אי' בגמ' בברכות (י"ד.) "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". וכך גירסת רש"י.
אולם גירסת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש היא "אסור לו לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו ילך וישם לדרך פעמיו". וביאר בבי' הגר"א דהמקור לעשיית חפציו הוא מהגמ' לעיל (ה':) "על תפילתי שתהא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי". וכתבו התוס' שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל.
וכתב השו"ע (סימן פ"ט סעיף ג') "אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה". וכ' הרמ"א ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה. ומקורו מהתרוה"ד סי' י"ח. וביאר בב"י, וז"ל: "דההיא דלקמן כשהשיירא הולכת וא"א לו להתעכב עד שיגיע זמן תפילה ויתפלל והכא בשהרשות בידו להתעכב אלא שהוא רוצה למהר דרכו ולילך קודם שיתפלל וקאמר שאסור לו לילך קודם שיתפלל לפי שסובר שהוא בכלל עושה חפציו קודם שיתפלל. והא דאמרינן בפרק היה קורא כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה חפציו לאו למימרא שאם לא התפלל קודם שאין הקב"ה עושה לו חפציו אבל איסורא ליכא אלא איסורא נמי איכא כיון שעושה חפציו קודם שיתפלל". ומבואר בב"י תרתי - א. שעיקר האיסור הוא הוא לעשות צרכיו, ומיניה מסתעף האיסור לילך קודם התפילה. ב. שהב"י גרס כגי' רש"י, ולכן הוצרך לבאר את המימרא השניה דאיסורא נמי איכא.
וכתב הרמב"ם (פ"ו מתפילה ה"ד), וז"ל: "אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית וכו', ולא יצא בדרך קודם שיתפלל, אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם שיתפלל מנחה". ומבואר ברמב"ם תרתי - א. שאלו ב' איסורים שאינם קשורים זב"ז, וכמו שהביא הגר"א שהאיסור לעשיית חפציו נובע מהגמ' לקמן, ושאני מיציאה לדרך, שיכול שיבטלוהו מתפילתו. ב. לענין מנחה וערבית, שהרמב"ם הזכיר איסור עשיית חפציו רק קודם שחרית, אבל לגבי איסור היציאה לדרך סתם וכתב שאסור קודם שיתפלל, ולא מנאם יחד. וכתב הכס"מ מרבינו מנוח שהו"ה שאסורה יציאה לדרך גבי מנחה וערבית. ועי' בדברי רבינו מנוח בספר המנוחה שכתב "עושה מלאכה קודם מוסף, דלא דמי עשיית מלאכה ליוצא בדרך, דהתם כמה הרפתקי יכולים לעבור עליו שיפסיקוהו ויבטלוהו מן התפילה, מה שאין כן במלאכה". ולפי המבו' ברמב"ם וברבינו מנוח הנ"ל, כוונת הכס"מ היא שהו"ה לענין מנחה וערבית רק לגבי יציאה לדרך, שיש חשש שיבטלוהו, בשונה מעשיית צרכיו, שהאיסור הוא רק קודם שחרית ע"פ הגמ' לעיל.
והשתא דאתינן להכי, יל"ד בשיטת הב"י מה הוא סובר לענין מנחה וערבית. והנה, ממה שהוא סובר ששורש האיסור לצאת לדרך הוא מחמת איסור עשיית חפציו, ע"כ לא ס"ל לחלק ביניהם. וא"כ או שנאמר ששניהם אסורים בכל התפילות, או ששניהם אסורים רק בשחרית. ולכאורה ממה שסתם השו"ע בהלכות מנחה וערבית ולא הביא את זה, אלא רק את האיסור של סעודה קודם מנחה גדולה, וכן הא דלא ישב לספר (בסי' רל"ב), ולא הביא איסור זה, משמע שזה רק בשחרית. ואין לומר שסתם במנחה וערבית כיון שדינם כמו בשחרית, דהרי עד כמה שיש סברא גדולה לחלק ביניהם, הו"ל למימר לפחות את החלק הזה, ולא עד כדי כך לסתום. וגם לא שמענו שיש מי שנזהר שלא לעשות קניה וכדו' קודם מנחה או ערבית. וכן בסברא יל"ד לשי' הב"י מה ס"ל בטעם האיסור של עשיית חפציו קודם התפילה - דהרי לא מסתבר שהן יבטלוהו מתפילתו, וכטענת רבינו מנוח. וגם לא מסתבר שמחמת הנסיעה לא יהיה לו ישוב הדעת בתפילתו (וכמש"כ בשבט הלוי ח"ח סי' י"ח), דא"כ אי"ז מטעם עשיית חפציו, דבעשיית חפציו בדר"כ אי"ז מעכב לאחמ"כ מישוב דעתו. וע"כ מוכח מכ"ז דס"ל שהאיסור הוא רק בשחרית, ושורש האיסור בעשיית חפציו ויציאה לדרך הוא שמה שחשוב לאדם בדר"כ האדם עושה אותו ראשון בשביל שלא ישכח, ודברים פחות חשובים אדם דוחה למשך היום או למחרת. והסיבה שזה רק בשחרית היא מכיון שרק מיד בבוקר זה ניכר במה הוא מתחיל ומה הוא דוחה להמשך היום, אבל במנחה וערבית, שהן אחרי כמה שעות בעבודה וכדו', אי"ז ניכר.
ועי' במ"ב שכתב (פ"ט ס"ק י"ט) "לילך לדרך. ואפילו קודם מנחה ומעריב אם הגיע זמנם, דינם כמו שחרית". וכתב בשעה"צ שמקורו מהכס"מ מרבינו מנוח. ועו"כ במ"ב (ס"ק כ') "עד שיתפלל. ואפי' אם במקום שיבוא יהיה יכול ג"כ להתפלל עם הציבור בזמנו, אעפ"כ אסור, דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו. אך כ"ז שלא בשעת הדחק" וכו'. ומקורו בשעה"צ (ס"ק כ"ו) מהדרך החיים. ולכאורה צ"ע במ"ב, דסותר עצמו, שמצד אחד כתב כרבינו מנוח ברמב"ם שאין לצאת לדרך במנחה וערבית, וזה ע"כ כיון שהאיסור לצאת לדרך שונה ביסודו מעשיית חפציו, והיאך הוא כותב בס"ק הבא שהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו. וע"כ כוונתו דמחמרינן כתרוויהו. אולם לפי המתבאר לענין הלכה לשי' הב"י מותר לצאת לדרך קודם מנחה וערבית. וגם לדעת המ"ב עי' בהליכו"ש (פ"ב סעי' י"א, ובדבר הלכה שם) שהביא כמה סיבות מדוע מקילים בזה היום, גם מחמת שאולי אי"ז שניהם לפניו, וגם שאולי זמן מנחה קטנה היא לעיקר.
ויש להדגיש שעכ"פ כ"ז כמובן לא כשיש חשש שיפסיד תפילה במנין וכדו', אבל בזמנים עמוסים, כגון בחוה"מ ובביה"ז ואחה"צ, ודאי שיש להתפלל קודם לכן.
♦ ♦ ♦