א.

הקדמת נעשה ונשמע במלכויות

כתב בעל עוללות אפרים (חלק ב, עמוד לא מאמר רט) שכל דבר יבחן מתוך ד' סיבות, והם החומר והצורה והפועל והתכלית, ככה יבחנו הסודות האלוקיות שבשופר מתוך ד' סיבות אלו.
והנה לכל המצוות שבתורה אין להם כי אם תכלית אחת להביאנו לידי הכרה וידיעה במציאות הש"י, כי כל פעל ה' למענהו (משלי טז, ד) ואם תמצא לחפש אחר זה תמצא שאמת הדבר, ועל זה אמר שלמה הע"ה (משלי ב, ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה', אך שלהיות [רוב בני תמותה] טבועים בהבלי עולם לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו (ע"פ תהלים פב, ה) והוא הדבר אשר אז"ל שמלכות שופר בא ליתן עלינו עול מלכות שמים.
וז"ל ספרי (בהעלותך ובילקוט שמעוני רמז תשכה): תניא ר' נתן אומר ותקעתם בחצוצרות - הרי שופרות. והיו לכם לזכרון – הרי זכרונות. אני ה' אלהיכם – זו מלכויות.
ובמדרש אחר אמרו (ספרי פסקא עז) מה ראו לומר מלכו[יו]ת תחילה ואח"כ זכרונות ושופרות, אלא המליכהו תחילה ואח"כ בקש מלפניו שיזכרו לך, ובמה בשופר, ע"כ.
כי באמת יש מקום לשאול אחר שבפסוק נרמזו המלכויות בסוף, למה אנו אומרים אותו תחילה. ואמר שענין זה דומה ממש למה שמצינו באבותינו שהקדימו נעשה לנשמע, וזה הדבר אשר לא שאל ה' מהם ואדרבה הקדים בכל מקום השמיעה כמו (שמות יט, ה) והיה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וכאלה רבים.
אלא שישראל לא רצו לנסות את ה' שמא יצוה להם מצות חמורות נמנעות השמירה, והיו מאמינים בני מאמינים שלא יצוה להם דבר בלתי אפשר לקיים[1].
♦
ב.

הקדמת המלכויות - אמונת ישראל בה'

ככה בענין הקדמת המלכויות כי הקב"ה צוה להם להקדים הזכרונות ושופרות כי הם הקדמות גדולות ובצורות המביאים אותנו לידי מלכויות להמליכהו עלינו כי הוא תכלית הנרצה והמכוון מזה כמו שיתבאר.
ולפי שידיעת הסיבות ואורך ההצעות המביאות אותנו לידיעת מלכותו הם כמו נסיון, ע"כ יאמר נא ישראל, לא אשאל ולא אנסה את ה' לאמר: היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז, ז), כי כבר זה מסורת בידנו כי לה' המלוכה ומושל בגוים (תהלים כב, כט), לכך אנו אומרים מלכויות תחילה להמליכהו עלינו אף בלתי ידיעת הסבות הקודמות כשופרות וזכרונות, אעפ"י שהקב"ה לא ביקש זאת מידינו, עכ"ל.
♦
ג.

תמיהות כיצד למדים משופר ביהמ"ק - לתקיעות ראש השנה

ולעד"ן להקשות יותר וחמורה היא מאד, אילו למדו ז"ל מפסוק זה מה שאין תוקעין בר"ה מלכויות זכרונות [ו]שופרות הלא הפסוק הזה אינו מדבר כלל בר"ה כי כן נאמר (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני ה' אלהיכם. הרי שהפסוק הזה אין מדבר בר"ה.
והזכיר ר"ה שני פעמים בתורה אחד בפרשת אמור ואחד בפ' פנחס, ופעם אחת נאמר 'יום תרועה' ופעם אחת 'זכרון תרועה' ותו לא. ועוד שאם איתא שר"ה הוא בכלל מועדים, או בכלל ר"ח, למה אנו אין עושין כן בכל המועדים ובכל ר"ח, ואם התורה לא ציותה אלא בזמן המקדש כמ"ש על עולותיכם, למה אנו עושין כן בר"ה.
ועוד קשה מנ"ל לרז"ל (ר"ה כט, ב) לחלק בין ר"ה שחל להיות בשבת, ובין ר"ה שחל להיות בחול, לפי שפעם א' אומר יום תרועה ופעם אומר זכרון תרועה, דלמא המקרא שכתוב יום תרועה מדבר כשהבית המקדש קיים, וזכרון תרועה מדבר כשאין בית המקדש קיים.
ואפשר שר' יצחק (שם טז, א) כיוון לשאלה הזאת למה אנו תוקעין בר"ה דווקא, ולא בשאר המועדים ובר"ח.
ועוד אם כל התקיעות אנו לומדים ממקרא הזה, היאך אמר: ובמה בשופר, הרי מקרא מלא מזכיר חצוצרות ולא שופר, ולמה באמת היו משתמשים בחצוצרות ועכשיו בשופר דווקא. ולמה אין אנו לוקחין תרוויהו שופר וחצוצרות שהרי כן כתיב (תהלים צח, ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.
ולפום ריהטא י"ל שכך פי' הקרא, וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו', ר"ל אם תמצא יום שהוא יום שמחה והוא מועד והוא ר"ח בו ביום ותקעתם כו', ואיזה זה ר"ה.
♦
ד.

כיצד למדים תקיעות שופר בזמן הזה

אבל עדיין אין כאן לימוד לתקוע בזמן הזה, שהרי נאמר על עולותיכם כו' וחז"ל במס' ר"ה (לג, ב) איפלגו בזה. וז"ל: 'תנו רבנן: מנין שבשופר, תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין, תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי - שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה, תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה - תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין, תלמוד לומר בחדש השביעי וכו", ע"ש באריכות.
[ושם לד, א]: 'והאי תנא מייתי לה בגזירה שוה ממדבר, דתניא, ותקעתם תרועה וכו',עד אין לי אלא במדבר, בראש השנה מנין - תלמוד לומר תרועה תרועה לגזירה שוה. ושלש תרועות נאמרו בראש השנה: שבתון זכרון תרועה, יום תרועה, והעברת שופר תרועה. ושתי תקיעות לכל אחת ואחת. מצינו למדין, שלש תרועות ושש תקיעות נאמרו בראש השנה, שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים וכו'. (ורשב"ג) רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אחת מדברי תורה, ושתים מדברי סופרים כו" ע"ש. הרי שתרוויהו לא למדו מפסוק וביום שמחתכם וכו'.
♦
אמנם בספרי (בהעלותך פיסקא עז) איתא: אני ה' אלהיכם למה נאמר, לפי שנאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בחדש השביעי וכו', אבל מלכות לא שמענו, ת"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו - זה שופרות ומלכות. ר' נתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות וכו', א"כ מה ראו חכמים לומר מלכות תחילה וכו'.
וראוי להעיר אומרו: א"כ מה ראו חכמים כו', דמשמע לר' נתן הוא דקשיא ליה למה תקנו לומר מלכות תחילה והלא לת"ק נמי קשה למה תקנו לומר מלכות תחילה, שהרי לת"ק זכרון מורה על זכרונות, תרועה מורה על מלכות ושופרות, ומן הראוי לומר זכרונות תחילה.
וי"ל דלת"ק לא קשה מידי, לפי שפעם אחת אומר יום תרועה ולא כתיב זכרון, ובתרועה נכלל מלכויות ושופרות ונשמע מזה שהמלכויות תחילה שהרי כן נאמר תחילה: ה' אלהיו עמו - זו מלכות, ואח"כ: ותרועת מלך בו - זו שופרות. וא"כ לת"ק י"ל שלכן כתב רחמנא פעם אחת זכרון תרועה - להורות על שלשתן, ופעם אחת כתוב יום תרועה - להורות שמלכויות תחילה, אך לר' נתן קשה למה מלכויות תחלה, אבל אי אמרינן שר' נתן סובר ג"כ כת"ק לא קשה מידי.
♦
ה.

ביאור דברי רבי נתן

והנה הלשון שאמר: 'ר' נתן אומר אינו צריך', אין לו שחר כלל, מאי אינו צריך.
יובן בהקדים מה דאיתא עוד בפסיקתא זוטרתא (פרשת בהעלותך, ד"ה וביום שמחתכם) ותקעתם בחצוצרות - זו תקיעת שופר בר"ה, והיו לכם לזכרון - זה זכרונות, אני ה' אלהיכם זו מלכות. ואע"פ שאין המקרא יוצא מידי קרבנות, בא מג"ש נאמר כאן והיו לכם לזכרון, ונאמר בר"ה זכרון תרועה, מה כאן מלכות זכרונות ושופרות, אף בר"ה וכו'.
והנה ת"ק למד שם בענין דחודש השביעי משמע זכרונות ושופרות אבל מלכות לא שמענו, הרי שמחלק[2] הדבר, ע"ז אמר ר' נתן אינו צרך לחלק לפי שבמקרא הזה נשמע שלשתן, ונלמוד בג"ש זכרון זכרון, אבל גוף הענין נמי סבר כת"ק שבר"ה צריך להיות מלכות תחילה לפי שפעם א' נאמר זכרון תרועה כנ"ל.
♦

יישוב הסוגיות

ובזה יבוא הכל על נכון, שבאמת המקרא וביום שמחתכם אינו מדבר כלל מר"ה, אלא מדיני הקרבנות שהיו עושין כן במקדש ושם תקעו בחצוצרות, ותקיעות דר"ה נלמוד כדאיתא במס' ר"ה (לג, ב - לד, א), או מחדש השביעי או ממדבר, אך דלכל ב' [ה]דעות נשמע מזה הברכות, מלכויות זכרונות ושופרות, לכן תרווייהו צריכי ללמוד מכאן, או כדברי ת"ק או כדברי ר' נתן, ובין למר ובין למר צריך להיות מלכות תחילה בר"ה כמו שאמרנו, ולק"מ וק"ל.
♦ ♦ ♦