ר"ח אלול הרחמים התשי"ט
שאלה: אם מותר לומר לגוי לפתוח לו מכתב הסגור ביום שבת קודש.
תשובה: נשאל הגאון הפר"ח זצ"ל ביו"ד סימן קי"ח ס"ק י"ח בתנורים של עכו"ם שמטמינים בהן החמין בשבת, אי מהני מפתח בלא חותם. ואי לא מהני, אם מותר לעשות לו חותם (פירוש שמדבקים ניר ע"ג המנעול וחותמים עליו), וביום השבת מסירים את הניר החתום עליו, אם מותר לומר לגוי להסירה. והשיב דמהני מפתח בלא חותם, ובחותם יש איסור דקורע הניר ומלאכה זו אסורה מדאורייתא. וידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל [פ"ו מהלכות שבת ה"ט] דאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת אפילו לדבר מצוה וכו'. ע"ש. ועוד הביא הרבה ראיות לאסור אפילו ע"י גוי. ע"ש. וה' חכם צבי ז"ל בסוס"י ט"ל כתב שנשא ונתן עם הפר"ח פנים אל פנים, ושתק הפר"ח ולא השיב לו כלום. ע"ש, ולא כתב מה שאמר לו.
ולכאורה נראה שהח"ץ הקשה להפר"ח כמו שהקשה הא"ר בסימן ש"ז ס"ק ל"ב על הפר"ח ממרן סימן שי"ד ס"י, דכתב מרן שם דמותר להסיר הדף שמשימין אותו לפני התנור ושורקין עליו בטיט שאינו עשוי לקיום. ע"ש. ולכאורה יש להשיב דחשש הפר"ח דכשקורע הניר והניר ההוא חתום עליו הו"ל מוחק, וכמ"ש המ"א סימן תקי"ט סק"ד. וא"א לומר כן, משום דכתב דיש אחד מהמורים שהורה להחמיר ולהצריך שני חותמות, וכך עשה ותיקן מפתח וחותם. והוראה זו תמוהה בעיני, דנמצא חומרו קולו, דמלתא דפשיטא דקלקול וקריעת הניר בשבת כדי לפתוח התנור לא מיקרי מקלקל אלא מתקן, ומלאכה זו אסורה בשבת מדאורייתא, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות שבת שהמפרק נירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל הרי זה תולדת קורע וחייב וכו'. ע"ש בפר"ח. וכן פסק מרן בסי' ש"ם סי"ד. ע"ש. ודמדהביא ראייתו מקורע, ש"מ דחששו מקורע ולא משום מוחק. ועוד דלא הזכיר שם מוחק כלל.
ומו"ר ועט"ר מו"א יצ"ו תירץ קושית הא"ר על הפר"ח, משום דהתם האיסור משום מסיר הטיט, וע"ז קאמר כשהוא אינו עשוי לקיום לא מיקרי דיבוק. אבל הכא סוף סוף קורע הניר וא"כ אסור. עכ"ד נר"ו.
וראיתי להרב צדה לדרך ז"ל במאמר רביעי כלל ראשון סוף פרק כ"ב דף פ"ה ע"ב [וז"ל]: יש אומרים ששטרי הדיוטות שהובאו בשבת מותרים לקרותן, ושיפתחם כנעני או בענין שלא יקרע הניר בפותחו הכתב וכו'. ע"ש. וק"ל דהא כתב הטור (זצוקלל"ה וזיעוכי"א) בסימן רע"ו אם אדם אומר לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו הנר, אע"פ שגם הם צריכים לו, אין זה לצורך הא"י כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל וכו'. ע"ש. [וכ"פ בש"ע שם ס"ג]. א"כ נמי בנ"ד כיון דעיקר הפתיחה בשביל ישראל, אסור לומר לגוי לפתוח המכתב, כיון דמלאכה זו דאורייתא.
וכ"ש דקשה יותר למהרי"ל בספרו ס' מנהגי מהרי"ל הלכות יו"ט דף ל"א ע"ב שהתיר לפתוח המכתב אפילו ע"י ישראל. עיין שם, ולהמג"א סימן תקי"ט סק"ד ולהט"ז סק"ה בסופו שהביאו דברי מהרי"ל, דמשמע דסבירא להו כוותיה. אבל מ"מ יש להשיב [ליישב דברי המתירים], כיון שהוא דבר שאינו מתקיים כיון שקורעו, א"כ מותר אפילו ע"י ישראל. עוד קשה עמ"ש לו [בצידה לדרך הנ"ל] בענין שלא יקרע הניר וכו'. דמשמע שאם שוריהו במים להסיר דביקתו מותר. וקשה דהא כתב הרמב"ם [פ"י מהלכות שבת הי"א] דהמפרק ניירות הוא תולדת קורע. ע"ש.
ולענין דינא נראה דמותר לומר לגוי איני יכול לקרות המכתב מפני שאינו פתוח, כדי שיבין הגוי ויפתח המכתב. (ואמנם כתב מור"ם ז"ל בסימן ש"ז סכ"ב דמלאכה דאסורה לא"י לעשותה אסור לו לישראל לרמוז לו לעשותה וכו'. ע"ש. אולם נראה על פי מה שפירש הרב משנה ברורה שם ס"ק ע"ו. אסור לרמוז, וה"ה דאסור לומר לו בשבת איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה, וע"כ אסור לומר לאינו יהודי שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר, אלא יאמר איני יכול לקרות לאור הנר הזה לפי שיש בו פחם כדי שיבין להסיר הפחם מותר. ע"ש. וא"כ נ"ד נמי לא קאמר לו תפתח הדלת כדי שיפתח המכתב, וא"כ הוא רומז לו, וע"ז כתב מור"ם דאסור. אבל אומר לו איני יכול לקרותו וכו', כמ"ש המ"ב שיאמר איני יכול לקרות לאור הנר הזה וכו' ע"ש). וכמ"ש הא"ר סימן ש"ז ס"ק ל"ב [בשם האגודה]. ע"ש. ואע"פ שתירץ מו"ר ועט"ר מו"א נר"ו לעיל קושית הא"ר על הפר"ח, עכ"פ נראה לפסוק כהא"ר, כיון דכתב הח"ץ סימן ט"ל הנ"ל שנשא ונתן עם הפר"ח ושתק ולא השיב. ע"ש.
אבל מותר לומר לגוי שישים את המכתב במים כדי שייפתח, כיון דישראל עצמו מותר לעשות כן, משום דאינו קורע. אבל אם כתוב על המעטפה לכבוד וכו' בדיו, אסור לומר לגוי לשים אותו במים, משום דהו"ל מוחק, ומוחק אב מלאכה, וכיון דישראל אסור לו לעשותה אסור לומר לגוי לעשותה (וכמ"ש הרמב"ם [פ"ו מהלכות שבת ה"ט] דאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת אפילו לדבר מצוה. וכבר הביאו הפר"ח לעיל). אלא יאמר לגוי איני יכול לקרות כיון שאינו פתוח כדכתיבנא לעיל, כנ"ל.
ועיין להכה"ח ז"ל סימן ש"ז ס"ק ק"ד. ולהדגמ"ר ז"ל שם. ולהעה"ש שם סק"ט ע"ש. ועיין להרב קול אליהו ז"ל ח"א סימן ח"י שפסק כהפר"ח. ועיין להרה"ג רב פעלים א"ח ח"ד סימן ל"ד. ע"ש. ועיין עוד להחיד"א ז"ל בספרו שיורי ברכה י"ד סימן קי"ח אות ב' ובספרו חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות נ"ב. ע"ש. (וע' להגאון הרב בעל ישכיל עבדי נר"ו בחלק ראשון סימן שנים עשר יעויין שם). הכו"ח יום ג' אלול הרחמים התשי"ט.
אתאן לסיפא דאם מותר לקרות בו. הנה אפי' מהר"ם מרוטנבורק מתיר לקרותו רק שלא יגע בו [הובא בתשב"ץ קטן סי' נ"ז]. רק רש"י ז"ל אוסר לקרותו, והתוס' חלקו עליו, וכוותייהו פ' מרן בסימן ש"ז סעיף י"ד. ע"ש. וראיתי למהרש"א ז"ל בשבת דף קט"ז ע"ב שהקשה על התוספות שם בד"ה וכ"ש וכו' שכתבו וז"ל: אפילו יודע שאין בו פיקוח נפש מתיר ר"ת, דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה שכתוב בה דאדם יודע מה שבאיגרת. ואם אינו יודע שמא יש בו פיקוח נפש וכו'. עכ"ל התוספות. וקשה דאיתא בשבת דף קמ"ט ע"א בגמרא כתב שתחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת, ודיוקנא עצמו אף בחול אסור. ופירש רש"י שם, כתב שתחת הצורה גזרינן אטו שטרי הדיוטות. ע"ש. וא"כ אמאי לא גזרינן נמי איגרות שלא לקרות אטו שטרי הדיוטות. ע"ש.
ולע"ד נראה לתרץ דס"ל התוספות דלא גזרינן כתב שתחת הצורה אטו שטרי הדיוטות כמו שפרש"י ז"ל (בשבת דף קמ"ט ע"א) משום דהוי גזירה לגזירה, ע"כ ס"ל דאסור משום דבשבת חיישינן דלמא אתו להתבטל מדברי תורה. (וכמו שאמרו רז"ל שבקושי התירו חכמים לומר בשבת, שבת שלום. והוא בתנחומא בראשית סי' ב' א"ר חנינא מדוחק התירו שאלת שלום בשבת, ובירושלמי פט"ו דשבת ה"ג ע"ש). משא"כ בחול דאין איסור ביטול תורה גדול כמו בשבת. ועיין להרב חיים לישראל ולהרב שבת של מי ז"ל מה שישבו בקושיות מהרש"א ז"ל. ע"ש.
הכו"ח יום ו' אלול התשי"ט. הצעיר ע"ה צמח בלא"א רבי מצליח מאג'וז סילט"א.
[המורם מכל האמור: מותר לומר לגוי איני יכול לקרות המכתב מפני שאינו פתוח, כדי שיבין הגוי ויפתח המכתב. וכן מותר לומר לגוי שישים את המכתב במים כדי שייפתח, כיון דישראל עצמו מותר לעשות כן, משום דאינו קורע. אבל אם כתוב על המעטפה לכבוד וכו' בדיו, אסור לומר לגוי לשים אותו במים, משום דהו"ל מוחק, ומוחק אב מלאכה, וכיון דישראל אסור לו לעשותה אסור לומר לגוי לעשותה].
♦ ♦ ♦