ורוב ככל הראשונים פסקו כר' יהודה. הכי מבואר בבה"ג כאן ע' פט, שהביא רק את דבריו (ולא הזכיר את דין שאר ימים), וכ"ה בסידור רס"ג ע' צא (וגם איהו לא הזכיר את ברכת שאר הימים, אמנם כתבו בדבריהם הים הגדול). וגם הראבי"ה א, קמו הזכיר רק את דברי ר' יהודה. והכי פסק הרמב"ם ברכות י, טו[1], ובנו ראבר"ם בהמספיק לעובדי השם פרק ל על שאר הברכות, עמ' 89. וכן מבואר ברוקח, שמג, התפילות והברכות לר"י בר יקר ב, ע' נח, ברכות מהר"ם בהוספות, סמ"ג עשין, כז, סמ"ק, קנא, רא"ש בתשובה ד, ד, מצוות זמניות, הלכות ברכות שער ט, אהל מועד ברכות דרך ג נתיב ח, ארחות חיים ברכות, נו (כלבו, פז), הפרדס (נביו) שער ח, הבתים ברכות שער יג, יא, ורי"ו נתיב יג ח"ב קד, ב, אבודרהם, ברכת הראייה השבח וההודאה. (וע' גם תורת האדם שער הסוף - ענין הרפואה, ח, ובדבריו ברכות נא, ב, וכ"נ מדברי רשב"ץ להלן).
ובטור, רכח הביא את דברי הרמב"ם וכתב: ואיני יודע למה פוסק כיחיד שר' יהודה הוא שקובע לו ברכה לעצמו ורבנן פליגי עליה. וכ"ה באגור, שכ, וכן תמה הרמ"ך ע"ד הרמב"ם שם. ויש מהראשונים שהזכירו את דברי ת"ק ולא את דברי ר' יהודה, ומבואר שפסקו שלא כדבריו, וכפה"נ הוא מטעם הראשונים הנ"ל, וכ"ה בראב"ן ברכות, ר, ריא"ז ברכות ט, ג, א. וע' גם צדה לדרך מאמר ראשון כלל ג, כח, ועל הכל, כ. (ואשכול (אלבק) הלכות ברכת הודאה דף לב, א).
ובביאור דעת הרמב"ם כתב בבית יוסף כאן, שס"ל שר' יהודה לא נחלק אתנא קמא אלא מוסיף על דבריו[2], ושכ"ה בתשובת הרא"ש ד, ד. וכ"כ בשלטי גבורים מג, ב, ובאלפסי זוטא כאן. ובכס"מ שם הוסיף עוד שמדדנו בדברי ר' יהודה להלן נט, ב ע"כ שקיי"ל כוותיה. אמנם שם דנו לעניין לפרקים, שהוא גם לעניין שאר ברכות הראייה ולא דווקא לעניין ראיית הים הגדול, וכמו שפסק הטור, ריח, ואף שלא פסק כר' יהודה, וע' גם ר"י מלוניל רשב"ץ כאן[3]. וכן העירו בכנסת הגדולה הגב"י רכח, א, ובדברי חמודות ט, לז. וע' גם הון עשיר הנ"ל. ובתשובת רד"ל בבנין של שמחה ט, כתב שי"ל שכיון שהנידון בלפרקים הוא לעניין ים הגדול מסתבר שהלכתא כר' יהודה, ובבנין של שמחה העיר בזה.
ובביאור טעמו של ר' יהודה כתב רשב"ץ כאן (וכתב שנחלקו ת"ק ור' יהודה בזה, ורק לעניין לפרקים הוא מפרש את דברי ת"ק): ונראה ליה לטעמיה דאמר בפרק כיצד מברכין (לה, א מ, א) דעל הירקות צריך בורא מיני דשאים שכל דבר חשוב צריך ברכה מבוררת.
וכ"ה בבאור הגר"א רכח, א: אומר כו'. פי' כר"י משום דאזיל לשיטתו דאמר תן לו מעין ברכותיו. וכ"ה באמרי נועם כאן, ובשנו"א מכת"י. אלא שלפי"ז אין הלכה כר' יהודה, שלא קיי"ל כוותיה במיני דשאים, והכי נראית כוונת הרשב"ץ[4]. ומה שפסקו כוותיה בסוכה מו, א היינו באופן שנתקנו כמה ברכות, ובא לברכן בנוסח אחד, עיי"ש (ע' שו"ת ריב"ש, שפד)[5]. וע' דמשק אליעזר כאן, וכתב שיש בדבריו ט"ס, שלעיל כתב שלא נחלקו, כרא"ש, וביאר שבא ליתן טעם בדברי הטור שאין הלכה כר' יהודה, וכ"ה במג"ג, שלט"ג, א, וע' תורת חיים, ב. והיה מקום לומר שלכו"ע בעי' מעין ברכותיו, ורק נחלקו עד כמה נאמר זאת. והוא הטעם שקיי"ל כוותיה בסוכה, וכאן י"ל שת"ק מודה לר' יהודה, ומטעמי הראשונים להלן שהוא חשוב וגדול מכולן. וע' כעי"ז בערוה"ש רה, א-ב, בישוב דברי התלמוד בסוכה, וע' מנחת יצחק ח, ו לנידו"ד[6].
ובמשכנות יעקב או"ח קא-קב גם טען שר' יהודה לשיטתו לעניין בורא מיני דשאים, ומה"ט סייע לדברי הטור שאין הלכה כר' יהודה. והוסיף עוד שי"ל שר' יהודה לשיטתו בפרה ח, ח, ומקוואות ה, ד שרק ים הגדול דינו כמקווה, ובשונה משאר הימים (והובא להלן), ומה"ט י"ל שנתקן עליו ברכה בפני עצמו. משא"כ לת"ק, והכי קיי"ל, שאין חילוק בין ים הגדול לשאר ימים, ה"ה לעניין זה.
אמנם בהגהת הרש"ש כאן כתב: וטעמא דר"י נראה דמשום חשיבותו קבעו ליה ברכה לעצמו כמו פת ויין ולא מטעם דבעי היכר ברכה לכל מין (שם). דהא גם הוא מודה דבכל פרי עץ אינו פורט בברכתו מאיזה מין הוא וזה דלא כהגר"א ז"ל שם. ועוד דהכא פסק בשו"ע כוותיה ובהיכר ברכה לכמו"מ לא פסקינן כוותיה עכ"ד. וע' גם ישוע"י כאן, א. וברש"י כאן: ולפי שהוא חשוב וגדול מכלן קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו. וכ"ה בר"י מלוניל וחדושי הרא"ה כאן. ובבית הבחירה למאירי נט, א: שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו, וכ"ה באבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה. ונראית כוונתם כדברי הרש"ש, ולא שר' יהודה לשיטתו.
ובתשובת רד"ל בבנין של שמחה שם כתב שי"ל שאף שר' יהודה לשיטתו, הנה לר' יהודה נראה שגם על הרים וגבעות מברך על כל אחד ואחד ברכה הראויה, וע"כ מדנקט תנא דמתני' רק לעניין ים הגדול, נראה שבהך מסתבר כר' יהודה והלכתא כוותיה. והביא שם עוד שברמב"ן בברכות מ, א גי' בתלמוד שהלכה כר' יהודה במיני דשאים ושכ"ה בילקוט, וע' לעיל בהערה.
ובבנין של שמחה שם צידד שכל דברי ר' יהודה קאי רק על צמחי האדמה, שברכתם היא על עיקר בריאתם וצמיחתם (וכן מצוות, שכל אחת עניין בפני עצמה), משא"כ לעניין ברכת הראיה על שינוי המראות, אין לחלק בזה. ומה"ט כל דברי ר' יהודה הם רק בעניינים אלו ולא מצינו בשאר עניינים, ומה"ט גם ליכ"ל הכי לעניין ים הגדול.
♦
מהו הים הגדול – דברי המקרא המשנה והתלמודים
נחלקו הראשונים מהו הים הגדול לנידו"ד, האם רק ים אוקיינוס או גם ים התיכון השוכן למערבה של ארץ ישראל.[ונראה ברור שודאי שים אוקיינוס הוא בכלל הים הגדול, אלא הנידון הוא האם גם ים התיכון נכלל בזה, וכ"ה בגט פשוט להלן, ועוד.והנה במקרא ים הגדול היינו ים התיכון, וכבמדבר לד, ו-ז, יהושע א, ד. ט, א. טו, יב, יחזקאל מז, י, טו, יט, כ. מח, כח[7]. וכבר הגר"א בביאורו כאן רכח, א ציין שכ"ה במקרא. ובעולת תמיד רכח, א: אך קשיא לי על דברי הרא"ש עצמו למה לא פשט דרבי יהודה רצה לומר על ים הגדול דכתיב בקרא [במדבר לד, ו] דהוא ים פלשתים והוא ים המערבי של ארץ ישראל דאנחנו השרויים במערב עוברים בו לארץ ישראל. ואפשר דזה כוונת המחבר ז"ל ולא סבירא ליה כדעת הרא"ש.
וגם בלשון תלמוד בכמה דוכתי הוא ים התיכון. בבא בתרא דף עד, ב: כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול. וכ"ה בירושלמי כלאים ט, ג כתובות יב, ג ומדרש תהלים, כד, ו. (וע' גם שקלים ו, ב, ועיי"ש סה"א ממולאים בתרשיש כימא רבא, ותרשיש היינו לחוף ים התיכון, כראב"ע תחילת יונה, ואברבנאל מלכים א, י, כב.)
ובירושלמי ברכות פרק א הלכה א: רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל. ובירושלמי שבת א, ח: אין מפרישין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת ב"ש אוסרים אפילו ברביעי ובית הלל מתירין אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידון מותר. ובירושלמי יבמות טז, ד: אמר ר' עקיבא מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות.
ובגיטין דף נז, א: א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול.
ובקהלת רבה (וילנא) פרשה יא, א: רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה, חמא אילפא דמיטרפא בימא כהריפת עין טבעת וטבע כל מה דהוה בה, חמא חד גבר דיתיב על קורשא דספינתא מגלא לגלא סליק ליבשתא, כד הוא הוה ערטילאי והוה מיטמר בכיף ימא, ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם... ושו"ר בחיים שאל א, לט, ט מהדברי אמת יא, יד שמכאן הכריע שנקרא ים התיכון ים הגדול. (ובקה"ר א, ג (וב"ר יג, ט וע' גם שם לב, יא) נראה שקאי אאוקיינוס, וכנ"ל שודאי קאי עליה.) וע"ע תוספתא שבת יג, יג, סוכה ג, ט ב"ק ח, יח, אסת"ר ז, יג.
ובמשכנות יעקב, קב הביא כמה ראיות שים הגדול היינו ים התיכון (ודן שם לעניין דברי ר' יהודה במו"ק יד, א שהיוצא למדינת הים יצא שלא ברשות, וכתב שהיינו ים התיכון, שמדה"י בכ"ד היינו ים זה, והוסיף), שבירושלמי פסחים פרק ד הלכה א: דא"ר בא בני מיישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול. אתון שאלון לרבי אמרין ליה אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול אנו מה אנו. אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש... א"ר חנניה לא מן הדא אלא מן הדא. ר' תלמידיה דר' יודה הוה דר' יודה אמר אסור לפרש בים הגדול. וכתב שים הגדול כאן היינו ים התיכון מדשאלו לרבי שהיה בא"י ואוקיינוס רחוק מאוד, ואין דרך לילך בו לסחורה, וכן שנראה שהוא הנידון בבבלי פסחים שם, נ, ב לעניין בני ביישן שהיינו בית שאן ושם מבואר שהנידון בין צור לצידון, ואף שבירושלמי הגי' בני מיישא, כתב שנראה שטס"ה וצ"ל בני ביישן עכת"ד. ובירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה א כ"ה בהדיא: תני בשם רבי יודה הבא ממדינת הים אסור לו לגלח רבי יודה כדעתיה דרבי יודה אמר אסור לפרש לים הגדול. מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים יהא אסור לו לגלח. חד כהן אתא לגבי ר' חנינה א"ל מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם א"ל אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו. ודברי הירושלמי הללו הובאו ברא"ש מו"ק ג, א, ובתוס' רא"ש מו"ק יד, א.
ובמשכנו"י הביא שם עוד ממכות דף ד, א: תניא נמי הכי חבית מליאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד. וכתב: ופי' המפרשים דאיירי לענין שיפסול גופו מתרומה דאי לחולין אין מקוה שלם נפסל בכל שאובין שבעולם וא"כ ע"כ דאיירי בא"י, דאי באוקיינוס, תרומה מאי בעי התם. וע"ע להלן מדבריו.
והנה בגיטין דף ח, א: דתניא איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ, כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ, הנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ חו"ל. רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י, שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים. והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס, ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ חו"ל.
והנה דעת ר' יהודה שארץ ישראל נמשכת עד ים אוקיינוס, ומבואר שפי' כוונת המקרא ים הגדול לים אוקיינוס, אלא שי"ל ממה שדווקא שם קורא לו בשם אוקיינוס יש מקום לומר שבשאר מקומות הכוונה לים התיכון. וכ"ה כבר במור וקציעה סי' רכח[8]. ואינו מוכרח, ששם דן עם רבנן מהו הים הגדול, ומה"ט לא אמר להם עד הים הגדול, שבזה המח', והוצרך לומר עד אוקיינוס, ויש לומר שלדידיה הוא ים הגדול, וצ"ע[9]. ובעולת תמיד שם ציין לדברי התוס' בגיטין שם שנראה שים הגדול היינו אוקיינוס. וכ"נ מעיקר הסוגיא.
ובמשנה בפרה פרק ח משנה ח (ומקוואות ה, ד): כל הימים כמקוה שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים דברי ר"מ, רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה.
ונראה שהכוונה כאן בים הגדול לר' יהודה היינו ים אוקיינוס, שודאי פשט המקרא מקווה המים היינו למקוה המים הגדול, שהוא האוקיינוס שבו נקוו עיקר המים (וע"ע להלן מדברי חז"ל שים אוקיינוס התרחב בימי אנוש לים התיכון, ולא היה ממעשה בראשית). וכ"ה בב"ר ה, ב על מקרא זה, והובא ברש"י עה"ת כאן[10]. וכ"ה בהדיא ברמב"ם (ובלשון ערב כתב שם: אלמחיט. והיינו אוקיינוס), ורא"ש בפרה שם. [וברש"י שבת שם הביא את המקרא דכל הנחלים הולכים אל הים, ובקה"ר א, א [ז], ושם ג התפרש על אוקיינוס.] ובהגהת הרש"ש שם: רי"א הים הגדול כמקוה כו'. ופשוט דר"ל האוקיינוס וכדפירש הרע"ב בפ"ט דברכות מ"ב וכ"כ המ"א בסי' רכח. [והוסיף: וק"ק דהרי במקומות הרבה נקראו גם שאר ימים בשם ימים וא"כ ע"כ גם הם נכללו במאמר ולמקוה המים קרא ימים]. ובהגהות הרד"ל לפדר"א פרק ה אות ז: ... ולא כר' יהודא בפי"ד דשבת [קט א] דאמר ים הגדול כמקוה ולא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה, דס"ל דמקוה המים קאי על מקום אחד דרישיה שהוא אוקיינוס כמ"ש בב"ר שם פ"ה [ב], אבל שאר ימים ונהרות אינו בכלל לשון מקוה המים (ואף לר"מ דהתם לא אמר כי אם כל הימים כמקוה ולא הנהרות), ומתבאר ממילא דים הגדול דאמר ר' יהודא היינו אוקיינוס ולא ים הגדול שבתורה הסובב א"י, וכמ"ש בתשובה להגאון מוהר"י מקארלין ז"ל בזה. ובערוך השולחן רכח, ג: ולכאורה כן עיקר דנהי דהתורה קראתו להים שסמוך לא"י ים הגדול זהו מפני שהימים הסובבים את א"י הוא הגדול שבהם אבל בלשון המשנה לעניין הברכה מה שייך לקרותו ים הגדול הלא כאין וכאפס הוא נגד האוקיינוס, ועוד דבמקוואות [פ"ה מ"ד] אומר ר' יהודה ג"כ הים הגדול כמקוה ובשם פירשו דאאוקיינוס קאי ע"ש[11].
ובביאור דברי ר' יהודה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. כתב הרא"ש בפרה שם: והא דכתיב ימים שיש בו מיני ימים הרב' שאינו דומה טעם דג העולה בעכו לטעם דג העול' באספמיא[12]. ומקורו מב"ר ה, ח על מקרא זה (ושם נוסף צידון, אמנם גם ברש"י עה"ת שם לא הוזכר, וכברא"ש): ולמקוה המים קרא ימים, א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא ומה ת"ל ימים אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. והנה אספמיא, שהיא ספרד, שוכנת גם על ים התיכון וגם על ים אוקיינוס. אמנם ממה שהוזכר צידון, שהיא לחוף ים התיכון, נראה שכל המדובר כאן הוא על ים התיכון. ולכאו' נראה מזה שכוונת המקרא כאן על ים התיכון, וצ"ע בדברי הרא"ש. וכן בב"ר דרשוהו לעיל על אוקיינוס, וכנ"ל והכי מסתבר. והיה מקום לומר שלדוגמא נקטיה, ובהגהות מהרז"ו לב"ר שם פי' שהוא ע"פ דברי חז"ל בכ"ד ומהם בב"ר להלן כג, ז שים אוקיינוס הציף את ים התיכון, וא"כ ממנו מביאים ראיה כלפי האוקיינוס. (ועדיין צע"ק.)[13] ובמפענח מעלמים סי' ב, ב כתב שאספמיא כאן היא עיר מארץ ישראל, ולא ספרד. והביא מב"ב עד, ב שים אספמיה מסובב את ארץ ישראל. ושכן העיר יעב"ץ שם, והביא עוד מב"ר צט, א. (והביא שבהגהות רד"ל שם הגיה בזה מה"ט.) ובהגהה שם צויינו עוד מב"ב נו, א, ויבמות סג, א שנראה שהיא מארץ ישראל, ואילו בנדה ל, ב וילקו"ש ישעיה תסט, נראה שרחוקה היא, ולדברי מפענח נעלמים שתרי אספמיא נינהו, ניחא. וצ"ע בכ"ז.
והנה בשבת קט, א: תנו רבנן רוחצים במי גרר במי חמתן במי עסיא ובמי טבריא, אבל לא בים הגדול ולא במי משרה ולא בימה של סדום. ורמינהו רוחצים במי טבריא ובים הגדול, אבל לא במי משרה ולא בימה של סדום. קשיא ים הגדול אים הגדול. אמר רבי יוחנן לא קשיא, הא רבי מאיר הא רבי יהודה... והובאו דברי המשנה בפרה הנ"ל.
והנה הנידון שם הוא לעניין רחיצה בשבת, והאם יש הוכחה שרחיצה זו לרפואה או להקר, וצ"ע שייכות העניינים. ובחדושי הר"ן שם: ונ"ל דסבירא ליה דכי הדדי נינהו, מדתנן במסכת מקוואות המים המוכן פסולים למי חטאת וכשרים בטבילה ומטהרים בזוחלים, ואלו הם המים המוכן המלוחין והפושרין, הילכך סבירא ליה לרבי יוחנן לר' יהודה דמפיק מקרא דים הגדול במקוה היינו טעמי' דקרא לפי שאע"פ שכל (המים) [הימים] מלוחים הם ים הגדול (נשתה) [נשתנה] מהם שהוא מלוח יותר, ומ"ה פסולים למי חטאת, הלכך לענין שבת נמי מההיא טעמא גופיה אין רוחצין בו אף על פי שרוחצין בשאר ימים, ולר' מאיר דאמר כל הימים כמקוה אלמא לאו מפני מליחות שבהן פסלה אותן תורה שהרי שאר ימים אין מלוחין כל כך ולדידיה הוא דאיכא למימר דלענין שבת נמי לא שני לן בין ים הגדול לשאר ימים. ואפילו הכי אתקיף לה רב נחמן בר יצחק דאמר דכי היכי לר' מאיר לא תליא בטעמא אלא בגזירת הכתוב הכי נמי איכא למימר לר' יהודה. ולפי הידוע היום, ים התיכון מרובה מליחותו משאר ימים, מפני היותו סגור.
ויש להוסיף עוד שלכאו' מסתבר כשדנו בברייתא לעניין טבילה בשבת, הנידון הוא בדבר השכיח, ומסתבר שהיינו הים השוכן לחופה של ארץ ישראל. וכ"ה במשכנות יעקב, קב: וגם היה נראה לפרש הך דר"י דיה"ג כמקוה דלא איירי בים אוקינוס דהא מייתי לה הש"ס לענין רחיצה בשבת ולא שכיח כלל הרחיצה באוקינוס, ומסתמא המשניות וברייתות בא"י נשנו, ויותר משמע כן מדאייתינן לה במס' פרה לענין מילוי המים לפרה, ואי באוקיינוס למאי נ"מ, אטו יביאו משם מים לצורך פרה שצריך מילוי וטהרה במזומנים לה, אלא ודאי דביה"ג הסמוך לארץ ישראל איירי, וכן מבואר מל' הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל פ"א שכ' היה"ג כמקוה ומימיו פסולין לקדש בו מי חטאת כצ"ל, משמע דמפרש לה ביה"ג דקרא... ועכ"פ בל' יה"ג נראה בחיבורו דמפרש על ים הסמוך לא"י.
ובתורת רפאל (שפירא) ב, הלכות שבת, לט כתב שאף שנראה שים הגדול דהמשנה הוא בים אוקיינוס, וכדברי הרמב"ם והרא"ש (ודקדק הכי גם מדברי רש"י, וכנ"ל), אפ"ה בביאור דברי הברייתא כתב שי"ל כדברי המשכנו"י. והוא ע"פ דברי רבינו חננאל, שפי' שם איפכא מרש"י, שלר"מ אסור ור"י שרי, וביאר שנידון הברייתא בים התיכון, ולר' יהודה שרק ים הגדול כמקוה ושאר ימים כמעיין ומהני בזוחלין, י"ל שיאמרו שטבילתו לטהרה, ומה"ט שרי, משא"כ לר"מ. ויעו"ש בהרחבה.
ובתפארת ישראל פרה שם, [יכין], מא: הים הגדול כמקוה. ר"ל רק ים הגדול דינו כמקוה, מדכך קראתו התורה, ונ"ל מה"ט דים הגדול שזכרה המשנה כאן אין ר"ל הים הגדול שבגבול מערב א"י, אלא גם בים אוקיינוס מיירי, שהוא הים היותר גדול שבעולם, וכן מצאתי אח"כ בפירושי הר"מ והרא"ש כאן. ובבועז, ד: וכך השיב נמי בתשובת הרא"ש לענין ברכת הים הגדול. ודלא כרב"י [א"ח רכ"ח ס"א]. ונ"ל עוד דהכא והתם לא אתא לאפוקי רק שאר ימים קטנים שאינם מחוברין כלל לים אוקינוס. כים כנרת. וים המלח. וים כספי וכדומה. אבל ים הגדול שבמערב א"י. וים פרס. וים המזרחי. וים הצפוני וכדומה. שכולן מעורין לאוקינוס. והן רק חלק ממנו. כולן דינן דים אוקינוס דהרי רמג"א כ' בשם (תה"ד) [ספר התרומה] דהים המקיף אנגלעטעריא דינו כאוקינוס. והרי ידוע שהים ההוא הוא מקצוע וחלק מאוקינוס עכ"ד. ומסתבר כדבריו שכל שמחובר לאוקיינוס כדינו, וגם ים סוף בכללו, וכמו שכתב בבועז. ולפי"ז אין מדברי המשנה הכרח שים התיכון אינו נקרא ים הגדול, אלא י"ל שגם הוא נקרא ים הגדול, וא"כ עדיין י"ל שגם עליו מברכים[14].
וא"כ במקרא ובכמה מקומות בתלמוד נקטו לשון ים הגדול על ים התיכון, ובתלמוד בגיטין פי' ר' יהודה כוונת המקרא ים הגדול לים אוקיינוס, וכ"ה במשנה בפרה ומקוואות שפי' הכוונה לים אוקיינוס, אמנם שם י"ל שאף שפי' על ים אוקיינוס י"ל שגם ים התיכון נכלל בזה[15]. ויעוי' להלן מדברי ר' אברהם בן הרמב"ם לעניין ים סוף[16].
תשובת הרא"ש
ובשו"ת הרא"ש כלל ד סימן ד: וששאלת על הים הגדול שאו' במשנה שמברכים עליו ברוך שעשה את הים הגדול אם הוא ים אוקיאנוס או אם הוא הים הגדול שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. יראה שהוא ים אוקיאנוס דוקא, אעפ"י שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו הגדול כי הוא גבול מערבי של א"י וידוע הוא שהוא ים שלנו כי א"י אינה יושבת על ים אוקיאנוס. מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיאנוס, מדקתני רישא (ברכות נד) על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך שעשה מ"ב. והדר תנא ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול. מדהזכיר ברישא ימים בסתם ופירש ר' יהודה הים הגדול משמע דבים אוקיינוס מיירי, ולא פליג את"ק, דת"ק איירי בשאר כל הימים דכמה ימים גדולים ישנם בעולם. ואתא ר' יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו, ות"ק מודה בהא, דאי ר' יהודה הוה פליג את"ק ונאמר דת"ק כלל כל הימים וים אוקיאנוס בכלל אם כן הוי הלכה כסתמא דרבים, ולא ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הלכה כר' יהודה. וגם הר"ם כתב דעל ים הגדול מברך שעשה את הים הגדול, הלכך נראה דדוקא בים אוקיינוס מיירי.מבואר בדברי הרא"ש שאף שבמקרא הכוונה לים התיכון, עכ"פ במשנה כאן הכוונה לאוקיינוס. ולא הזכיר מדברי שאר המקומות במשנה ובתלמוד בזה. ונראה שטעמו הוא שבמשנה כאן יש לו הכרח שהכוונה דווקא לאוקיינוס, וכמו שכתב בדבריו[17]. ואולי הרא"ש פי' שאין כוונת המשנה לברך על הדבר שנקרא ים הגדול, שבזה י"ל שנכלל גם ים התיכון, וכראיות הנ"ל, אלא כוונת המשנה לברך על ים שהוא ים גדול, והוא האוקיינוס (וע' להלן מרבינו יונה).
אמנם עיקר ראיית הרא"ש צ"ב, שיש לומר שת"ק לא איירי בים התיכון, ור' יהודה ביאר את הדין בים התיכון, ומנ"ל שאיירי באוקיינוס. וביאר בגט פשוט אבן העזר קכח, מו: [18]לכן יראה דכונת הכרח הרא"ש הוא זה, בשלמא אי אמרת דר"י לא איירי אלא בים אוקיינוס דוקא אבל בים של א"י מודה לת"ק א"ש דפסקו הפוסקים כר"י, משום דאפשר לפרש דר"י לא בא לחלוק על ת"ק אלא לפרש דבריו, כי ת"ק לא איירי אלא בימים דשכיחי בישוב וים של א"י בכלל. וים אוקיינוס שהוא בסוף הישוב המקיף את העולם דלא שכיח שיראוה בני אדם לא איירי ת"ק, ובא לפרש ר"י מאי דלא פירש ת"ק. אמנם אם תרצה לפרש דר"י איירי גם בים של א"י הוא דבר קשה לומר דר"י בא לפרש דברי ת"ק דאם כן יקשה על ת"ק אמאי לא ביאר ברכת הים דשכיח בא"י ונקט דינא בשאר ימים. אלא ודאי עכ"ל דכי היכי דלא תיקשי לת"ק אמאי לא ביאר דין זה דים הגדול צ"ל דים הגדול דאיירי ר"י הוא ים אוקינוס דוקא ומשום דלא שכיחי התם אינשי לא איירי ביה ת"ק, ור"י בא לפרש ולא לחלוק ולפיכך פסקו הפוס' כר"י. וכ"כ במשכנו"י, שם, קב. (ומה"ט כתב שאף שנראה לדעתו שים הגדול היינו ים התיכון, וכנ"ל בהכרח שלא קיי"ל הכי, שודאי ת"ק ור"י נחלקו, וכל מה שכתב הרא"ש שלא נחלקו היינו לשיטתו שים הגדול כאן הוא ים אוקיינוס, וכמבואר כאן).
והיינו שראיית הרא"ש היא שאם הכוונה כאן ים הגדול לים התיכון, דוחק שעל ים זה לא פי' תנא קמא דבריו (ואף שי"ל שימים הכוונה לו' ימים שסובבים את ארץ ישראל, וכנ"ל), כיון שהוא הים העיקרי בארץ ישראל וודאי הוצרך לפרשו. ואי נימא שנחלקו, אין סיבה לפסוק כר' יהודה, וכמו שהעירו הראשונים הנ"ל[19].
ואף שיש בזה מן הדוחק, לומר שלא כדברי הרא"ש ומראייתו, אמנם גם בדברי הרא"ש יש מן הדוחק, שלשון המשנה כאן הוא ים הגדול, ולא פי' בהדיא שהכוונה דווקא לים אוקיינוס, כיון שגם ים התיכון נכלל כים הגדול בלשון תלמוד. ובמור וקציעה שם: ... ואדרבה איפכא מסתברא, דאטו מי הוה סני לתנא למיתני ים אוקיינוס, וכיון ששנו חכמים בלשון התורה, שידוע שים הגדול הכתוב בתורה ונזכר בגבולי ארץ ישראל למערבה, הוא הים האמצעי (בלע"ז (מידיטראניאו) מה מכריחנו להוציאו ממשמע זה[20]. אמנם כבר הובא שבמשנה בפרה הכוונה ים הגדול לים אוקיינוס, אמנם שם י"ל שכללו גם את שאר הימים המחוברים אליה, משא"כ לדברי הרא"ש כאן.
ועוד ביישוב דברי הרא"ש בראיות מדברי חז"ל שים הגדול היינו ים התיכון, כתב בחיים שאל א, לט, ט (על ראיית הדברי אמת מקה"ר): ויש לדחות דפלוגתא דרבינו יונה והרא"ש הוא אם חכמים במטבע הברכות קורים לים שעוברים בו לא"י ים הגדול או לא דלשון הברכה צריך להיות מבורר ומדוקדק וכן דקדק בדבריו הרב הגט פשוט זה פעמים דסבר הרא"ש דלשון חכמי' במטבע הברכות ים הגדול אינו רק אוקינוס ע"ש... דהרא"ש לא קאמר אלא דבמטבע הברכה כיונו לאוקינוס.
ובהגהות הרש"ש כאן נד, א: במשנה רי"א הרואה את הים הגדול אומר כו'. המ"א בסי' רכח העלה דר"ל ים אוקיאנוס ע"ש. ומזה ראיה למש"כ לעיל (מ') דהלכו בברכה אחר לשון בני אדם דבל"ת נקרא ים התיכון ים הגדול. וגם איהו העיר מלשון תלמוד שהכוונה לים התיכון, ופי' שהולכים בברכות אחר לשון בני אדם, וצ"ע.
♦
דעת שאר ראשונים
ובאבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה: הרואה את הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. פי' הים המקיף הנקר' אוקיאנוס, ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכה בפני עצמו. מבואר כדעת הרא"ש.וברש"י כאן: ולפי שהוא חשוב וגדול מכלן קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו. וכ"ה בר"י מלוניל וחדושי הרא"ה כאן. ובדבריהם נראה כדברי הרא"ש, ודווקא בגדול וחשוב מכולן עליו מברכים, וצ"ע. ושו"ר הכי בשלמה משנתו ע"ד רש"י כאן, ובבני ציון ליכטמן כאן, ב.
ובמג"א רכח, א הביא את דברי ספר התרומה הלכות שבת סימן רמב: וים הגדול הוא ים הסובב ארץ איגלאטירא כדאיתא בתחלת ספר יוסיפון[21]. (וע"ע מה שהובא לעיל בהערה ממאורות ומאירי). והנה אין הכרע מדבריו כלפי נידוננו, שנראה שים אוקיינוס וודאי יכול להתפרש כים הגדול (שהוא הים הגדול במציאות), ולתרומה היה נראה לפרש שם שהכוונה לאוקיינוס, ואין הכרח כלפי נידון משנתנו האם יכול לברך גם על ים התיכון ים הגדול. ובאמת בדברי אמת ובמו"ק כאן צידדו בדעת התרומה שלא דווקא על האוקיינוס מברכים אלא על כל ים גדול (וכפי הנראה בדברי רבינו יונה שהובא להלן)[22]. אמנם בחיים שאל א, לט, ט העיר על דברי המו"ק, וכתב שדעת התרומה כדעת הרא"ש[23]. אמנם י"ל שאף שים הגדול הוא אוקיינוס, שייך לברך גם על ים התיכון כיון שהוא חלק ממנו, וכדלהלן, וי"ל הכי גם לדברי רש"י ושא"ר.
אמנם בדעת שאר ראשונים שלא פי' בהדיא כרא"ש נראה שס"ל שגם ים התיכון בכללו, כיון שגם הוא נכלל בלשון ים הגדול, והו"ל לפרש שכאן אינו כן, וכדברי הרא"ש. ומסתבר שכ"ה דעת הרמב"ם (וכ"ה בעולת תמיד, א, ובמו"ק שם, בפשטות, אף שברמב"ם אין מבואר דבר זה בהדיא, ובמו"ק ביאר בזה טעם הכרעת השו"ע[24]), שהנה בהלכותיו בכ"ד נקט לשון ים הגדול על ים התיכון, כבהלכות תרומות א, ז גירושין ז, י, מלכים ה, ז, וממילא נראה שה"ה כאן שנקט לשון זאת. וכ"ה בדברי ראבר"ם שם: ועל ראיית ההרים והגבעות והמדברות והימים והנהרות, על ראיית דבר מזה לאחר שלא ראה אותו שלושים יום, מחויב לברך עליהם גם - כן "עושה בראשית"; ועל הים המלוח הגדול והוא "ים המערב", וים סוף המתקשר עם תימן והודו מברך עליו, בראותו אותו לאחר שלושים יום: "בר את יי אלהי מל הע העושה את הים הגדול". ובדבריו מבואר שגם על ים סוף מברכים.
ובראב"ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן נד: ופירושו הכי ארץ ישראל מרובעת, בג' צדדים ים, כנרת (שהוא אוקיינוס) במזרח נחל מצרים בדרום ים הגדול במערב. וכ"ה בדברי נכדו ראבי"ה, קסז. ומש"כ שכנרת אוקיינוס, צ"ע, אבל נקטו בלשונם ים הגדול על ים התיכון, וי"ל.
וברבינו יונה ברכות דף מב, ב: הרואה את הים הגדול וכו' לפי שיש ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדים מהים הגדול לפיכך אמר בפירוש על הים הגדול שעל אותו בלבד מברך ברכה זו. ובדבריו נראה שבא לאפוקי ימים קטנים, וא"צ דווקא במה שנקרא ים הגדול, אלא הכוונה בגדול לאפוקי קטן. ובדבריו נראה עוד שדווקא המופרדים מהים הגדול אין לברך עליהם, אבל כל שמחוברים אליו יש לברך, וא"כ ה"ה בים התיכון. ויש מקום לסייע לדבריו מדברי הב"ר להלן שדרשו המקרא בבראשית א, י לעניין אוקיינוס, ואפ"ה הביאו מעכו וצידון, וי"ל שלהיותם מחוברים הוו כים אחד. ולנידונם מסתבר הכי, וי"ל גם לנידוננו. ושו"ר גם באמת ליעקב (קמנצקי) או"ח, רכח, א שכתב הכי בטעם השו"ע, שאף שים הגדול היינו ים אוקיינוס, אפ"ה מברכים על ים התיכון ים הגדול שגם הוא חלק מהים הגדול. וסייע מהמשנה בפרה, וממה שהביאו מעכו ואספמיא.
ובהון עשיר ברכות פרק ט, ב כתב עוד סיבה לברך על ים התיכון, כיון שמימיו ממי אוקיינוס (וע' לעיל בהערה מדברי הגט פשוט): הים הגדול. התי"ט רצה לומר, דשלא כדין פסק הרב, שזה הים הוא שהולכים בו ממצרים לא"י, לפי שאין זה אלא הים אוקינוס המקיף את העולם. ואני אומר דעל שניהם מברך, שזה הים שהולכים בו לא"י, הוא נעשה ממימי אוקינוס עצמו, שהציף ועלה בימי דור אנוש, והגיע עד עכו, ועד יפו, ועד קלאבריא, ועד כיפי ברבראיה, דהכי מבואר במדרש (בר"ר פכ"ג ז ירושלמי שקלים פ"ו ה"ב כו, א). וכל אלו המקומות הם על שפת הים הזה שהולכים בו לא"י. ויונתן בן עוזיאל בתרגומו, קרא לים הזה ים אוקינוס, וגם אמר שבו נקוו מימי בראשית, כי ז"ל על פסוק (במדבר לד, ו) והיה לכם הים הגדול וגבול וגו'. ויהוי לכון ימא רבא אוקינוס ותחומיה, אינון מי בראשית, עם מייא קדמאי דהוון בגויה. וכה"ג הוא בתרגום ירושלמי. ואין זה אלא מפני שעיקרו נעשה מאוקינוס המקיף, שבו נקוו מימי בראשית, כמ"ש. ור' יהודה עצמו במסכת פרה (פ"ח מ"ח) ובמסכת מקואות (פ"ה מ"ד), קרא ים הגדול, לים שנקוו בו מי בראשית, והוא השם שקרא הכתוב לים זה של א"י, לפי התרגום הנ"ל. הרי מבואר דביה איירי וכמ"ש עכ"ד. ולדברי רבינו יונה י"ל שנקרא אוקיינוס שמחוברים יחד. ועיקר דברי הון עשיר אינם מוכרחים, שי"ל שנקבע לפי מה גודל הים עצמו ולא מהיכן הגיעו המים, ולברכה זו יש לברך על מקוה המים הגדול ביותר.
וע"פ דברי המיו' ליונתן הנ"ל הכריע החיד"א בחיים שאל א, לט, ט כשו"ע: איברא דראיתי בתרגום המיוחס ליונתן פ' מסעי דכתיב בגבולי א"י וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול שתרגם ותחום מערבא ויהוי לכון ימא רבא אוקינוס ותחומיה הינון מי בראשית עם מיא קדמאי דהוון בגויה וכו' ע"ש, ומביאו רבינו בעל הערוך ערך אוקינוס וז"ל וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול תרגום אוקינוס ימא רבא הוא אוקינוס עכ"ל ומזה מוכח דלעולם ים הגדול הוא אוקינוס ועל שמו נקרא הים שעוברים בו לא"י לפי שמחובר עם אוקינוס ולפי זה שפיר פסק מרן סימן רכ"ח דמברכין ברכת הים הגדול בים שעוברין בו לא"י ושפיר כותבין בגט על כיף ימא רבא.
♦
הכרעת השולחן ערוך
בשו"ע רכח, א: ועל הים הגדול, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים ברוך אתה ה' אמ"ה עושה הים הגדול.ובטעם הכרעתו בשו"ע, בפרישה, ג, ובדברי חמודות ט, לז, ועוד, הבינו שפסק כדברי הרא"ש, אלא שט"ס נזדקרה לו בדברי השאלה ברא"ש, שהלשון שהובא בב"י הוא: וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה שמברכין עליו ברוך שעשה את הים הגדול [אם] הוא ים אוקיאנוס והים שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. וכ"ה בדפו"ר בתשובות הרא"ש, ומבואר בדבריו שהאוקיינוס הוא ים התיכון. אלא שכמובן דבר זה צ"ע, וכן לפי זה בשאלה לא נתפרש תוכן השאלה. ועוד, כמו שהעיר בדברי חמודות שם. וע"כ שהנוסח הוא כבכת"י: או הים שלנו, ובפרט שהנה בתשובת הרא"ש שהביא בב"י כתב שם הרא"ש: יראה שהוא ים אוקיאנוס דוקא אף על פי שבלשון הפסוק (במדבר לד, ו) נקרא ים שלנו הגדול מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיאנוס. מבואר בהדיא שהנידון הוא על ים הגדול והיינו ים התיכון או על ים אוקיינוס. וא"כ אין שום סיבה נראית שבגלל הטעות בשאלה יטעה מרן בכוונת הרא"ש. וכן העיר בכנה"ג הגב"י, כאן, ב.
וכתב בכנה"ג שם שטעם השו"ע לפסוק אינו מטעם הרא"ש, אלא מכח הכרעת רבינו יונה הנ"ל שהובא בב"י, וכיון שגם לרא"ש בלשון מקרא נקרא ים הגדול, מהני. ובמור וקציעה הנ"ל כתב שפסק כרבינו יונה כיון שהרמב"ם מסייע לדבריו וכנ"ל (וכתב שם הכי בדעת ספר התרומה, וכנ"ל). וגם בעולת תמיד, א כתב שלא פסק כדברי הרא"ש. וכ"ה בביאור הגר"א, כאן ופתח הדביר, ב ותורת חיים, ג.
אלא שבכסף משנה ברכות י, טו כתב: וכן כתב הרא"ש בתשובה וכתב דים הגדול הוא ים אוקינוס והוא הים שעוברים לארץ ישראל ולמצרים. ובכנסת הגדולה שם כתב בזה: אבל נ"ל פשוט דט"ס נפל בכסף משנה וצ"ל: וכתב דים הגדול הוא ים אוקיינוס, ואינו הים שעוברים בו לא"י. או חסור לשון יש שם, וצ"ל: וכתב הרב יונה דים הגדול הוא ים אוקיינוס, והוא הים שעוברים בו לא"י. והסכים לדבריו בגט פשוט שם, ובחיים שאל ב, לח, ק, וצ"ע בכ"ז. והכי נראה עיקר, שלא מסתבר כלל שיטעה בטעות כזאת מרן ז"ל. אמנם מלשונו בשו"ע שהעתיק לשון הרא"ש, ולא דברי רבינו יונה נראה שהבין שהכי פי' דברי הרא"ש, וצ"ע. (ושו"ר בבית נאמן א, כד, ועיי"ש.)
♦
ברכת עושה בראשית על ים התיכון
ויש לברר הדין אם ים התיכון הוא ים הגדול, האם בדיעבד מהני ברכת עושה בראשית (ומה"ט כאן שנחלקו הראשונים בברכת הים הגדול, יש מקום לברך עושה בראשית). ובכנה"ג הגב"י, א כתב שמהני, ובבאור הלכה רכח, א: נ"ל דאם בירך עליו עושה מעשה בראשית יצא בדיעבד דהוא דומיא דברכת שהכל ועוד שאפילו ביין אם בירך עליו בפה"ע ג"כ יש הרבה מראשונים ואחרונים דס"ל דיצא בדיעבד דאף שלכתחלה מפני חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו [כדפירש"י בריש פ' כ"מ] מ"מ לענין דיעבד אינו יוצא מכלל שאר פ"ע וכמו שציינתי בשעה"צ בר"ח אות ס"ז ע"ש וכ"ש הכא דבכלל שאר מעשה בראשית הם. אמנם יש מהראשונים שכתבו שלא מהני לעניין יין, וי"ל גם כאן. והכי מבואר בערוה"ש, ד, וכ"פ באור לציון ב, יד, מ בנידו"ד מה"ט. ובהליכות שלמה – תפילה כג, כט ומנחת יצחק א, קי כתבו שיברך עושה בראשית ותוך כדי דיבור, שעשה את הים הגדול, וצ"ע, שא"נ שיצא בעושה בראשית מה מהני, ולא דמי לפרישה יו"ד שכח, ג. וכן העיר בבר אלמוגים, קעט.ובפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר ב, נח כתב: הרואה הים הגדול משלשים לשלשים יום אומר ברוך עושה הים הגדול ואינו יכול לברך עושה בראשית לפי דכתוב יוצר הרים ובורא רוח ולא כתב יצירה ולא בריאה במים אלא ורוח אלהים מרחפת על פני המים וכן ויהי מבדיל בין מים למים. ובספר הפרדס (נביו) שער הראיה: על הנהרות ועל הימים אומר ברוך אתה י"י אמ"ה עושה בראשית. כתבו בתוספות בשם הרב ר' משה ב"ר שניאור ז"ל, דלא בכל נהרות מיירי אלא בארבעה נהרות דגן עדן בלבד, דהיינו פישון וגיחון חדקל ופרת. אבל על הים אי אפשר לברך עליו ברוך עושה בראשית כמו על ההרים, משום דכתיב על ההרים יוצר הרים. אבל בימים לא כתיב בהו לא יצירה ולא בריאה, אלא ורוח אלהים מרחפת על פני המים, וכתיב ויהי מבדיל בין מים למים.
ומבואר בדבריהם שלא שייך לברך ברכת בריאה על ים, ולדבריהם נראה שר' יהודה נחלק על דברי ת"ק, וס"ל שרק על ים הגדול מברכים, וצ"ע. ולעיל הוזכר מדברי בה"ג, ורס"ג וראבי"ה שלא הזכירו את ברכת שאר ימים (ובחיים שאל ב, שם עמד בזה על דברי בה"ג), ואולי הוא מהטעם הנ"ל. אמנם שא"ר הזכירו ברכת שאר ימים, רמב"ם ברכות י, טו רא"ש תשובה ד, ד, רא"ה ור"א מלונדריש כאן, ועוד רבים, ובבני ציון ליכטמן, כאן, א גם צידד שלר' יהודה מברכים רק על הים הגדול, שהוא העיקר, ששאר ימים נמשכים ממנו, ומה"ט י"ל שת"ק ור' יהודה לא נחלקו.
ובראשון לציון ברכות דף נט, ב גם כתב שלר' יהודה אין לברך על שאר ימים, ומטעם אחר (וכתב בזה לבאר את פיה"מ הנ"ל, שכתב לפני חזרתו שאין הלכה כר' יהודה): אולי דסובר דר"י פליג על דברי ת"ק במאי דקאמ' שיברך על כל הימים וסובר ר"י דלא יברך אלא על ים הגדול דהא לא קתני אלא הרואה הים הגדול, ואזדא לטעמיה דאמר בפ"ח דפרה ובפ"ה דמקואות ר"י אומר ים הגדול כמקוה ופי' רש"י שם וז"ל לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית ע"כ. הרי שכל מי בראשית נקוו בים הגדול ואם כן כל הימים לא נקראו מעשה בראשית אלא ים הגדול, ולהכי דן בכל הימים לבד מים הגדול דין מעין לטהרת מצורע ולמי חטאת כו', ור"מ פליג עליה וסובר דמ"ש הכתוב קרא ימים לא לים אוקיינוס לבד אלא שנקוו הימים למקומות הרבה ולכל מקום ומקום שנקוו שם המים נקרא ימים ונקוו המים להרבה מקומות ולהכי כל הימים פסולים לטהרת המצורע, וכיון דלר"י כל מי בראשית כים הגדול נינהו להכי קאמר דאין לברך אלא על ים הגדול אבל שאר ימים לבד ממנו ולבד מד' נהרות במקומות שלא נשתנו ע"י אדם אינם מעשה בראשית ואינם אלא מעיינות שנתקבצו מימיהם ונעשו ימים, לזה פי' הרמב"ם בפי' המשנה בזה דלא כר"י אלא דמברכין על כל שאר הימים. אמנם לדידן קיי"ל שמברך על שאר ימים[25].
ובמשך חכמה דברים לד, ב כתב שלר' יהודה יש לברך על ים הגדול דווקא שעשה הים הגדול ולא עושה בראשית: ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. הנה לשון "אחרון" צריך ביאור[26]. ונראה משום דאמרו ירושלמי שקלים (פרק ו הלכה ג) ומדרש רבה (בראשית רבה כו, ז) דכשחטא דור אנוש היה צף האוקינוס והיה הולך עד כיפי ברבריה, ובדור הפלגה צף עד יפה ועכו. ואם כן הראהו השי"ת שיותר לא יוסיף עוד לצאת ממקומו. וזה "הים האחרון" בזמן שיהיה אחרון. ומטעם זה אומר ר' יהודה (ברכות נד, א) דרואה הים הגדול מברך "שעשה הים הגדול", משום שאינו "מעשה בראשית", שנעשה כשחטאו הדורות. וע"ע בהרחבה בבצל החכמה ב, יב.
והוא כסברת הראשון לציון, אלא שהוא מטעם זה כתב שעל ים התיכון שהוא הים הגדול, שלא נעשה במעשה בראשית, אין לברך עליו עושה בראשית.
אמנם ב'על מה מברכים עושה בראשית' נתבאר שאינו ברור שיש לברך דווקא על מה שנברא בששת ימי בראשית, ונראה יותר דדווקא באופן שנשתנה בידי אדם אין לברך, והובאו כמה ראיות לזה (ואחת מהם הוא ברכת הימים, אף שלא נוצרו בששת ימי בראשית לדברי המדרשים הנ"ל). אמנם בדברי הראשון לציון ומשך חכמה ועוד כמצויין שם, מבואר לא כן, וצ"ע. [והנה כאן שנעשה ממימי אוקיינוס שנבראו בששת ימי בראשית יל"ד יותר שיוכל לברך עושה בראשית, וע' משנ"ת שם.]
והנה נראה שכשמברך שעשה את הים הגדול מהני גם אם אינו ים הגדול, שמברך את ה' על בריאה זו, כיון שיש לו יחס של ים גדול, וכבמקרא וכמו שכתב בכנה"ג וכנ"ל (ואולי יש לדמותו לדברי מג"א רו, א ופמ"ג שם). וכ"ה בבני ציון שם. ושם צידד שבמברך עושה בראשית לא מהני, שנתקנה ברכה מבוררת. ויש מקום לחלק מבפה"ע על יין, ששם עניין הברכה אחד לברך על בריאה זו, אלא שבדבר חשוב תיקנו ברכה בפ"ע, משא"כ כאן תיקנו נוסח מיוחד, ולא ברכה על היותו פועל כבורא, אלא שבח על מה שברא ים גדול. ויל"ע.
♦
מסקנה
וא"כ נראה שיש מקום גדול לפסק השו"ע[27], ששייך לברך שעשה את הים הגדול על ים התיכון, כיון שבמקרא ובמשנה ובדברי חז"ל השתמשו גם לים התיכון בשם ים הגדול. ואף שאין הרא"ש יחיד בדבריו שהים הגדול לעניין ברכה היינו אוקיינוס, עכ"פ בדעת רש"י ושא"ר וסה"ת, י"ל ששייך לברך שהוא כחלק מהאוקיינוס, וכמו שנתבאר לעיל. ולעיקר הדבר, מסתימת שאר ראשונים, וכן נראה ברור בדעת הרמב"ם, שגם לעניין ברכה ים התיכון נחשב גם ים הגדול. ונתבאר עוד שיש הסוברים שאין לברך על הים הגדול עושה בראשית, ומאידך יש מקום לומר שברכת שעשה את הים הגדול מהני גם אם אינו ים הגדול. אמנם יש גם מקום לומר שברכת עושה בראשית מהני בזה, ונראה שהרוצה לסמוך על דברי השו"ע בזה רשאי. (מלבד דברי חיים שאל ב, טו בכל מקום שהעושה כדברי השו"ע לעניין ברכה, אין למחות בידו.) ויכול לברך שעשה את הים הגדול, ותוכ"ד להוסיף עושה בראשית.♦ ♦ ♦