תמיהות בגדרי חציצה בבגדי כהונה
[זבחים יט, א] בעי רבא: נכנסה לו רוח בבגדו, מהו? על בשרו בעינן והא ליכא, או דלמא דרך לבישה בכך וכו', עפר מהו שיחוץ? עפר ודאי חייץ! אלא אבק עפר מהו? בית השחי מהו שיחוץ? על בשרו בעינן והא ליכא, או דלמא דרך לבישה בכך? הכניס ידו לתוך חיקו, מהו? גופו מי חייץ או לא?יש להעיר, כיצד יחצוץ גופו כשהכניס ידו לתוך חיקו: א. הרי מין במינו אינו חוצץ (סוכה לז, ב). (והאבני נזר יו"ד רסו הוסיף והקשה דהרי רבא גופיה סובר בסוכה שמין במינו אינו חוצץ). ב. עוד יש להבין, דהרי אבק עפר הוי מיעוט דמיעוט, ומיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ. ג. עוד הקשה הנתיבות הקודש, דלא מצינו שאויר יהיה חציצה. ד. קושיא נוספת מקשה החזו"א (קדשים קמא, ל, ב) דהרי בגמרא לקמן (כו, א) איתא 'נתלה ושחט מהו', כלומר אם הכהן נתלה באויר העזרה ושחט מה דין הזבח (ופוסלים רק משום שאין זה דרך שירות), וצריך ביאור, דהרי מבואר כאן שאויר חוצץ, ואם כן הוא הדין שאויר יחצוץ בין רגליו לרצפת העזרה[1]. ה. עוד הקשה האגרות משה (ה, יורה דעה-ב, פו), דלצד שאבק חוצץ, הרי וודאי שעל רצפת העזרה יש אבק ולא ימלט דבר זה, ולא שמענו שיחצוץ.
♦
ב.
ב' גדרים בחציצה
כתב הנתיבות הקודש (ואחרונים נוספים עמדו בכעין זה), דיש ב' גדרים בחציצה בבגדי כהונה: א. מדין על בשרו ולבשם, שצריכים להיות על גופו ממש, אף בלא הפסק אויר. ב. דין חציצה דכל התורה, עיי"ש שהאריך בזה.בזה יש ליישב את סתירת פסקי הרמב"ם, דפסק (כלי המקדש י, ז): 'וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו, ולא כינה אף על פי שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק, ולא יצא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת'. מאידך, לגבי לולב פסק הרמב"ם (לולב ו, יב) דמין במינו אינו חוצץ, עיי"ש.
הרי מבואר, שיש חילוק בין חציצה דבגדי כהונה, לחציצה דלולב ושופר והדומה להן.
ולדברי הרב מחרקוב אתי שפיר, שכן בבגדי כהונה יש דין מיוחד של על בשרו ולבשם, ואין זה בגדרי חציצה הרגילים, בשונה מלולב, שיש בו דין לקיחה, וכל שאין זו חציצה אין מגרע בלקיחה. ועל דרך זו יתיישבו הקושיות הנוספות שהובאו לעיל (אות א).
♦
ד.
יישוב האבני נזר – דבעינן מגע בבשרו של הכהן
האבני נזר (שם) תירץ, על פי דברי הרמב"ן (הלכות בכורות טז, א), שכל לנאותו ומין במינו אין זה נחשב מגע בגופו ממש[2]. אמנם האבני נזר כתב שהתוספות חולקים על יסוד זה של הרמב"ן (והארכתי בס"ד במקו"א[3]) ואם כן הדק"ל. אמנם לדברי האחרונים והנתיבות הקודש ניחא, דשאני בגדי כהונה דבעינן על בשרו ממש, אף לשיטת התוספות.♦
ה.
ביאור פלוגתת האחרונים – חציצה ברצועת התפילין
הנה פסק המ"ב בהלכות הנחת תפילין (כז, ס"ק יד): 'כתב בספר רביד הזהב, נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו לא מיקרי חציצה דמין במינו אינו חוצץ. ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע דנכון לכתחילה להחמיר בזה'.בדעת הרביד הזהב יש לומר, דשאני בגדי כהונה, שאף דלא הוי חציצה, מכל מקום חסר בעל בשרו ולבשם, בשונה מתפילין, דשם הוי בהלכות חציצה דכל התורה[4].
♦
ו.
חציצה באויר התפילין
נידון נוסף המשליך מחציצה בבגדי כהונה, האחרונים ציינו לדבריו של הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת סת"ם (הלכות תפילין סימן נ), ובשו"ת טוב טעם ודעת קמא (סוף סימן רמה), שכתב להחמיר בהפסק אויר בין בית התפילין לבין ראשו, שהרי אינם מונחים על ראשו. וכן כתבו אחרונים נוספים. וראה במג"א (כז, סק"ד) שהשווה את חציצה בכינה חיה ומתה בתפילין ובבגדי כהונה. והעתיקו המ"ב (שם, ס"ק יד).אולם כתב בספר תהלה לדוד (כז ס"ק ב), שאי אפשר שיהיו התפילין מונחות על הראש בלי הפסק אויר, ואין לדמות בגדי כהונה לתפילין, דשאני בגדי כהונה דכתיב בהו על בשרו, ובעינן על בשרו ממש, ושכן כתב הברכי יוסף. [(עיין ברכי יוסף (כז סק"א); ובשיורי ברכה (סימן עד); קשר גודל (סימן ג אות לא).]
♦
ז.
יישוב שיטת הריטב"א – בעומד על רגל עצמו
נשאל הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל: 'צריך לעיין לפי מה שכתב הריטב"א (יומא נז, א) בהא דעל גבי רגל חברו חוצץ דלא מבטל ליה - דדווקא רגל חברו, אבל ברגל עצמו אם עומד רגל ע"ג רגל אינו חוצץ, דהוי מין במינו ובדידיה שפיר מבטל ליה. א"כ הכא נמי נימא דהיד הוי מין דגופו, ומין במינו אינו חוצץ דמבטל ליה.'והשיב (בספר שיח התורה עמוד רלד, הובא בדף על הדף זבחים יט, א): 'יתכן דדוקא רגל על גבי רגל הוי מין במינו, ולא יד על גבי רגל', ליישוב נוסף ראה הערה[5].
עוד יש לומר על דרך זו, לפי מה שנקט הרב מחרקוב, דיש דין מיוחד בבגדי כהונה מלבד הדין חציצה דכל התורה, דיש דין על בשרו ולבשם, והוי דין בלבישת בגדי כהונה שיהיו על בשרו של הכהן ממש, ולא שיהיה אף הפסק אויר, עיי"ש. אמנם יש לומר דכל זה שייך רק בלבישת בגדי כהונה, כדכתיב בקרא על בשרו ולבשם. אולם דין זה לא שייך לגבי חציצה בינו לבין רצפת העזרה, דשם נמדד בכל גדרי חציצה דכל התורה, ובזה מין במינו אינו חוצץ.
♦
ח.
יישוב דברי המשנה למלך דמים חוצצים בבגדי כהונה
המשנה למלך (הלכות עבודת יוהכ"פ פרק ב) ביאר, דמה שפסק הרמב"ם בטבילות הכהן גדול ביוהכ"פ דיורד וטובל 'עולה ונסתפג' הוא לחיובא, דאם לא יסתפג יהיו המים חציצה בין בשרו לבגדים. והקשה הברכי יוסף (ריש הלכות תפילין) מזבחים (לה, א) דהדם הלח לא הוי חציצה בין רגלי הכהנים לרצפה.ותירץ על הדרך האמורה, דשאני בגדי כהונה דחמירי טפי משאר חציצה דכתיב בהו על בשרו, ויש צד דאפילו נכנסה רוח בבגדו ליהוי חציצה.
אולם העמודי אור (סימן לז, הובא בספר איזהו מקומן זבחים לה, א) דחה זאת, דהא עיקר דין חציצה ברגלי כהנים ילפינן מבגדי כהונה (כד, א). [אמנם יש להעיר דנחלקו בזה רש"י ותוס' (שם ד"ה הואיל) דלרש"י (ד"ה וכלי שרת) מדובר על כלי שרת ממש. ותוספות מפרשים שזה נאמר על בגדי כהונה.]
אכן לדברי הנתיבות הקודש יש ב' דינים בבגדי כהונה: א. דין על בשרו. ב. דין חציצה דכל התורה[6]. ואם כן יש לומר דלומדים את החציצה ברגלי הכהנים מדין חציצה של כל התורה שחוצצת בבגדי כהונה, ולא מהדין המסוים של על בשרו, שנאמר בבגדים דווקא.
♦
ט.
פלוגתת האחרונים ביסוד זה
אמנם יש להוכיח דהגר"א לא סבירא ליה דיש חילוק בין בגדי כהונה לחציצה דכל התורה, דהנה בשו"ע (או"ח תרנא, ז) כתב הרמ"א: 'נהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פר' מקום שנהגו)'.וכתב על כך הגר"א בביאורו שם וז"ל: 'היינו לדעת הר"ן דבטל לידו וכו', אבל לדעת תוס' דמשום חציצה אין חילוק, דהא אמרינן בסוף עירובין ובזבחים, דאפי' נימא אחת חוצצת במקום בגדים וכן ביד אמרו שם דוקא שלא במקום עבודה, וכן הני איבעיות שם רוח עפר וכו".
אם כן הקשה הגר"א על הרמ"א, לפי סברתו להשוות את דין חציצה הנאמר בבגדי כהונה ואת דין חציצה שנאמר לגבי לולב ותרוויהו דין אחד להם, ואם כן הקשה דכמו שנימא אחת חוצצת בבגדי כהונה, הוא הדין שתפילין וטבעת על ידו, יהוו חציצה בין ידו ללולב, אף שאין חוצצין בכל ידו[7]. (ויתכן שהרמ"א למד כעמודי אור הנ"ל.)
אמנם אי נימא דשאני בגדי כהונה דיש בהם דין מסוים של על בשרו, והוי הלכה מיוחדת בבגדי כהונה ולא מהלכות חציצה דכל התורה, אם כן אתי שפיר דברי הרמ"א דאין לדמות חציצת נימא בבגדי כהונה לחציצה בנטילת הלולב, כל שאין החציצה על כל ידו.
י.
ביאור שיטת הרא"ש
לך נא וראה בדברי הב"י (סימן כז) שהביא את דבריו של שו"ת הרא"ש (כלל ג, סימן ד), דהמקור לחציצה בתפילין הוא מבגדי כהונה (וראה עוד בקטע הבא). ואם כן יתכן שהגר"א למד כפשוטו. ויבואר היטב לדרכם של האחרונים (ראה בדברי האבני נזר שהובאו לעיל אות ד, ובדברי הרב מפוניבז' להלן אות יא) שחציצה בבגדי כהונה אינה מהללמ"ס אלא משום דבעינן מגע בגוף הכהן העובד, ואם כן יש לומר דזה מהלכה נוספת, שאינה מדין חציצה דכל התורה.אמנם התהילה לדוד (כז, ב) כתב שילפינן מבגדי כהונה שיש דין חציצה דכל התורה, אולם אין זה חציצה מסוימת דבגדי כהונה, דהרי אויר פוסל בבגדי כהונה, ולא שמענו שאויר יהיה חציצה בתפילין.
♦
יא.
כל לנאותו אינו חוצץ בבגדי כהונה
בשו"ת הרא"ש (כלל ג סימן ד) כתב: 'וששאלת אם יכול אדם להניח תפילין בזרועו או בראשו על דבר חוצץ. דע שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו. דאמרינן בפ' ב' דזבחים (יט, א): תפילין מהו שיחוצו בין גופו לבגדו, דבבגדי כהונה כתיבי ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, וכתיב ושמת המצנפת על ראשו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין ראשו.ומייתי התם בברייתא דכהנים בעבודתם פטורין מן התפילין, ואי ס"ד שאין חציצה פוסלת בתפילין יניח התפילין על המצנפת ועל הזרוע על הכתונת, וטעמא משום דכתיב לאות על ידכה שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן לטוטפות בין עיניך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך'.
מבואר ברא"ש שיש מקור לכך שלא יחצוץ בין ראשו למצנפת, ובכלל זה תפילין של ראש.
והנה איתא במשנה עירובין (י, א) דלשיטת ר"ג תפילין הוי תכשיט (ולא קיי"ל הכי), ויש לדון אם מדובר רק על תפילין של ראש, דהם פאר לישראל, או שגם תפילין של יד, הגם שהם מכוסין. וראה בילקוט הגרשוני (יא, ב) שנוקט דאף תפילין של יד הוו תכשיט.
ואם כן לר"ג מדוע אינו יכול להניח את התפילין של ראש בין שערו למצנפת, והרי כל לנאותו אינו חוצץ (סוכה לז, א).
ויש לדון למבואר לעיל (אות ב), דשאני בגדי כהונה שיש בהם דין על בשרו, ואף אויר חוצץ, ואם כן אף שלנאותו לא הוי חציצה, מכל מקום לא הוי על בשרו ממש והוי חציצה בבגדי כהונה. וכן לנוסח האבני נזר בדעת הרמב"ן שמין במינו והוא הדין לנאותו אף שלא הוי חציצה, מכל מקום לא הוי מגע בגופו.
♦
יב.
האם שייך כל לנאותו בבגדי כהונה
עוד יש להעיר, כיון שבגדי כהונה הוו לכבוד ולתפארת, ואם כן הוי לנאות את הכהן, אם כן מדוע שלא יוכל להניח את התפילין על גבי המצנפת, והרי בגדי כהונה לנאותו לא צריכים לחצוץ.ולמה שהובאו דעות באחרונים (גר"א הגרש"ק ועוד) שחציצה בתפילין היא בגדרי חציצה דבגדי כהונה, אם כן שפיר אף לנאותו הוי חציצה.
ויש לדון בגדר כל לנאותו אינו חוצץ, אם מדובר בכל דבר שהוא נוי לאדם, או דווקא בדבר שהוא נוי לחפץ שנוטלים אותו. ואם כן לצד השני יש לומר שבגדי כהונה הוו נוי לכהן העובד ולא לתפילין ולכך הוו חציצה. וצ"ע בדין זה.
♦
יג.
דם ברצפת העזרה ואינו מקפיד עליו
בפסחים (סה, ב) תניא אמר להן ר' יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקין את עזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם והא קא חייץ, לח הוא ואינו חוצץ כדתניא וכו'.ובגמ' בזבחים (צח, ב): 'אמר רבא פשיטא לי דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ', והטעם הוא משום דהטבח אינו מקפיד. וצ"ע, דא"כ אמאי אמרינן גבי כהנים דדם חוצץ, הא אין מקפידין והוו כטבח דדם לא חייץ, ואדרבה שבח הוא להם, ומדוע מקשה הגמ' והא קא חייץ. (וראה בשו"ת שבות יעקב א, סט שעמד בזה.)
וביאר הרב מפוניבז' זצ"ל (נדפס בקובץ דיבוק חברים עמ"ס עירובין, שי"ל בכולל פוניבז'), דיש ב' גדרים בחציצה: א. מהלכה למשה מסיני. ב. שצריך מגע בגופו וללא הפסק חציצה. ובמקדש דין חציצה אינו מההלכה למשה מסיני אלא משום דצריך לגעת בגופו (וזהו על דרכו של האבני נזר דלעיל). והביא ראיה מסוגיא דילן, דבעי רבא גבי בגדי כהונה אי נכנסה לו רוח בבגדו אי הוי חציצה, משום דבעינן בבגדים שיהיו על בשרו, או דלא הוי חציצה. וזה ודאי דעל אויר אינו מקפיד ואין בו דין חציצה, ורק דבעי רבא אי הוי חסרון בנגיעה שאין הבגד נוגע בבשרו, או לא.
והנה מבואר בתוס' (זבחים כד, א ד"ה הואיל) דמבגדי כהונה ילפינן דין חציצה דפוסלת לכל דיני קודש, והדין דלא תהיה חציצה בין הכהן לרצפה בשעת עבודה נלמד מבגדי כהונה, ולפי זה גם בזה הוי פסול מדין הנגיעה, דבעינן שרגלי הכהן יהיו ויגעו ברצפה.
ועל פי זה מיישב הרב מפוניבז' את סתירת הסוגיות בפסחים ובזבחים, בין חציצת דם בכהנים לחציצת דם בטבח, דבטבחים דין החציצה הוא מהלכה למשה מסיני, וכיון שאינם מקפידים על דם אינו חוצץ. אולם בכהנים בעינן שרגליהם יגעו ברצפה ולא סגי במה שאין מקפידין, דהא מכל מקום אין רגליהם על הרצפה, ולכן מקשה הגמ' בפסחים דתהוי חציצה.
[אמנם אכתי תקשי קושיית החזון איש (לעיל אות א) כיצד פשיטא ליה להגמ' דחציצת אויר בבגדי כהונה יש להיזהר בה, ומאידך לגבי כהן שנתלה באויר מספקא ליה להגמ' ואף שאין זה מגע ברצפה, והרי חציצת קודש בעינן שיהיה מגע ממש בגופו, ואם כן כהן שנתלה אין בזה מגע ממש, והלא לא גרע מהפסק אויר, ויל"ע.]
♦ ♦ ♦