הבית אינו מרובע, וכל הר הבית המקודש הוא מחוץ למקום כיפת הסלע.
לפי דברינו הר הבית כולו נקרא כתף (שפירושו צד) להר הגבוה שממערב לו. וממילא בית המקדש היה בנוי בראש הר המוריה, שלפי הידוע לנו הוא מקום כיפת הסלע. בתחילה סברו דוד ושמואל לבנות את ביהמ"ק בראש ההר שמעל הר המוריה, שהוא מופלג טובא (כלשון הגמ') מהר המוריה, אך בסוף החליטו לבנותו במקום נמוך, שהוא הר המוריה. לפי דברינו, גיא בן הינום הוא מדרום מערב לראש ההר, שהוא ההר הגדול ממערב להר המוריה וכפי שמקובל לזהות את גיא בן הינום. לדברינו, עין עיטם אינו כלל בשטח הר הבית אלא במקום רחוק יותר, שהוא המקום הגבוה ביותר בארץ ישראל. לפי דברינו הר הבית כולו נמצא על שיפוע ההר מכל צדדיו (היינו שיפוע דרומי צפוני מזרחי ומערבי), למעט מקום קוה"ק, שהיה ראש ההר. כמו כן פשטות המשנה בתמיד ודברי הראשונים שהר הבית המקודש הוא מרובע בעל צלעות שוות של ת"ק על ת"ק אמה.
♦ ♦ ♦