האם יש מצוה לקנות לאשה לכבוד ראש השנה בגדים נאים או תכשיטים נאים וכל דבר המשמח את לבה, כפי שמחיבת ההלכה לגבי שלושת הרגלים – חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, או שראש השנה שונה מחגים אלו כלפי חיוב זה?
♦
תשובה
בגמרא במסכת פסחים (קט.) אמרו חז"ל: "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין".
וכתב מרן השולחן ערוך בהלכות יום טוב (או"ח סי' תקכט ס"ב) וזה לשונו: "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו". וביאר הרמב"ם (פ"ו מהל' יו"ט הל' יז), שחיוב השמחה ביו"ט נלמד ממה שנאמר בפסוק (דברים טז, יד): "ושמחת בחגך". וזה לשון הרמב"ם: "אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו". ע"כ.
♦
א. ב.
והנה בשו"ע בהלכות ראש השנה (או"ח סי' תקצז ס"א) כתב וז"ל: "אוכלים ושותים ושמחים". ומשמע מלשונו, שיש חיוב שמחה בראש השנה, אבל אינו כחיוב השמחה שיש בשלוש רגלים, שהרי לא כתב כפי שכתב לגבי יו"ט "חייב אדם להיות שמח וטוב לב". וכמו כן הרמב"ם לא הזכיר את חיוב שמחה אלא לגבי יום טוב ולא לגבי ראש השנה.ואכן, מצאנו בשו"ע הרב (סי' תקכט ס"ו) שכתב במפורש לחלק בין שלושת הרגלים לראש השנה, וזה לשונו: "ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה, והוא שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביום טוב של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב וכו', ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו'". עכ"ל. הנה מבואר בדבריו שהפסוק של "ושמחת בחגך" מדבר רק לגבי שלושת הרגלים, ואין ראש השנה בכלל זה.
ומאידך, בדברי המשנה ברורה (סי' תקצז סק"א) מבואר לא כדברי השו"ע הרב. כי הנה כתב על דברי השו"ע בזה הלשון: "רצה לומר, אף שהוא יום הדין, מכל מקום מצוה של ושמחת בחגך שייך בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו". והיינו שסובר המשנה ברורה שגם בר"ה יש חיוב שמחה כמו שיש בשלושת הרגלים שמקורם מהכתוב 'ושמחת בחגך'.
♦
ובאמת שעל אף שהמשנה ברורה לא הביא ראיה ומקור לדבריו, מכל מקום מדברי הראשונים משמע לכאורה כדעתו, שיש חיוב שמחה גם בראש השנה.
כי הנה מבואר בשאלתות דרב אחאי גאון (פרשת חיי שרה שאלתא סו) שכתב: "הרגלים מפסיקים את האבל, משום דשמחה כתיב בהו, ברם צריך, מהו בראש השנה ויום הכפורים, אי נימא דדמו לשבת דהוי חד יומא, או דילמא שבת עונג בלבד כתיב ביה, אבל הני כיון דאית בהו שמחה כרגלים דמו. תא שמע דתנן (מ"ק יט.) ר"ג אומר ר"ה ויוהכ"פ כרגלים." ע"ש. ומפורש שהוא למד שיש מצות שמחה בראש השנה.
וכן כתבו התוספות (מו"ק כג:) דרגל אינו עולה למנין שבעה, מפני שאין בו אבלות כלל, דכתיב ביה שמחה, משא"כ שבת, דלא כתיב ביה שמחה. ע"ש.
ובשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' מג) הביא ראיה נוספת מדברי רב שר שלום גאון בשו"ת הגאונים (גאוני מזרח ומערב סי' פא), שכתב שכשם שאסור לישא אשה ברגלים, שנאמר 'ושמחת בחגך' ולא באשתך (מו"ק ח:), כך הדין בראש השנה, שהוא בכלל מועדות, שהרי אומרים בו בתפלה: ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. ונאמר בכסא ליום חגנו. והרי הוא מפסיק אבלות כדין חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות. ע"כ.
גם בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' קנ בד"ה שוב) הוכיח מדברי התוס' שאסור מן התורה לישא אשה בראש השנה, שאין מערבין שמחה בשמחה. ודלא כהטורי אבן, שכתב דמן התורה שרי, שאין מצות שמחה בראש השנה. ע"ש. ובאמת שהטורי אבן עצמו בשו"ת שאגת אריה (סי' קב) הוכיח במישור מהגמרא (ר"ה יט.), שמצות שמחה נוהגת בראש השנה. ע"ש.
♦
ג. ד.
והמתבונן יראה שגם הרא"ש (ר"ה פ"ד סי' יד) הביא את תשובת רב שר שלום גאון, שכתב שאסור להתענות בראש השנה, שהרי שמחה נוהגת בראש השנה, וכן מצינו בספר עזרא (נחמיה פרק ח פסוק ט), לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. ופשוטו של מקרא שלחו מנות לאין נכון לו, היינו למי שהיה בדעתו להתענות בראש השנה, ולא הכין מאכלים לחג, ומכאן יש ללמוד שאסור להתענות בר"ה. ע"כ.ולגבי האיסור להתענות בראש השנה משום שמחה, כ"כ הרוקח (סי' רא). ע"ש. וכ"כ בספר פרדס הגדול (סי' קע) וז"ל: "מצאתי בתשובות רב יהודאי גאון, שאסור להתענות בראש השנה משום שנקרא חג, שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. וכשם שאסור להתענות בשאר ימים טובים, כך אסור להתענות ביו"ט של ר"ה, משום שמחת ועונג יו"טּ". ע"כ.
והריב"ש בתשובה (סי' תקיג) הביא טעם נוסף שאין מתענים בר"ה, שנאמר: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים", וכן אמרו בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) בנוהג שבעולם וכו', אבל ישראל אינם כן, שהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים בראש השנה ומטה דינם לכף זכות, וקורע להם גזר דינם.
ועוד אמרו בירושלמי (תענית פ"ג ה"ד): "וכל סביבותיה מתריעות ולא מתענות, שכן מצינו בראש השנה שמתריעים ולא מתענים, דברי רבי עקיבא". ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"ד (סי' רסב) בשם רבינו האי גאון, שאין להתענות בראש השנה, וכמו שאמרו פרנסי ישראל הראשונים, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. ע"ש.
וכבר הבאנו לעיל שכן פסקו הטור והשו"ע (או"ח סי' תקצז ס"א): "אוכלים ושותים ושמחים בר"ה". ובביאורי הגר"א שם הביא מקור לזה, שנאמר בר"ה 'מקרא קודש', ותניא בתורת כהנים קדשהו במאכל ובמשתה, ובכסות נקיה. ומלבד זה הביא את כל המקורות הנ"ל.
♦
והעולה בידינו עד כה, ממיצוי דברי הגאונים והראשונים הנ"ל, שמצות שמחה נוהגת בראש השנה כמו בשאר שלושת הרגלים.
וגם מדברי הרמב"ם נראה כן, כי הנה כתב הרמב"ם (פ"ו מהל' יו"ט הי"ז): "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ובתענית, וחייב אדם להיות שמח וטוב לב בהם, הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים אליו. שנאמר ושמחת בחגך" וכו'. ע"כ.
ויש לדייק בלשונו שכתב שגם ב'שאר ימים טובים' מלבד פסח וסוכות חייב אדם להיות בהן שמח משום 'ושמחת בחגך', על איזה ימים טובים כוונתו לכלול בזה. דאין לומר שכוונתו רק לחג השבועות, דאם כן למה נקט בלשון רבים 'ימים טובים', הרי פסח וסוכות פירט להדיא. ואם כוונתו להוסיף רק את חג השבועות לא הוה ליה למימר בלשון זה, אלא בלשון יחיד. אלא בהכרח צריך לומר שכוונתו להוסיף מלבד חג השבועות גם את ראש השנה, וכוונתו שיש גם בו חיוב שמחה, ולכן נקט בלשון רבים.
וכדקדוק זה למדו רבים מאחרונים. עיין בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רכח אות ג) שלמד מדברי הרמב"ם שיש חיוב שמחה בראש השנה, וכ"כ בספר שיח ערב ע"ס הרמב"ם להגר"ש קוטלר זצ"ל (פסחים סי' ט או' ב), ובספר טל חיים (מו"ק ח:), ובספר משנת יעב"ץ (או"ח סי' נ אות ג), ובספר ימי שמחה (הנדמ"ח סי' נח), ובספר משנת יעקב (פ"ו מהל' יו"ט הי"ז), ובספר מקראי קודש (ימים נוראים ס"ח ענף ב). ע"ש.
ומכאן תשובה מוצאת למה שהעיר הגאון האדר"ת בהגהות "בני בנימין", שמדברי הרמב"ם הנזכרים שכתב שחיוב השמחה הוא ב"שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג", מכאן סתירה להסוברים שגם בראש השנה יש מצות שמחה, משום שבדברי הרמב"ם מבואר שרק בימים אלו יש מצוות שמחה. ע"ש. וצריך עיון על דבריו, דאדרבא, מכך שהרמב"ם הוסיף וכלל ימים אלו 'עם שאר ימים טובים' בלשון רבים, מוכח שכוונתו גם לראש השנה, וכנ"ל.
וכבר תפס עליו מרן היביע אומר (שם) בזה הלשון: "ותמיהני שמהיכן דייק מדברי רבינו דליכא מצות שמחה בראש השנה, והלא כתב רבינו, "ושאר ימים טובים", ונכלל בזה גם יום טוב של ראש השנה, והרי בודאי שיום ראש השנה אסור בהספד, מכיון שנקרא חג, שנאמר בכסא ליום חגנו. והרי אפילו ראש חודש בעלמא אסור בהספד, וכמ"ש הרמב"ם (פי"א מהל' אבל ה"ג), והטור וש"ע א"ח (סי' תכ). וא"כ מהיכא תיתי לומר בדעת רבינו שאין מצות שמחה בר"ה. ונראה דאגב שטפיה כתב כן".
גם בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' עג אות יז), כתב להשיג על דברי האדר"ת בהגהות בני בנימין הנ"ל, דלא דק, שהרי כתב רבינו הרמב"ם שאסורים בהספד, ופשיטא דלכו"ע גם ראש השנה אסור בהספד. ע"כ.
♦
ה. ו.
ולקושטא דמילתא נראה שאין כל כך הכרח ללמוד מדברי הרמב"ם באופן ברור שיש חיוב של 'ושמחת בחגך' בראש השנה, שהרי כתב בהמשך דבריו (שם) בזה הלשון: "שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים וכו', ויש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו". והרי בראש השנה אין בו קרבן שלמי שמחה, כדמוכח מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' חגיגה ה"א, שם כתב שרק בג' רגלים מקריבין שלמי שמחה. וא"כ דברי הרמב"ם בראשית דבריו נסובים רק על ג' רגלים, שבהם יש קרבן שלמי שמחה, ולא על ראש השנה, וסוף דבריו נראים כסותרים למה שכתב בתחילת דבריו. וצ"ע.זאת ועוד, הרמב"ם במקום אחר (פ"ג מהל' חנוכה ה"ו) מונה את הימים שגומרים בהם את ההלל, ומסיים שם בזה"ל: "אבל בראש השנה ויום הכיפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה". ומלשונו מבואר שיש בראש השנה משום שמחה, ורק שאין בו משום 'שמחה יתירה'. וגם לשון זו עומדת בכעין סתירה למה שכתב בראשית דבריו בהל' יום טוב, בו נראה שכלל את ראש השנה עם שאר ימים טובים שיש בהם חיוב שמחה מדין ושמחת בחגך. וצ"ע.
♦
ואיך שיהיה, מדברי רוב ככל הראשונים נראה להדיא שגם ביום ראש השנה יש חיוב שמחה מצד ושמחת בחגך, שהוא גם המקור לחייב את האדם לשמח את אשתו בבגדים נאים ובתכשיטים יפים ובכל מה שמשמח את לבה.
וכן העלה הגאון רבי ישראל יעקב פישר בספר אבן ישראל (חלק ח סי' יב), שמצות שמחה נוהגת אף בראש השנה, ואין הבדל בין ר"ה לשאר ימים טובים. ע"ש. וכ"כ לדינא בשו"ת יביע אומר (שם). וכבר הבאנו בראשית המאמר שכן מוכח מדברי המשנה ברורה, ודלא כמ"ש בשו"ע הרב.
♦
ז. ח.
ולפי כל האמור, כתב בשו"ת דברי יציב (שם) שמכיון שיש שמחה בר"ה, צריך לקנות בגדים לאשתו לראש השנה. אמנם הביא שם את הסוגיא בכתובות (סד:) שכתבה המשנה: "ונותן לה מנעלים ממועד למועד" ופירש רש"י "מנעלים לכל שלושת הרגלים", והרי שקניית בגד לאשה הוא רק בג' רגלים ולא בר"ה, שהרי ר"ה הוא לא רגל. וכתב לדחות שם, שממה שכתוב במשנה 'ממועד למועד', יש לומר שגם ר"ה נקרא מועד ויהא צריך לקנות בו בגד לאשתו. ע"ש.וכן העלה בספר קובץ הלכות להגר"ש קמינצקי (ימים נוראים פ"ז ס"ג), ובילקוט יוסף (ימים נוראים עמ' רעו). וכן כתב בספר תשובות רבי אביגדור הלוי (נבנצאל, עמ' שסט) שגם בר"ה יש חיוב לקנות בגד לאשה (וסותר למה שכתב הגר"א הלוי נבנצאל בספר ירושלים במועדיה, שבועות עמ' רכ, להוכיח מהגמ' בכתובות הנ"ל להיפך). וכן משמע משו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' קסד) שכתב שמצות שמחה מהתורה גם בראש השנה ויש להקפיד לאכול בשר ולשתות יין בראש השנה. ע"ש.
♦
הלכה למעשה
חייב האדם לקנות לאשתו לכבוד ראש השנה בגד נאה או תכשיט יפה וכן שאר דברים המשמחים את לבה, ובזה מקיים מצוות 'ושמחת בחגך' לבני ביתו כמו בכל שלושת הרגלים.♦ ♦ ♦