מטרת המאמר
ידוע שמנהג רוב יהודי תימן[1] היה לחלוט את הבשר כחלק מהכשרתו לאכילה. ובמאמר זה נביא בתמצות את שיטות האחרונים בסיבת חליטת בשר בקרב יהודי תימן.האם קיבלו זאת עליהם מצד מנהג מחייב או רק חומרא בעלמא? וכן, האם אפשר לאכול אצל אחרים ובסעודות גדולות, ואם כן, מדוע? והאם אפשר לא להמשיך במנהג החליטה?
♦
ב.
מהי חליטה?
התורה אוסרת לאכול דם, שנאמר (ויקרא ז, כו) "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם" ולכן יש צורך להכשירו ולהוציא את דם הבשר או העוף לפני אכילתו. וזהו סדר הפעולות - מדיחים את הבשר לאחר מכן מולחים אותו בשביל שהמלח יוציא את כל דמו.אך לפי הרמב"ם המליחה מועילה להוציא רק את הדם בשכבה החיצונית[2], ולכן יש צורך לחלוט[3] אותו, כלומר להשליכו למים רותחים לאחר מליחה והדחה נוספת, וכתוצאה מכך הדם הפנימי לא ייצא בבישול הבשר.ד
ג.
מקור דין החליטה
מקור דין החליטה באופן פשוט אינו מופיע בגמרא. וכך כותבת הגמ' בחולין (קיג.) לגבי הכשרת הבשר "אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה".[4]והרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פ'ו ה'י) כתב וז"ל: "אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. כיצד עושה? מדיח הבשר תחילה ואח"כ מולחו יפה יפה. ומניחו במלחו כדי הילוך מיל ואח"כ מדיחו יפה יפה עד שיצאו המים זכים ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא פושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם" עכ"ל.
ולכאורה בצדק משיג הראב"ד על דברי הרמב"ם "ומשליכו מיד לתוך מים רותחים" וכך כתב הראב"ד "זה לא שמענו ולא ראינו מימנו וכל אדמימות שיצא ממנו אחר המליחה אינו אלא חמר בשר[5] והמחמיר יותר מכן עליו להביא ראיה".
וכן ה"מגיד משנה" שם כתב שלא מוצא סמך ברור לדברי רבינו.
אך ב"מגדל עוז" כתב וז"ל: "ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא גבי מימרא דשמואל פרק כל הבשר בין הראשונים וראשי הישיבות הקדמונים וראיות המקילין שלא הוזכרה חליטה ברותחין אלא לגבי כבדא ורוב הספרים והסופרים מודים בזה וכלשון הראב"ד ז"ל מיהו בעל הלכות גדולות[6] ור"מ ז"ל ורבים וגדולים מחמירים ויש לי להורות כן מפני שלא הוזכר חמר בשר אלא בצלי[7] וכדמשמע פ' צולין (עד:) ומשום דגומרי מישאב שאיב" עכ"ל המגדל עוז.
ואין מטרת מאמר זה לעסוק בחיזוק דברי הרמב"ם, אלא במנהג יהודי תימן ביחס לדברי הרמב"ם הנ"ל, ולכן הבאתי את הדברים עד כאן בקיצור.
ובסימן ס"ט ביו"ד כתב הטור וז"ל: "כתב הרמב"ם אפילו לאחר מליחה אין לבשל הבשר אלא אם כן יתנוהו במים רותחין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם. ולא נהגו כן דכיון ששהה שיעור מליחה אין חוששין לדם" עכ"ל הטור.
ובב"י כתב: "ולענין הלכה כיון דכל הני רבוותא חולקים על הרמב"ם כוותייהו נקטינן ומיהו היכא דאפשר טוב לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל".
ובשו"ע שם סעיף יט: "אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו במים שאינן רותחים ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין".
♦
ד.
מנהג יהודי תימן חיוב או חומרא לכתחילה
כותב הרב יוסף קאפח בפירושו ליד החזקה (מאכ"א פ"ו הערה יח) וז"ל: ובכל ארץ תימן נהגו מקדם קדמתה מאז ומעולם כמסורת הגאונים וכפי שנמשך אחריהם רבנו אף בזמנים האחרונים שנהגו באי אלו דברים כפסקי מרן השו"ע הרי בענין החליטה לא הקלו כלל" עכ"ל.וכן הרב יצחק רצאבי בשו"ע המקוצר (איסור והיתר סימן קלב הערה א'): "הלכך נקטינן שהחליטה לדידן היא חיוב מדינא[8] ממש ולא רק חומרא לכתחילה היכא דאפשר"
אך מאידך הביא בקונטרס "בשמים ראש" (לאחד מחכמי תימן בדורותינו)[9] ששאל כמה גדולים בע"פ וענו לו שהמנהג בתימן היה לחלוט רק לכתחילה. ונעתיק חלק מלשון הקונטרס וע"ש עוד.
הרב יוסף צובירי: "אמר לי שידוע ומפורסם הדבר בתימן מדורי דורות עד דורנו עתה שאין מקפידים בחליטה בבתי המשתה ובסעו"ג וגם מכניסים חתיכות גדולות לתוך היורה ואף שחלק מהבשר יוצא בחוץ ועוד שאין מקפידים שלא יניחו מרתיחתן ופוק חזי שנהגו לטחון בשר אחר מליחתו לפני חליטתו ועשו ממנה סג'וק כעין נקניק של היום ורבים אכלו ממנו כך שבוודאי אינו לעיכובא ולפיכך גם בזמנינו בישיבות באולמות ובמקומות ציבוריים מותר לאכול בשר שלא נחלט כי כן עיקר הדין".
הרב יחיא אלשיך: "נראה לי שמותר לאכול בישיבות ובאולמות וכיוצא כאשר מגישים בשר שלא נחלט, כיון שגם בתימן לא הקפידו לחלוט כראוי בבתי המשתה מפני ריבוי הבשר, כי כן קיבלו החליטה רק לכתחילה ולא לעיכובא".
וכתב מחבר הקונטרס בסוף דבריו ב"הלכה למעשה"- "נכון לכתחילה לחלוט הבשר" ובהערות כתב וכמ"ש מרן בב"י ובשו"ע והש"ך.
יוצא מכל הנ"ל שלפי שיטה זו יהודי תימן שחלטו לא נהגו כהרמב"ם אלא כשו"ע שכתב סתם ויש אומרים, וכן מה שכתב בב"י "ומיהו היכא דאפשר טוב לחוש לדעת הרמב"ם".[10]
ה.
האם מותר לאכול במקומות אחרים בשר לא חלוט
בספר דברי שלום ואמת[11] הביאו תשובות שענה הרב קאפח על ענין זה.ראשית עונה הרב קאפח שחלטו בחתונות בתימן. וכך ענה לשאלה האם צריך לחכות עד שיחזרו המים לרתוח שוב לאחר שהניחו בתוכם חלק מחתיכות הבשר?
וכך ענה: "אם השליכו כמה חתיכות ונח המים לא ישליך אחרות עד שירתח שוב וכך נהגו בחתונות בתימן".
ושם "לדעת הרמב"ם אם לא חלטו ברותחין אסור לאכלו אפילו בדיעבד וכך משמע וכך נהגו בתימן ללא יוצא מן הכלל אלא שכאן בארץ אנו רואים באולמות של חתונות קבר פתוח גרונם לבלוע כל מה שמגישים לפניהם ומן השמים ירוחמו".
ולא רק שהוא אוסר לאכול, אלא אפילו כשנשאל על אדם שמזמין אולם לחתונת בנו, כתב: "המזמין חתונה באולם יש להשגיח שיחלטו ויצלו על רשת ולא בתבנית אחרת הרי הוא מכשיל את הרבים".[12]
ומאידך מובא בשו"ת החיים והשלום (יו"ד י') למארי חיים כסאר וז"ל: "שאל השואל על מה שהיו נוהגים בתימן שנותנין הבשר לאחר שהכשירו אותו לבישול לחלוט אותו וכאן שבאו לא"י מקילין בזה יש להקל או לא?
תשובה - שאלה זו כבר נשאלה לפני והשבתי דחומרא זו שכתב הרמב"ם ז"ל נהי דבכל אחד בביתו צריך לנהוג בה, אבל עם אחרים כגון בישיבה או במלון יש להקל בזה שהרי אפילו בתימן שהיו סעודות גדולות במשתאות לא היו עושין חליטה כראוי הואיל ויש ריבוי בשר. וג"כ בכדי שלא יבואו לידי ריב ומצא יש להקל בזה דאזלינן אחר מנהג המקום ופוק חזי מאי עמ"ד. ועוד יש לסמוך על ג"כ ע"ד בעל ערוה"ש שכתב ביו"ד (סימן סט, י) דלא הצריך הרמב"ם ז"ל חליטה אלא אם שהה במלחו כדי שיעור מיל אבל אם שהה במלחו כדי שיעור שעה כמו שעושין כאן כמאן דמצריך שהייה במלחו שיעור שעה אף להרמב"ם ז"ל אין צריך חליטה. ואף דסברא זו אינה דברי טעם וכבר השבתי עליו בפ"ו מהמאכ"א מ"מ יש לסמוך עליה ושפיר אכיל אליבא דכו"ע ויאכלו ענוים וישבעו, זה מה שנראה לענ"ד".
וכך כתב הרב יצחק רצאבי (שם): "הלכך[13] בזמנינו שכבר הורגלו כולם להחמיר ולהשהות הבשר שעה במלחו ממילא יש להקל אם אירע שטעו בני ביתו ולא חלטו וכן המוזמן להתארח אצל בני שאר קהילות שאינם נוהגים לחלוט מותר לאכול אצלם וה"ה לבחורים הלומדים ואוכלים בישיבות שאין נוהגים שם לחלוט וכן ההולכים לבתי מלון או אפילו לאולמות של שמחה כגון חתונה ומילה וכל כיוצא בזה שאין הדבר תלוי בידו. אבל מי שבידו הדבר כגון שהוא בעל השמחה לכתחילה צריך לדרוש ולעמוד על המשמר שיעשו חליטה כדת וכדין כפי מנהגינו".
ונראה ששיטתו של הרב רצאבי אמצעית – כלומר, אין זה מנהג חומרא בעלמא אלא חובה, אך בכל זאת אפשר לאכול בשר שלא נחלט במקומות הנ"ל, משום שנמלח שעה.
וראיתי שחילק הרב מרדכי אליהו (שו"ת מאמר מרדכי ג, ב) בין אכילה בצבא לבין אכילה באולמות. וז"ל: וכאשר חייל בן העדה התימנית או בחור ישיבה שנמצא בצבא או בישיבה ושם לא חולטים את הבשר - יכול לסמוך על המתירים ולאכול את הבשר אך אם הולך לחתונה וכיוצא בזה ושם אין בשר חלוט אסור לו לאכלו ע"כ.
ונראה שהוא חילק בין מקומות קבועים לבין חד פעמיים.
ובקונטרס "בשמים ראש" הנ"ל, במסקנא דמילתא כתב: "בישיבות, אולמות, בתי מלון וכיוצא שמגישים בשר וכ"ש עוף שאינו חלוט מותר בשופי גם לנוהגים בחליטה והמחמיר הרי זה מן המתמיהין".
♦
ו.
האם מי שקשה לו יכול לא להמשיך במנהג החליטה?
ולגבי השאלה האם תימני שאבותיו נהגו בחליטה יכול לא לחלוט במקרים שקשה לו או שאשתו לא יכולה להכין מאכלים מסויימים - פשוט הדבר שלשיטת הרב יוסף קאפח אין כלל מקום להתיר, אלא הוא מחוייב במנהג זה. ודומה הדבר לקטניות שהחמירו עליהם האשכנזים, שלא תועיל אפילו התרת נדרים.וכן נראה מדברי הרב יצחק רצאבי שהבנו לעיל, וכן כתב: "וחלילה לפרוץ גדר ולשנות המנהג, גם כהיום שעלינו לארץ ישראל בין שאר קהילות שאינם נוהגים כמותינו בזה וכיוצא בזה".
ודבריו כתובים כמובן ביחס לשיטת הרב עובדיה יוסף זצ"ל ובנו שיחיה הרב יצחק יוסף, שכל מי שהגיע לארץ ישראל יכול ואף צריך לשנות את מנהגו ולנהוג כמרא דאתרא דישראל בעל השו"ע. וכך כתב בילקוט יוסף או"ה גם לענין מנהג החליטה.
ובקונטרס "בשמים ראש" שהבאנו לעיל כתב שבמסקנתו שנהגנו כשו"ע להחמיר איפה דאפשר, נראה שאם יש צורך אפשר לא לנהוג בדין החליטה, אך לכתחילה ראוי לחלוט.
וכך ענה לי בע"פ הרב שלמה אבינר שליט"א ששאלתי אותו במקרה ויש קושי לאישה למלוח ולחלוט האם היא חייבת להמשיך? בין שאבותיה נהגו ובין שלא נהגו ורק הבעל נהג? וענה לי שאפשר להקל, כי מה שהתימנים קיבלו עליהם את החליטה זו חומרא, ועובדה שאוכלים במקומות אחרים בשר שלא נחלט.
וראיתי שכתב בעל שו"ת רבבות אפרים (ח"ז סי' שפ"ח) שהתייחס לכמה גדולים שכתבו שאין ליהודי תימן לבטל מנהגם בדין החליטה וז"ל: "ולא ידעתי על מה קמה הצעקה הגדולה דהא קי"ל בתורת המנהגים דכל מנהג שאינו מצוי ושכיח הרבה אין לו דין מנהג וכמש"כ הרמ"א בחו"מ סי' של"א ומר"ן החבי"ף בשו"ת חוקות חיים (כט, דכ"ח ע"ב ד"ה אך) ובשדי חמד (כללים מער' מ כלל לז ח'ד דף קלג רע"ג) ע"ש. וא"כ לפי מה שכתבנו לעיל בשם שו"ת החיים והשלום שלא נהגו כן בסעודות הגדולות לא חשיב מנהג קבוע אצלם ואף שהיד הדוחה נטויה לדחות ולומר שהרי בביתם כן המנהג קבוע ואיך יבטלו מנהגם הרי בביתם המנהג, אכן בחופשי מצאתי למאור עיננו ורוח אפינו הגרע"י שליט"א בשו"ת חזון עובדיה הנדמ"ח מהד"ב (סי' ד דף נה' והלאה) דאיסור שאינו אלא מצד המנהג ויש צער גדול לקיים המנהג אפשר להקל מטעם המצטער פטור מן המצוה ע"ש באורך[14] והכא דאיכא צער טובא שנמנעים מכמה וכמה תבשילים וכדו' ופעמים ח"ו מגיעים לידי ריב ומדון אין לך צער גדול מזה ועל כן אם רצו לבטל מנהגם שרי להו" ע"כ.
♦
ז.
סוף דבר
ונראה לפי האמור לעיל שהנידון בעל ג' שיטות כלליות והן:א. חובה לחלוט, ואין שום היתר לאכול בשר לא חלוט כלל.
ב. חובה לחלוט בבית ואין לשנות את המנהג כלל, אך במקומות אחרים, בימים אלו שהבשר נשאר במלחו מעל שעה, אפשר לאכול בשר שלא נחלט.
ג. מה שנהגו לחלוט בתימן הוא רק לכתחילה כדברי הב"י, ולכן אפשר גם בבית לא לחלוט אם יש צורך.
♦ ♦ ♦