הנה בעל החזו"ע זצ"ל[1] האריך לתמוה על דברי מרן החזו"א (או"ח סי' עו סק"ו) בדין מחיצה שאינה עומדת ברוח, דמכשיר החזו"א כל זמן שלא נפסל מדין מחיצה, שאינה מתרחקת ג' טפחים מן הכותל או שאינה כופפתו למטה מעשרה טפחים. ותמה שהוא נגד סתמות כל הפוסקים שכל שהמחיצה מתנדנדת אינה מחיצה, והיא מהתורה הלכה למשה מסיני, דמחיצות מהלל"מ נאמרה, סוכה ה' ב', וכל הלכה למשה מסיני לחומרא, כמבו' בהרבה פוסקים[2].
והנה בעיקר הנחתו דהוי מהתורה משום מחיצות הלל"מ, ואין להקל בשל תורה, צע"ג, דבגמ' שם סוכה ו' ב' איתא דאתאי הלכתא דהלל"מ לגבי גוד ולבוד ודופן עקומה. ולגבי שאר דיני מחיצות לא נתבאר, ויש שהם מהלל"מ ויש שחידשו חז"ל מדעתם. ובגאון יעקב עירובין דל ב' (ד"ה ולר"מ) כתב דאיכא נמי מנין מחיצות וכו' וכן מחיצה רחבה ד' וכל דיני פירצת מחיצות וכו' אלא מקצתיה נקיט. ובספר חדושים ובאורים סוכה שם, כתב וזתו"ד: עוד טובא הלכתות איתנהו במחיצות כגון עומד מרובה וכן כמה מחיצות הוי רה"י וכן פסי ביראות, אלא דלא חשיב להו כי רוכלא ונקט אחדים, ומיהו צורת הפתח וכן לחי למ"ד משום מחיצה לא נתבאר אם הוא הלל"מ או דמסברא קים לחז"ל דפתח אינו כפרוץ וכו'. ע"ש.
ובספר בית השואבה (דפו"י דף ס"ט ע"א ס"ג) הוכיח לדייק מהא דפריך בגמ' סוכה שם. ומשני לגוד ולבוד ודופן עקומה ולא קאמר נמי לשיעור ז' על ז'. על כרחך דלאו הלל"מ הוא אלא מסברא דפחות מזע"ז דירה סרוחה הוי ולא מיקרי דירה, ע"ש דפליג בזה על המבי"ט ודבר שמואל והרמ"ז שכתבו דהוי הלל"מ דמחיצות. וע"ע באחרונים סוכה ו' ב' ובמאור ישראל שם משכ"ב.
ובחזו"א או"ח הל' עירובין (סי' עד סקי"ב) כתב וז"ל: ומיהו יתכן פלוגתת אמוראים בהבנת דעת שקדמם אף שעיקרו הללמ"מ ואף בהלכה נאמרה עיקרא גדרי רה"י, דהיינו יחוד המקום מוגדר ומוקף, ואחרי שהוא ענין שכלי להגדירו, קבל כל שכל את חלקו בשעת נתינת התורה, והן הן דין התורה, ואף שנאמרה למשה מסיני הכרעה ונשכח, ונעשה הדין ע"פ השופט שבדור, אין קפידא בזה, שגם דעתו קבל בשעת נתינת התורה. ע"כ. ועוד כתב החזו"א במק"א (בס"ס ק"מ) דמה שכתב הרמב"ם דחשבון קידוש החודש הלל"מ, אין הכוונה שנמסרו פרטותיו של חשבון קידוה"ח בהללמ"ס, אלא נמסר שרשות לחכמים לעשות חשבון קבוע שעל פיו יסדרו השנים וכו', ע"ש (ובד"ה אבל, בריש טור ד').
ובחזו"א או"ח סי' יג מכתב א' (וכ"ה באג' חזו"א ח"ג סי' קעט ובספר שלום יהודה להגר"א פלצינסקי זצ"ל מועד הנמ"ח עמ' ריד) כתב וז"ל: והיה ביד חכמים לחלק את היום מנה"ח עד שקיעת החמה, או מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואף בדאורייתא נתנה התורה לחכמים לקבוע כפי הנאות, אבל כל שקבעו חכמים בזה נקבעה ההלכה על ידם ואין לזוז ממנה, ע"כ. ובסימן לט כתב "אין בהלכה למשה מסיני מחלוקת היינו בהלכה ידועה". וע"ע בגנזים ושו"ת חזו"א ח"ג עמ' שסה אות ב'[3].
ובנד"ד י"ל בפשוטו דהוי מדיני מחיצות שביארו חז"ל ע"פ הסברא. ואפי' אי נימא דהוי הלל"מ [וכן משמע בקרית ספר פט"ז מה' שבת, ואיהו גופיה בפ"ד מסוכה[4] ביאר דמחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה משום ביטול מחיצה דבעינן מחיצות מגיעות לתוך ג' לארץ ומכוונות לסכך והואיל ונעין ונדין לאו הכי הוא ע"ש, וכדברי החזו"א], הרי דין זה אמר רב אחא בר יעקב מדנפשיה דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. והפוסקים מבארים בעיקר דינו מה חידש בדין זה. ואין כאן גדר של ספק בהלל"מ, אלא בדינא דגמרא שנעשה הדין ע"פ השופט שבדור. ואיך שמפרשים הפוסקים, דבריהם נתקבלו בהלל"מ בשעת נתינת התורה כדברי החזו"א הנ"ל. ואין כאן שום גדר ספק בהלל"מ אלא בירור בדינא דחז"ל, דכי היכי שיפרשו דבריו כך מסורת ההלל"מ ניתנה בזה[5].
ועל כן מה שכתב בחזו"ע מהעמק ברכה דהוי הלל"מ וספיקו כאיסור תורה להחמיר, להנ"ל אינו. ומה שהוכיח כן מדין עושה סוכתו בספינה, הנה לא זכה העמק ברכה לראות בזה את דברי רבו, מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, בחידושיו על הר"מ הל' סוכה (ד"ה והנה סוכה) שפירש היטב דין זה, דמדין מחיצות דיבשה קאתי עלה ולא מדין עומד בים או לא, ע"ש. (ובעל עמק ברכה נלב"ע בשנת תש"ב, וספר חי' הגרי"ז על הר"מ נדפס רק בשנת תשכ"ג, למעלה מעשרים שנה לאחר כן, כשנתיים אחר פטירת מרן הגרי"ז זצ"ל).
♦
והנה פלא גדול שהגאון בעל חזו"ע זצ"ל, אישתמיטתיה לכמה וכמה ראשונים ואחרונים, שמשמע מדבריהם להדיא כדברי החזו"א זללה"ה, שעיקר הדין הוא משום שבירת המחיצה, ולא משום התנועה גרידא. ואלו הן: רשב"א, הגהות אשרי, מאירי, ר' יהונתן מלוניל, ספר הנייר, מצות זמניות לר' ישראל מטולטילה, קרית ספר, לבוש, פמ"ג, תוספת שבת. וכמו שהביא בכ"ז אאמו"ר הגאון הגדול שליט"א בהל' חג בחג סוכה עמ' פט. וז"ל:
וי"א שכל שאין בכח הרוח לבטל הכשר המחיצה לגמרי אינה נפסלת בכך, ובמקורות: פמ"ג סי' שס"ג א"א סק"ד כ' ע"ד המג"א הנ"ל [בהע' 13] ובסי' שס"ב [דאינו יכול לעמוד ברו"מ אינה מחיצה] היינו דאי נשיב ביה זיקא מבטל המחיצה, הא לא"ה י"ל דשרי דכשר כמו (ר"ה) צורת הפתח בחבל, ור"ל דמקיפין בחבלים והוי מחיצה אע"פ שהרוח בודאי מנידה קצת. וכעי"ז כ' בתוספת שבת שם או' ט'. [וכן מבואר בקרית ספר שבהע' דלעיל. א"ה - וכ"כ במועדים וזמנים ח"א סי' פד שכבר קדמו לחזו"א בזה המבי"ט בקרית ספר פ"ד מהל' סוכה, ע"ש].
ויסוד גדול לזה בהג"א פ"ק דעירובין שכתב "לחי או מחיצה דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי לא חשיב לחי וה"ה למחיצה", ומשמע שדוקא משום שהמחיצה מתבטלת. ויותר מזה במאירי שם, שכתב צריך שיהא הלחי יכול לעמוד, וכן הדין בכל מחיצה, הא כל שהרוח בא ועוקרתו לשעתו אינה מחיצה, ואם חיברה עד שתעמוד בפני הרוח כשר. משמע שדוקא אם הרוח עוקרתו לשעתו ואין כאן מחיצה.
גם לשון הרשב"א בעבוה"ק שער א' ר"פ ו' "והוא שיהא קבוע שלא יהדפנו הרוח, היה הרוח יכול להדפו אינו לחי" משמע דרק אם הרוח הודפו ומפילו, ולא נפסל בנדנוד קצת.
וכן נקט רבינו החזו"א בסי' ע"ז סק"ו שזהו דוקא באופן שמתבטלת המחיצה, דהיינו שהרוח מניפה בענפים עד שמתרחקים ג"ט זמ"ז ומתבטלות לההיא שעתא. וביאר כן אף דברי המג"א במש"כ מנידו אע"פ שאין מפילו, זהו דוקא כשכופה למטה מי' או מרחיקו ג"ט מהכותל, [ועי"ש שיישב ראיית המשכנ"י הנ"ל, דפסול סוכה העומדת ברו"מ דיבשה היינו שמפילו לגמרי כדקאמר עקיבא היכן סוכתך וראב"י אשמעי' שאפי' רק מנידה עד שמתרחקין ג"ט חשיב אינה עומדת אפי' בשעה שהן נחין ומחיצתן שלימה וז"ב. וא"ש למה נקט אף בזה רוח מצויה דאם מתבטל רק בשאינה מצויה בשעה ששוקט על עמדו כשר].
ולדבריו מתפרשין בפשיטות גם דברי הרשב"א בתשו' ח"ג סי' נ' [שהובא בהע' 13] "כל שתוקע שולי הסדין בארץ או שיהא בענין שלא יהא ניטל ברוח", וכ"מ בלבוש סי' תר"ל שכתב שד"ז של עומדת ברו"מ גבי סדינין שוה לדין של סוכה ע"ג ספינה העומדת ברו"מ דיבשה שנתבאר בס' תרכ"ח, ושם לכו"ע הוא רק באופן שמתבטלת המחיצה. עכ"ל. וע"ע היטב בחדושים ובאורים סוכה (בסופו) סי' ג' סקכ"ב מה שהאריך בפסק מרן החזו"א זללה"ה בזה.
[ומש"כ בספר שושנת יעקב עמ"ס סוכה ח"א עמ' תצו טור ב' דדעת השו"ע ביור"ד סי' שמ"א ס"א כדעת הקרית ספר דמדין ביטול מחיצה קאתי עלה, במחכ"ת אישתמיתטתיה דברי השו"ע בהל' סוכה סי' תר"ל ס"י דביריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשרן בטוב חיישינן זמנין דמנתקי ולאו אדעתיה. ומה שביור"ד שם לא חש י"ל בפשיטות דשם מיירי לזמן קצר מחיצה מסדינין לפני המת, משא"כ בז' ימי סוכות דודאי חיישינן דמנתקי. ובדברי השו"ע לא נתפרש להדיא, כמ"ש החזו"א שסתמו בזה האחרונים ולא פירשו ענין זה].
וכן מצינו כדברי החזו"א בפירוש רבינו יהונתן מלוניל סוכה (עמ' טז טור א' דף יא ב') וז"ל "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שלא יכפוף אותה אינה מחיצה, ובגמרא מוקים לה למתניתין דקתני ואילנות דפנות לה דכשירה באילנות זקנים וכגון דעביד לענפי האילן בהוצא ודפנא שארג אותם כמין אריגה מחיצה" ע"כ. ובספר מצות זמניות לרבינו ישראל מטולטילה בהל' סוכה שער א' עמ' תפח, שכתב וז"ל: וכמו כן כל דופן שיתנועע ברוח הנוהג ויעתק ממקומה לא שמה דופן. וכן בס' הנייר עמ' פ' בהגה"ה כתב וז"ל אין עושין הד' מחיצות מיריעות דילמא נפל דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה. ע"כ. ומשמע מדבריהם דכל החשש שישבר המחיצה ולכן אינה מחיצה.
♦
ב. ג.
ומש"כ להביא נגד החזו"א מהבית מאיר (או"ח סי' תמג אות ב' ד"ה ואולם, ובתשובתו בחכמ"א בינת אדם שער הקבוע סי' ז') דסתימתם של הראשונים עדיפא ליה מפירושם של האחרונים, ע"ש. הנה כבר זכינו ללמוד זאת היטב מדברי מרן החזו"א בשביעית ס"ס ז' (ד"ה טרם), עיי"ש. וכבר הבית מאיר גופא בספרו צלעות הבית (ר"ס י"ג) כתב דמיום עמדו על דעתו נתן שכמו לסבול עול תורה כחמור גרם אבל לא כחמור נושא... כי אם לתור ולדרוש אחר יסוד הדבר וכו', ע"ש. וע"ע באג' חזו"א ח"א סי' ל"א. ובדברי החזו"א בספר דלהלן עמ' רנז ס"ס כח. ובספר שלום יהודה (מועד הנדמ"ח עמ' רמד, וכ"ה בחזו"א שו"ת וחידושים סי' תקג) כתב החזו"א ז"ל במכתבו דמה שנוגע לסברא עלינו להבין את הסברא אחרי ששנינו כל הפרטים של ההלכה וכו', ולכן אין אנו תלמידי הטוש"ע בזה אחרי שאין אנו מבינים אותם, והננו נשארים תלמידי הפוסקים המתירים ע"ש. וע"ע שם בעמ' רמו (ד"ה מש"כ דלדעת). [ובדברינו במק"א בדעת מרן החזו"א בקבלת הוראות מרן השו"ע וחכמי הדורות והבן].♦
והנה בחזו"ע סוכות הביא מש"כ להשיג עליו בשו"ת קנין תורה ח"ד סי' ע' וכתב לדחות דבריו. הנה המעיין שם יראה שהתעלם מהפמ"ג הנ"ל שהביא שם, וכן מעיקר יסודותיו של בעל הקנין תורה שם. והראי' שהביא בסוף מהעושה סוכתו בראש העגלה כשרה, ודחהו בחזו"ע דשם המחיצות חזקות אלא שדבר חיצוני מניעם כל רגע.
הנה אם נימא לשיטתו דהלכה למשה מסיני דכל מחיצה המתנענעת אינה מחיצה, אף שאינה מתרחקת ג"ט או פחות מגובה י"ט, אזי ודאי דגם במחיצות חזקות המתנענעות בכל רגע לא הוי מחיצה, דמה לי דהמחיצות נעות מחמת עצמן או מחמת דבר אחר המניען, וכשם שהרוח מניעתן כך העגלה מניעתן. ואין הבדל בין שהמחיצות נעות לצדדים או ללמעלה או קדימה ואחורה. ובכל כה"ג הוי בכלל ההלכה למשה מסיני דמחיצות הנעות אינה מחיצה. ועל כרחך דמה דנקטו בגמ' סוכה כד ב' מחיצה שאינה עומדת ברוח אינה מחיצה, היינו בנפסלת מדין מחיצה בריחוק ג"ט או יורדת בגובה תחת לי' טפחים, ולא בעומדת ברוח אלא שמתנענעת על מקומה. וכלשון החזו"א דאין תנועה פוסלת בשום מחיצה אלא בתנועה ששוברת לשעתה את המחיצה.
ואמינא להביא ראיה להוכיח עוד נגד ההנחה הזאת, שעצם מחיצה הנדה במקומה הוי פסול, אפילו אם היא קיימת על מקומה. דהנה בדין עשיית מחיצה בבעלי חיים, דקי"ל דבבהמה בעי לקשור שמא תברח או תמות ותכווץ, ובבנ"א סגי בעומדין שם, ואכמ"ל בפרטי הדינים (ועשו"ת בנין עולם להגרי"א חבר ז"ל סי' יג). ומ"מ לא נשמע דאיכא גריעותא בעצם זה שהבעלי חיים ובנ"א העומדים על מקומם פשיטא שנעים על מקומם, ואין בידם לעמוד זמן רב על מקומם בלי תנועה. ולמה לא פסלינן משום דין מחיצה הנעה אינה מחיצה. וא"ת דבעי דוקא מחיצה הנעה מחמת הרוח ולא מחמת דבר אחר, א"ל שחר, דאי ההנחה היא שהתנועה פוסלת במחיצה, ודאי שלא איכפ"ל אם מחמת רוח מצויה נעה, או שטבע המחיצה לנוע, או שמניעים אותה מחמת דבר אחר, כסוכה בראש העגלה, דמחיצה הנעה אינה מחיצה. ומדחזינן שלא איכפ"ל בבעלי חיים משום תנועה גרידא, על כרחך דדין מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה מיירי בתנועה השוברת המחיצה ודייקא.
♦
ד. ה.
ומה דרצה להסתייע ביחו"ד מהגמ' שם דף כ"ד ב' דפריך מהעושה סוכתו בין האילנות דלא משני בגמ' בענפים קשים שאינם נכפפים או מתרחקים ג' טפחים אלא דעביד להו בהוצא ודפנא, וע"כ דבעצם התנדנדותם פסול דאינה מחיצה.הנה יש להעיר דבשלמא אם היה דיוק מסוגיא במק"א, היה אולי מקום לדייק כן, אבל כשכאן עיקר הסוגיא לכל דין זה של מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה בודאי אין להקשות על מרן החזו"א ז"ל בזה. וכי נימא איזה הו"א דאם היה הכרח לפרש כן בגמ' היה מתעלם מזאת מרן החזו"א זללה"ה, כשכל דברי הגמ' לפניו בעומק העיון לחדש כן מדנפשיה. ומרן ז"ל כתבו בסוגיא בדוכתיה בטוטו"ד ולא דרך אגב במק"א. וכל הרגילים בתורת מרן ז"ל יודעים דלשוא ייחשב להעיר כן על דבריו.
ונחזי אנן בגמ', דאדרבה מהא דפריך בגמ' והא קאזיל [האילנות מתנענעים] ומשני בקשין, ופריך והאיכא נופו ומשני דעביד ליה בהוצא ודפנא, ופרש"י אורג הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח. הנה חדא אף בקשין מצוי שהאילנות מתנענעים עדיין תדיר ברוח פורתא לכאן ולכאן. ועל כרחך דהתנועה לא מגרע מידי כשיודעים שלא מתרחקים בכלשהו מג' טפחים בין זה לזה. ועוד, בענפים דאמרו בגמ' דאורג הענפים זה עם זה, אזי על כרחך שהענפים ארוכים שיכול לארגם זב"ז, ובודאי בענפים אלו מצוי שיתנענעו רחוק מג"ט בין זה לזה או פחות מעשרה. ואין לתת הדבר לשיעורים בענפים אם בכחם להתכופף או להתרחק ג"ט בין זל"ז או לא, שדרכם להתנועע הרבה, אלא בעביד בהוצא ודפנא שאז ברור שלא יתרחקו. (וכן יש להשיב ע"ד המוע"ז שם בד"ה ומסתימת). ואין כאן שם דיוק לסתור את דברי מרן החזו"א זללה"ה. וכל דברי החזו"ע צע"ג.
וכן מה שתמה בברכת אברהם (ארלנגר, סוכה כג א' סקי"ח) דלפי"ז מה סלקא דעתין בגמ' כד ב' שגוף האילן יזוז עד ג' טפחים ומשני בקשין, וכי האילן ינוע ג' טפחים ע"ש. ובמחכ"ת לק"מ, דהרי מיירי דהאילנות דפנות ע"י לבוד ג' טפחים בין א' לשני, ובקל בנדנוד הרוח לצאת מג' טפחים בכלשהו. [וכלשון החזו"א דהיינו דוקא כשהרוח מפזר באופן שהם מתרחקים ג' טפחים זה מזה]. ומשני בקשים, שברוח מצויה בודאי לא ינוע עד שיצאו מג' טפחים זמ"ז.
♦
ו.
ודאתינא להכי, אף במה שהביא בחזו"ע מהמשכנות יעקב (או"ח סי' קכג דף קנא) דלא כהחזו"א שהפסול בהתנדנדות גרידא. הנה המעיין שם בסוף טור א' יראה שרצה להכריח כן מהגמ' דהוי ליה לשנויי דמיירי שענפיו מרובים ותכופים, שאפילו רוח לא יבא ביניהם להפרידו כל כך בשיעור שתפסל המחיצה ברוח מצויה שאינה חזקה כ"כ והוא מצוי הרבה, ומדהוצרך לומר דעביד ליה בהוצא ודפנא משמע דבעינן שלא יתנדנדו כלל ולא יזוזו מממקומן. ע"כ.ולדעת החזו"א לק"מ ואין שום הכרח לדיוק זה, דלא יתנו חז"ל הדבר לשיעורים בדין זה, דאם ענפיו מרובים שרי ואם לאו אסור, ובכ"מ יש אילנות, וכי יתנו הדבר לשיעורין לכאו"א. ובודאי עדיפא לאוקמא בכל גוונא דענפים ודעביד בהוצא ודפנא שתפסם היטב, שבכה"ג לא תישבר המחיצה מדיני שיעורי מחיצות.
וכן מה שהכריח המשכנ"י בקהלת יעקב (סוכה כד ב') דמה חידש רב אחא יותר מפלוגתא דר"ג ור"ע בעושה סוכתו על הספינה דתלוי אי עומד ברוח מצויה דיבשה או לאו. הנה כבר להדיא ביאר טובא בזה החזו"א כאן, וז"ל אע"ג דלעיל כ"ג א' ס"ל לכלהו תנאי דסוכה דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה, הכא אשמועינן דאפי' אינה ניטלת אלא שהרוח מוליכה ומביאה כמו שפרש"י, דהיינו ששם מיירי שהמחיצה נשברת לגמרי, וכאן מיירי שהרוח מוליכה ומביאה ולא נשברת לגמרי. והו"א דבשעה שאין הרוח מוליכה הוי כשר קמ"ל שכל שהרוח מוליכה ומביאה ושוברת את שיעור המחיצה פסולה אף בשעה שאין הרוח מוליכה. ותרי גווני אינה עומדת ברוח איכא - א' שבירת המחיצה לגמרי, ב' שבירת המחיצה ע"י נענוע המחיצה וחוזרת למקומה.
ועי"ל ליישב בפשיטות לסוברים דמחיצה כזאת שאינה עומדת ברוח המוקף בחומה המגנה מהרוח כשירה, דשם בספינה החידוש הוא דאזלינן רק לפי רוח מצויה דיבשה ולא דים, אף שעיקר כל הסוכה בים, והיינו אומרים דבכל מקום לפי רוח מצויה של המקום, אם ביבשה לפי רוח מצויה דיבשה, ואם דים לפי רוח מצויה דים [שהוא כרוח שאינו מצויה דיבשה, ובעי לחזק את הסוכה במאוד], וקמ"ל דאזלינן רק לפי רוח מצויה דיבשה. וכאן החידוש כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה, שרק אם תישבר המחיצה, אבל אם מחיצה זו יעשוה במקום המוקף חומה שאין שולטת שם הרוח, המחיצה כשירה, אף שבמקום שאינו מוקף חומה אינה עומדת ברוח ותפסל המחיצה, כדעת הלק"ט בח"ב סי' נ' והחזו"א באו"ח סי' נב סקי"ד.
ומש"כ שם החזו"א "מיהו י"ל דאין דרך בנ"א לעשות קבע באופן רפוי כל כך שרוח מצוי מבטלתו ורפוי כזה אינו נחשב למחיצה אלא לשימוש עראי", ע"כ. מעיקרא הוי אמינא דהחזו"א חזר בו מדבריו בהל' עירובין הנ"ל, וס"ל כמשכנות יעקב דמחיצה שאינה עומדת ברוח, אף אם אינה שוברת את המחיצה, כיון דהיא מחיצה המתנענעת אינה מחיצה, שמחיצה כזה אין דרך בנ"א לעשות. אך כיון שמעידים שהחזו"א הורה למעשה לקולא כדבריו בהל' עירובין, וכן עביד עובדא בסוכתו, כעדות שה"ת הגר"ח קניבסקי זצ"ל (הובא במעשה איש ח"ה עמ' צו), עכצ"ל לחלק טובא - דשם מיירי שהרוח תנידנו ותשבור את שיעורי המחיצה, שבזה אמרינן שקיר חומה אינה מועילה בזה שתמנע מהרוח לבוא, דלא כהלק"ט. אבל כל שאינה שוברת את המחיצה, אף שמתנענעת, לא מקרי רפוי כל כך, ודרך בני אדם לעשות כזו מחיצה שאין הרוח מבטלתה ושוברתה, והוי מחיצה לכתחילה. (ולפי"ז מש"כ בהלחב"ח סוכה עמ' פט הע' 14 דהחזו"א ס"ל כהלק"ט לשיטתו בהל' עירובין הנ"ל, צ"ב, דיש לחלק כנ"ל).] וע"ע בחזו"א או"ח סי' קמג סק"ב (סוד"ה ולסמוך) דהנפילה של המחיצה עיקר ולא התנועה גרידא, ודו"ק. ובספר קיצור הל' מועדים סוכות למוהגר"ש דבליצקי זצ"ל (בפ"ז סוף מו"ה יב) דחה ג"כ לגדול א' שפסל אף בדיעבד סוכות לנצח העשויות מסדינים נגד דברי רבו מרן החזו"א הנ"ל, ע"ש.
וע"ע במנחת שלמה עמ"ס סוכה (כד ע"ב) מה שהעיר בזה בדברי החזו"א. וע"ע להג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל בספרו בעקבי תלמוד עמ' קכ"ב שחיזק את דברי החזו"א מראשו' ואחרו' ז"ל ע"ש. וע"ע בספר משמר הלוי (סוכה בסוה"ס בקונט' סוכה לשלמה דף כד ע"ב לדפי הגמ') מה שתמה על ל' התוס' מדעת מרן החזו"א ז"ל[6].
♦ ♦ ♦