קושיית הרע"א – מדוע לא הוכיח הרא"ש מדין המשנה
הרא"ש (ב"מ א, ג) הביא שיש להקשות על הפוסקים דסברי שעד המסייע פוטר משבועה, מדאמרינן במסכת שבועות (מה, ב) דהמפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים, כדי שיוכל אח"כ להביאם שיעידוהו שאכן פרע. ואי נימא דעד המסייע פוטר משבועה אמאי צריך לפרוע בפני ב' עדים, ולמה לא סגי בעד אחד שהוא יעיד ויסייע לטענתו ויפטרנו משבועה, עיין שם.תמה על כך הרע"א בתוספותיו על המשנה (שם, אות ה) אמאי לא הקשה ממתניתין דב"מ (ב, א) דתני: 'בזמן שיש להם עדים חולקין בלא שבועה'. וקשה, דלמה ליה תרי עדים, והלא אי אמרינן דעד המסייע פוטר משבועה בעד אחד סגי, ולכאורה הוי קושיא עצומה.
♦
ב.
יישוב קושיית הרע"א
אך יש ליישב בטוב טעם, דבגמ' להלן (שם ח, א) מייתי מסיפא דמתני' ששנינו, דבזמן שהם מודים או שיש להם עדים חולקין בלא שבועה, הטעם בזה הוא משום דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי לא תימא הכי, נעשה כמי שמונחת על גבי קרקע ויכול כל אחד לחטוף מיד חבירו, וכיון שיש עדים ששניהם הגביהוה חזינן דמגביה מציאה לחברו קנה חברו.ולפי זה אפשר לומר דשפיר איצטריך למתני במתניתין בזמן שהם מודים או שיש להם עדים, דהיינו דווקא שני עדים שהגביהו המציאה יחד, דאי ליכא אלא עד אחד א"כ אינו מוכח דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו, דהיה אפש"ל דבאמת לא קנה, ואפי"ה חולקין אותה לשניהם, ולא אמרינן דלא יקנה לא זה ולא זה ואחר שיבוא יכול לחטוף מידם. והטעם דחולקים הוא משום דכל אחד טוען כולה שלי ורק אני הגבהתיה, ואע"ג דיש ע"א המעיד ששניהם מצאו את הבגד, הא ע"י ע"א אי אפשר להוציא הבגד משניהם ומשו"ה אין אחר יכול לחטוף.
וכדי להוכיח שהמגביה מציאה לחבירו קנה חברו, צריך למתני במתני' דוקא בזמן דאיכא תרי עדים, וממילא א"א להוכיח מידי לגבי הנדון דעד אחד המסייע אם הוא פוטר או לאו, משום דמה שנקט תנא דידן שיש עדים ולא רק עד אחד, הוא בא ללמדנו את דין המגביה מציאה.
♦ ♦ ♦