♦
א.
דברי הראב"ד
הנה בראשונה מצאנו לראב"ד (בתשובות ופסקים סי' ו' ד"ה עתה אכתוב ובתמים דעים סי' רל"א) שעלה ונסתפק בעניין זה, ולמעשה כתב שראשו של הלולב היינו ראש שדרתו. והביא כמה ראיות לדבריו: חדא, דבהדס תני עולא בר חנינא (סוכה ל"ג ע"א) נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר, ומוכח שראשו אינו ראש העלים אלא ראש העץ [דבמקום עלים לא תעלה תמרה]. ובדומה לו, בלולב ראשו הוא השדרה ולא עלי הלולב. והוסיף: 'ועוד דאמרינן בגמרא לא שנו אלא נקטם ראשו אבל נסדק כשר, והוא ודאי על השדרה עצמה קאמר כדמוכח בסוגיא דשמעתא'. ועוד כתב שכן היא משמעות הלשון הפשוטה של ראשו, שהשדרה נקראת לולב, וההוצין נקראים עלים, וכשאמרו נקטם ראש הלולב הכוונה על ראש השדרה. עכת"ד.♦
ב.
בביאור הראיה השניה של הראב"ד
וכתב הריטב"א (כ"ט ע"ב ד"ה נקטם) בביאור ראייתו השנייה של הראב"ד, שממה שאמרה הגמרא שכל הפסול הוא בנקטם ראשו, אבל נסדק כשר, ודאי שהוא על השדרה, שאם דברי הגמרא אמורים על העלה העליון, א"כ גם בנסדק יש לפסול מחמת שנחלקה התיומת כל שהוא. ע"ש. אלא שאין ביאורו עולה בקנה אחד עם דברי הרשב"א (בב"ק צ"ו ע"א ד"ה נחלקה) והטור (סי' תרמ"ה), שכתבו שדעת הראב"ד שנחלקה התיומת הכוונה שנחלקו רוב התיומות מגבן [ובמק"א הארכתי בהצעת השיטות בדין נחלקה התיומת. ואכמ"ל]. ודו"ק.ובקרבן נתנאל (פ"ג מסוכה אות ב') כתב בביאור ראיית הראב"ד שכיון שכל הפסולים האמורים בברייתא זו הם בשדרה ולא בעלים, משמע שגם פסול דנסדק בשדרה הוא ולא בעלים. [א"ה. וא"כ גם נקטם ראשו האמור ביחס לנסדק הוא בשדרה ולא בעלים.] ע"כ. וכן מוכח לענ"ד שהבין הרא"ש (סי' ב') בדברי הראב"ד, שהרי כתשובה על ראיה זו כתב בזה"ל: לא ידענא הוכחה זו דכל חד וחד הוא כדאיתא סדוק הוא בראש הלולב ואינו בגוף הלולב. עכ"ל. ודו"ק.
ג.
דחיות הרא"ש לראיות הראב"ד
והרא"ש (שם) הביא את דברי הראב"ד וראייתו ודחאן אחת לאחת למצוא חשבון. שמה שכתב הראב"ד להביא ראיה מראשו של הדס שהוא העץ ולא העלים, יש לומר שאין לדון מזה ללולב, דבהדס שפיר יש לומר דראשו היינו העץ, מכיון שהוא העליון, משא"כ בלולב, שעליונו הוא העלה, יש לומר שהוא ראשו. ועל ראייתו השנייה השיב כמו שציטטתי בס"ד לעיל. ובשלישית בא להשיב על ראייתו האחרונה של הראב"ד, שהעלים אינם נקראים לולב אלא הוצין, כתב שאיפכא שמעינן, דבגמרא (סוכה ל"ב ע"ב) אמרינן: "אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה - שלשה, ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח". וממה שסתם שמואל את דבריו בלשון 'לולב', ור' פרנך חלק על שמואל ואמר ששדרו של לולב צריכה שתצא טפח, משמע שסתם לשון 'לולב' קאי על העלין.והר"ן (י"ד ע"א ד"ה נקטם) כתב שאין זו ראיה, דאמת הדבר שמוכח שלשמואל פירוש המילה לולב היינו עם העלים. אך אפשר לומר דלר' פרנך בשם רי"ח, דקיי"ל כוותיה, סתם לולב היינו רק שדרתו. ומה שהיה צריך לומר שדרו של לולב ולא לולב סתמא, לאפוקי משמואל אמר לשון זו, אך איהו באמת ס"ל דסתם לולב עם העלין הוא. ע"ש. אך למעשה הר"ן אף הוא דחה את דברי הראב"ד, וכתב שאין ראייתו מנקטם ראש ההדס מוכרחת, דיש לדחות כמ"ש הרא"ש.
♦
ד.
מחלוקת בעל העיטור והר"ן בפירוש נקטם ראשו
בעל העיטור (הלכות לולב דפ"ט ע"ד) כתב: ומסתברא נקטם ראשו לא שיקטם קצת מהעלה העליונה אלא שנקטמו שלשה העלין העליונה עד השדרה ולא יגע בשדרה. עכ"ל. וכן הביא בשמו הטור (סי' תרמ"ה). והר"ן (י"ד ע"א סוד"ה נקטם) כתב: ולפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא. עכ"ל. הרי לן שדייק מלשון ראשו, דאפילו נקטם מעט מראשו פסול. והמ"מ (פ"ח מהלכות לולב ה"ג) הביא שנחלקו הראשונים בדין נקטם ראשו, שהוא העלה העליון, האם פוסל בכל שהוא או ברובו, וסיים ע"ז: ויש לחוש אפילו בכל שהוא. עכ"ל. וכ"ז שלא כדברי בעל העיטור.♦
ה.
דעת התוספות
וז"ל התוספות (סוכה כ"ט ע"ב ד"ה נקטם) בסוגיא דידן: לכאורה מיירי בשני עלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה אבל קשיא דבגמרא קאמר רבי יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול והן אותן העלין האמצעיים והא אפילו בנקטם ראשו פסול כל שכן נטלו לגמרי וצריך לומר דנקטם ראשו מיירי ברוב העלין העליונים אי נמי אצטריך ליה לרבי יהושע בן לוי לאשמועינן ניטלה דסלקא דעתיה דחשיב הדר טפי מנקטם אי נמי ניטלה אחת מן התיומת דבנקטם לא מיפסלה אא"כ נקטמו שתיהן. עכ"ל. ומתבאר מדבריהם דלתירוצא קמא פירוש נקטם ראשו היינו שנקטמו רוב העלים העליונים של הלולב. [והב"ח (סי' תרמ"ה אות ו' ד"ה ומ"ש בשם הרא"ש) כתב שהם כל העלים העולים למעלה ממקום שכלתה השדרה. וכ"כ בשו"ת זרע אמת (ח"ג ריש סי' ע"ב).] ולשני התירוצים האחרים נקטם ראשו היינו שנקטמו ב' העלים העליונים, ולא נקטמו כולם. אך לא בארו להדיא באיזה שיעור פסול בנקטם ראשו. אלא שיש לצדד שלא פסלו אלא בנקטם ברובו, עי' מ"ש בס"ד לקמן אצל דעת הרא"ש. וע"ע בתוספות (בב"ק צ"ו ע"א ד"ה ניטלה).♦
ו.
דברי הרא"ש ובמה שנלע"ד שחלוק הוא מדברי התוספות
הרא"ש (פ"ג סי' ב') כתב את דבריו באופן דומה לדברי התוספות, אך את אעתיק דבריו, כי רבים דשו בדבריו ובלשונו, ויש לבארה הדק היטב. וז"ל: נקטם ראשו לכאורה נראה לפרש בשני עלים האמצעים היוצאים מראש השדרה וקשה בגמרא דקאמר ריב"ל ניטלה התיומת פסול והן אותן שני עלין האמצעים והא אפי' בנקטם פסול וכ"ש בניטלו לגמרי וצ"ל דנקטם ראשו מיירי בנקטם ראש רוב העלים וראשו של כל עלה ועלה קאמר והלשון דחוק. וי"ל דניטלה איצטריך ריב"ל לאשמועינן דסד"א דהוי הדר יותר מנקטם א"נ בניטלה אחת מן התיומת דבנקטם לא מיפסלא אלא בשתיהן. עכ"ל. ובהבנה קמא כתב הרא"ש דנקטם ראשו מיירי ברוב ראשי העלים. והב"ח (שם) כתב שגם בדברי הרא"ש צ"ל שנתכוון לרוב ראשי העלים העליונים, שהמעיין בכל דברי הרא"ש יראה ממש שדבריו ולשונו כדברי התוספות ולשונם. והמאמ"ר (סק"ז) השיב ע"ד בזה, שלא כן הוא, אלא דברי הרא"ש אמורים בכל העלים, ולאו דווקא העליונים. ע"ש. אלא שלענ"ד אף אם נקבל את דברי הב"ח בפירוש דברי הרא"ש, מ"מ מדברי הרא"ש מתבאר להדיא דלא ס"ל כאותה ההבנה להלכה למעשה, שהרי כתב שהבנה זו דחוקה בלשון [וכ"כ הר"ן (י"ד ע"א סוד"ה נקטם) שהבנה זו דחוקה בלשון]. על כן נראה ברור מדבריו שפסול דנקטם ראשו הוא דווקא בנקטמו ב' עלים האמצעים, וכמ"ש להבין בסוף דבריו. ומ"ש הב"ח (שם) שהרא"ש פסק שנקטם ראשו היינו ראש רוב העלים העליונים. לענ"ד קשה לומר כן אחר שהרא"ש כתב על תירוץ זה שהוא דחוק. [ומה שהביא ראיה מלשון הטור שהבין כן בדברי אביו, אינו מוכרח, ואבאר זה לקמן בס"ד בדברי הטור].ושו"ר שכ"כ בפשטות הזרע אמת (ח"ג סי' ע"ב ד"ה וכזה), דלא כהב"ח. וגם הלום ראיתי אחרי רואי לתלמיד הרא"ש, הלא הוא רבנו ירוחם, שכתב (נתיב ח' ח"ג דף נ"ח ע"ג) שנקטם ראשו הוא בב' עלים האמצעיים העליונים. ע"ש. ועדיף להשוות את דעתו לדעת הרא"ש [וכן מוכח מהב"י שעדיף להשוות את דעתם, עי' בב"י חו"מ (סי' ל"ד אות ה'), שכתב וז"ל: כתב במישרים וכו' ויש לתמוה עליו למה פסק הפך דעת הרא"ש. עכ"ל. וכיוצ"ב כתב הש"ך (יו"ד סי' ק"צ ססקי"א): וכבר נודע דרבינו ירוחם כתב ספרו ע"פ דברי הרא"ש. עכ"ל].
♦
ז.
נ"מ בין ב' תירוצי הרא"ש האחרונים
וגם בין שני תירוצי הרא"ש האחרונים נראה שיש נ"מ לדינא. דלתירוץ קמא, ניטלה התיומת פירושו שניטלו ב' עלי התיומות העליונים בכל אורכם, ונקטם ראשו היינו שעלים אלו נקטמו ועדיין נשאר מהם (ולא התבאר באיזה שיעור פוסל, ויותר נראה שהפסול הוא דווקא בנקטם ברובו). ולא התבאר ע"פ תירוץ זה האם יש פסול בנקטם או ניטל אחד מעלי התיומת. ונראה שלתי' זה אין בזה פסול כלל, מדלא השמיעונו לפסול זה. ודו"ק[1]. אך תירוצא בתרא מחמיר טפי, דהתם פסלינן אפי' בניטל עלה אחד מן התיומות. והצד השווה שבין שני התירוצים הנ"ל הוא שלשניהם אינו פסול אלא בנקטמו ב' העלים העליונים.♦
ח.
לדברי הרא"ש נראה שנקטמו ב' עליו העליונים פסול רק בנקטמו רובן
אלא שלא פורש מה יעשה לו ובאיזה שיעור יקטמו ויפסלו. והיותר נראה בדעתו שנפסל הלולב רק אם נקטמו העלים ברובם, כי כן רוב פסולי לולב: נפרצו עליו, נחלקה התיומת, יבשו עליו ועוד. וע"ע לקמן שכ"כ הב"י בא' מן הפירושים לדעת הרא"ש. אלא שבנידו"ד יש לחלק, דמלשון נקטם 'ראשו' יש לומר שפסול אפי' בנקטם מיעוט מראשו, וכדרך שכתב הר"ן הנ"ל. ובשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' ע"ב) הביא ראיה שפסול לשיטת הרא"ש רק בנקטם רוב ראשו, ממה שכתב הרא"ש בתירוצו שיש לומר שהיתה הוו"א לומר שניטלה התיומת הוא יותר הדר מנקטם ראשו. ואם נקטם ראשו לאו ברובו מיירי, מה ההוו"א לומר כן. ע"ש. ובאמת שלענ"ד מדברי הטור (סי' תרמ"ה) מוכח שהבין כן בדעת אביו הרא"ש, דז"ל הטור: "וא"א הרא"ש ז"ל פי' דברוב קטימת העלין העליונים מיפסיל". ונראה דר"ל בקטימת ב' עלים העליונים כשנקטמו ברובם. וכ"כ המאמ"ר (סק"ח) והזרע אמת (שם ד"ה וכזה).♦
ט.
הבנה מחודשת של הב"י בדעת הרא"ש והטור והנלע"ד שגם הוא לא נקט כהבנה זו למעשה
והב"י כתב ע"ד הטור: לכן תפס עיקר דבריו האחרונים דבנקטם לא מיפסל אלא בקטימת שני העלין וסובר רבינו דודאי בקטימת רובן פסול דבכל מקום רובו ככולו וכמו שכתב בנפרצו עליו או יבשו דברוב עליו סגי. ואפשר לפרש דברי רבינו שכתב להרא"ש דברוב קטימת עלין העליונים מיפסל היינו לומר דעלים העליונים הם שלשה וקאמר דבקטימת רובן דהיינו שנים מהם פסול. עכ"ל. ובאמת שפירושו האחרון של מרן הב"י קצ"ע, שהרי פשט דברי הרא"ש אינם כן, שהרי לא הזכיר בשום מקום דעלים העליונים הם ג' ורק בקטימת ב' מהם פסול. וכ"כ להקשות המאמ"ר (סק"ז). ויש לאל ידי להוסיף עוד, שמדקדוק הלשון נראה יותר כפירוש הראשון, שהרי לשון 'רוב' שכתב הטור לא קאי על מספר העלים אלא על הקטימה. ואם היה רוצה לומר כמו ההבנה השנייה של מרן הב"י, היה לו לכתוב בלשון 'קטימת רוב העלים העליונים'. והזרע אמת (שם ד"ה אמנם) כתב לדחות את הבנת הב"י השנית בטור מטעם אחר. ולענ"ד אחר נשיקת עפר קודשו יש להשיב ע"ד. ואכמ"ל. ובזרע אמת (שם) כתב שכיון שמרן הב"י כתב דרך זו רק בדרך אפשר, מוכח דליה לא ס"ל כדרך זו. ע"ש. וע"ע בנהר שלום (סק"ג) שכתב כדברי הזרע אמת.וביותר הוכיח כן המאמ"ר (סק"ח) מגוף דברי מרן בב"י שם, שאחר שהביא מרן את ב' ההבנות בדעת הטור, הביא את דברי הר"ן והמ"מ (המובאים לעיל) כתב מרן: ומשמע מדבריו דאפילו בקטימת עלה אחד מהאמצעיים מיקרי נקטם ראשו ושלא כדברי הרא"ש והתוספות שכתבו דבעינן שני עלין ואפשר ליישב דלא פליגי אלא יש לולבים שהם כלים בשני עלין באמצע ובהו איירו התוספות והרא"ש ויש לולבים בשלשה עלין באמצע ובהו איירי הרב המגיד דכיון שהעלין העליונים הם שלשה האמצעי שבהם לבדו הוא הנקרא ראש הלולב. עכ"ל. ומכאן הוכיח המאמ"ר דמרן ס"ל כפירוש הראשון שכתב, שהרי לפי הפירוש השני הרא"ש דיבר על לולב בעל ג' עלים עליונים, ופסל רק בנקטמו ב' ממנו, וא"כ בודאי שפליג ע"ד הר"ן. אלא על כרחך לומר שמרן לא ס"ל אלא כפירוש הראשון.
♦
י.
הבנת הביכורי יעקב בדעת הש"ע והנלע"ד בדחיית הבנה זו
אלא שמרן בש"ע (סי' תרמ"ה סעי' ו') בדין נקטם ראשו כתב בזה"ל: נקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, פסול. עכ"ל. והרמ"א הוסיף הגה: ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה, פסול וכו'. ע"כ. ונראה שדברי הרמ"א הם הם דברי הר"ן או המ"מ [ונ"מ בשיעור הקיטום הפוסל]. ולכל זה נקדים שהט"ז (סק"ו) הבין שהרמ"א פליג על מרן הש"ע, אך הקשה לשאול ע"ד, שא"כ למה לא כתב הרמ"א לשון 'וי"א'. והאחרונים כולם נקבצו באו להבין את דברי הש"ע והרמ"א על בוריים כמאן סבירא להו. וכתב הביכורי יעקב (סקט"ז) שאפשר שמרן איירי בלולב הכלה בג' עלין, ופוסל רק בנקטמו העלים שבצדדים, אך אמצעי שלם. והרמ"א תנא תוספתאה בא לומר שאם נקטם האמצעי, אפילו הוא לבדו, יעשה לכם פסול. ע"כ. אלא שלענ"ד המעיין בזה יראה שדחק את דעת הש"ע בשביל ליישב את קושיית הט"ז על הרמ"א. דלא מצאנו כהסבר זה בב"י, שלולב הכלה בג' עלים נפסל בקטימת רובם, אך אמצעי עדיף ליה דפוסל לבדו.♦
יא.
הבנת הפמ"ג והבית דוד בש"ע ודחיית הפוסקים לדבריהם
ועינא דשפיר חזי בפמ"ג (משב"ז סק"ו), שכתב שאפשר לפרש שמרן והרמ"א לא פליגי - דמרן איירי בלולב הכלה בג' עלים עליונים, ולכן בעינן קטימת רובם. אך הרמ"א מיירי בעלה א' עליון, וממילא הוא ראש הלולב, ואם נקטם פסול. ע"ש. אלא שבעוניי לא הבנתי תירוץ זה, דלולב הכלה בעלה א' היינו לולב הכלה בג' עלים, דמציאות לולב הכלה בג' עלים היא שגדל עלה אמצעי ומשני צדדיו גדלו ב' עלי לולב, וכן הוא בגדל בעלה א'. אך אחר העיון מצאתי לרב בית דוד (סי' תמ"ו) שפירש כמ"ש הפמ"ג, אלא שמבין דבריו מובן שלולב הגדל בג' עלים היינו שכל הג' עלים יוצאים מאותו מקום בסוף השדרה. ולולב הגדל בעלה א' הוא שכלה הלולב בעלה א' עליון ותחתיו מעט יוצאים ב' עלים, אחד מימין לו ואחד משמאל. ע"ש. ומלבד שאינני יודע אם קיים במציאות לולב הכלה בג' עלים היוצאים מאותו מקום בסוף השדרה, בר מן דין, מדברי הב"י מוכח שלא בזאת המציאות איירי, דאל"כ היה לו לבית יוסף ליישב כך את דברי התוספות והר"ן, ולא היה צריך לומר שהם דיברו בלולב הכלה בב' עלים והר"ן דיבר בכלה בג' עלים. ודו"ק. וזיכני ה' וראיתי בבה"ל (סוד"ה רב העלים העליונים) שנראה מדבריו שהעיר כמ"ש בס"ד. וששתי שזכיתי לכיון לדב"ק. וכל זה לבד ממה שכתב הרב זרע אמת (ח"ג סי' ע"ב ד"ה וגם הלום) לדחות את דברי הרב בית דוד. ע"ש.♦
יב.
הבנת הגר"א בדברי מרן והדוחק שיש בדבריו לענ"ד
והגר"א (בביאורו לסעי' ו') הבין שדעת מרן הש"ע כתירוץ הראשון של התוספות והרא"ש, שרק בנקטמו רוב עליו העליונים פסול. ואע"פ שהרא"ש כתב שתירוץ זה דחוק, מ"מ למרן היו דחוקים יותר ב' התירוצים האחרונים של התוספות והרא"ש. עכת"ד בעניין זה. ובאמת שלשון הש"ע בעניין זה מורה כך, שהרי לשון זו היא ממש כלשון התוספות. איברא דהא תברא, שמרן הב"י לא הביא כלל את דברי התוספות בעניין זה בב"י, וכל מה שהביא משמם לא הביא אלא בתירוצם שעל פיו אין הפסול אלא בב' עלים אמצעיים עליונים היוצאים מן השדרה. ולכן נלע"ד דקצת דחוק לומר שכ"ד מרן הש"ע.♦
יג.
הבנת המאמ"ר והנה"ש בדברי מרן ושיש לקבל הבנה זו למרות הדוחק שבה
ולחביבות דברי המאמ"ר ודיוקם [אשר בכל אתר נחית לעיין טובא בדברי מרן הב"י ולסלק כל נפתול ועיקש (וע"ע בהקדמתו למאמ"ר), ודבריו מדוייקים ומדוקדקים להפליא], אביא אשר כתב (בסק"ח) בזה, וז"ל קודשו: אמנם ממה ששינה את טעמו כאן בש"ע וכתב שנקטמו רוב העלין ולא כתב שנקטמו העליונים ברוב משמע קצת שדעתו כפי' השני וכו' ומ"מ נלפק"ד שאין לנו בזה הכרח עצום שכבר אפשר לפרש דבריו ע"פ פי' הראשון ושמ"ש שנקטמו רוב העלין ר"ל שנקטמו העלין העליונים ברוב ארכם כדי להסכים דבריו בש"ע עם דבריו שבב"י. עכ"ל. והנה שפתיו ברור מיללו שפשט דברי מרן בש"ע הוא כפירוש השני שפירש בדעת הרא"ש, דאיירי בשנגמר הלולב בג' עלים, ובקטימת ב' מהם נפסל. אלא שא"כ דבריו יהיו סותרים למ"ש בב"י, שנראה מדבריו שלא הסכים כפי' זה בדברי הרא"ש, כמ"ש בס"ד לעיל. לכן אף שידע המאמ"ר שנדחק בלשון מרן בש"ע, כתב דיש לומר שמרן איירי כפי' הראשון בדעת הרא"ש, שאיירי שהלולב נגמר בב' עלים, ואם נקטמו שניהם, דווקא ברוב אורכם נפסל הלולב. ולא עוד אלא שעפ"ז כתב (בסק"ט) שיש ליישב את קושיית הט"ז [אף שלדידיה לא קשיא כלל, ע"ש בפנים, וע"ע משנ"ב (סי' קמ"ג סקכ"א) ובספר הליכו"ע (ח"ג עמ' קכ"ב בהערה). ודו"ק. ולענ"ד יש להוכיח כן ממקומות רבים שהרמ"א פליג על מרן בלא לכתוב 'וי"א'. ויש אצלי אריכות קצת בזה במק"א ואכמ"ל.] שבאמת הרמ"א שפוסק כדברי הר"ן לא פליג ע"ד מרן, דיש ליישב דברי התוספות והרא"ש עם דברי הר"ן, כמ"ש בב"י (והבאנו יישוב זה לעיל בס"ד). וכ"כ הנהר שלום (סק"ג) לפרש בדברי מרן הב"י. אך הוא לא ראה בזה דוחק, ודברי המאמ"ר מחוורים, דאע"פ שהלשון דחוק מעט, כך צריך לפרש את דברי מרן.♦
יד.
אע"פ שנראה עיקר כהבנת המאמ"ר לענ"ד ראוי להחמיר כהבנת הגר"א
אך מכיון שתירוץ המאמ"ר דחוק הוא קצת בלשון הש"ע, וכמ"ש בס"ד לעיל, נראה שלחומרא יש לחוש גם לדברי הגר"א בהבנת מרן הש"ע, ולפסול לכתחילה לולב שנקטמו רוב עליו בראשיהם. דאפשר שאע"פ שבב"י לא הביא לדברי התוספות הנ"ל, מ"מ בש"ע הדר הוא לכל חסידיו [ואף שאין זה קל לומר דבר זה, מ"מ נלע"ד דהיכא שאין דעת הש"ע ברורה יש לומר כן לחומרא]. אך גם בזה אין להחמיר הרבה, דאחרי ככלות הכל באמת שתירוץ זה דחוק בלשון המשנה, וכמ"ש הרא"ש והר"ן (הבאתי דבריהם בס"ד לעיל אות ה').♦
טו.
דעת מרן והרמ"א בשיעור הפסול בנקטם העלה האמצעי
אך בקטנותי לא ברירא לי כ"כ כיצד יהיה הדין נוטה לדעת מרן בנקטם העלה האמצעי, אם פסול רק בנקטם רובו, דבכל מקום רובו ככולו, או שמא כיון דעיקר הדעה שהפסול בעלה העליון היא דעת הר"ן, הפוסל בכל שהוא, גם לדעת מרן יהיה הדין כן. ויותר נלע"ד דלא פוסל אלא בנקטם רובו, דכל מה שכתב שהרא"ש יסכים לדברי הר"ן אינו בשיעור הקטימה, אלא במקום העלה הנקרא ראש הלולב. וא"כ, כיון שדברינו אמורים בזה שהנראה יותר שמרן פסק כדברי הרא"ש, א"כ גם בעלה האמצעי י"ל שלא פסל אלא בנקטם רובו. אלא שכ"ז לדעת מרן, אך לדעת הרמ"א אין הכרע אם נקטם העלה האמצעי פסול בכל שהוא או ברובו. ומדברי המ"ב (ססקכ"ח) נראה שהוא הבין שהרמ"א פוסל בכל שהוא. וכתב שכ"נ דעת הגר"א. אך בשעה"צ (סקכ"ח) כתב דבמקום הדחק מקילים בזה.אחר הדברים האלה יש לומר שלספרדים דאזלי בתר שיפולי גלימתיה דמרן, אם הלולב נגמר בב' עלים היוצאים מן השדרה, אינו פסול אלא בנקטמו שניהם ברובם [שכך נראה יותר בדעת מרן בש"ע וכמ"ש המאמ"ר והנהר שלום. ולבר מן דין יש לצרף עוד את דעת הראב"ד שלא נפסל אלא בנקטמה השדרה, ואת דעת העיטור שלא נפסל אלא בקטימת כל ג' העלים עד השדרה. וכ"פ בזרע אמת (ח"ג סי' ע"ב)]. ואם נקטמו רוב ראשי עלי הלולב, נראה שגם בזה יש להחמיר (וכמ"ש בס"ד לעיל אות י"ד). ואם נגמר הלולב בג' עלים, ממילא רק העלה העליון הוי ראש הלולב ופסול בנקטם ברובו. וכן נראה להלכה לבני אשכנז, אלא שלדידהו בכלה הלולב בג' עלים אין להכשיר בנקטם אפי' כל שהוא, אם לא במקום הדחק. והלענ"ד כתבתי. וה' יתברך יצילנו משגיאות.
♦ ♦ ♦