הגאון רבי ב"ר יעיש השאש זצוק"ל חי ופעל בעיר צ֗בר שבמחוז מחוית שבתימן, שם כיהן כרב הקהילה וכממלא מקום אבותיו, שהיו גם הם מרבני העיר. נודע כתלמיד חכם וגברא רבא, ולרבנות נסמך על ידי גדולי רבני צנעא עמם עמד בקשרי שאלות ותשובות, ולימים נתמנה על ידם כשליח בית הדין לבדיקת השוחטים בגלילות תימן. חיבר את הספרים חן תורה ופלח הרימון, בהם ליקוטי וטעמי תורה, שאלות ותשובות וחידושי הלכה. נתבקש לבית עולמו כבן שבעים שנה, בשבת קודש פרשת ויחי תרצ"ט.
להלן שאלה מכתב ידו, בדיני טריפה שנתגלתה לאחר שנתערבה.[1] את השאלה שלח אל ידידו, הגאון רבי יוסף נחום זצ"ל, שאף הוא שימש כשליח בית הדין, כאביו הגאון הנודע רבי יחיא נחום זצ"ל, ונראה שעמו ביקש להימלך בבירור צדדי הנדון, וכפי שכתב בשלהי דבריו, וביקש אף את מקורות התשובה, 'כדי שמתוך התשובה נוכל ללמוד וללמד'. וכן מאחורי הדף נכתב: 'אלא יד [=ליד] מ"ו יוסף ן' כמ"ו יחיא נחום יצ"ו'. התשובה אינה לפנינו לעת עתה, ואין לדעת האם השיבו ומה היה תוכן דבריו.
כתב היד נערך ונמסר על ידי מכון צפוני קדם, ויבואו על הברכה.
לקראת ידיד נפשי מ"ו יוסף בכה"ר יחיא נחום ני"ל.
יש לי שאלה לשאל אותך להלכה ולא לקנתר, חלילה לי מעשות זאת. וזוהי השאלה.
אודות עיר אחת ששחטו בערב יום טוב שמונה או תשע או יותר בהמות, ובדקו הריאות ונמצאו כשרות, וחילקו יחד את כל בשרן ביניהם לשליש ולרביע. וביום טוב נתוועדו כל בני העיר במקום אחד לאכול ולשתות יחד, וכל אחד מהם הביא סעודתו לחם ובשר כנהוג, ועירבו את הכל יחד. ובעת האכילה נמצא איזה טרפות באחד מהאיברים הפנימיים, וניכר הדבר שהטרפות מחיים הוא שם באופן שכפי הדין טרפה בהחלט.[2] ולא ידעו מה לעשות בבשר הנשאר אצל כל אחד מהם בבתיהם נא ובשל.
על כן יורה המורה לצדקה כל דין בשם אומרו, כדי שמתוך התשובה נוכל ללמוד וללמד, ושלם.[3]
סדר דבר אתה עמנו ונשמעה.[4]
דורש שלומך וטובתך, אחיך הקטן
יחיא ן' מ"ו יעיש יצ"ו
♦ ♦ ♦