לכבוד הרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מו"צ בבית ההוראה 'בירורי חיים', ומח"ס גם אני אודך י"ח ופרדס יוסף החדש ה"ח
אחר מבוא הברכה והשלום
בשורה טובה תדשן עצם, שמוע שמעתי על השמחה הגדולה השרויה בביתו באירוסי בנו החתן היקר כליל המעלות הבה"ח דוד משה ני"ו עב"ג בת הרב דוד הכהן - למשפ' דראט בן הרה"ג ר' צבי הכהן שליט"א, ואין לך דבר בעתו יותר מזה – דהא לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב.
א. והוא יום שמחה והודאה, כדאיתא במאירי (תענית ל, ב). וכדמצינו בגמ' (שבת קיח, ב) דאמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא 'יומא טבא' לרבנן. וכן במתני' (יומא פ"ז מ"ד) ובגמ' (שם ע, א) 'ויום טוב' היה עושה כהן גדול לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש. וכן נמי במתני' (תענית פ"ג מ"ט) ובגמ' (שם יט, א) מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו 'יום טוב', ויצאו ואכלו ושתו ועשו 'יום טוב'. וכ"ה במתני' (מדות פ"ה מ"ד) 'ויום טוב' היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן. וכן מצינו בגמ' קידושין (לא, א) אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כרב יהודה דאמר סומא פטור מכל המצוות, עבידנא 'יומא טבא' לרבנן.
ב. ובכל הני אינו יו"ט של מועד דאסירי במלאכה, אלא הוא יום של מסיבת מרעים, שמחה והודאה לה'. ועיין בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קס"ח ד"ה והנה בר"ה). וכדמצינו בספר דרכי חיים ושלום (אות תרפג) ביום ט"ו באב היה עושה סעודה ברבים וכו' לכבוד יומא דפגרא. ע"כ.
וראיתי מובא מספר ישראל קדושים לרבי צדוק הכהן מלובלין (עמ' כא) דגדר יו"ט שבו, דהוא מיסודו מכח המנהג, ולא כשאר ימים טובים, שהם מדברי תורה או מדברי סופרים. ע"כ.
ג. וראה עוד בספר סדר היום, שכתב יום ט"ו באב ראוי להתנהג בו בשמחה וששון, כמו שאמרו במשנה (תענית פ"ד מ"ח) וכו'. ומכל אלו הענינים שארעו ביום זה, צריך לתת שבח והודאה למקום יתברך וכו', וצריך להרחיק יגון ואנחה ממנו, עיי"ש.
ד. וביומא דא נמי, יום שהותרו השבטים להתחתן זה בזה, והותר שבט בנימין לבוא בקהל. דמימות משה רבינו ע"ה, בת היורשת נחלה לא יכלה להינשא אלא לבן שבטה בלבד, כדי שלא תעבור נחלה ממטה למטה. וכדכתיב (במדבר לו, ח) וכל בת יורשת נחלה [דאין לה אחים] ממטות בנ"י, לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה, למען יירשו בנ"י איש נחלת אבותיו. ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר, כי איש בנחלתו ידבקו מטות בנ"י. וכמו"כ בימי פלגש בגבעה (שופטים פכ"א) נשבעו ישראל במצפה לאמר (שם כא, א) איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה, עקב הגנאי שעשה בנימיני בפלגש בגבעה. תרי איסורים אלה היו קשים לישראל, וביום ט"ו באב הותרו.
♦
אמירה לגוי בשבת שיוכלו מאות איש לשתות 'סודה קרה'
וע"ד שאלתו, האם יש איזה צד להתיר אמירה לגוי בשבת להכניס את שקע המקרר לתקע, כדי שמאות איש יוכלו לשתות 'סודה קרה' בסעודה שלישית בימים חמים ולוהטים כגון אלו.הנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן כ"ג) הביא מדברי השו"ע (סימן רע"ו ס"ה) דבארצות הקרות מותר לגוי לעשות מדורה אפילו בשביל הגדולים, אם הקור גדול, שהכל חולים אצל הקור [ובחולה, אף שאין בו סכנה, שרי לומר לגוי אפילו בדבר שיש בו מלאכה דאורייתא, כמבואר בשו"ע (סימן שכ"ח סי"ז). ואמירה זו שריא למימר כרגיל, וא"צ לומר בדרך סיפור. ועיין שש"כ (ח"א עמ' שצד סי"א)]. ע"כ. ובתוס' (ב"ב קמד, ב ד"ה חוץ) כתבו בשם הירושלמי, שאנטונינוס היה לו לילך בדרך, אמר ליה לרבי צלי עלי [תתפלל עלי], אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן צנתא [תינצל מן הקור], אמר ליה דא צלותא – בתמיה [היינו דלזה לא בעינן תפילה מיוחדת, כיון] יתיר חד כסו וצנתא אזלא [אתכסה בעוד כסוי ואזי הקור אזיל], אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן שרבא [שתינצל מן החום], אמר ליה הא ודאי צלותא [זה ודאי תפילה] דכתיב (תהלים יט, ז) ואין נסתר מחמתו ע"כ. ולפי"ז, כיון דהכל חולים אצל הקור, נימא דכ"ש לענין חום, ויהא שרי לומר לגוי להדליק את המאוורר בשבת.
והעלה שם דבאמירה לגוי הוי שבות דשבות, ובמקום צער גדול כחום היום מאוד, יש להקל להדליק מאוורר ע"י גוי. ע"כ.
ובשו"ת בירורי חיים (ח"ו עמ' קסה) כבר הבאנו דבהיותי בבית ההוראה שמעתי מהגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א, שיש מקום לפלפל בדברי המנחת יצחק, דהיאך קאמר דהכל חולים אצל חום, הא חזינן כהיום בביהכ"נ לדרמן בב"ב דביוה"כ מתפללים כמה מאות איש בלי מאוורר ומזגן. אולם עתה (שלהי שנת תש"ע) אירע שאחד מן המתפללים התעלף, מחמת החום. והרופא דמתא, ידידי הר"ר משולם הרט הי"ו, אמר להגר"ח קניבסקי זצ"ל דהדבר בגדר פיקוח נפש, ועשו מזגנים עכ"ד.
וידידי, הרה"ג רבי אליעזר רוט שליט"א, אמר לי משם חמיו, המרא דאתרא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רב ואב"ד רמת אלחנן, דאף דבספרו מלכים אמניך מסיק לחומרא, ואסר לומר להגוי שידליק את המזגן [כדעת האגרות משה], חזר בו, דפעמים נוכח לראות שאנשים התעלפו מחמת החום, ובאופן זה דייקא שרי. ע"כ.
וכבר אמרתי למע"כ שזכורני אצל אמי ע"ה, פעמים דבימים כגון אלו שלא היה מזגן מחמת תקלה, היתה אומרת 'אינני שורדת – כי אין לי אויר לנשימה' עכ"ד. וכיון שכן, חזינן להדיא דכל ההיתר שם אינו אלא מחמת דין חולה הוא דהתירו. אבל בנד"ד, להתיר אמירה לגוי בשבת כדי שיוכלו לשתות 'סודה קרה', ודאי אינו דומה כלל, דלא נעשה מי שאין לו סודה - בגדר חולה.
♦
העולה מן הדברים: אין צד להתיר אמירה לגוי בשבת שיחבר את תקע המקרר לחשמל בשביל שתיית סודה, כיון דגם מי שאין לו, לא יהא מי שיגדירו כחולה.
יתן ה' שיהיה הבית הנבנה משכן לה' ותפארתו, בית מלא טהרה וקדושה, ושיהיה הבנין עדי עד, והכל יילך כשורה, דור ישרים יבורך בעזה"י, רוב תענוג ונחת דקדושה ממנו ומכל יוצאי חלציכם.
♦ ♦ ♦