הנה מכל מה שכתב הרב דורון אדלר נ"י באות ב' ואו ג', וגם מדבריו ב"בירור משקל הדרהם" תשפ"ג נראה – שבמוזיאונים נמצאים כ1097 משקולות זכוכית קטנטנות שהונפקו לצורך יצור או שקילת מטבעות כסף. אך משקולות קטנטנות כאלו בפשטות לא שימשו לבני אדם במסחרם הרגיל בסיטונאי ובחנויות, כי לזה צריך אבני משקלות גדולות. אלא שבאות ב' כתב בזה"ל: בקטלוג האגודה האמריקאית לנומיסמטיקה מצויות משקולות נחושת וזכוכית מהתקופה הפאטימית והאיובית בעריכים של עשרה, עשרים ואף חמישים דרהם – וכו', משקל הדרהם המשתמע מעשרים ואחת המשקולות הללו נע בין 2.83 ל-3.1 גרם (רק אחת מהן מגיעה ל-3.1), וממוצעו 2.98 גרם. אילו נהג במצרים 'דרהם משקל' של 3.12 גרם שאליו היו שייכות המשקולות הגדולות, היתה משקולת של חמישים דרהם צריכה לשקול 156 גרם; שתי משקולות החמישים הקיימות שוקלות 149.8 ו-151.8 גרם, עכ"ל.
מענה בעניית דעתי: הרי אלו הגדולות הן 21 משקולות בלבד! שגם לא שוות זו לזו במשקלם, על המשקולות הללו לא רשום שום דבר! לא דרהם ולא מספר, אלא הן נשערו לפי ההנחה שמשקל הדרהם צריך להיות 70 אחוז ממשקל דינר הזהב של 4.26 גרם שקבע מאליק, המלך הראשון של איסלאם, והנה מ- 21 משקלות גדולות הללו יוצא משקל דרהם בין 2.83 גרם ל3.10 גרם, אך בטח שבמשך מאתים שנה של הפאטימיים ולאחריהם בשבעים וחמש שנה של האיובים - הוטבעו הרבה יותר מ21 משקולות גדולות בלבד! מסתמא למאות ולאלפים לצורך כל אנשי מדינת מצרים, ולכן פשוט שאפשר שהיו משקולות של חמשים דרהם ששקלו 156 גרם, שהרי אחת מהנמצאות והוא משקל של עשרה דרהם - שוקל 31 גרם - כך שהדרהם היוצא מזה הוא 3.10 גרם, וא"כ אפשר שהיו עוד משקלות ששקלו אפילו יותר, ואפשר שדוקא הן היו הרבים, וגם אפשר שנטבעו רבות - קצת פחותות מהן וקצת יתירות מהן במשקלן, עד שמזה נוצר עקומת פעמון לממוצע של 3.12 גרם או 3.15 או 3.08 גרם וכל כיו"ב, אלא שלא ידוע לנו מפני שנאבדו, ומי יודע להגיד על דברים שנאבדו ונספו לגמרי מן העולם - וכמו הרוב ורובם ככולם של כל הכלים והבגדים ואבני המשקלות של כל העולם כולו מאחרי המבול עד זמנינו שנספו ביחד עם כל האשפות, ובעיקר – קשה לענ"ד להבין איך אפשר לנהל כלכלה ולישא וליתן במסחר כהוגן באופן כזה.
♦
ב.
באות ג' כתב בזה"ל:
במסד הנתונים שאספתי מצויות שש עשרה משקולות פאטימיות ממערכת זו, מחצי אוקיה ועד רוטל שלם של י"ב אוקיות, שלוש מהן מזכוכית והשאר מעופרת, לפי דברי ר' אברהם בן הרמב"ם שאוקיית מצרים מכילה י"ב דרהם, משקל הדרהם המשתמע ממשקולות אלו הוא בממוצע כ-2.91 גרם, והגבוהה שבהן מגיעה לדרהם של כ-3.04 גרם. ואילו היה 'דרהם המשקלות' שוקל 3.12 גרם, היתה האוקיה צריכה לשקול 37.44 גרם - ואין בנמצא ולו משקולת אחת המתקרבת לכך עכ"ל
מענה בעניית דעתי: שש עשרה משקולות הללו, שרובם מעופרת, הן 3 של חצי אוקיא, 7 של 1 אוקיא, 4 של 3 אוקיא, 1 של 10 אוקיא, 1 של 12 אוקיא שהוא רוטל וביחד זה 16 משקולות, ולמעשה לא רשום עליהם שום דבר! לא אוקיא ולא שום מספר, אלא כל ההשערה הוא עפ"י החשבון הידוע שרוטל מצרים היה של 12 אוקיא של 12 דרהם, וכך שיערו והעריכו שאבן זה במשקל הזה היה חצי אוקיא וזה אוקיא וזה שלש אוקיות וזה רוטל וכו'. ואחרי כל זה משקל הדרהם היוצא מכולן לא שוות כלל זו לזו, אלא הכי קל ופחות יוצא 2.6958 גרם לדרהם, והכי כבד יוצא 3.0415 גרם לדרהם, והמשקלות שביניהן לא שוות במשקלן אלא חלוקות זו מזו במשקלן! וכנ"ל שממה שאין בנמצא אף משקולת אחת הנותן 3.12 גרם לדרהם בין שש עשרה משקולות בלבד! (מכל המאתים ושבעים וחמש שנים) שהשאר נספו ונאבדו לגמרי – אין לכאורה לענ"ד להביא ראיה.
והעיקר שקשה לי, שאם כל המשקלות הגדולות "הבודדות" האלו שנשארו - אינן מזויפות ממזייפים שהיו מצוים בכל הדורות ובכל המקומות בעולם – אלא הן אכן מייצגות מערכת המשקלות האמתית של ממשלת מצרים במשך מאתים שנה ועוד ע"ה שנים - יוצא שממשלת מצרים הניחה לבתי ההטבעה להטביע משקולות בלתי מדויקות, שבפשטות גורמת הפסד לבני אדם ולהכלכלה, כי פשוט שאי אפשר לכולם לקבץ תמיד את כל המשקולות ולעשות ממוצע.
ועדיין אפשר לומר, שהייתה להם במצרים מערכת משקלות נפרדת לצורך משא ומתן הרגיל שהיה מדויק בתכלית - ובשונה מהמשקלות שהשתמשו בה להטבעת המטבעות (שדוקא למטבעות חיקו את קביעת מאליק בבבל). וכמו שהיה בכל הדורות בהרבה מקומות בעולם, משקל אחד ליצירת מטבעות ממון ומשקל שונה למשא ומתן הרגיל. והיו מקומות שהיה להם משקל מיוחד לפלפלין או משקל מיוחד להצורפים וסוחרי מתכות ואבנים יקרות, ומשקל מיוחד למרקחת, למרות שלא הכל נמצא ברשימות על נייר כתב יד עתיק של גוי.
♦
ג.
לענ"ד, מדברי הרמב"ם לכאורה עולה פשוט שהמשקלות שהוא מדבר מהן - היו מדויקות על השערה, עד שהתאפשר לו לומר בפי' למשניות שרביעית מים שוקל קרוב לכ"ז דרהם, ורביעית שמן שוקל כ"ו דרהם שלמים ועוד כמה גרגרים (הנקרא גראן בלע"ז) שלא שם אליהן לב מפני מיעוטן, ואילו רביעית יין שוקל קרוב לכ"ו דרהם, כך שיין במשקל מאה וארבע דרהם הוא בודאי לוג שלם. והכפיל ושילש ליתן משקלות האלו כמה פעמים בפירושו, ולא חזר מהם גם בשנותיו האחרונות, כששימש כרופא רשמי במצרים,
אך אם המשקולות הבודדות הנמצאות שאינן קבועות במשקלן - אכן מייצגות את המשקלות של הרמב"ם – לכאורה לא שייך לומר ודאות כזה.
ונסביר דברינו:
שנות חייו של הרמב"ם במצרים היו תחת ממשלות הפאטימיים והאיובים.
הנה ממשלת הפאטימיים במצרים היתה משנת 969 למספרם עד שנת 1174 למספרם, ואח"כ שלט שם שלטון האיובים עד לערך שנת 1250 למספרם, שאז התחיל שלטון הממלוקים.
שמונת או תשעת השנים הראשונות של הרמב"ם במצרים היו תחת שלטון הפאטימיים, ושלשים שנותיו האחרונות של הרמב"ם במצרים היו תחת שלטון האיובים, כי הרמב"ם נולד בשנת ד'תתצ"ח 1138 למספרם ונפטר כ' בטבת ד'תתקס"ה, 1204 למספרם. ובסוף פירושו למשניות (מ' קאפח) כתב הר"ם בזה"ל: התחלתי לחבר פירוש זה ואני בן שלוש ועשרים שנה, והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלושים שנה, עכ"ל. ולפי שנת מנין השטרות שכתב שם עולה שזה בשנת ד' תתקכ"ח 1168 למספרם. ומהאיגרת המובאת בספר חרדים להר"א אזכרי זצ"ל עולה שהגיע למצרים בשנת ד' תתקכ"ו, כך שגָמַר את פירושו בשתי שנותיו הראשונות במצרים. וזה מסביר מה שכתב הרמב"ם שם, כי יש מן הפירושים שכתב במסעותיו בדרכים או באניה על הים, ובגלות ובנדוד בעולם מקצה השמים ועד קצה השמים, ולכן נשתהה בפירושו זמן רב עיי"ש. ומכמה ראיות עולה שבחיבור "יד החזקה" עסק הרמב"ם כעשר שנים, מתחילת שנת ד'תתקכ"ח 1167 עד שנת ד'תתקל"ח 1178.
והנה מכל הכתבי יד של פי' המשניות עולה שהרמב"ם הגיה ותיקן רבות את פירושו למשניות גם אחרי גמרו את הפירוש, וכנראה מכמה ראיות שגם את חיבורו הגדול הגיה אחרי הגמר, אך במקומות שהביא שיעורי תורה של רביעית הלוג ושיעור חלה לא שינה ולא תיקן כלום
♦
ד.
שיעור חלה שבדברי הרמב"ם ביד החזקה הוא משקל תק"כ דרהם של מצרים במשקל ס"ד שעורות
הנה בחיבורו הגדול בהלכות ביכורים פ"ו הט"ו כתב בזה"ל: כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה מלא העומר קמח עכ"ל. ואחרי שהוא מבאר שם שזה נפח של כמ"ג ביצים וחומש, וגם נפח של כ311.04 גודלים ברוחבם - כתב בזה"ל: והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי "מצרים" בזמן הזה, ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדין לחלה בכל מקום: עכ"לוהיות שהרמב"ם בהלכות שקלים[1] ובעוד מקומות רבות ביד החזקה וגם בפי' המשניות כתב שסלע של חז"ל הוא משקל של שפ"ד שעורות, וסלע יש בו ד' דינרים ודינר יש בו שש מעות (גרה שבתורה) של ט"ז שעורות – מזה הוכיחו כולם שדרהם של מצרים (שמכנהו זוז, וכמנהג רבותיו וגאוני בבל) היה משקל של ס"ד שעורות. וכדברי בנו הראב"ם בפרשת פקודי שהמשקלות במצרים היו קנטר, שהוא ככר של מאה רוטל של י"ב אוקיא של י"ב דרהם של ס"ד שעורות, ועיין בדברי בן בנו, רבינו דוד הנגיד[2] שמאה סלע של מוציא שם רע הוא שש מאות דרהם (מאה כפול שפ"ד שעורות הוא 600 דרהם של ס"ד שעורות). ולפי המובא בספרי הגוים היו המשקלות הרשמיות של הממשלה נהוגות במצרים בסדר הזה ובחלוקה הזו שכתב הראב"ם גם בדורות האחרונים כמבואר בספרי הגוים שציינתי בגליון קט"ו (ירחון לחודש סיון שנה זו) עמוד תקע"ד. והם מביאים גם שם שהדרהם של מצרים היה של ט"ז חרובים (קיראט) של ד' שעורות (גראן או חבה) שעולים לס"ד גראן (וידוע שחלוקה הזו של חרוב לד' שעורות (גראן או חבה בערבית) שהיא רק חלוקה תיאורטית[3] ואשר לכן אין שום נ"מ אם זה נקרא חטה או שעורה - כבר הייתה נקוט אצל הגוים בכמה מקומות עוד מימי הבינים[4] - עד שהצרפתים בערך בשנת תקנ"ה קבעו את משקל הגרם לחמשה חרובים של ד' שעורות. כלומר קיראט תיאורטי השוקל 200 מ"ג שנחלק לארבע "גראן" תיאורטי השוקל 50 מ"ג, שקיבלו את השם קיראט המטרי וגרעין המטרי. ומשקל קבוע זה לקיראט התקבל בכל העולם בחודש אוקטובר שנת 1907 למספרם, ה'תרס"ז לבריאה לצורך הצורפים וסוחרי אבנים ומתכות יקרות, שהקיראט הוא משקל של 200 מ"ג והגרעין הוא משקל של 50 מ"ג, ואילו מקודם לכן הייתה בכל מדינה קביעות אחרת למשקל הקיראט.)
♦
ה.
גם בפי' המשניות נתן הרמב"ם השיעור לחלה תק"כ דרהם כביד החזקה, ושם נתן כל שיעוריו באופן מדויק מאוד
וזה לשון הרמב"ם בפי' המשניות - מקור הערבי של הר"י קאפח (ובמלת "דרהמא" "דרהם" כתבתי כלשונו בערבית)בפירושו במסכת עדיות פ"א מ"ב, וז"ל וכבר ביארנו בפרק השני דמסכת חלה כי שעור החלה יודע במדה לא במשקל מחמת שנויי הדברים הנמדדים בכובד ובקלות ואף על פי שהמדה שוה וכו' עכ"ל. ואחרי שמאריך מאוד במדת שיעור חלה לפי חשבון המדויק של האצבעות כותב שם בזה"ל: וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה - מחזקת מן היין קרוב לעשרים וששה דרהמא, ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהמא, ומן החטים קרוב לעשרים ואחד דרהמא, ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהמא, ומצאתי שיעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרהמא "בקירוב" מקמח החטים, ואלו הדרהמים כולם מצריים (והד'ה אלדראהם כלהא מצריה), וכן גם כל אלו הדברים שמדדתי מצריים וכו' עכ"ל (מה שכתב בכל פעם קרוב לכ"ו או לכ"ז או לי"ח כונתו לומר שהוא קצת פחות מזה כדלהלן. גם למעשה, אם רביעית הלוג קמח שהוא נפח של ביצה ומחצה וגם נפח של 10.8 אצבעות מעוקבות שוקל קרוב לשמונה עשרה דרהם - עולים מ"ג ביצים וחומש ל518.40 דרהם, אלא שהרמב"ם עיגל את השיעור ל520 דרהמים שלמים. ולכן כתב כאן "בקירוב", אך בהקדמת מנחות וכן ברמב"ם הלכות ביכורים כבר כתב 520 דרהמים בלי קירוב, כי בזה בודאי יש שיעור המחויב להפרשת חלה בברכה. ודו"ק.)
וכן בהקדמת מנחות, כאשר הוא משער מדת הלוג שבתורה - בשביל יין ושמן וסולת - לענין מנחות ונסכים במקדש לפי שיעור רוחב האצבעות באורך ובדיוק רב, וכותב שם שרביעית מזה נקרא רביעית, ובענין האצבע כתב שם וז"ל: ותהיה האצבע שבה מודדין הבהן של יד ממוצעת בברייתה[5] וכו' עכ"ל, הוא ממשיך בזה"ל - וכבר הזכרתי בתחילת מסכת עדיות, שאני עשיתי מדת הרביעית ודייקתי בו ככל יכלתי ואמרתי שמצאתיו מחזיק מן היין קרוב לעשרים וששה דרהמא מצריים וכן מצאתיו מחזיק גם מן שמן הזית עשרים וששה דרהמא וכמה גרגרים שלא שמתי עליהם לב בגלל מיעוטן, נמצא משקל מה שיחזיק הלוג מן היין או מן השמן כפי שמצאתיו מאה דרהם וארבע דרהם מצריים, והעשרון הוא עשירית האיפה והוא העומר והוא שיעור חלה וכו' וכו' ושם גם בארתי כלומר בעדיות שאני מצאתי שיעור חלה במדה שעשיתי מחזיק "משקל" חמש מאות ועשרים דרהמא מקמח חיטי מצרים, ושעור זה עצמו מצאתיו מחזיק גם מסולת מצרים, והדרהמים כולם "מצריים" (ואלדראהם כלהא מצריה) עכ"ל. (ולא כתב שם משקל רביעית למים, כי אצל מנחות ונסכים נוגע רק שמן וסלת למנחות ויין לנסכים, ופשוט.)
ודו"ק בדבריו שכתב בזה"ל: שמצאתיו מחזיק מן היין קרוב לעשרים וששה דרהמא מצריים, וכן מצאתיו מחזיק גם מן שמן הזית, עשרים וששה דרהמא וכמה גרגרים שלא שמתי עליהם לב בגלל מיעוטן נמצא משקל מה שיחזיק הלוג מן היין או מן השמן כפי שמצאתיו מאה דרהם וארבע דרהם מצריים, עכ"ל. משמע שקרוב לכ"ו דרהמא ביין הוא קצת פחות מכ"ו דרהם, אלא בשמן זית זה כ"ו דרהמים שלמים עם עוד כמה גרגרים שלא שם עליהם לב בגלל מיעוטן, ולכן כתב שגם לוג יין אינו יותר מ104 דרהם. ומזה יש להבין שגם הקירוב לכ"ז דרהם במים שכתב בעדיות וגם בכלים כדלהלן - פירושו קצת פחות מז"ך דרהם. ודו"ק.
וכן בכלים פרק ב מ"ב כתב בזה"ל וכבר ביארנו כמה פעמים, שסאה ששת קבים וכו' וששיעור הרביעית אצבעיים באורך ואצבעיים ברוחב וכו' וכן ביארנו אשר המדה אשר זו תשבורתה - מחזקת מן המים עשרים ושבע דרהמא "מצריים" בתקריב, ולא נצטרך להזכיר גם את המדות הללו בכל מקום שיזכרו בסדר זה וכו' עכ"ל.
ובאהלות פ"ב מ"ב כתב בזה"ל: ובגמרא אמרו רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם וכו' וכבר בארנו שעור הרביעית כמה פעמים עכ"ל. ובכריתות פ"א מ"א אצל חיוב כרת של הסך בשמן המשחה כתב בזה"ל: וכבר בארנו שעור השקל בבכורות וכו' וכו' וכו' ואחר כך נתן עליו שמן זית טוב שעור הין, וכבר בארנו בתחלת מנחות כמה הוא שעור "ההין" וכו' עכ"ל.
♦
מכל הנ"ל מוכרח שמשקולות המצריים שהרמב"ם נתן בהם שיעוריו היו מדויקים על השערה
וכל זה מעיד שהמשקלות שהרמב"ם השתמש בהם לצורך הלומדים בספריו היו קבועות ומדויקות על השערה, עד שהתאפשר לו לפרסם להם כמה פעמים שז"ך דרהם מים שלמים הוא בודאי שיעור רביעית, וביין הבטיחות הוא כ"ו דרהם שלמים, ושעור חלה בודאות הוא קמח במשקל תק"כ דרהם שלמים. ופשוט שכל זה לא שייך כלל אם המשקלות במצרים בימי הרמב"ם היו כפי אותן שהן מוצגות אלינו מן המוזיאונים, כי כל בן אדם הרי יש לו אבן-משקל של דרהמים ששוקל בשונה, ורבים מן המשקלות שקלו במדה ניכרת פחות מהממוצע או מהמשקל הרשמית כי בית ההטבעה של הממשלה לא הקפידה על דיוקם לפי המוזיאונים - כך שז"ך או תק"כ דרהם שלמים שנמצא אצל הרבה בנ"א לא מספיקים. ולא שייך לכל יחיד לקבץ את כל המשקולות מכל ארץ מצרים וגם לא מעירו הפרטית כדי לברר את "הממוצע". וגם לא מסתבר שהתאפשר לו להרמב"ם בעצמו לקבץ את כל המשקולות מכל בני עירו לפני שקבע ורשם את השיעורים. והפלא הכי גדול שהרמב"ם לא הזהיר על זה כלל, וגם כשהתקבל לרופא רשמי מן המלך לא טרח כלל להודיע ולתקן בספריו ובאיגרותיו שאין המשקלות של הציבור מדויקות כלל. ואם המציאות הייתה אכן שרק אצל ההטבעות של הממשלה היו נמצאות המשקלות המדויקות ולא אצל הציבור - בטח שהרמב"ם היה מזהיר על זה מאוד. חוץ מזה שפלא שהממשלה תרשה דבר כזה להטביע בשביל הציבור כל מיני משקלות שאינן מדויקות. ואם אכן לא יכלו כלל לדייק - אז ודאי שהרמב"ם לא היה שותק אלא היה מעיר מאוד על זה שאין לסמוך על המשקלות.♦
ו.
אודות מה שכתב בפי' המשניות בכורות - שהדרהם המצרי הוא משקל ס"א שעורות ולא ס"ד
בפי' המשניות בכורות פ"ח מ"ח (אחרי שכתב שמשקל הסלע של חז"ל הוא משקל שפ"ד גרעיני שעורה, ולפדיון הבן צריך לתת ה' סלעים כאלו, עיי"ש), מודיע לנו, שמצא – שהדרהם של מצרים היה שוקל ס"א שעורות, וז"ל ונמצא משקל הסלע שלש מאות גרגרים ושמונים וארבעה גרגרים, וכבר מצאתי משקל הדרהם המצרי מן [חבוב אלשעיר] גרגרי השעורה – [אחדי ושתין חבה] אחד וששים גרעינים (גרגרים) נמצא משקל הסלע מן הדראהם של מצרים ששה דרהם ורבע [וכַ'רוּבַּה] וגרעין חרוב בקירוב[6], וכו' (ופשוט שכוונתו לגרעין חרוב שנקרא קיראט ומשקלו ארבעה גרעיני שעורות שזה היה מדת האומות וכנ"ל), אבל שיעור "חמש סלעים של בן" מן דרהם מצרים כפי שהקדמנו הם אחד ושלשים דרהמא וחצי דרהם[7] עכ"ל.ואם משקלות של האוקיא והרוטל או של חמשים דרהם עשרים דרהם עשר דרהם או הדרהמי הכסף האחדים אינם קבועים במשקלם על השערה, לא שייך ליתן קביעות של ל"א וחצי דרהם לפדיון הבן.
ואודות הסתירה של ס"ד וס"א כבר כתבנו, שמסתבר שבבכורות אצל פדיון הבן מדבר מן ממון הכסף שנותנים להכהן ולא מן המשקלות, ובשאר מקומות מדבר מאבני המשקלות.
♦
ז.הרוטל שמביא הרמב"ם במסכת שביעית היה רוטל הספרדי
בשביעית פ"א מ"ד בד"ה עד שיהו (אודות מה שבמשניות שם דיברו חז"ל משיעור ככר של ששים מנה) כתב הרמב"ם בזה"ל (בתרגום ממקור הערבי) ככר של ששים מנה, ושיעורו ממשקלותינו שנים וששים רוטל ושבע אוקיות ושני שלישים בקירוב, מן הרוטלים אשר בכל רוטל שש עשרה אוקיה, ובהאוקיה שש עשרה דרהם, ובהדרהם שלשים וששה גרגרי שעורים עכ"ל.והנה במצרים לא היה נמצא רוטל כזה, וגם הרמב"ם לא כתב שזה דרהם מצרי או רוטל מצרי, אלא זה היה הרוטל העיקרי של שפניא עד שעברו לשיטת המטרי. וכמפורסם בכתבי הגוים שעיקר הרוטל הספרדי (דהיינו שפניא) ברוב העיירות היה 460.696 גרם בחלוקה הלזו שכתב הרמב"ם, רוטל של 16 אוקיא של 16 דרהם של 36 גראן (וזה לא דרהם של ממון כספי), וזה היה גם מכונה הפאונד הקסטילי. ואצליהם מבואר שגם בעיר קורדובה, מוצא הרמב"ם, היה נהוג הרוטל הזה, כך שהגראן היה 49.98 מ"ג. ובטח שאת זה כתב הרמב"ם באמצע סדר זרעים, כשהתחיל לכתוב את חיבורו בעת נדודיו ממקום למקום. אלא שיש להקשות, שממס' שביעית עולה שהמעה שהיא הגרה שבתורה של ט"ז שעורה (חבה) היא לפי משקל גראן הספרדי, ואילו משאר מקומות עולה שזה לפי משקל הגראן המצרי. וכבר כתבנו בגליון קט"ו עמוד תקע"ח שזה פלא שהגוים הספרדים או המצריים שמרו על משקל הגראן של משה רבינו. אבל מ"מ זה לא גורע את שיעור רביעית הלוג, שהוא בעיקר מדת נפח. אלא שהרמב"ם טרח עצמו לשער אותו במשקלי מצרים כמו שהיו, אך גם זה לא מועיל אלא אם משקלות מצרים בתקופתו היו מדויקות ושוות זה לזה בדיוק.
ולסיכום, שאם המשקולות הגדולות הנמצאות במוזיאונים מייצגות את הדרהם המצרי שהרמב"ם נתן בו משקלותיו לרביעית והלוג ולפדיון הבן - אז כל דברי הרמב"ם בכל ענינים האלו - תמוהים לענ"ד.
♦ ♦ ♦