הגמרא בחולין קל"ד ע"ב אומרת 'לוי זרע בכישר, ולא הוו עניים למשקל לקט, אתא לקמיה דרב ששת, אמר ליה לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים'.
אך חידש הש"ך ביו"ד של"ב שזהו דווקא בחו"ל, שחיוב פאה מדרבנן (וכך נקט פאת השולחן). ותמה עליו החת"ס בסימן רמ"ד 'שהוא נגד ש"ס ערוך סוף פ' הזרוע דמפיק מקרא לעני ולגר תעזוב ולא לעטלפים'. וכן דעת החזו"א במעשרות סימן ז' סק"י והרב טיקוצ'ינסקי שבטלה מאיתנו מצוות פאה, כי העניים מתייאשים ולא יבואו לאסוף.
♦
וביישוב דעת הש"ך נראה לומר שיש שני דינים במצוות פאה. יש דין בקצירה לא לסיים את הקצירה אלא לעצור ולהניח פאה, כדי לזכור שהארץ של הקב"ה ולא שלנו. ודין נוסף, שאת מה שנשאר לעזוב לעניים. והדין הראשון עומד בפ"ע. ולכן מה"ת אין לפאה שיעור אף שאין לעניים תועלת בכל שהוא, כי עיקר המצווה הוא עצם עצירת הקצירה.
ולכן בא"י יש מצוות פאה מה"ת, אך בחו"ל חידשו השאלתות (בשאלתא צ"ח, כפי שלמד מדבריו הנצי"ב בהעמק שאלה) והרמב"ם בהלכות מתנ"ע פ"א הי"ד[1], שיש פאה מדרבנן, והיינו שמדרבנן זו נתינה לעניים, וזה שייך גם בחו"ל.
וכן לפ"ז יש לבאר את דעת הרמב"ן בשבת ס"ח שפאה שייכת בכל הגידולים, כי זהו דין בשדה להכיר בכך שהאדמה שייכת לקב"ה, ולכן זה שייך בכל סוגי הגידולים. וכן נראה דעת הרמב"ם שלא חילק, ושלא כדעת התוספות בשבת ס"ח והר"ש על המשניות והתוספות רא"ש בשבת שם שפאה שייכת רק בדגן תירוש ויצהר מה"ת.
וראיתי בספר תורת הארץ לגאון המופלג הרב משה קליערס שכתב בח"'א פ"ה שלפי רש"י והר'ש חיוב פאה חל על הפירות, אך לפי הרמב"ם הוא לא חל על הפירות. ונראה שלרמב"ם זהו דין בשדה ובקצירה שלו. והר"ש והרמב"ם הולכים לשיטתם בהיקף דין פאה, שלר"ש זה דין בפירות, ולכן מה"ת זה רק בדגן תירוש ויצהר, כמו תרו"מ. אך לרמב"ם זהו דין בשדה, ולכן זהו בכל סוגי הגידולים, כי המצווה היא להכיר בכך שהארץ של הקב"ה, והיא מתבצעת ע"י צמצום הבעלות בעצירת הקצירה.
ומעתה י"ל עוד שהעיטור והיראים, שחלקו על הרמב"ם בדין פאה בחו"ל, סוברים כשיטת הר"ש שיש דין בפירות בלבד ואין שני דינים, ולכן אין פאה בחו"ל. אך לרמב"ם עיקר המצווה הוא בקצירה, והיא בארץ. אך ישנה גם מצוות נתינה וצדקה, והיא שייכת בכל מקום. אלא שכל כולה מדרבנן, כי המצווה מה"ת אינה נתינה, אלא הכרה בבעלות הקב"ה על א"י.
ותוספת ביאור לזה מצאתי במאמר של הרב יאיר קאהן (שהודפס בכתב העת אסיף שנת תשפ"א בשם 'לעני ולגר תעזוב אותם') שכתב שבתרו"מ הבעלים נותנים משלהם לכהן, אך בלשו"פ הגדר הוא מצוות עזיבה, שהבעלים מסתלק ואומר איני הבעלים, וממילא העניים לוקחים. והביא בתוך דבריו את ביאור הגרי"ז בתמורה ו' שיש מצוות עזיבה בעת הקציר, ודין נתינה בא רק לאחר מכן.
ולפיכך סובר הש"ך שאם אין עניים, אז אין הכוונה שלא מניחים פאה, אלא צריך להניח, ורק אפשר לקחתה לאחר מכן. וכך יש לדקדק מלשון הרמב"ם, שלא כתב שאין פאה אלא 'שאם פסקו העניים לבקש ולחזר עליהם הרי הנשאר מהן מותר לכל אדם'. הרי שלא כתב שאין צריך להפריש פאה, אלא שמה שנשאר מותר לכל אדם, כי אין גופן קדוש כתרומה. וכן נראה דעת הטור, שכתב בסימן של"ב שהאידנא אין מניחים מתנות עניים כי הרוב גויים והם ייקחו. ומשמע שאם אין רוב גויים צריך לתת, וא"כ בא"י שאין רוב גויים צריך להניח פאה לפי הטור.
ולכן בחו"ל, שכל המצווה היא נתינה, אז אם אין עניים אין כלל צורך להניח, כי כל המצווה היא נתינה. וראה בערוך השולחן העתיד בהלכות פאה סימן א' סעיף י' שתמה מדוע אין נוהגים להניח פאה בחו"ל, ולאחר מכן בסעיף כ"א תירץ שהעניים מתייאשים.
ואף שבימינו ניתן לומר שפאה היא מדרבנן והוי כמו חו"ל, מ"מ יש לומר שבא"י אף אם פאה מדרבנן מ"מ לא דמי לחו"ל. ועוד ראה בספר ישועות מלכו לגאון מקוטנא שצידד שפאה דינה כערלה שנוהגת גם בחו"ל, ואינה דומה לתרו"מ.
ובמקום אחר הארכנו לבאר שנראה שגם בתרו"מ יש לחוש שהם מה"ת כיום, כי כדי שתחול קדושת א"י צריך לפי הרמב"ם כיבוש מדעת רוב ישראל, ורוב עמ"י כיום מעוניין בכיבוש הארץ והוא נעשה עבורו. וא"כ קדושת הארץ קיימת, ולפי רוב הראשונים בכך תלוי דין תרו"מ. וגם לפי הרמב"ם והשו"ע שיש דין רוב יושביה, צידדו הישועות מלכו והצי"א והרב דב ליאור שדי בס' ריבוא. ועוד נראה ששיטת הרמב"ם בדין רוב יושביה בנויה על שיטת רבנו חננאל המובא בתוספות ביבמות פ"ב ע"ב, כמו שהכריח הכס"מ שם, ובס"ד מצאנו ראינו בחידושי הרא"ה בכתובות כ"ה שמסביר בשם רבנו חננאל שגדר רוב יושביה היינו שא"י בידי עמ"י. וא"כ אין דין בכמות היהודים אלא בכך שרוב הארץ בידי עמ"י, וא"כ רוב א"י בידי עמ"י. וראה עוד ברבנו חננאל במו"ק ב' ע"ב שכתב ששמיטה דרבנן כי א"י בידי גויים, ומבואר שהכל תלוי בשליטה על הארץ. וא"'כ מסתבר שהרמב"ם שנקט בזה כשיטת הר"ח ילך עם שיטתו גם בזה. וא"כ גם כיום יש דין רוב יושביה. וזאת מלבד הספק המציאותי אולי אנו כבר ברוב יושביה. וא"כ תרו"מ כיום יש לדון שהם מה"ת, וממילא ה"ה למצוות פאה ששייכת כיום מה"ת.
ולפי כל זה יוצא שגם כיום שייכת מצוות פאה. וראה במאמרו של רבה של עפולה הרב שמואל דוד (זמין ברשת) שכתב להלכה ולמעשה להשאיר פאה. ובתוך דבריו כתב שמאד ייתכן שבמקומות שיש תוצרת משמעותית עניים כן יבואו לקחת, ואין להימנע מלהניח פאה כמצוות התורה.
לאחר הכתיבה העירני הרב רועי הכהן ז'ק לתשובתו של הרב יעקב אפשטיין בשו"ת חבל נחלתו ח"א סימן ע"ה שהאריך בשאלה זו והעלה שלדעת הרמב"ם והמאירי יש חיוב להניח פאה גם אם העניים כלל לא באים לקחת אותה.
♦ ♦ ♦