עיונים בהוספות של הימים הנוראים

זכרנו לחיים

מנהגי אירופה בנוסח 'זכרנו לחיים' ושילובו בתפילה

בימים הנוראים ובימי התשובה שביניהם, נהגו ישראל להוסיף ארבע פסקאות בתפילת שמונה עשרה, המבקשות זכירה וכתיבה לחיים. הפסקה הראשונה נאמרת בברכה הראשונה ופותחת 'זכרנו לחיים'. אפתח ברשימת הנוסחאות השונות, כפי שנאמרו במקומות שונים באירופה:
אשכנז\צרפת^[1]
באהבה. זכרנו... א'להים חיים. מלך [א'ל חי=רוב צרפת] עוזר ומושיע ומגן
ספרד קדום\מקורי^[2]
באהבה. זכרנו... א'להים חיים. א'ל חי ומגן
ספרד עם השפעת אבודרהם^[3]
באהבה. זכרנו... א'להים חיים. א'ל חי מלך עוזר ומושיע ומגן
ארגוניה^[4]
מלך עוזר ומושיע [ומגן?!]. זכרנו... א'להים חיים. א'ל חי ומגן^[5]
קטלוניה^[6]
באהבה. זכרנו... א'להים חיים. א'ל חי ומגן
פרובנס^[7]
באהבה. זכרנו... א'ל חי [מלך עוזר ומושיע^[8]] ומגן
רומה^[9]
באהבה. זכרנו... א'ל חי גואל עוזר ומושיע ומגן
♦

נוסח הספרדים

כפי שניתן לראות מהטבלה, נוסח הספרדים היה כך:^[10]
זכרנו לחיים א'ל מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'להים חיים א'ל חי [מלך עוזר ומושיע] ומגן. במנהגם המקורי חסרו תיבות 'מלך עוזר ומושיע', ובתקופה מסוימת [יתכן בהשפעת האבודרהם] הן נוספו.
כפי הנראה, הכפילות 'א'להים חיים א'ל חי' קשה. הדעת נותנת שזו הרכבה של שתי נוסחאות, היו שסיימו את התוספת בתיבות 'א'להים חיים' [אשכנז\צרפת] והיו שסיימו בנוסח 'א'ל חי' [רומא ופרובנס]. בספרד, כנראה, שילבו את הסיומות השונות יחד.
ככל הנראה הסיבה להשמטת תיבת 'מלך', היא מפני שכבר אמרוה בנוסח התוספת. את התיבות האחרות שהושמטו, כמו 'גואל' [בחלק מרומניא] ו'עוזר' [בחלק מפרובנס], ניתן להסביר בכך שאינן עתיקות כמו המילים האחרות שבברכה, אלא נוספו בשלב מאוחר יותר. ומחמת התוספת או מסיבות נוספות, נוסח הימים נוראים נשאר בקדמותו ולא כלל תיבות אלו שהוטמעו בנוסח הקבוע. אמנם התיבה 'ומושיע' כנראה שהיא די עתיקה, וראוי לעיין למה היא הושמטה בנוסח ספרד.
בקטע גניזה בודד^[11], אנו מוצאים שנוסח 'זכרנו' משמש כתחליף לנוסח הקבע, מתיבות 'וזוכר חסדי אבות'. ניתן לשער שמנהג דומה הגיע לספרד, ובו נוסח 'זכרינו' החליף את כל הנוסח הסמוך לחתימה, חוץ מתיבת 'ומגן', שהשאירוה על מקומה בכדי שתשמש כמעביר לענין החתימה – מעין החתימה סמוך לחתימה^[12]. בנוסף, נוסחאות 'זכרנו' באו לידם עם שתי הסיומות – 'א'להים חיים' ו'א'ל חי', מה שגרם לכך שעם השתלבות התוספת בברכה, גם תיבות 'א'ל חי' נוספו לפני 'ומגן', מה שיצר את נוסח הכלאים 'א'להים חיים א'ל חי ומגן'.
כך או כך, נראה שהנוסח 'א'להים חיים א'ל חי' אינו מקורי, אלא מורכב משתי הנוסחאות האחרות ה'מקוריות':
זכרנו לחיים [א'ל] מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'להים חיים
זכרנו לחיים [א'ל] מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'ל חי
כמובן, סיומת 'א'להים חיים' נראית מקורית יותר, שכן שאר הצלעות במשפט מסיימות בתיבת 'חיים', ומסתבר שכך הסתיימה גם הצלע האחרונה:
זכרינו
לחיים
מלך חפץ
בחיים
וכתבנו בספר
חיים
למענך א'להים
חיים
♦

'נוסח א'ל חי'

הדעת נותנת שנוסח 'א'ל חי' נובע מנוסח קדום הגורס את תיבות 'א'ל חי' בכל השנה [כפי שמצאנו ברומניה וברוב צרפת]. וזאת בשני אופנים - או שנוסח התוספת במקורו היה משולב בנוסח הקבוע, וסיים בתיבות 'א'ל חי'. או, יותר מסתבר, נוסח 'זכרנו' במקורו סיים 'א'להים חיים', אך במקומות בהם אמרו 'א'ל חי' בכל השנה, הרגישו בסיומת הכפולה, והשמיטו את תיבות 'א'להים חיים'. יתכן עוד, שאף מתקני נוסח התוספת נהגו לומר בכל השנה 'א'ל חי', אך כשהוסיפו את 'זכרנו' בתפילה ורצו לשלבו בנוסח הקבע, החליפו את תיבות 'א'ל חי' בתיבות 'א'להים חיים', בכדי לחרוז את ארבעת צלעיות המשפט זו בזו.
♦

רומניא

לאחר עיון ומחקר בנוסח רומניא הדברים ברורים יותר. כבר כתבתי שבנוסח רומניא אמרו בכל השנה 'א'ל חי', וכך נוסחם: 'למען שמו באהבה מלך רחמן א'ל חי גואל עוזר ומושיע ומגן'.
במחזור רומניא הנדפס^[13] בעמידה לחול מופיעה התוספת בחלון:
זכרנו לחיים א'ל מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'להים חיים מלך.
נוסח זה תמוה, למעלה שיערנו שחתימת התוספת בתיבות 'א'ל חי' נובע משילוב התוספת בנוסח הקבע, בו אמרו תיבות אלו. אך הדברים אינם ברורים. שהרי ברומא ופרובנס 'זכרנו' מסתיים בתיבות 'א'ל חי', על אף שלא נהגו לומר 'א'ל חי' בשאר ימות השנה. ולעומת זאת, ברומניא וצרפת, על אף שנהגו לומר 'א'ל חי' בכל השנה, בכל זאת לא שילבו את התוספת בברכה אלא אמרו 'א'להים חיים מלך א'ל חי'. אם כן, משני הכיוונים אנו רואים שסיומת 'א'ל חי' אינה נובעת דווקא משילוב ביטוי זה בתפילות השנה, אלא הוא מנהג העומד לעצמו.
אך כשנעיין בנוסח ר"ה וכן בכתבי היד כמנהג רומניא נראה נוסח שונה.^[14]
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'ל חי גואל עוזר ומושיע ומגן^[15]
זכרנו לחיים [א'ל^[16]] מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'להים חיים [גואל^[17]] עוזר ומושיע ומגן^[18]
רק כתב יד אחד משקף נוסח אחר [כנראה בהשפעת ספרד וכדומה]:
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך א'להים חיים א'ל חי ומגן^[19]
כעת עלינו להוסיף לרשימה שבראש המאמר את נוסח רומניא:

רומניא

באהבה זכרנו... א'להים חיים\א'ל חי [=חמשה\שנים] [גואל=ארבעה מתוך שבעה] עוזר ומושיע ומגן
מתבאר, שהגורסים 'א'ל חי' בתפילות כל השנה, התקשו לשלב את התוספת בנוסח הקבוע. מחמת כך, היו שהשמיטו 'א'ל חי' והיו שהשמיטו 'א'להים חיים'.
בשולי הדיון אוסיף הערת אגב. הבאתי לעיל שבקטעי גניזה בודדים מופיע נוסח 'זכרנו' כתחליף לנוסח הקבע. התופעה חוזרת על עצמה גם בתוספת 'מי כמוך' שבברכה שניה^[20]. יש לשים לב שנוסח התוספת מקביל במידה מסוימת לנוסח הקבוע.
וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם
למען שמו באהבה
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים
למענך א'להים חיים
מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה מצמיח ישועה
מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים
אמנם ניתן להסביר שהגורם לכך הוא יופיו של מבנה הנוסח בלבד, אך יתכן שיש כאן סמך לקטעי הגניזה שהבאנו, ו'זכרנו' נועד להחליף את הנוסח הרגיל.
♦

הוספות בעשרת ימי תשובה במנהג צרפת

בעשרת ימי תשובה מנהגנו להוסיף ארבעה קטעים בתוך התפילה, הפותחים 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים', 'בספר חיים'. במחזור ויטרי (מהדורת גולדשמידט, עמ' תרעה) נזכר קטע נוסף הפותח 'זכור רחמיך'. כוונתו לפסקה הנאמרת בנוסח אשכנז בחזרת הש"ץ בחלק מתפילות הימים הנוראים המתחילה 'אבינו מלכנו זכור רחמך'. פסקה זו נאמרת לפני תוספת 'וכתוב לחיים' ובסמוך לה. במנהג אשכנז היא נאמרת רק בחזרת הש"ץ ורק בחלק מהתפילות, אך בצרפת היא נאמרה בכל עשרת ימי תשובה^[21].
♦

להחיות נרדמים\רדומים

מלבד זאת, ישנם שני שינויים נוספים בנוסח תפילת העמידה לימים נוראים בכתבי יד כמנהג צרפת. בסיום ברכה שניה של שמונה עשרה אומרים בכל השנה 'ונאמן אתה להחיות מתים'. עיון בכהי"י כמנהג צרפת מראה שבימים נוראים נהגו לומר 'להחיות רדומים' או 'להחיות נרדמים'. מתוך כהי"י שבדקתי, עשרים ואחד כי"י גורסים בכל תפילות ימים נוראים 'להחיות מתים', וארבעים ותשעה כי"י גורסים 'להחיות רדומים'\'נרדמים'^[22]. ליתר דיוק, שלשים ושנים גורסים 'נרדמים' ושבעה עשר גורסים 'רדומים'. נוסח זה מתועד גם בחלק מכתבי היד כמנהג אשכנז, ורשומים אצלי עשרים ואחד כתבי יד^[23].
הרב ישראל פלס^[24] הביא קטע מכתב יד אחד^[25], בו באה הוראה זו: 'יש אומ'רים בר"ה נרדמי'ם, לפי ש"מי כמוך" נתקן על זכירת ר"ה שאנו נרדמי'ם עד יפסק הדין, ואנו מבקשים להחיותינו. ומ"מ מיקרי שפיר מעין החתימה סמוך כו', דקאי נמי אלעתיד' ע"ש. ר"י פלס דייק מלשון 'ר"ה' שלדעת בעל הקטע הנוסח נרדמים\רדומים מיוחד לראש השנה בלבד, וכתב 'אפשר היה לטעון על דיוק זה ש"ראש השנה" הם הימים הראשונים של השנה, אך זיל בתר טעמא – "שאנו נרדמים עד יפסק הדין", והדין הוא בבוקר יום ראש השנה, אם כן משתמע שמנהג זה מיוחד לליל ראש השנה בלבד' ע"ש.
לדעתי קשה להוכיח מנוסח 'עד שיפסק הדין' שהנוסח נאמר רק בליל ראש השנה. יש מקום לומר שהכוונה היא לכל זמן בו הדין יכול להשתנות עד גמר הדין ביום כיפור, אבל לשון 'ראש השנה' מורה על אמירתו בראש השנה בלבד. אמנם בכתבי היד כמנהג צרפת^[26] לא מצאתי מקור המחלק בין הימים, לכן יש להניח מנהג זה בספק.
אגב, מצאתי כתב יד נוסף כמנהג אשכנז המערבי^[27] בו מופיע קטע זה, ראה תמונה.
יש לציין שאע"פ שהקטע נמצא בסדור אשכנזי, מ"מ אין להוכיח שמקורו אשכנזי, שכן ההלכות המפוזרות בסדור אינן קשורות לנוסח הפנים או למנהגו, ולפעמים אנו מוצאים הוראות כמנהגים אחרים, ללא קשר למנהג אשכנז, וכפי שמסר לי ר"א פרנקל.
ר"י פלס מוסיף שמצא נוסח 'רדומים' בשני כתבי יד כמנהג אשכנז, ובאחד מהם הנוסח מובא רק בשחרית ומוסף של יום ראשון ולא ביום שני, מכך הסיק: 'היו שאמרו זאת רק ביום א' דר"ה'. לדעתי, גם קיום מנהג זה קשה להוכיח מכתב יד יחיד. כפי שכתבתי לעיל (הערה כג), בכתבי היד כמנהג אשכנז בהם מופיע נוסח רדומים\נרדמים אין עקביות, לפעמים הנוסח נמצא רק בשחרית ופעמים רק במוסף, פעמים בתפילה אחת ביום כיפור ופעמים יותר וכהנה וכהנה. לאור שינויים אלו, נראה שאי אפשר לחלק בין הימים והתפילות, עד שיתברר מתוך הוראה מפורשת או שנמצא את התופעה במספר כתבי יד.
♦

הנוסח בשאר עשרת ימי התשובה

עד כאן דברנו על נוסח 'להחיות נרדמים' או 'רדומים' בתפילות העמידה לימים נוראים, כפי שהוא מתועד בכתבי יד צרפתיים ובחלק מכתבי היד האשכנזיים. אמנם ר"י פלס רצה להוכיח מספר עץ חיים שנוסח זה נאמר בכל עשרת ימי התשובה. וז"ל (הערה 23): "כך נראה מסתימת דבריהם של "עץ חיים" וחבריו, ואע"פ שאפשר להתעקש לומר שכוונתם לימי ר"ה ויו"כ בלבד". ובאמת נראים דבריו, וז"ל העץ חיים (עמ' צו): "בעשרת ימי תשובה יוסיף: זכרנו וכו' מי כמוך וכו' ונאמן אתה להחיות נרדמים". מריהטת דבריו נראה שכל ההוספות נהגו בכל עשרת ימי התשובה. אמנם בהמשך כתב "ברוך אתה יי מחיה המתים לדור ודור ובכן תן פחדך וכו'", ע"ש. זאת אין ספק שנוסח "ובכן תן פחדך" אינו נאמר בעשרת ימי תשובה אלא בראש השנה ויו"כ בלבד, א"כ שוב יש לפקפק אם ניתן להוכיח מלשונו שבתחילת הקטע שההתייחסות היא לכל עשרת ימי תשובה. ובאמת יש לבעל דין לחלוק, שכן הרמב"ם (סדר התפילות) כבר הזכיר שיש נוהגים לומר 'ובכן תן פחדך' בכל עשרת ימי תשובה. ומנהג זה אף הובא בעץ חיים (פ"א מהל' תפילה עמ' לח): "גם יש נוהגין לומר בראשונה זכרנו ובשנייה מי כמוכה וכו' ובשלישית ובכן ובכן ובכן", ע"ש. אך עם כל זאת, כיון שלא ידוע לנו מנהג דומה בצרפת או באנגליה, קשה לומר שלכך התכוון העץ חיים. יתר על כך, העץ חיים ממשיך וכותב את כל נוסח קדושת היום, נוסח זה ודאי אינו נאמר בעשרת ימי תשובה. לאור כל זאת, יש להשאר לעת עתה בספק האם נהגו לומר 'להחיות נרדמים'\'רדומים' רק בימים נוראים או אף בכל עשרת ימי תשובה.
לאחרונה התחלתי בסדור מאמר על מנהג צרפת וכתבי היד שלו, לצורך המאמר בדקתי את כל כתבי היד הידועים כמנהג צרפת, ומתוך כך נראה שמצאתי פתרון לשאלה זו. בדרך כלל התוספות לעשרת ימי תשובה אינן מופיעות בתפילות הקבע, מה שמקשה להוכיח מתי הן נאמרו, אך בחמשה כתבי יד^[28] הועתקו התוספות בתפילת העמידה לחול. והנה, בארבעה מתוכם הנוסח הוא 'רדומים'\'נרדמים', ורק כ"י אחד^[29] גורס 'מתים', ואף ממנו אין ראיה שכן אף בתפילות ימים נוראים הוא גורס 'להחיות מתים'.
נמצא מבואר, שלכל הפחות בחלק מצרפת אמרו 'להחיות רדומים'\'נרדמים' בכל עשרת ימי תשובה, ויש שתמיד אמרו 'להחיות מתים'. ועדיין יש לעיין אם היו מנהגים חלוקים בזה, כגון אמירה רק בימים נוראים, ראש השנה, יום ראשון של ראש השנה וכדו'.
♦

רדומים או נרדמים

בנוגע לנוסח המקורי, רדומים או נרדמים, כבר כתבתי למעלה שבשלשים ושנים כתבי יד כמנהג צרפת הועתק 'נרדמים' ורק בשבעה עשר נכתב 'רדומים'. אמנם מתוך כתבי היד המתוארכים למאה ה13-14 או קודם לכן, שמונה כי"י העתיקו 'רדומים' ושנים עשר גורסים נרדמים. יתר על כך, מתוך מכלול כתבי היד כמנהג אשכנז בהם מופיע נוסח זה, תשעה עשר העתיקו 'רדומים' ורק שנים תיעדו 'נרדמים', וביניהם כי"י קדומים. כך בכ"י טורונטו 3-015 הקדום ביותר, ואף יתכן שנכתב ברבע האחרון של המאה הי"ב^[30]. גם בכי"י אוקספורד Mich 627 המתוארך לשנת י"ז, ורוביגו 216 המתוארך לשנת ל"ב מופיע 'רדומים'. כמו כן נוסח 'רדומים' מתועד בשני כתבי יד הידועים כמשמרים מנהגים עתיקים, והם כ"י ברלין 10^[31] כמנהג אשכנז המערבי וכ"י מינכן 69^[32] כמנהג אשכנז המזרחי.
לאור ממצאים אלו, נראה להציע שהמנהג בראשיתו היה לומר 'רדומים', או שנניח, לכל הפחות, שמתחילה היו מנהגים חלוקים בנוסח זה. בסופו של דבר, באשכנז נתקבע לומר 'רדומים' ואילו בצרפת 'נרדמים', ועדיין יש לעיין. ניתן לשער גם כן, שהתפשטות נוסח 'נרדמים' נקשר לערעור המדקדקים על הצורה 'רדומים', שלדעתם היא איננה נכונה. ראה דברי ר"ח קמחי, הובא בסדור ר' שבתי סופר על נוסח 'והמקיץ נרדמים' ב'נשמת' (עמ' 313)^[33].
עוד יש להדגיש, עצם העובדה שנוסח רדומים\נרדמים נמצא בקבוצת כתבי יד קדומים כמנהג אשכנז, מורה שנוסח זה אינו מיוחד למנהג צרפת אלא שייך למנהג אשכנז גם כן, אלא שבאשכנז כבר בתקופה קדומה נהגו רבים שלא לשנות מהנוסח הרגיל בכל השנה.
♦

מנהג צרפת בחתימת ברכת העבודה

במנהג צרפת גם בתפילת היחיד נהגו לשנות בימים נוראים את חתימת ברכת 'רצה', וחתמו 'ושם נעבדך [י"א ביראה] כימי עולם וכשנים קדמוניות בא"י שאותך לבדך ביראה נעבוד', ראה מחזור ויטרי (מהדורת גולדשמידט סדר ראש השנה, עמ' תשלד)^[34]. כמו שראינו בנוסח 'להחיות רדומים\נרדמים', נוסח זה מופיע בתפילת ימים נוראים בלבד, ולכן אינו ידוע לנו אלא כחלק מתפילת הימים הנוראים. אמנם בדיקת כתבי היד מעלה שכל חמשה כתבי היד הנזכרים למעלה מביאים סיומת זו גם בתפילות עשרת ימי תשובה. נמצינו למדים, שבצרפת נהגו לשנות את חתימת ברכת רצה בכל עשרת ימי תשובה.
הוראה מפורשת בענין זה מצאתי בכתב יד אחד^[35]: "בין יום הכפורים לראש השנה מתפללין כשאר ימות החול אך אומרים באבות זכרינו ובגבורות מי כמוך אב הרחמים ובאתה קדוש מסיים המלך הקדוש ובהשיבה מסיים המלך המשפט ובהודאה ושם נעבדך^[36] וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים לעושה השלום אומ' אבינו מלכינו".
לאחרונה פרסם ר"א פרנקל מאמר על נוסחאות ספר על הכל^[37], ובסופו רשם מספר חילוקים בין נוסח אשכנז לנוסח צרפת. בסיום דבריו כתב: "בעשרת ימי תשובה משנים בדרך כלל, כל שבמקום 'להחיות מתים' אומרים 'להחיות רדומים' או 'להחיות נרדמים'. בברכת רצה באה תוספת (תחילתה: ושכון), והחתימה היא שאותך לבדך ביראה נעבוד. לפני 'וכתוב לחיים' מוסיפים 'אבינו מלכנו זכור רחמיך' וכו' (כמו במוסף של ימים נוראים באשכנז)". כלומר, גם הוא הגיע למסקנה דומה שהוספות אלו נאמרו בצרפת בכל עשרת ימי התשובה. ומה שכתב הוא בקיצור באתי אני באורך עם המקורות. שינוי קטן יש בינינו - ר"א פרנקל כתב שאמרו 'ושכון' בכל עשרת ימי תשובה, ואני לא מצאתי תעוד למנהג זה, אלא רק את נוסח 'ושם נעבדך'^[38].
♦

אמירת ונתנה תוקף ביום שני של ראש השנה

במנהג אשכנז נוהגים לומר קרובות בימים הנוראים בכל תפילות שחרית ומוסף, חוץ מתפילת מוסף יום שני של ראש השנה. מלבד תוספת הפיוטים שבקרובה, אמירתה מחייבת שינוי קטן גם בנוגע לנוסח הקבע. הדברים אמורים כלפי נוסח הקדושה. בכל ימות השנה נהגו באשכנז להתחיל בשחרית באמירת 'נקדש' ובמוסף ב'נעריצך'. לעומת זאת, בימים בהם אומרים קרובות ישנו פיוט הנקרא 'סילוק', והוא מסיים את הקרובה. סילוק זה נמשך ומשתלב בנוסח הקדושה, כך שסיומו משמש כתחליף לפתיחת הקדושה. כידוע, זו הסיבה לכך שבימים נוראים לא אומרים את הפתיחה הקבועה של קדושה. ומכיוון שבמוסף של יום שני בר"ה לא נהגו לפייט קרובות, היינו מצפים למצוא את הנוסח הקבוע של קדושה, 'נעריצך'. אמנם על אף שלא נהגו באמירת קרובות ביום שני, מ"מ מנהג אשכנז לומר את סילוק 'ונתנה תוקף', ולכן אף בתפילה זו נחסר נוסח הפתיחה הקבוע.
מכיוון שאין לנו כל תיעוד מאשכנז על אמירת קרובה בתפילת מוסף ביום שני של ראש השנה, סביר להניח שכך היה המנהג הקדום. ומסתבר שכשם שלא נאמרה קרובה כך לא נהגו לומר כל פיוט אחר, אלא מיד אחר חתימת 'מחיה המתים' התחילו 'נעריצך'. אך בדיקה קלה בכתבי היד אינה מעלה אף רמז למנהג זה. כנראה, מנהג אמירת ונתנה תוקף הינו די קדום עד שלא נשאר בידנו אף לא תיעוד אחד מהמנהג הקדום.
אמנם נתקלתי בתופעה משונה, שיתכן והיא מורה על מנהג קדום. בכתב יד המבורג 37, דף 1א, בא נוסח קדושה לימים נוראים בתוך תפילת העמידה. ^[39]
המעיין יראה שיש כאן שלש נוסחאות לפתיחת קדושה. הראשון, נוסח 'נקדש', והוא חלק מקדושת "חול" הנאמרת במנחה של ראש השנה. הנוסח השני פותח 'וקרא זה אל זה', נוסח זה נאמר בסוף הסילוק בשחרית ובמוסף. הנוסח השלישי פותח 'נעריצך'. לכאורה הדבר משולל הבנה מדוע נכתב נוסח 'נעריצך', הלא בימים נוראים מעולם לא אומרים את פתיחת 'נעריצך'. ניתן לתת פשר לכך אם נאמר שזהו שריד למנהג הקדום בו לא אמרו 'ונתנה תוקף' במוסף של יום שני, ומכיוון שלא היה סילוק נשאר הנוסח הקבוע של 'נעריצך'. כתב יד זה נכתב ע"י אחד מתלמידי המהרי"ל בין השנים קפ"ז-קפ"ח, והיה שייך לעיר מגנצא. למען האמת, קשה לומר שבתקופה זו ובאזור זה לא אמרו ונתנה תוקף ביום שני. בפרט כשמדובר במגנצא ובתלמידי המהרי"ל, שאם נהגו כן מסתבר שהיה נשאר זכר למנהג זה בכתובים. אך עדיין ניתן לומר שהסופר העתיק ממקור קדום שעמד לפניו, ובו נרמז המנהג הקדום שלא לומר ונתנה תוקף^[40].
אחר 'מציאה' זו, שבתי לחפש מקורות נוספים, ואכן מצאתי בשני כתבי יד^[41] נוספים תיעוד למנהג לומר 'נעריצך' בראש השנה. יתר על כך מצאתי במספר כתבי יד שהשמיטו את סילוק ונתנה תוקף בתפילת מוסף. בכתב יד ניו יורק 4843, דף 98ב^[42] מופיעה הוראה זו למוסף יום שני: 'למוסף זוכרינו. מי כמוך. נעריצך. וכו'. לדור ודור. כי מקדישך וכו". ^[43]
כפי שניתן לראות, הסופר הדגיש את תיבת 'נעריצך', וברור שהוא רצה לחדד שבניגוד לשאר התפילות בהם יש סילוק, בתפילה זו אומרים את הפתיחה הקבועה של קדושה מכיון שאין אומרים קרובה. אמנם בגליון כתב היד כבר נוסף כך: 'עד מחיה המתים ובכן ולך תעלה קדושה ונתנה תוקף והחיות אשר הנה וקדושה' וכו'. כמו כן, בשני כתבי יד^[44] נוספים באה הוראה להתחיל קדושת מוסף 'והחיות אשר הנה' וכדו', בלי להזכיר כל פיוט לפני כן, מה שרומז למנהג שלא לומר ונתנה תוקף.
אם כן, נמצא אישור להנחה המקובלת שבמנהג המקורי באשכנז לא אמרו במוסף יום שני של ראש השנה את סילוק ונתנה תוקף.
♦

רשימת כתבי יד ודפוסים

כתבי יד כמנהג אשכנז המערבי:
אוסף פרטי 2301. אוסף פרטי, (מתכ"י: MSS-D 2301; מאה יג-יד).
אוקספורד Can. Or. 140. אוקספורד, בודליאנה Can. Or. 140 (נויבאואר: 1028; מתכ"י: 22614; מאה יג).
אוקספורד Marshall Or. 7. אוקספורד, בודליאנה Marshall Or. 7 (נויבאואר: 1030; מתכ"י: 22616; שנת צ"ד).
אוקספורד Mich. 627. אוקספורד, בודליאנה Mich. 627 (נויבאואר: 1033; מתכ"י: 22619, 22621; שנת י"ז).
אוקספורד Opp 168. אוקספורד, בודליאנה Opp 168 (נויבאואר: 1041; מתכ"י: 22627; מאה יד).
אמשטרדם 634. אמשטרדם, בית הכנסת האשכנזי 634 NM 14777 (מתכ"י: 4246; מאה יג-יד), מחזור אמשטרדם.
ברלין 10. ברלין, ספריית המדינה Or. fol. 10 (ש"ש: 5; מתכ"י: 1730; מאה יג).
גטינגן 5. גטינגן, ספריית המדינה והאוניברסיטה Cod. Hebr. 5 (מתכ"י: 2122; מאה יג).
המבורג 30. המבורג, ספריית המדינה והאוניברסיטה Cod. hebr. 30 (ש"ש: 105; מתכ"י: 883; מאה יד-טו).
המבורג 40b. המבורג, ספריית המדינה והאוניברסיטה Cod. hebr. 40b (ש"ש: 110; מתכ"י: 891; מאה יד).
וינה 174. וינה, הספרייה הלאומית Cod. hebr. 174 (מתכ"י: 1441; מאה יד).
וינה 12a. וינה, הספרייה הלאומית Cod. Hebr. 12a (מתכ"י: 10150, 1298; מאה יד-טו).
ורוצלב Or. I.1. ורוצלב, ספריית האוניברסיטה Or. I.1 (מתכ"י: 16588; מאה יד).
טורונטו 3-015. טורונטו, ספריית האוניברסיטה FR 3-015 (מתכ"י: 70570; מאה יב).
לונדון 26986. לונדון, הספרייה הבריטית Add. 26986 (מרגליות: 674; מתכ"י: 5664; מאה יג-יד).
מוסקבה 608. מוסקבה, ספריית המדינה אוסף גינצבורג 608 (מתכ"י: 43067; מאה יד).
מינכן 4.2. מינכן, ספריית מדינת בווריה Cod. hebr. 4.2 (מתכ"י: 2523, 2524; מאה יד-טו).
ניו יורק 4843. ניו יורק, בית המדרש לרבנים 4843 (מתכ"י: 25744; שנת ל”ט).
ניו יורק 9344. ניו יורק, בית המדרש לרבנים 9344 (מתכ"י: 50487; שנת נ').
הספרייה הציבורית ניו יורק 224. ניו יורק, הספרייה הציבורית Heb. 224 (מתכ"י: 34287; מאה יד).
פראג 247. פראג, המוזיאון היהודי 247 (מתכ"י: 46955; שנת קז).
פריס 645. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 645 (מתכ"י: 11541; מאה יד-טו).
פרמה 2886. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 2886 (דה-רוסי: 585; מתכ"י: 13779; מאה יד).
פרמה 3144. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 3144 (דה-רוסי: 1274; מתכ"י: 13885; שנת ר"ט).
קולומביה X 893 M 273. ניו יורק, ספריית אוניברסיטת קולומביה X 893 M 273 (מתכ"י: 20630; מאה יד-טו).
רוביגו 216. רוביגו, ספריית האקדמיה Silvestriana 216 (מתכ"י: 7; שנת ל"ב).
כתבי יד כמנהג אשכנז המזרחי:
מינכן 21. מינכן, ספריית מדינת בווריה Cod.hebr. 21 (מתכ"י: 1173; מאה יג-יד).
מחזור נירנבורג. ציריך, יסלזון, דוד וימימה 9 (מתכ"י: 75001; שנת צ"א).
ציריך 9. ציריך, יסלזון, דוד וימימה 9 (מתכ"י: 75001; שנת צ”א).
סנקט פטרבורג 101. סנקט פטרבורג, המכון לכתבי יד מזרחיים D 101 (מתכ"י: 69720; מאה יג-יד).
כתבי יד כמנהג ספרד:
בריסל 4943. בריסל, הספרייה המלכותית 4943 (מתכ"י: 3484; מאה יד).
ברלין 410. ברלין, ספריית המדינה Or. Oct. 410 (ש"ש: 178; מתכ"י: 2020; מאה טו).
המבורג 205. המבורג, ספריית המדינה והאוניברסיטה Cod. Hebr. 205 (ש"ש: 101; מתכ"י: 1014; מאה טו).
ניו יורק 4674. ניו יורק, בית המדרש לרבנים 4674 (מתכ"י: 21660, 25577; מאה יד-טו).
פירנצה 16. פירנצה, הספרייה הלורנציאנית Plut.II.16 (מתכ"י: SYSTEM 990001481570205171; מאה טו-טז).
פריס 592. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 592 (מתכ"י: 10552; שנת רמ"ד).
פרמה 1929. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 1929 (דה-רוסי: 1377; מתכ"י: 13085, 13090; שנת רמ"א).
פרמה 2072. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 2072 (דה-רוסי: 526; מתכ"י: 13149; מאה טו).
פרמה 2207. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 2207 (דה-רוסי: 629; מתכ"י: 13383; שנת קצ"ט).
כתבי יד כמנהג פרובנס:
וטיקן 553. ספריית הוטיקן, ebr. 553 (מתכ"י: 557, 72286; מאה יג-יד).
פריס 590. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 590 (מתכ"י: 10550; מאה יג).
פריס 636. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 636 (מתכ"י: 31439; מאה יג).
פריס 637. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 637 (מתכ"י: 31440; מאה יג-יד).
כתבי יד כמנהג צרפת:
בודפשט 370. בודפשט, ספריית האקדמיה למדעים אוסף קויפמן A 370 (מתכ"י: 15136; מאה טו).
ברן 409. ברן, ספריית בורגר A 409 (מתכ"י: 2298; מאה יד-טו).
לונדון 27200, 27201. לונדון, הספרייה הבריטית Add. 27200 27201 (מרגליות: 655; מתכ"י: 5872, 5783; מאה יג), מחזור ויטרי.
מוסקבה 190. מוסקבה, ספריית המדינה אוסף גינצבורג 190 (מתכ"י: 6868; מאה יג).
מנצ’סטר 732. מנצ'סטר, ספריית האוניברסיטה אוסף גסטר 732 (מתכ"י: 16012; מאה יג-יד).
פרמה 2574. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 2574 (דה-רוסי: 159; מתכ"י: 13582; מאה יב-יג), מחזור ויטרי.
פרמה 3006. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 3006 (דה-רוסי: 654; מתכ"י: 13730, 13731; שנת ס"ד).
קמברידג' 667.1. קמברידג', ספריית האוניברסיטה Add. 667.1 (רייף: 359; מתכ"י: 16997, 31493; מאה יג).
כתבי יד כמנהג קטלוניה:
אוסף פרטי לשעבר שוקן 13864. אוסף פרטי (לשעבר: שוקן 13864; מתכ"י: 73874; מאה יד).
ירושלים 8°6527. ירושלים, הספרייה הלאומית Heb. 8°6527 (מתכ"י: B 167, 8.6527; מאה יד).
לונדון 5600. לונדון, הספרייה הבריטית Or. 5600 (מרגליות: 704; מתכ"י: 7051; מאה טו).
מוסקבה 768. מוסקבה, ספריית המדינה אוסף גינצבורג 768 (מתכ"י: 47844; מאה טו).
מוסקבה 821. מוסקבה, ספריית המדינה אוסף גינצבורג 821 (מתכ"י: 43068; שנת קי"ב).
נים 13. נים, הספרייה העירונית אוסף סייגר 13 (מתכ"י: 4418; מאה יד).
סנקט פטרבורג 37. סנקט פטרבורג, המכון לכתבי יד מזרחיים A 37 (מתכ"י: 52964; שנת קס”ח).
שוקן 13864. אוסף פרטי (לשעבר: שוקן 13864; מתכ"י: 73874; מאה יד).
כתבי יד כמנהג רומניא:
מוסקבה 746. מוסקבה, ספריית המדינה אוסף גינצבורג 746 (מתכ"י: 48768; מאה טו).
ניו יורק 4079. ניו יורק, בית המדרש לרבנים 4079 (מתכ"י: 24981; מאה טו).
ניו יורק 4451. ניו יורק, בית המדרש לרבנים 4451 (מתכ"י: 25353; לא ידוע).
פריס 596. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 596 (מתכ"י: 31438; מאה יד-טו).
פריס 616. פריס, הספרייה הלאומית hebr. 616 (מתכ"י: 11481; שנת רפ"ד).
פרמה 1782. פרמה, פלטינה Cod. Parm. 1782 (דה-רוסי: 89; מתכ"י: 14460; שנת רמ"ה).
שוקן 13488. ירושלים, מכון שוקן למחקר היהדות 13488 (לשעבר: שוקן 22; מתכ"י: 74223; לא ידוע).
שאלות ותשובות מאת חכמי צרפת ואשכנז:
ירושלים 3°8860. ירושלים, הספרייה הלאומית Heb. 3°8860 (לשעבר: מונטיפיורי 108; מתכ"י: 4622; מאה טו).
דפוסים:
ארגוניה: שאלוניקי רפז, ניו יורק 4849
אשכנז המערבי: 'מעגלי צדק', סביוניטה שיז-קרימונה שכא
ספרד: 'תמונות תחנות תפלות ספרד', ויניציאה רפ
קטלוניה: מחזור לנוסח ברצלונה מנהג קאטאלוניה', שאלוניקי רפז
רומא: 'קמחא דאבישונא', בולוניא שא
רומניא: קושטא רע; 'סדור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא', ויניציאה רפג
♦ ♦ ♦