גירסא זו מופיעה בדפוסי סלאוויטא[1], לבוב[2], הורדנא[3], דעסויא[4], אמסטרדם דפוס דיין[5], וילהרמסדורף[6], ברלין[7], אמסטרדם דפוס קויטיניו[8] , זולצבאך[9], ודפוס ונציה המפורסם מבית בומברג.
לעומת זאת, בדפוס פיזארו הגירסה היא: "למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויהי אחרי מות משה".
בכתבי יד יש גרסאות שונות:
כתב יד
תיארוך
מיקום
גטינגן 3
מאה 13 לסה"נ (משוער)
ספרד (משוער)
למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויהי אחרי מות משה
ספרייה בריטית 400 (הארלי 5508)
מאה 12-13 לסה"נ (משוער)
אשכנז (משוער)
למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה מלפני מזבח
מינכן 95
ק"ג
אשכנז
ולמחר קרינן וזאת הברכה ומפטיר ויעמד שלמה לפני מזבח יי ויש או' ויהי אחרי מות משה
קולומביה 294-295
מאה ט"ז לסה"נ
תימן
למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה … ואיכא דאמרי ויהי אחרי מות משה
אוקספורד 366
מאה י"ד-טו לסה"נ
ספרד
למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה
וטיקן 134
מאה י"ב-י"ג לסה"נ
אשכנז
למחר קרי' וזאת הברכה ומפטיר ויעמד שלמה
רואים שבשניים מתוך שלושה כתבי יד אשכנזיים ההפטרה ליום טוב שני של שמיני עצרת היא ויעמד שלמה. כתב יד אחד מביא את שתי ההפטרות.
אם נסתכל בחכמי אשכנז וצרפת הקדומים:
בספר הפרדס[10] מביא דין ודברים ששאל ר' שמואל את ר' נתן בעניני הפטרות: אחת מהשאלות היא: "ועוד הא דגרסינן גבי יום טוב שקוראין שמחת תורה מפטירין בויעמד שלמה. ומפני מה בטלוה ומפטירין ויהי אחרי מות?".
התשובה הראשונה: "וכן בסוכות הואיל בכל ימות החג מפטירין בענין היום. ובשמחת תורה משלימין חומש וקורין עניין פטירת משה רבינו ע"ה, לכן מתחילין בראש ספר נביאים מעניין פטירת משה והעמדת יהושע במקומו. והין ולאו ורפי בידיה".
אחר מביא ר' נתו תשובה מעצמו: "אבל אני נתן אחי(ד)[ו] מצאתי בתשובות ראשי ישיבות ששאלו חכמי אלקרואן מאותו עניין בסמוך לו בתענייות מי הסיעו? כפי שנמצא כתוב במקום אחר. ויש לומר שמאותו הזמן עצמו הנהיגו אלה ההפטרות בימי [אחרונים] סבוראין ראשי ישיבות שקריאת הפטרות לא איסור ולא היתר ומה שנוהגין נוהגין. וכן אומר [אביי] האידנא נהוג עלמא בכי תוליד וסמכו חכמים על זה… ואני שמעתי בשם רבינו יצחק בר' יהודה נ"ע כששאלוהו מפני מה נוהגין להפטיר ויהי אחרי מות משה. והשיב כיון שנהגו נהגו, שהמנהג מבטל את ההלכה. ואני מצאתי בהלכות גדולות שיש מפטירין בויהי אחרי מות משה, ויש מפטירין ויעמד שלמה".
רואים מכל זה שהמנהג באשכנז היה להפטיר ב"ויהי אחרי מות משה", על אף שהם גרסו בספריהם שההפטרה לפי הבבלי היא "ויעמד שלמה". כדי ליישב את הסתירה בין דברי הבבלי והמנהג ראינו שתי תשובות חדשניות:
א. הפטרות אין בהן לא איסור ולא היתר אלא מה שנהגו נהגו. המשמעות היא שאין שום חיוב להפטיר שום הפטרה שהוזכרה בגמרא כלל.
ב. מנהג מבטל הלכה. ממש הקצה השני - אין כאן שום הבדל עקרוני בין הפטרות ושאר הלכות, אבל למנהג יש יכולת לבטל גמרא מפורשת.
רואים עד כמה הלכו חכמי אשכנז הקדמונים ליישב מה שהיה בעיניהם כדבר שעל פניו סותר את דברי הבבלי.
אצל התוס' אנו רואים גישה שונה: "למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה - ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש"ס אין אומר כן ויש אומרים שרב האי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש"ס".
פה רואים שכל המנהג להפטיר הפטרה אחרת הוא "שיבוש", וגם ברור להם שהרב האי גאון ש"תקן" הפטרת ויהי אחרי מות משה "שנה מסדר הש"ס". אצל תוספות אין שום היתר לסטות ממה שבעיניהם היא גמרא מפורשת להפטיר ויעמד שלמה. וכנראה זה היה מנהג צרפת במשך הדורות.
ברור שאצל חכמי אשכנז שקדמו לרש"י, אצל בית מדרשו של רש"י , ובעלי התוספות שהגירסה בגמ' היא שהפטרת "שמחת תורה" היא ויעמד שלמה, על אף שבאשכנז עצמה נהגו להפטיר ויהי אחרי מות משה.
ברי"ף איתא: "ביום טוב האחרון של חג כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה לפני מזבח ה'. ס"א ויהי אחרי מות משה".
כנראה שהיו לפניו שתי גרסאות של הבבלי.
הרמב"ם ורב עמרם גאון שניהם מביאים את שני המנהגים:
סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר חג הסוכות: "וביום שני שהוא יום שלשה ועשרים בתשרי מוציאין ס"ת וקורין בו עשרה בזאת הברכה, והגומר נוטל שכר כנגד כולן. שכן אמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת. ומפטיר קורא כאתמול ביום השמיני עצרת עד סוף פיסקא ומפטיר במלכים ויעש שלמה. ויש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ. ולמחר קורין (דברים לג א): וזאת הברכה, ומפטירין (מלכים א ח כב): ויעמד שלמה. ויש מי שמפטירין (יהושע א א): ויהי אחרי מות משה".
גם בהלכות פסוקות המיוחסות לרב יהודאי גאון הובאו שתי ההפטרות: "יומא תינינא קרן מן וזאת הברכה עד סופא וקארי מפטרנא מן וביום השמיני עד סוף פסקא ומפטיר' בנביא ויעמד שלמה ואית דמפטיר ברישיה דיהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ סוף פיסקא".[11]
אי אפשר לדעת בבירור איזה גירסה עמדה בפני הגאונים והרמב"ם, אבל כיון שכתב יד תימני ודברי הרי"ף מביא את שתי ההפטרות בלי שום הערה לגבי מקורו של "ויהי אחרי מות משה", כנראה שהיו לפניהם גמרא את שתי הגירסאות, או שלפחות שתי הגירסאות היו ידועות להם. לעומת זאת, בכמה מהדורות של ההלכות גדולות[12] והלכות קצובות[13] ההפטרה היא "ויהי אחרי מות משה" בלי שום הסתייגות. גם בסידור ר' סעדיה גאון הוא מביא רק הפטרת "ויהי אחרי מות משה."[14]קטעי גניזה: כל ההפטרות שמצאתי בגניזה מביאות את ההפטרה "ויהי אחרי מות משה" להפטרת יום טוב שני של שמיני עצרת[15]. מעבר לזה, יש כמה קטעים שמביאים הפטרה זאת עבור פרשת וזאת הברכה.[16] לא מצאתי שום רשימה או ספר הפטרה בגניזה עם הפטרת "ויעמד שלמה".
♦
כפי שראינו, היה פיצול בין מנהג אשכנז וצרפת הקדמון לגבי ההפטרה, על אף ששניהם גרסו בגמרותיהם שההפטרה היט ויעמד שלמה.
בחומשי אשכנז-צרפת בכתב יד מצאתי שבעה חומשים שהפטרת שמחת תורה היא רק "ויעמד שלמה", ועשרה חומשים שהביאו את שתי ההפטרות.
אז כנראה במסורת הבבלי-מזרחי עמדו לפניהם או גירסא עם שתי הפטרות או לחילופין גמרות עם גירסאות שונות. רואים את זה שהרבה הביאו המנהג להפטיר ויהי אחרי מות משה בלי שום הערה. לעומת זאת, באשכנז היה צורך להצדיק הפטרה זו, ובצרפת הפטירו ויעמד שלמה.
♦
בהמשך בדורות[17] במרחב אשכנז-צרפת אנו רואים את הפיצול, שבאשכנז[18] המשיכו להפטיר "ויהי אחרי מות משה", אבל בצרפת שמרו על הפטרת "ויעמד שלמה" או שילוב בין ההפטרות.
בספר סדר טרוייש איתא: "ושמחת תורה מפטיר ויעמד שלמה דמינא קא סליק ורבי' פרץ היה מנהיג מתחלה לומ' ג' פסוקי' מן ויהי אחרי מות משה".
בפרובנס, מדרום לצרפת דאז, רואים ג' מנהגים.
בספר המחכים[19] איתא: "ויפטיר במלכים ויעמד שלמה, הכי אמרינן במגילה. לפי שכל הסדר שעשה שלמה בכלותו בית המקדש היה בסוכות ראוי להפטיר בו בסוכות, אך בחומשים שלנו נרמז ויהי אחרי מות משה בספר יהושע, לפי שקם אחרי משה, וכרנו את משה בוזאת הברכה, ולא יתכן, שיש להפטיר בדוגמא מאי דסליק מיניה, ויש אומרים ג' פסוקים מיהושע ואח"כ ויעמד שלמה, וטוב לאחוז מזה ומזה". [20]
ורואים שבגמרות שהיו לו הגירסא היתה שמפטירים "ויעמד שלמה".
אצל בעל המנהיג אנו עוד סוג של שילוב של שתי ההפטרות:[21] "ומפטיר קורא וביום השמיני כיום אתמול דתשיעי ספק שמיני הוא ומפטיר ויעמוד שלמה. ויש מפטירי' באחרי מות משה. והיה נראה להפטיר ויעמד שלמה עד ט' פסוקי' לדסמיך ליה ביום השמיני עצרת ואחריו אחרי מות מש' על שם פטירת משה שהשלמנו בו ובברכותיו".
על אף שיש כת"י ספרדי אחד עם הגירסא שמפטירים ויעמד שלמה (מבלי לצטט אפשרות אחרת), המנהג בספרד בכל המקורות אחרי הרמב"ם היה להפטיר "ויהי אחרי מות משה".
למרבה הפלא, בתקופת הדפוס המקום האחרון שנשמר שמנהג להפטיר "ויעמד שלמה" היה אצל הרומניוטים. הרומוניוטים לרוב הפטירו הפטרות ארץ ישראליות מהמחזור התלת-שנתי. מעבר לזה היו להם הפטרות ארץ ישראליות לפרשת שקלים, ובאחרון של פסח הפטירו בשירת דבורה במקום "עוד היום". בשני חומשים בדפוס עם הפטרות רומניות, ההפטרה לשמחת תורה היא "ותשלם כל המלאכה" (מלכים א' ז:נא-ח:כא), שהוא די דומה להפטרת יום טוב שני של סוכות, ולא מופיע בשום מקור תלמודי לשמיני עצרת. אבל בסידור רומניא משנת רפ"ג ההפטרה לשמחת תורה היא למרבה הפלא "ויעמד שלמה".
רואים שתי גישות למה רוב הקהילות בחרו להפטיר "ויהי אחרי מות משה":
א. או שמנהג מבטל הלכה או שהפטרות אין בהן לא משום איסור ולא משום היתר.
ב. יש גירסה בבבלי שמביאה הפטרה זו.
ייתכן שיש נפקא מינה בין שתי הגישות. כבר לפני אלף שנה יש מקורות שחלק מהקהילות ארץ ישראל סיימו את התורה בשמיני עצרת וקראו וזאת הברכה, במקום "וביום השמיני עצרת" שהובאה במשנה[22] ,ונהגו לקוראה בארץ ישראל במשך הדורות.[23] בארץ ישראל, שעשו רק יום אחד יו"ט, ההפטרה היתה "ביום השמיני שלח את העם"[24], בדומה למנהג בחו"ל שמתחילים את ההפטרה ביום זה "ויהי ככלות שלמה" כמה פסוקים קודם לכן.
בשלחן ערוך[25] הובא שבארץ ישראל בשמיני עצרת מפטירים "ויהי אחרי מות משה", בדומה למנהג הנפוץ בחו"ל ביו"ט שני. לפי הגישה של חכמי אשכנז הקדמונים זה מובן, שהרי מותר לנהוג מנהג אחר ולהפטיר הפטרה אחרת שלא כתובה בתלמוד. אבל אם נלך לפי מה שיצא מהמזרח שהטעם שמפטירים "ויהי אחרי מות משה" הוא מפני שההפטרה עצמה הוזכרה בתלמוד, אז למה מותר להמיר את הפטרת שמיני עצרת "ויהי ככלות שלמה ביום השמיני" עם הפטרה של יו"ט שני?[26]
חומשים בכתב יד עם הפטרות "ויעמד שלמה" לחוד
חומשים בכתב יד עם שתי ההפטרות
ספריית הוטיקן Urb. ebr 3
ספריית האברוזיאנה [27]C 73 Sup
ספריית מלטסטיאנה, Pluteo Sinistro XXIX.2
הספרייה הלאומית של אוסטריה cod. Hebr. 11[28]
ספריית סיינט ג'אנס קולג' A 1
הספרייה הבריטית, Harley 1861[29]
ספריית פלטינה, Cod. Parm. 2046[30]
ספריית מדינת בווריה Cod. Hebr. 14[31]
ספריית פלטינה, Cod. Parm. 2818[32]
ספריית המדינה בברלין, Or. Qu. 1[33]
ספריית פלטינה, 3081[34] .Cod. Parm
הספרייה הלאומית של דנמרק, Hebr. Add. 12
ספריית הקהילה היהודית של רומא 1[35]
ספריית המדינה והאוניברסיטאית של המבורג, Levy 19
ספריית פלטינה, Cod. Parm. 2339
הספרייה הלאומית של צרפת, hebr. 44
הספרייה הלאומית של צרפת, hebr. 53[36]