דברי הגמרא, הרז"ה והב"ח
נאמר בגמרא (סוכה יד, ב): "אתמר הפכן על צידיהן. רב הונא אמר: פסולה, ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: כשרה. איקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרי ליה: הפכן על צידיהן מהו? אמר להו: פסולה, נעשו כשפודין של מתכת. אמר להו רב הונא: לא אמרי לכו אמרו כוותי? - אמרו ליה: ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה? - אמר להו: ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו? לימא מסייע ליה: אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש, או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה. היכי דמי? (מאי) לאו כגון שהפכן על צידיהם? לא, הכא במאי עסקינן, כגון דאנחה אפומא דמטללתא, דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר, דהוה ליה פסל היוצא מן הסוכה, וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה".ופירש רש"י: "אפומא דמטללתא - אצל רוח רביעי, שאין שם דופן דלפקיה מיניה על ידי דופן עקומה, דהא אין כאן דופן אלא פתח, ואף על גב דלא עייליה כוליה לתוך חלל דפנות הצדדים - פסול, דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי כי סוכה, דאלו סכך כשר הוה - מותר לישן שם, ויוצא ידי סוכה, דאמרינן לקמן (סוכה יט, א): פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא, נידון כסוכה".
לפי המשפט המודגש בגמרא, יוצא שסכך פסול המונח בפי הסוכה ('פומא' כמו פה, שהוא המקום הפתוח, כך גם כאן – הצד הפתוח שאין בו דופן) פוסל את הסוכה אף בשלושה טפחים בלבד, משום שהרביעי שמחוץ לסוכה מצטרף אליהם לארבעה טפחים של סכך פסול. ובסוכה גדולה, לא תיפסל כל הסוכה, אלא רק המקום שתחת הסכך הפסול.
לאור זאת, כתב הרז"ה (סוכה ט, א בדפי הרי"ף [=יט, ב בדפי הגמרא] ד"ה והא): "והא דתני' פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה לא הזכירה הרי"ף ז"ל, ואעפ"כ הלכה היא, ופירשוה בגמ' ארבעה פירושים, וככולהו נקטינן, דלא פליגי אהדדי, ולית לן לדחויי חד מינייהו. הלכך, היכא דאנח נסר שהוא רחב אפומא דמטללתא בסוכה קטנה ועייל תלתא ואפיק חד, פסולה".
בהמשך לדברי הרז"ה, כתב הב"ח (תרלב, ו): "ודע דבפרק קמא דסוכה (יד, ב) מוקמינן לברייתא דתני: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה, דהכי במאי עסקינן, כגון דאנחה על פומא דמטללתא, ועייל תלתא לגיו ואפיק חדא לבר, דהוה ליה פסל היוצא מן הסוכה ונדון כסוכה. ובעל המאור פסק נמי כהך אוקימתא, ומפרש לה בסוכה קטנה דוקא. ודוק".
משם הובאה חומרא זו במג"א (תרלב, א) ובמשנ"ב (תרלב, ז) ובערוה"ש (תרלב, יא-יב) ועוד.
♦
עמודי ההוראה ובעלי השו"ע לא הביאו את דין הסכך הפסול
אולם, העמדה זו של 'כגון דאנחא אפומא דמטללתא' הושמטה בדברי שלושת עמודי ההוראה: רי"ף (סוכה ז, ב בדפיו), רא"ש (סוכה א, כח) ורמב"ם (הל' סוכה ה, ז). אמנם אחד מעמודי ההוראה, הרי"ף (סוכה ט, א-ב בדפיו), השמיט גם את עיקר הדין של הכשר פסל היוצא מן הסוכה המופיע בהמשך הגמרא,[1] כפי שציין הרז"ה, אך הרא"ש (סוכה א, לה) והרמב"ם (שם ד, ג) לא השמיטוהו, ובכל זאת לא הביאו את הדין בדף י"ד, המסייג את כשרות סכך פסול פחות מארבעה. אף הרי"ד בפסקיו הביא את דין פסל בדף י"ט, אך השמיט את דין הסכך הפסול בדף י"ד.[2] ואף השו"ע והרמ"א לא הביאו את דין הסכך הפסול.נראה שטעם ההשמטה הוא שמדובר בהצעה בעלמא לדחות את הראיה לרב הונא, המחמיר בסכך פסול אף בהפכן על צידיהן. ומכיוון שדברי רב הונא מקובלים להלכה, אין צורך לקבל דווקא את הדחייה של הראיה שהובאה לדבריו, וניתן לפרש שמדובר בהפכן על צידיהן.
עוד ייתכן שההשמטה נובעת גם מכך שאין התאמה גמורה בין דין פסל היוצא מן הסוכה המקורי בדף י"ט ובין 'כגון דאנחה אפומא דמטללתא' שבדף י"ד, שכן בדף י"ט הוזכרה דופן של הסוכה שממשיכה כנגד הפסל היוצא מן הסוכה, ואילו בדף י"ד לא הוזכרה דופן כזו, ולא נאמר שהסכך הפסול נמצא בסמוך לה. ומשמע שבכך גווני חל עליו דין פסל, בשונה מהאמור בדף י"ט. אמנם הערוך לנר (סוכה ד, א על רש"י ד"ה כשרה) צידד לומר שדין פסל בדף י"ט חל גם כשאין דופן שממשיכה עם הפסל, אך כבר התבאר במקום אחר[3] שיש קשיים בהבנה זו. ומכל מקום, הואיל והדין נאמר באופן שאינו אליבא דהלכתא, שוב אין הוא מקובל להלכה אפילו כשיש דופן של הסוכה שממשיכה עם הסכך הפסול, ולכן הוא נשמט לגמרי בראשונים ובשו"ע וברמ"א.
שוב ראיתי שהקרבן נתנאל (סוכה א, לה אות ז) כבר עמד על השמטת דין זה בראשונים, ותלה זאת ממש בשני הנימוקים הללו: בכך שמדובר בדחייה בעלמא, ובכך שהשמטת הדופן אינה אליבא דהלכתא. וכתב: 'ועפ"ז אנחת לן שלא ראיתי מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהביאו דין זה, זולת בעל המאור, שהוא יחיד בדבר הזה. ודוק'. דבריו הובאו בהסכמה על ידי הרב משה לוי, בעל מנוחת אהבה (אור תורה תפ [אלול תשס"ז] סי' קמג עמ' תתקא).
♦
הגבלת דין הסכך הפסול לסכך שלפחות שלושה טפחים ממנו מצויים בתוך הסוכה
הריטב"א (יד, ב ד"ה ופריק) דן לומר שפסול 'כגון דאנחה אפומא דמטללתא' חל דווקא כשיש בתוך הסוכה עכ"פ שלושה טפחים של סכך פסול, ורק אז מצרפים אותם לטפח הנוסף שבחוץ, אך כשיש בפנים פחות משלושה טפחים של סכך פסול לא נאמר דין זה. הריטב"א עצמו לא הכריע בדבר, ואף המאירי (טו, א ד"ה הניחה) כתב: 'ואף זו יש שפירשוה דוקא בהכניס לתוכה שלשה אבל בפחות משלשה לא', ולא הכריע. אך ראשונים אחרים נקטו כן בהחלטיות: ההשלמה (יד, ב ד"ה תניא; עמ' 141 במהד' הרשלר), המאורות (יד, ב) ור' אברהם מן ההר (שם). והרז"ה הנ"ל לא הביע דעתו בעניין זה.נמצא שלדידן, שאנו מחמירים ונמנעים מישיבה תחת סכך פסול שיש בו שלושה טפחים (כדברי המשנ"ב תרלב, ג), יוצא שממה נפשך אין היתכנות לדין הסכך הפסול, שכן אם יש בו שלושה טפחים - מחמירים ואין יושבים תחתיו גם אלמלא הטפח הנוסף שמחוץ לסוכה, ואם אין בו שלושה טפחים - מותר לשבת תחתיו חרף הטפחים הנוספים שמחוץ לסוכה. שוב ראיתי שכבר עמד בזה הרב רפאל נוסבוים (קובץ בנתיבות ההוראה ט עמ' לט), וכתב שלדידן 'נפלה חומרת המשנ"ב'.
♦
מחלוקת המהרש"א והמג"א בשייכות דין דופן עקומה לדין סכך פסול היוצא מהסוכה
יש לברר האם דין הסכך הפסול נאמר דווקא בסוכה קטנה או גם בסוכה גדולה. כאמור, הרז"ה כתב: 'היכא דאנח נסר שהוא רחב אפומא דמטללתא בסוכה קטנה ועייל תלתא ואפיק חד פסולה', ומכך למד הב"ח שהרז"ה מעמיד את דין הסכך הפסול 'בסוכה קטנה דוקא'. אולם, לכאורה אין הדבר ברור, שכן בפשטות יש להבין שהסיבה לכך שהרז"ה הזכיר סוכה קטנה אינה שבסוכה גדולה הדין לא נאמר, אלא שסוכה גדולה לא תיפסל כולה. ולשון הגמרא לעיל בריש הדיון על הפכן על צידיהן היא 'פסולה' לעומת 'כשרה', הרי שהגמרא דנה בסתמא דמילתא על סוכה קטנה ולא גדולה, אבל באמת הוא הדין לסוכה גדולה, שהשטח שמתחת לסכך הפסול לא ייחשב חלק מהסוכה. ולא ברור אפוא מניין למד הב"ח שלפי הרז"ה, סוכה קטנה היא בדווקא.מחומר הקושי, נראה שאף הב"ח לא התכוון לומר שהדין אמור אך ורק בסוכה קטנה, אלא רק לומר שפסול הסוכה כולה חל רק בסוכה קטנה, אך סוכה גדולה לא תיפסל כולה אלא רק מה שתחת הסכך הפסול. וממש כפי שהתבאר בדעת הרז"ה. וכן מבואר במאירי (שם) ובהשלמה (שם) שיש שתי אפשרויות פרשניות ואין ביניהן הבדל הלכתי: להעמיד רק בסוכה קטנה ולעניין פסול כל הסוכה, או להעמיד גם בגדולה ולעניין פסול השטח שמתחת לסכך הכשר.
והנה, כתב המהרש"א (סוכה יד, ב ד"ה גמ' הב"ע): "גמ' הב"ע דאנחה אפומא דמטללתא דעייל ג' [לגיו] ואפיק חד כו'. וצ"ל דמיירי בסוכה קטנה דאין שיעור ז' לסכך כשר לחוד, דאי נשאר בכשר לצד דופן אמצעית שיעור סוכה, ודאי דהסוכה כשרה. וכן מצאתי בדברי בעל המאור. אבל פרש"י מגומגם לפי זה, שפירש שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע"י דופן עקומה, דהא אין כאן דופן כו', עכ"ל, דהא אי נמי הוי שם דופן ונפקיה ע"י דופן עקומה הסוכה פסולה, כיון דלא נשאר שם שיעור סוכה. וק"ל".
המהרש"א מקשה על רש"י שמכיוון שמדובר בסוכה קטנה, הרי שדין דופן עקומה אינו שייך לכאן, שכן דין דופן עקומה אינו מועיל ליצירת סכך כשר בשיעור הנדרש לסוכה, אלא רק מועיל לצירוף הדופן אל הסכך הקיים שאין מתחתיו סכך פסול.ד ומכיוון שכך, לא ברור מדוע רש"י הזכיר את דין דופן עקומה.[4]
המג"א (תרלב, א) הביא את דברי המהרש"א, ולאחר מכן כתב:
וא"כ לדידיה [=למהרש"א], אף בסוכה גדולה ויש לה דופן והנסר קבוע מקצתו חוץ לדופן ומקצתו לפנים, אסור לישב תחתיו, דאף דאמרי' דופן עקומ' אסור לישב, כיון שהוא סכך פסול. וא"כ, אף אם מכוסה בנסרי' קטנים שקורין שינדלי"ן, ואם יש רוחב ג"ט בפני', אסור לישב תחתיהן, ואם יש עוד טפח בחוץ, דחשיבי כול' כחדא כיון שמחוברין במסמרות ואין ריוח ביניהם (עמ"ש סי' תרכ"ז ס"ג בשם הרשב"א).
ולי נראה דכוונת רש"י דאלו הי' שם דופן הוי אמרי' דופן עקומה, ואותו טפח הבולט לחוץ אינו נחשב כלל להסוכה, וה"ל כאלו אין בנסר ד' כיון דמקצתו בחוץ, וא"כ ה"ל כולו סכך כשר, דהא השתא ס"ד דהפכן על צדיהן כשר. ודו"ק. וא"ל אף על גב דקי"ל הפכן על צדיהן פסול, מ"מ ה"ל סכך פסול פחות מד', כיון דהכותל ביניהם אינו מצטרף ומותר לישב תחתיו כנ"ל.
אם כן, המג"א מבין שרש"י חידש משמעות לדין דופן עקומה, להפרדה בין החלק שבתוך הסוכה לחלק שמחוצה לה, וזאת, מלבד המשמעות הבסיסית של צירוף הדופן אל הסכך הקיים. ומפשטות דברי המג"א נראה שהפרדה זו מועילה להכשיר אפילו סוכה קטנה, שכן הוא לא חילק בין קטנה לגדולה. אולם, לכאורה קשה על זה, שכן בסוכה קטנה די בסכך פסול של שלושה על שלושה טפחים כדי לפסול, וכפי שהקשה המהרש"א. ואולי כוונת המג"א לומר שמדובר במעט פחות משלושה טפחים, אך לשון הגמרא אינה כן, וגם דברי ראשוני פרובנס הנ"ל אינם מתאימים להבנה זו. וצ"ע. מלבד זאת, יש להעיר קצת בלשון המג"א, שכתב: 'דהכותל ביניהם', והרי בדופן עקומה הכותל הממשי אינו נמצא בין הסוכה לסכך הפסול, אלא מחוץ לכל המרחב הכולל את הסוכה ואת הסכך הפסול גם יחד.
♦
חידוש רע"א שסוכה שיש בה מעט יותר משבעה על שבעה נידונית כגדולה
בדברי השו"ע בעניין דופן עקומה (תרלב, א), נאמר שדין דופן עקומה חל רק בסוכה גדולה, ולא 'בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז". על כך העיר המג"א (תרלב, ג) שלשון זו אינה בדווקא, שכן הכוונה לכל סוכה שאם גורעים משטחה את שטח הסכך הפסול, לא נותר בה שיעור שבעה על שבעה, ובלשונו: "אלא ז' על ז'. אינו מדוקדק, דאפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג"ט פסולה כיון דאי שקלת לי' לפסול ליכא הכשר סוכה, וכמש"ל בש"ע, וכ"מ מל' רש"י".על כך כתב רע"א (על המג"א שם): "וכמש"ל בש"ע. ר"ל דנקיט תחילה שיש בה זע"ז יותר על הסכך פסול. ולענ"ד י"ל דאם הסכך פסול מן הצד של דופן הרביעית - בזה, אם הסוכה בכולל יותר מז' על ז', דכשר, דחשבי' להסוכה מהסכך פסול עד מעט פחות מהג' טפחים, ומה לנו דמונח לחוץ עוד סכך פסול. וכן אפי' מונח בצד דופן האמצעי, מ"מ אמרי' על קצת מהפסול דופן עקומה, והשאר הוי סכך פסול פחות מג', דמצטרף להשלים שיעור סוכה. אבל אם מונח הג' טפחים סכך פסול באמצע הסוכה, י"ל דפסול אם אין בסכך כשר לחוד שיעור סוכה, כיון שכל שטח מקום הסכך הפסול ג"ט, ע"כ נחשב מהסוכה. וא"כ לא סתרי הדיוקי' בלשון הש"ע, ודו"ק. ומלשון המהרש"א שבמג"א סק"א משמע דאפי' בפתוחים לצד הרביעית, בעינן שיעור סוכה מהסכך כשר לחוד".
אם כן, רע"א נקט שלשון השו"ע מדוקדקת, ושיש להכשיר סוכה שיש בה שיעור הגדול יותר משבעה על שבעה ומתוכו שלושה טפחים סכך פסול, שכן בסוכה זו אין צורך בכל שלושת הטפחים להכשר סוכה אלא די במקצתם. ומכיוון שכך, ניתן לקחת מהסכך הפסול רק את השיעור הנדרש להכשר סוכה, ואם בשיעור זה אין שלושה טפחים, הסוכה כשרה.
נראה שהבנה זו מעוררת קושי, שכן כפי שציין רע"א, השו"ע פתח והגדיר סוכה גדולה ככזו שיש בה שבעה על שבעה מלבד הסכך הפסול, ולא צירף מאומה מהסכך הפסול לשיעור שבעה על שבעה. ומה שהעמיד זאת רע"א דווקא בסכך פסול באמצע הסוכה ולא בקצה שלה, אינו מרווח כלל בלשון השו"ע. וכל האמור בלשון השו"ע נכון גם בלשון הטור על אתר.
אף מדברי הראשונים נראה שהם הצריכו שיעור של שבעה על שבעה ללא הסכך הפסול. הרמב"ם (הל' סוכה ה, טו) כתב: 'ואיזו היא סוכה קטנה - כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, וגדולה - כל שישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר'. אף המאירי (טו, א ד"ה הניחה) הצריך 'שיעור סוכה בדפנות משפתה [=שפת הסכך הפסול] הפנימי ואילך'.
♦
סיכום ומסקנה
נראה שיש מקום רב לצמצם את החומרא הנובעת מסוגיית 'אנחה אפומא דמטללתא', בסכך פסול שיש בו ארבעה טפחים ורק שלושה מהם מצויים בפועל בתוך הסוכה. עצם הדין לא הובא להלכה על ידי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש ויתר הראשונים מלבד הרז"ה, ואף לא בשו"ע וברמ"א. והקרבן נתנאל כבר עמד על כך וביאר שהעמדת הגמרא אינה אלא דחייה אפשרית, שאינה מוכרחת להלכה. נוסף על כך, כמה מן הראשונים הגבילו את הדין למקרה שבו שלושה טפחים מן הסכך הפסול נמצאים בתוך הסוכה, ואין בראשונים מי שחלק על כך. ולפי החומרא המקובלת שלא לשבת תחת שלושה טפחים של סכך פסול, נמצא שאין נפקות מעשית לדין הסכך הפסול ששלושה טפחים ממנו מצויים בפועל בתוך הסוכה.בנוגע לסוכה גדולה, אף שמדברי הרז"ה והב"ח היה מקום לדייק שדין הסכך הפסול לא נאמר בה כלל, נראה שהבינו שהוא כן נאמר גם בה, אלא שאין זה במובן של פסול הסוכה כולה אלא במובן של פסול השטח שתחת הסכך הפסול בלבד.
רש"י כתב שדברי הגמרא אמורים בכגון שלא חל דין דופן עקומה, והמהרש"א הקשה עליו, שהרי דין דופן עקומה לא בא אלא ליצור חיבור בין סכך כשר כשלעצמו ובין דופן רחוקה ממנו, ולא להכשיר סכך פסול. המג"א הבין בדעת רש"י שדין דופן עקומה אכן בא להכשיר סכך פסול, אך יש כמה קשיים בדבריו.
רע"א חידש שסוכה קטנה שנפסלת כולה מחמת סכך פסול שרק שלושה טפחים ממנו מצויים בתוך הסוכה, היא דווקא סוכה שאין בה שבעה על שבעה טפחים אפילו אם ניקח שיעור של 'פחות משלושה טפחים' מהסכך הפסול ונצרף אותו אליה. אולם, מדברי הראשונים והטוש"ע נראה שכל שאין בה שבעה טפחים של סכך כשר ממש, דינה כסוכה קטנה.
עכ"פ, נמצא שעיקר הדין של סכך פסול היוצא אל מחוץ לסוכה נשען על שיטה יחידאית בראשונים. לפיכך, אף שראוי לחשוש לדברי הב"ח והמג"א והמשנ"ב וערוה"ש, הואיל ונפק מפומייהו, וכן הסכימו גם במנחת יצחק (ו, ס), ובשבט הלוי (ה, עג; ו, עה) – נראה לכאורה שמעיקר הדין אין להחמיר כדעת יחיד של הרז"ה נגד שלושת עמודי ההוראה והרי"ד ובעלי השו"ע. וכשבתוך חלל הסוכה אין שלושה טפחים של סכך פסול, אין להחמיר כלל.
♦ ♦ ♦