בחיוב אכילה לר"א ולחכמים
סוכה כ"ז. רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד מ"ט דר"א תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אפילו לילי יו"ט ראשון נמי אריו"ח משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות.הנה לכאורה עיקר מצוות סוכה היא בדירה בסוכה, וכמבו' כל שבעת הימים אוכל ושותה ודר בסוכה, אלא דאכילה ושינה אסורים חוץ לדירה, דהוו מעשה דירה. ומהא דחייב לדור בסוכה, מחוייב דשם יאכל וישן[1]. משא"כ שאר הזמן, דאין בכלל חיובו לדור בסוכה לקבוע הוייתו שם בכל שעה. אמנם אין עיקר האכילה והשינה בסוכה עצמות הדיורין בסוכה, אלא הוא ביטוי למעשה דירה. והעיקר הוא במה דהתם הוי דירתו. ולהכי ס"ל לחכ' דאין מצוות אכילה בסוכה, דמה"ת להאי מצוה[2]. אמנם לר"א יליף מקרא דאיכא חיוב אכילה מדינא דכעין תדורו, ולכאו' לדידיה הוא חיוב לעשות מעשה דירה דאכילה בסוכה בכל יום ולילה. וצ"ל דאכילה כשיעור הוא יותר מעשה דירה משינה, ובע"כ חייב באכילה ולא בשינה[3].
ואליבא דחכ' דוקא בלילה הראשונה איכא חיוב לאכול בסוכה, וכדילפי לה ט"ו ט"ו מחג המצות. וצל"ע אי הוי כדין אכילה כל ז' דר"א, דנתבאר דלכאו' הוא בעיקר מעשה הדיורין בסוכה, ולחכ' הוי דין בלילה הראשון[4]. וילפי ממצה, דכמו דיש מצוה לאכול מצה בלילה הראשון, כך יש מצוה בסוכה בלילה הראשון[5]. ועי' בל' הר"ח 'אף בחג הסוכות ישיבה כעין דירה באכילה בסוכה'. או דלעולם הוי דין מסוים באכילה גרידא, כמו במצה. ומה דבעי סוכה, לכאו' בפשטות אי"ז רק משום דאכילה בעי סוכה, דא"כ אי"ז היקש למצה, דבמצה יש לאכול דוקא מצה, משא"כ הכא הוי דין אכילה בעלמא. אלא דכמו דשם יש לאכול מצה, ה"נ הכא יש לאכול בסוכה. ולכאו' אף לפי"ז עיקר הדין דסוכה אי"ז גזה"כ בעלמא בסוכה, אלא משום דאכילה בסוכה הוי דיורין בסוכה ויש לדור בסוכה, אך אין עיקר שם המצוה בהסוכה אלא באכילה בסוכה. ותו נראה דאין הצדדים רחוקים זמ"ז, אך מ"מ יסוד הנידון קיים אי הוי תחילת הדין במצוות סוכה או בדין אכילה. ולר"א לכאו' הוא דין בסוכה.
♦
ב.
בדין תשלומין לר"א
והנה במתני' שם תנן ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג ובגמ' פריך והאר"א ארבע עשרה סעודות חייב כו' אמר בירא א"ר אמי חזר בו רבי אליעזר. והראשונים כתבו דפריך מ"ט בעי תשלומין דוקא במי שלא אכל בלילה הראשון, ולא בעי תשלומין בכל הי"ד סעודות. ולזה קאמר דחזר בו ר"א. אמנם ברש"י ותוס' מבו' דפריך דהיאך משלים ביו"ט אחרון של חג, דהא ליכא סוכה[6]. ולזה משני דהדר בו ר"א, ופרש"י דאי"צ לאכול י"ד סעודות אלא סעודה א' בלילה, ולזה מהני תשלומין אף בלא סוכה[7]. וצ"ב מאי שנא אכילה דלילה הראשונה דמהני תשלומין שלא בסוכה מכל י"ד סעודות דע"כ בעי סוכה.והמהרש"ל כתב דאכילה דט"ו לא בעיא סוכה דהא ילפי לה ממצה, ותו מהני להשלימה אף שלא בסוכה. משא"כ י"ד סעודות דר"א, דהוי דין בסוכה דיקא, דתו לזה לא שייך להשלימה שלא בסוכה. והמהרש"א כתב דה"נ לילה הראשון הא הוי דין אכילה בסוכה, ואעפ"כ מהני תשלומין. ובהכרח כתב דמשני דאית ליה תשלומין לאכילה בלילה ראשון, כמו דיש תשלומין בקרבנות. משא"כ לכל החג, דלא אשכחן תשלומין.
ובתוס' כתבו דלעולם ר"א ס"ל דאיכא דין בי"ד סעודות, ורק קאמר דמשלים למניין י"ד אף ביו"ט אחרון. ופריך דליכא סוכה ומשני דהדר בו ר"א, ואי"צ בהאי אכילה דוקא סוכה. והיינו דתשלומין שייך בזה שלא בסוכה.
ולכאו' מסברא היה נראה דלא שייך כלל עניין תשלומין ביו"ט אחרון אא"כ הוי דין אכילה בעלמא, ומה שאוכל בסוכה הוא רק דין בפנ"ע מצד הדין הכללי דבסוכות יש לאכול בסוכה. אמנם לכאו' צד זה רחוק, ובהכרח דאעפ"כ שייך תשלומין באכילה. ובזה ס"ל למהרש"ל דמ"מ חלוק דין אכילה דר"א מדין י"ד סעודות, דהוי עיקר הדין במעשה דיור בסוכה, דלא שייך תשלומין מלילה ראשון, דהוי עיקר הדין באכילה דיש בזה תשלומין. ותוס' ומהרש"א נקטו דלא שייך[8]. ומסברא צל"ע בזה היטב. ועי' אי בהכרח דס"ל דלר"א הוי גילוי מילתא בעלמא לחיוב סעודה בסוכות, ואין עיקר הדין בסוכה, ולהכי שייך בזה עניין תשלומין בכהאי אכילה [ועי' תוס' הרא"ש ותוס' הרי"ד]. וצל"ע[9].
ויל"ע מנ"ל דלר"א ליכא ג"כ דין אכילה בלילה הראשון, זולת הדין די"ד סעודות. ונפק"מ בזה דשייך בזה דין תשלומין. ובפרט לסברת המהרש"ל דב' גדרי דיני אכילה נינהו, דשפיר י"ל דאית ליה בלילה הראשון לתרוייהו. ואפשר דס"ל דאי אית ליה ילפותא דט"ו ט"ו תו נמעט מיניה ג"כ לדין אכילה דכל י"ד[10]. אך לכאו' כל דנימא דהם ב' גדרי דיני אכילה, מה"ת לן לומר דממעט ט"ו ט"ו לדין זה. וצל"ע.
♦
ג.
בדיני האכילה
והנה בשיעור אכילה בלילה ראשון נח' הראשונים. דתוס' הביאו מהירושלמי דהיינו בכזית פת כמצה, דדינה באכילת כזית פת. וכ"כ הרמב"ם. אמנם הר"ן כתב מעיקרא דנראה דשיעורה ביותר מכביצה, כקביעות אכילה דסוכה כל ז', אך כתב די"א דכיון דילפינן ממצה, שיעורה בכזית. אלא דהוסיף הר"ן דכיון דקבעו חובה, הוי אכילה חשובה ובעיא סוכה. ולכאו' בפשטות עיקר האי מילתא תליא בהנ"ל. דאי הוי עיקר הדין בדיורין בסוכה, תו מה"ת לשיעור כזית בזה, ומה שייך לדין דאכילה דמצה הוי בכזית. אך אי הוי דין באכילה, ורק דשם הדין הוא באכילה בסוכה, תו שפיר ליסגי בכזית, כדין אכילה דהתם. אלא דנתבאר דעיקר הדין הוא בקיום להמצוה בסוכה, וכל דאי"ז דירה ולא בעיא סוכה, ליכא קיום דסוכה בזה[11]. ונראה דלזה כתב הר"ן דמ"מ כיון דקבוע האי אכילה מה"ת בעי סוכה. ולא ר"ל דתו להכי יש דין בפנ"ע דהאי מצות אכילה בעיא סוכה, אלא דתו הוי מעיקר דין האי אכילה לאוכלה בסוכה, וכנ"ל. אך מ"מ י"ל דמאן דס"ל דבעי כביצה ג"כ ס"ל דהוי דין באכילה, ואעפ"כ ל"ח קיום דין בסוכה בלא שיעור. ויל"ע.ובמשנ"ב מבו' דיש לאכול בכא"פ, וי"א דאי הוי דין בדיורין בסוכה אי"צ בכא"פ. ואינו מוכרח.
ועי' בפוסקים דדנו אי בעינן באכילה דפת בלילה הראשונה שלא יוסיף בה עוד דברים, דלא ליתי טעם דרשות ולבטל טעם דמצוה. ולכאו' כ"ז יתכן אי הוי דין דאכילה, משא"כ אי הוי דין בקביעות בסוכה, תו הרי בכל הנאכל עם הפת ג"כ יש קיום דהדירה בסוכה, וחייב בסוכה מדין אכילה בסוכה כדעלמא, ואינו מגרע כלל. ובפמ"ג הפליג דלא ליהוי עשירה, דומיא דלחם עוני. וצ"ב, דאי"צ לאכול מצה והסבה כו' ומה"ת לכ"ז. ואף דבתו"כ ממעט דאי"צ מצה, כ"ז בכלל האי מיעוטא. ועי' דיש דר"ל דניבעי לכם, וג"ז צ"ב. ועכ"פ אי הוי דין בסוכה ולא בעיקר האכילה ודאי, לא שייך כ"ז. ובסוכה עצמה קיי"ל דאי"צ לכם.
והראשונים הביאו מהירושלמי דמספק"ל אי יש להימנע מאכילה בערב סוכות, דליהוי אכילה לתיאבון כמצה. ולכאו' ג"ז נוטה לדין אכילה, דבעיקר מעשה קביעות בסוכה מה"ת דניבעי למעליותא דתיאבון. ועי', אכן הריטב"א הביא דעות דבעי שינה בסוכה בליל א'. ולכאו' הוא בהכרח דין בדיורין בסוכה ולא באכילה. ובלקט יושר כתב דמהרא"י לא ישן בערב סוכות מה"ט דליהוי לתיאבון. ומבו' בהכרח דיש עניין תיאבון אף בדיורין בסוכה, ודלא כהנ"ל[12].
ואליבא דר"א דבעי י"ד סעודות בחג, לכאו' ודאי בעי אכילה דיותר מכביצה כדעלמא, דבזה הוי אכילת קבע דבעי סוכה, דמה"ת לדין כזית דלא שייך לדיני אכילה דכה"ת כולה. אא"כ נימא דהוי גילוי מילתא בעלמא לדין אכילה. וצ"ב.
ועי' בתוס', דבשכח יעו"י ביו"ט אין חוזר, ובלילה ראשון חוזר. והיינו דדין אכילה בלילה הראשון הוי מדיני היו"ט. ועי' אי ה"נ לר"א חוזר כל ז' משום חיוב אכילת י"ד סעודות [אי חייב בפת].
ולכאו' למ"ש המשנ"ב לדון דיש קיום דין אכילה כל ז' כמו במצה כל ז', צל"ע, דא"כ ליהוי קיום באכילה בכזית כל ז'. ולכאו' אף דאין חיוב בסוכה. ובזה לא שייכא סברת הר"ן דחשיב, כל דאי"ז אכילה המחוייבת. ושמא אה"נ איכא, ורק דיכול לאכול שלא בסוכה כזית, כיון דבזה אין מקיים מצוה ולא חשיב. ואף בלילה הראשון יכול לאכול כזית שלא בסוכה, כל שאין מקיים בזה למצות אכילה. ועי' בל' הטור דיש איסור, ובב"י נתקשה ועי' בב"ח. ועכ"פ שלא כקיום מצוה זו ודאי אי"צ סוכה, ולא אשכחן חילוק באכילת עראי בין ליל א' לכל הלילות. ועי' בזה. ונפק"מ דאי אכילת עראי אינה אוסרת לסוכה, י"ל דהאי אכילה דכזית פת תאסור לסוכה. ועי' באכילה דלילה ראשון ודאי אוסר בכזית.
♦
ד.
ירדו גשמים
ובראשונים נחלקו היכי דירדו גשמים, דבעלמא פטור מסוכה מדין מצטער, אי ה"נ פטור מאכילה בלילה הראשון או לאו, דכיון דילפינן לה ממצה, תו חייב לאכול בסוכה אפילו בכה"ג.והנה בעיקר דין מצטער נראה דאיכא תרתי – חדא, היכי דעיקר הישיבה בסוכה הוי בצער, דתו הוי גריעותא בעיקר הישיבה בסוכה. ותו דההיכ"ת לבוא לסוכה הוי בצער, ובזה הוי דין פטור, כיון דהוא מצטער. ואי"ז דין פטור בעלמא כחומש מנכסיו וכדו', אלא דכיון דיסוד המצוה הוא במה דהויא דירתו, ולהכי מחוייב לאכול בסוכה, תו מה דהויא דירתו אי"ז מחייב להצטער לבוא לשם. ולכאו' יש לדון בלילה הראשון בתרויהו אי פטור או לאו.
ומסברא היה נראה דבהדין דאי"צ להצטער לבוא לסוכה, שפיר י"ל דבלילה הראשון שפיר חייב בזה לכו"ע, דכיון דכל שיבוא הרי ידור בסוכה, הרי הוא מחוייב בזה. אבל בהדין שאין לו לישב בצער בסוכה צל"ע במה דלילה הראשון יהיה חלוק בזה. ובראשונים דמשתעו גבי ירידת גשמים מבו' דס"ל דיש דין אכילה בסוכה אף היכי דמצטער בעיקר הישיבה בסוכה. וצל"ע בזה[13].
ולכאו' אי יסוד הדין הוא בדיורין בסוכה, צל"ע במה דחשיב מעשה דיור בסוכה כל כמה דמצטער[14]. אך אף אי הוי דין באכילה, כל דבעי לאכול בסוכה ולא בבית, בהכרח דהוי דין לעשות כן בסוכה. וכל שהוא בצער ואינו דרך דירה, מ"ט מהני. ויתכן דמעט עניין דירה יש בזה. ותו ס"ל דאף דבעלמא אין לעשות כן, ואף אין קיום מצוה בזה, מ"מ להדין דלילה הראשונה מהני[15]. ותו יתכן דתליא בהנ"ל, דאי כל הדין הוא בקביעת הדיור בסוכה, יותר קשה לומר דיש דין בלילה הראשון. משא"כ אי עיקר הדין הוי באכילה בסוכה. ואכתי צל"ע בזה.
ומקשים להמשנ"ב דיש דין באכילה כל ז', דתו יאכל בסוכה לקיום דין זה. ויש ליישב. וכה"ג עי' לר"א אי להי"ד סעודות יכול לקיים בכה"ג. ולהפשטות דלר"א בודאי עיקר הדין הוא בהדיור בסוכה, לא שייך לקיים לזה, וכנ"ל.
♦
ה.
נפק"מ בזה
ובשם הגר"ח איתא דנפק"מ בכ"ז לדין מצווה הבאה בעבירה, דלא שייך אי הוי היכ"ת בעלמא. ותו אי גזל פת ואכלה, אי הוי עיקר הדין באכילה שפיר גרע, והוי מצהב"ע. משא"כ אי הוי היכ"ת בעלמא להדיורין בסוכה. וכן נקט דנפק"מ באכל בלא כוונה, דהר"ן כתב גבי מצה דיצא יד"ח שכן נהנה. ותו הכא תליא בהא, דאי עיקר המצוה באכילה מהני לזה סברא דשכן נהנה. משא"כ אי הוי בעיקר הדיורין בסוכה. ובבה"ל מבו' דה"נ אמרינן שכן נהנה[16].ועי' אי ברכת לישב בלילה הראשון הוי ג"כ על מצוות אכילה זו או לאו. ונפק"מ באכל מעיקרא שלא לשם מצוה זו, או אי מברך על הישיבה גרידא ולא היה דעתו לאכול אי חוזר ואוכל. ובפשטות לא נזכר דנתקן כברכה לזה. ועי'. וע"ע דאי הוי דין באכילה אי מהני לזה עניין נוסח הברכה דלישב בסוכה. ואכן אי הוי מצוות דיור בסוכה שפיר מהני. וי"ל דלפי"ז ג"כ לא תיקנו נוסח ברכה, כיון דבלא"ה יש ברכה בעיקר הדיור בסוכה. וכעי"ז כתב במטה אפרים, יעו"ש. וע"ע בזה. [וברבינו מנוח פ"ו ה"ז נראה דהברכה הויא ג"כ ע"ז, יעוש"ה.]
ובמטה אפרים נקט דהוי ברכה ע"ז. והק' נימא יאכל ב' - א' להמוציא וא' למצוה, דאין עושין חבילות חבילות. ולכאו' אי הוי מצוות אכילה הוא קשה ביותר, דב' מצוות נינהו. אך אף אי שייך זל"ז יש להקשות כן. ועיי"ש במ"ש דמ"מ שייך זל"ז. ונראה דלכו"ע א"ש, וכמשנ"ת דודאי בעינן קיום דין בסוכה. וע"ע.
♦ ♦ ♦