הוכחת הראב"ד שביטול איסורים אסור מן התורה מהאמור שזרוע בשלה חידוש הוא

חולין דף צ"ח ע"א: ושני'[1] לא למדוהו אלא מזרוע בשלה, דכתיב: 'ולקח הכהן את הזרוע[2] מן האיל' וכו'. מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה וכו'. מאי חזית דגמרית מהאיך, ליגמר מהאי? חידוש הוא, ומחידוש לא גמרי'. ופירש"י:[3] חידוש הוא, דבכל התורה אסור לבטל לכתחי', וכאן היתרו[4] הכתוב, ע"כ.
והנה בענין זה מצינו מחלוקת הראשונים, דהנה התוס'[5] והר"ן[6] והרשב"א[7] ז"ל ושאר הראשונים סברו דמה"ת מותר לבטל ומדרבנן אסור, והראב"ד ז"ל[8] הקשה עליהם מהגמרא הנ"ל, דמהו החידוש, הא מה"ת מותר לבטל. ולכך סובר הראב"ד ז"ל דאסור לבטל לכתחי' מה"ת. ובאמת קושיא עצומה הק'.
והרשב"א[9] הרגיש בדבר, ותירץ דהחידוש הוא דהכא מצוה לבטל. אבל זה נראה דוחק, דמפשטות הגמ' משמע דהחידוש הוא דהכא מותר ולא למצוה. ועוד ק', מהו החידוש אם הכא מצוה, הלא כל המצות שבתורה חידוש הם, דבשלמא אם הי' אסור בכ"מ לבטל מה"ת וכאן מצוה הוי שפיר חידוש גדול, אבל אם בכ"מ גם כן מותר לבטל, רק דהכא מצוה, מהו החידוש, כל המצות חידוש הם.[10]
♦

חידוש הנו"ב שביטול יבש ביבש אסור מן התורה ורק בביטול טעם נחלקו

ונראה לישב, דהנה הנוב"י במה"ת חיו"ד סי' מ"ה,[11] כתב דלשיטת התוס' והר"ן והרשב"א ס"ל דמה"ת מותר לבטל ורק מדרבנן אסור, הוא דוקא על הטעם דומיא דזרוע בשלה, דהזרוע נשארה באיסורה ורק טעם מהזרוע נכנס באיל, אז מותר לבטל מה"ת, אבל יבש ביבש אסור לבטל מה"ת, דאם כבר נתערב ובא אליהו ז"ל ואמר שזאת החתיכה הוא האסורה, או שמכירין את האיסור, בודאי אסור ואינו בטל, והאיך מותר לבטל לכתחי' כשמכיר את האיסור, עיי"ש. והרבה מפרשים כתבו ע"ז שדברי טעם הם, עיין מ"ה אות א'.
♦

חידוש הנו"ב מבוסס על ההנחה והדעה שטעם כעיקר מן התורה

והנה מצינו מחלוקת רש"י ותוס' אם טעם כעיקר מה"ת או מדרבנן, דשיטת רש"י[12] דטע"כ מדרבנן. ושיטת התוס'[13] דטע"כ מה"ת. והשתא סברת הנוב"י הוא רק לשיטת התוס' דטעם גם אסור מה"ת, אבל לשיטת רש"י דטעם מותר מה"ת, מאי שייך לומר דהא דאין מבטלין איסור אינו מה"ת הוא דוקא על הטעם, הלא הטעם מותר לגמרי מה"ת. ועוד, מאי שייך לומר להראב"ד דפליג על התוס' וסובר דטעם ג"כ אסור לבטל מה"ת, הלא הטעם מותר מה"ת. אע"כ מוכרחין לומר דסברת הנוב"י הוא דוקא לשיטת התוס', אבל לשיטת רש"י דטעם מותר מה"ת, גם יבש ביבש מותר לבטל מה"ת.
♦

הרשב"א וסיעתו יעמידו את דברי הגמרא שזרוע בשלה חידוש הוא – ביבש ביבש

והשתא, בזרוע בשלה כ"ע סברי דטעם מותר מה"ת, כדמשמע לקמן. ואם טעם מותר מן התורה, אז מוכרחין לומר דיבש ביבש מותר לבטל מה"ת,[14] ונמצא דבזרוע בשלה מותר מן התורה לבטל גם יבש ביבש, ובכל האיסורין לשיטת התוס' אסור לבטל לכתחי' מן התורה.
ושפיר יהי' מתורץ, דהחידוש הוא על האיסור,[15] דבכל האיסורין אסור לבטל מן התורה כסברת הנוב"י כנ"ל, אבל הכא בזרוע בשלה מותר לבטל לכתחי' וכשכתבנו.
♦

יישוב סתירה בתוס', לפי החילוק בין טעם ליבש ביבש

והשתא יהי' מתורץ עוד קושיא על התוס'. דהנה התוס' הקשו בד"ה מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה[16] וז"ל: וא"ת ודלמא[17] דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחי' וכאן מותר. ומאי קושייתם, הלא[18] התוס' סברו דמותר לבטל מה"ת, ודוחק לומר דשני בעלי התוס' הם. ולפי שכתבנו ניחא, דקושית התוס' הוא לענין יבש ביבש, דבכל האיסורין אסור לבטל מן התורה וכאן מותר לבטל. וזה קושייתם:[19] ודלמא דוקא למעוטי שבכל איסורין אסור לבטל מה"ת יבש ביבש וכאן מותר, כסברת הנוב"י כנ"ל, עיי"ש מה שתרצו.
♦

תירוץ אחר לקושיית התוס'

ונראה לתרץ קושית התוס' באופן אחר, דלענין ס' ומאה, אי לא הוה כתיב לא ידענו אם בטל בס' ומאה, שפיר אם כאן[20] הוא היתר הבא מכלל איסור, לא יכולים ללמוד, אבל לענין שאין מבטלין לכתחי' הייתי יודע מסברא דאסור לבטל, כמו שכתוב הנוב"י, ולא איצטריך הקרא למעט על זה. והבן.
♦ ♦ ♦