היכן שהה משה רבינו ארבעים יום? - הרב בן ציון עמר
לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים דאית ביה סליחה ומחילה וניתנו בו לוחות שניות (תענית ל:). ופירש"י שירד משה מהמרום ביוכ"פ ולכך נקבע יום זה לסליחה לדורות, וכן פירש"י בחומש (דברים ט יח). אף קביעת חודש אלול לימי רחמים שורשה בעליית משה (פרדר"א, טור תקפא). והזמן גרמא לדון בעלייה זו.הנה זיל קרי בי רב הוא וכל תינוק יודע שעלה משה רבינו לשמיים, אך פלא והפלא שבתורה הקדושה לא מוזכר מאומה מזה, ובכל מקום כתיב שעלה להר סיני. כך הוא בפרשת יתרו ובסוף פרשת משפטים. וכן בזמן חטא העגל ירד מההר בפרשת כי תשא. ומשה חוזר מפי עצמו על זה בפרשת עקב, וגם שם מפורש שעלה וירד רק להר, ולא מוזכר כלל שבא לשמיים. וכן פשיטא לגמרא ביומא ד'.
אולם הידיעה המפורסמת שעלה למרום אינה בכדי, והיא ממימרות דריב"ל בסוגיא דמתן תורה (שבת פח פט). וכן אמרו (ב"מ פו:) שמשה הגיע למקום מלאכי השרת ולא שינה ממנהגם, ומקורם מהפסוק בתהילים סח 'עלית למרום שבית שבי'. ונמצא כדמות סתירה (ואמנם ברור כי יש עומק רב בענין זה, ובכל דבר בחינות הרבה, אך אין אנו בני חורין מליישב לפשוטו של מקרא. ועי' סוכה ה.).
והנה גם כלפי מעמד הר סיני יש סתירה זו, דכתיב 'מן השמים דיברתי עימכם' וכתיב 'וירד ה' על הר סיני', ופירשו חז"ל הציע השמים על ההר כמצעים ע"ג מיטה (שמות יט כ). והיה מקום לומר שכך היה גם בכל אותם ארבעים יום, שהיו שמים ע"ג ההר, ולכן נחשב הדבר שמשה היה בשמים ובהר.
אמנם הניחא לרש"י, אך לתוס' (ביצה ה) הסתלקה שכינה מההר אחרי המעמד והורשו כולם לעלות, ולא ייתכן שנשארה בחינה זו, וצ"ע. ומפורש בקרא שברדת משה היה ההר בוער באש (דברים ט טו), וייתכן ששייך להנ"ל, ואכמ"ל.
בן ציון עמר
כולל בית הלל
♦
הרהורי תשובה - כמה יסודות חשובים הכנה ליוה"כ - הרב אליעזר יעקובוביץ
א. יסוד חשוב הוא לא לזלזל בשום קבלה והתחזקות, אפי' קטנה. והרווח בזה, לא מיבעיא מה שר' ישראל כתב באיגרת ז' הלא בצרכי הגוף וכו' ואיך לא יכבד לפני האדם להתעמל בעת דכאו ביסורים ר"ל לחפש ולראות להקל מחלתו ומדוע לא נעשה כן לנפשינו לראות לכה"פ לקיים המצוות הקלות לפנינו לקיימם ולהישמר מהעבירה בבחינה הקלה אשר תצילנו מיסורים קשים ומרים ר"ל ובזה אין מקום ליאוש לפני האדם אם ישים לבו ונפשו להשגיח בהנהגת צרכי הגוף, להשתמש כה בצרכי הנפש ע"כ.אלא עוד יותר מזה, כי מה שמניע את האדם מלהתקדם זה מה שהאדם נשאר על עמדו, ומרגיש שזה לא שייך אלי. וע"י זה שמתחילים בדברים קטנים, לאט לאט האדם מרגיש שהוא משתייך לדבר והוא יכול. לכן אין לזלזל בשום דבר, אפי' קטן. ואם עולה לו רגע של חיזוק עכשיו, לכוין בתפילה או ללמוד יותר טוב או לברך בכוונה, אל יזלזל בזה, דמזה תצמח כל ההתעלות של האדם, דהאדם הגדול נהיה מהדברים הקטנים.
ב. כל אדם רואה שההרגשות בימים הנוראים הן הרגשות חזקות שיש בורא עולם שמצוה אותנו ומעניש למי שלא מקיימם ויש שכר גדול למקיימם. ועיקר הדבר שגורם לאדם כל השנה את הרפיון, זה הרבה מפני שלא חיים את זה שיש בורא עולם שמצוה אותנו. אמנם בשכל ודאי מאמינים, אבל לא מרגישים את זה. וראיתי הערה נוראה מהרב וולבא בשם ר' דניאל מקלם, שאליהו הנביא בהר הכרמל אמר להם אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ואח"ז עלה אש במזבח לבד ואמרו פעמיים ה' הוא האלוקים. ומדייק שאמרו פעמיים ולא היה סגי בפעם אחת, דגם אחרי שראו את האש יורדת מהשמים, היו עדיין צריכים לחזק את האמונה בליבם. נורא למתבונן.
ג. עוד מפריע עיקרי שכל השנה קשה לעמוד כנגדו, זה שאדם כל הזמן חושב על עצמו שהוא רוצה להתקדם בחייו האישים, וזה עיקר עמלינו. ודאי יש בזה מן האמת, שאדם רוצה להיות ת"ח וללמוד בהתמדה, ואנחנו באמת לא היינו מוכנים להשקיע בדבר אחר שהוא לא תכלית האדם בעולמו. אבל הבה נבדוק את עצמינו אם רצוננו האמיתי הוא לעבוד את ה' באמת, למה לא משקיעים בעוד עניינים, כתפילה והלכות וכו' כמו שמשקיעים בלימוד.
אמנם יש כזה מושג שאדם מתמקד בדבר מסויים, אבל עדיין בעומק הדבר בל נרמה את עצמינו, שחסר לנו הרבה בעבודת ה' באמת בכל מהלך החיים. ואין הדברים אמורים רק במה שלפעמים עוברים עבירה, אלא כל המהלך אינו לעבוד את ה' באמת. וודאי שבשכל זה ברור לנו שזה העיקר, ואין דבר אחר בעל ערך חוץ מזה, אבל זה עיקר עבודתנו - לחיות את הדברים שיביאו לידי מעשה, ולא רק שיישאר בשכל.
ובכדי להתגבר על הבעיה צריך לדעת שאדם אינו מלאך, ואדם אוהב את עצמו, אבל כל השתדלות קטנה בחתירה על האמת ערכה רב ועצום ולא לזלזל בה, ולבסוף הדברים מצליחים לחדור לליבנו האטום.
ובכדי לשמר את ההרגשות של הימים האלה, שזהו גם יסוד התשובה להגיע למהלך של עזיבת החטא וקבלה לעתיד, זה יכול להיות רק אם שימור ההרגשות. וזה יכול להתקיים רק ע"י לימוד המוסר בהתפעלות כל יום, שזה מחדיר באדם את הדברים שלא יישארו רק בשכלו, אלא יהיה חי מרגיש, ולא מהאנשים הישנים שוכבים בהבלי הזמן.
ד. עוד יסוד חשוב, דבכדי להתגבר על היצה"ר צריך להיות ערמומי, ובצורה חזיתית קשה מאוד להצליח. למשל אם אדם רואה שקשה לכוין בתפילה, צריך להתפלל בצורה שלא יהיו לו את המפריעים, דכשיש את המפריעים קשה להתמודד עם זה. או להתבונן בענין התפילה ופירושה בזמנים אחרים, וזה יגדיל אצל האדם את ענין התפילה ויוכל להתגבר על המפריעים. וכן בענין ביטול תורה, אם אדם רואה שבמקום מסויים הוא יותר מתבטל, שיילך למקום אחר ולא יהיה לו את הנסיון. וכן במראות אסורות, אם האדם יכין לעצמו מה לחשוב בדרך, לא יהיה לו בכלל נסיון. וכן במידת הכעס, אם יתבונן וילמד בגנות הכעס, או להיזהר ממצבים שמביאים לידי כעס, ועוד ועוד דוגמאות לרוב. ועוד יסוד חשוב, שכמה שאדם יותר נמשך אחרי העוה"ז הוא מתרחק מהרוחניות. וז"ל רבינו יונה שער ראשון אות ל' כי כל זמן שהאדם הולך אחרי התאוה נמשך אחרי תולדות החומר וירחק מנפש המשכלת.
אליעזר יעקובוביץ
כולל פוניבז'
♦ ♦ ♦