קנין חצר בקטן ובקטנה
הרמב"ם פסק בהלכות מכירה (כט, י) דקטנה כי היכי דאית לה חצר לקנות את הגט והרי היא כידה, כך נמי אית לה חצר לשאר קניינים, אבל קטן דלא נתרבה שיהא לו קניין חצר, שהרי לא שייך בקניית גט, ממילא גם אינו יכול לעשות בה שאר קניינים.בהלכות גירושין הקשה הרמב"ם (ו, ט) דכי היכי דקטנה יש לה חצר, הכא נמי תוכל לעשות שליח בגט, וז"ל: 'וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אעפ"י שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידים על הקטן שאינו בן דעת גמורה'.
♦
קניין חצר יסודו גזירת הכתוב
ביאור דבריו, דהא דפליגי בבא מציעא (י, ב) חד אמר חצר משום שליחות, וחד אמר משום יד איתרבאי. אין לומר דלמ"ד חצר משום שליחות הוי החצר כשלוחו ממש, ואילו למ"ד חצר משום יד הוי החצר כידו, דאין סברא לפרש דפליגי בהכי, דלזה הוי החצר שלוחו ולזה הוי ממש כידו.אלא דבאמת לא הוי החצר לא שלוחו ולא ידו, דעיקר הטעם דקניין החצר מהני הוא מצד גזירת הכתוב, אלא דהפלוגתא היא רק בחצר דגברא דהוי מטעם שליח לא הוי אלא סימן בעלמא. והיינו כיוון דחזינן דלא ריבתה התורה חצר אלא במי ששייכת בו פרשת שליחות, מוכח מכאן דכוונת התורה דמי שאין לו שליחות וכגון קטן, הוא הדין נמי דלית ליה חצר. ועיקר המיעוט בזה הוא מטעם גזיה"כ ולא משום דהחצר הוי ממש כשליחה של בעליה דנימא דאין שליחות לקטן, דבאמת לא הוי החצר שליח, והא דאמרינן משום שליחות ה"ז כסימנא בעלמא, להורות דהריבוי דחצר קונה לא איירי אלא במי שהוא בר שליחות. והיינו דבעלמא יכול לעשות קניינים גם ע"י אחרים ולא בעינן דדוקא הוא יעשה את פעולת הקנין ממש, ומשום כך יכול הוא לקנות גם ע"י חצירו. אבל קטן דלא נתחדש בו שליחות בשום גוונא, ובהכרח הריבוי דחצירו בעינן דוקא בידו, ולכך אין לו נמי שאר קניינים אלא דוקא בידו.
אבל באשה דאתרבאי לה קניין חצר, הוא הדין דיש לה נמי שאר קניינים, וכגון קנין חליפין, כיון דלא בעינן שפעולת הקניינים יהיו בידה ממש. ולפי"ז שפיר מקשה הרמב"ם בהלכות גירושין אמאי אינה יכולה קטנה לעשות שליח בגט. והביאור בזה הוא כיון דנתבאר שיש לקטנה חצר לקנות בה את גיטה וכן נמי לענין שאר קניינים, אלמא דלא בעינן דוקא בידה ממש, א"כ אמאי לא תוכל לקיים את מעשה הגירושין ע"י שליח. ועיקר קושיתו היא דוקא על קבלת גט, משום דבכל שאר מקומות בעינן רצון ודעת על החלות הנפעל וקטנה אין לה רצון, אבל בגט דקיי"ל דמתגרשת אפילו בע"כ, אלמא דלא בעינן כאן את רצונה ממש לחלות הגט, לכן הקשה דיועיל בקטנה ע"י שליח. וע"ז תירץ שהטעם שאינה יכולה לשלוח אחרים לקבל את גיטה מיד בעלה הוא משום דלמינוי שליח קבלה צריך עדים, וכדאיתא במתני' (גיטין סג, ב) וברמב"ם (גירושין פ"ו ה"א, ובשו"ע אבהע"ז סי' קמא ס"ח) וכיון דאין מקבלין עדים על הקטן דהרי זה כשלא בפניו דמי, לפיכך אי אפשר לה למנות שליח קבלה בפני עדים.
♦
חצר בנכרי
ולפי"ז ניחא לן קושיית האחרונים שהקשו, אמאי מהני בנכרי חצר, הא אין לו שליחות (ב"מ עא, ב), ואיך מהני חצר[1].אך לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם דבאמת גם למ"ד חצר משום שליחות לא הוי החצר שליח ממש, אלא ה"ז כסימן בעלמא, וא"כ ממילא נהי נמי דהנכרי אשכחן ביה קנין חצר וכמו שיש לו שאר קניינים, דלא בעינן דוקא שיפעל קנין בידו ממש, ומעיקר הדין היה מן הראוי דתיהני שליחות עבורו, והא דאין לו שליחות הוא מטעם אחר, או דהוה גזה"כ, אבל אין זו סיבה התלויה בקנין חצר.
משא"כ בקטן, דאין לו גם את שאר הקניינים, חזינן שהגדר הוא משום דבעינן ידו ממש, ולכן לא מהני ביה קנין חצר כיון שהיא לאו בידו ממש, והוא גזיה"כ.
♦ ♦ ♦