[ושמעתי מפי דודי אדמו"ר [הגרי"ס] ז"ל שהיה אומר[1], שדרכו הי' מעת היותו בסלאנט להתרגל שכל מי שהי' עושה לו רעה, היה מיד ממהר לחפש איזה מקום יוכל לעשות לו טובה עבור זה מיד, וכן היה מנהגו במידה הזאת תמיד. אבל הרעות שהיו עושים לו היו דברים נקלים. כי איזו רעות הי' נמצא מי שעשה לו בסלאנט ובבואו בווילנא בא עליו נסיונות גדולות, שנמצאו מי שהיו רוצים לעשות לו רעה בענינים גדולים מאוד, והוא אחז דרכו שמאז ומתמיד היה מחפש לעשות להם טובה, ואמר לי שלולי שהיה מורגל בכך מילדותו בסלאנט על דברים נקלים, לא היה ביכולתו לעמוד בדבר טוב הזה לחפש לעשות טובה למי שרצה, או עשה לו רעות גדולות, אבל ההרגל על הדברים הנקלים עמדה לו שיוכל לעמוד בדברים הגדולים, כן שמעתי מפיו הקדוש, אשר סיפר לי ביחוד, שכן היה דרכו מאודו שכל מי שעשה לו רעה הי' מחפש לעשות לו טובה עבור זה, ולמדנו מזה כי הדברים הנקלים מ"מ תועלתם רב וגדול מאוד שעי"ז מתרגל אח"כ ונעשה לו טבע שני להיות טוב גם על דברים הגדולים].
♦
וממילא למדנו להיפך כי הדברים הנקלים שאינם כראוי אפי' אם בשעתם אין הנזק כל כך מ"מ רעתם רבה, שמשרישים ומרגילים בהאדם התכונה הרעה, וכן למדנו עוד מה שהי' אומר דודי זללה"ה (-הגרי"ס) כמו בעת המלחמה אז אין פנאי ללמוד איך ללמוד, וכן צריך ללמוד קודם תכסיסי המלחמה איך לירות בקשת ואיך ללחום, כן בענין המידות צריך להתרגל ולהתלמד בדברים הנקלים, וגם כשאין בא לידי ניסיון למעשה, שעי"ז יוכל לעמוד בנסיון כשתבוא נסיון לידו, שאז הוא משל לעת המלחמה.
ולמדים מכל הנ"ל, שצריך האדם להתרגל תמיד לטוב, וההרגל הטוב הוא יקר מפז, וכל מה שההרגל מרובה דברים במספר יהיה תועלת גדול[ה] בהרגל הטוב, ולהיפך ח"ו בההרגל הרע, וד' ינחנו בדרך הטוב ולקיים ובחרת בחיים.
♦
והנה לפעמים ע"י סיבה מקרית נעשה בביתו של אדם דבר העלול תמיד לכעס וקפדנות אם לפעמים ע"י דבר צער אשר מטבע בני בית כשיש להם צער להיות רגזנים וכדומה, או שהאדם בעצמו הוא ח"ו בדאגה ובצער ועלול יותר לכעס. או שנמצא בהם אחד כעסן או קפדן, או אינו חכם, אשר תמיד דרכו להתקוטט ולגרום כעס, בקיצור נעשה בהבית דבר שעלול ומצוי למרבית פעמים בכל יום לכעוס.
ובהיות דבר כזה אז יש להאדם דבר מסוכן במידת הכעס, היינו או שיתקלקל בעת קצר הרבה מאוד, או להיפך שיהיה לו לתועלת הרבה מאוד בעת קצר, כי אם יתאפק ולא יכעוס ירוויח כמה מש.. עשריות רגילות טובות בעת קצר והקנה לנפשו מדה טובה הבאה מהרגל רצופים אשר עושה קניין בנפש, או להיפך אם לא ישית לב וילך כסוס כפרד וירבה עליו הכעסנות כמה פעמים ביום ויתרגל להיות כעסן רע ומשוגע אשר כל יום ויום תגדל כעסו ביותר ועל כיוצא בזה נאמר (דברים ל, טו): ראה נתתי לפניך את הטוב כו' ואת כו'.
ואמר דודי ז"ל (-הגרי"ס)[2] שמי שיש לו ח"ו אשה רעה יש לו טובה בזה שעי"ז יוכל להתרגל במדות טובות, מה שלא יוכל איש יותר, כי אם תמיד ירגיל עצמו לבלי להתכעס ולבלי להצטער על סכלותה ורעותיה כן יתרגל להיות סבלן גדול, אשר אח"כ בבוא נסיונות לו בענייני המדות יוכל לעמוד ויקנה לנפשו מדות טובות אשר שכרם מרובה מאוד וכו'.
לכן צריך האדם לדעת את אשר לפניו ולבלי להתלך כמהלך הבהמה להיות 'כסוס כפרד אין הבין', ורק להרגיל עצמו במדות טובות וטוב לו, ואמרו (חולין פט, א) שהעולם עומד על מי שבולם פיו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה.
ואנו מבקשים בכל יום ג' פעמים 'ונפשי כעפר לכל תהיה ולמקללי נפשי תדום', ואדם עצמו אינו משים לב בשכלו להתנהג כן, רק הולך כמהלך הרגלו, ואיך יעיז פיו לבקש זאת מה' והוא בעצמו אין עושה מה שביכולתו להתבונן לעצור בעד קפדנותו הרעה והמגונה, וכמ"ש הכתוב (קהלת ז, ט) אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח.
ואמרו (ר"ה יז, א ועוד) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומאריך ימים כו' (מגילה כח, א), ובאמת כמה תעניתים צריך לאדם להתענות עד שיכופר עוונתיו, וכמה יסורין ר"ל אדם סובל לכפרת עוונתיו, והנה נמצא לו תרופה קלה איך להיות מעביר על מדותיו ושלא יקפיד, זאת יכפר עוונתיו, וזה הוא בנקל יותר מן תעניתים ויסורים קשים ועונשי ה' ח"ו, והאדם עוזב רפואה קלה וטובה כזאת שהוא מכפר עוונות, וכמ"ש הרח"ו בשערי קדושה (חלק א שער ו): ואם עיני שכל לך הי' לך לחפש מי שיצערך ומי שילבין פניך כי חיים אתה מבקש לך בזה, וכפרת עוונות וכ"כ בס' תומר דבורה רעיונות כאלה.
♦
וענין השני מה שכתבנו ... ... והנה ביותר צריך האדם להזהר בדברים המצויים הרבה שלפעמים יוכל אדם לקנות לנפשו במשך עת קצר שכר הרבה וכן להיפך חטאים הרבה, הא למה זה דומה למי שעומד בחנות הוא חביבו עליו הסחורה שמוכרה הרבה פעמים ביום שמרוויח כמה פעמים בכל יום אפי' אם הסחורה אינו ריווח גדול, ממה שיש לו סחורה שמרוויח בה יותר אבל מזדמן לו רק לעתים רחוקות פ"א בחודש, א"כ הריווח מן הדבר המצוי הוא יותר.
וכן לענין ההיזק וההוצאה היתירה התמידית בכל יום, אם הוא מפסיד יותר ממון של אדם מההוצאות הגדולות אשר אינם מצויים רק לפרקים, וכן לענין הקפדנות והרגשנות והכעסנות עם ב"ב (בני ביתו) שהוא מצוי הרבה ומקנה לנפשו חטאים הרבה.
ולפעמים למי שמקללנו ח"ו וידוע שלפעמים קללה ההוא מסוכן ח"ו, אם יזדמן בעת שלא טוב וכמו שמצינו בבלעם שהיה כוחו לכווין השעה שה' ית' כועס (ברכות ז, א) והאדם איך ידע באיזה עת הוא עומד, ע"כ צריך להזהר מאוד שלא לקלל לאחרים ושלא לגרום שיקללוהו ח"ו כי לא ידע מה יוכל לגרום ח"ו ד' יצילנו.
♦ ♦ ♦